אור ברסלב

רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה

דף ל.

דף כט:

אימת מצלי לה אמר רב יעקב אמר רב חסדא משעה שיאחז בדרך ועד כמה עד פרסה. פי' שיש לו להתפלל באותה פרסה100, ואם לא התפלל אותה עד שהלך פרסה עבר זמנה ושוב אין לו להתפלל אותה101, אבל לענין הדרך לא נתנו בו שיעור לכמה דרך מתפלל אותה102. היכי מצלי לה רב חסדא אמר מעומד ורב ששת אמר במהלך. וכתב רבינו ז"ל ודרב חסדא טפי עדיף דהא רב ששת נמי קאים ומצלי תפלת הדרך אמר מהיות טוב אל תיקרי רע. פי' והאי עובדא דרב ששת איתיה בגמרא הכי דאמרינן דרב חסדא ורב ששת הוה אזלי בארחא קם רב חסדא קאי ומצלי, פי' תפלת הדרך. אמר ליה רב ששת לשמעיה מאי עביד רב חסדא, פי' דרב ששת הוה סגי נהור. אמר ליה קאי ומצלי אמר ליה אוקמן נמי לדידי מהיות טוב אל תיקרי רע. ומינה דייק רבינו ז"ל דכל היכא דלא טריח ליה מילתא כלל טפי עדיף מעומד, אבל ודאי אפילו לכתחלה אפשר במהלך כדאיתא לקמן103.

[רי"ף כ, ב]
מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה הביננו בעי תלת קמייתא ותלת בתרייתא וכי מטי לביתיה לא צריך לצלויי תפלה קצרה לא בעי לא תלת קמייתא ולא תלת בתרייתא וכי מטי לביתיה בעי לצלויי הביננו מעומד תפלה קצרה אפילו במהלך. וכתב רבינו ז"ל מיהא שמעינן דלא מצלי איניש הביננו אלא בשעת הדחק כגון מי שמהלך בדרך104 וכיוצא בו105.

פי' וכי אמרינן בתפלה קצרה דכי מטי לביתיה בעי למהדר ולצלויי אפילו עבר זמן תפלה קאמרינן דכיון דאניס הוה ליה כטעה דיש לו תשלומין, ומיהו לעולם אית ליה לצלויי צלותא דחובת שעתיה ברישא, ומינה נמי דכל היכא דעבר זמן תפלה באונס ואפילו במזיד דמתפלל אותה בתורת תשלומין דהא בדרך מזיד הוא אלא דאניס106.

והא דאמרינן נמי הביננו מעומד אף על גב דכי מתפלל שמונה עשרה בדרך מתפלל במהלך כדמפרש לקמן בסייעתא דשמיא, שאני הביננו דמתוך שהיא קצרה ועיכובה מעט ויוצא בה ידי חובתו של שמונה עשרה ברכות החמירו עליו שתהא מעומד107.

פי' נמצא(ו) שארבעה דיני תפלה נשנו כאן, האחד תפלה בעיר והיא שמונה עשרה ברכות שלימות והיא מעומד, ובעיר לא סגיא אלא בהא108. השני הביננו והיא בדרך והיא מעין שמונה עשרה ועולה לו בדרך והיא מעומד. השלישי תפלה קצרה והיא במקום סכנה שאין דעתו מיושבת עליו כלל וכדי שלא ילך בלא תפלה כלל תיקנוה ואינה עולה לו כלל והיא אף במהלך. הרביעי תפלת הדרך והיא בכל דרך בעולם והיא במהלך לפי שקבעוה לענינה לדרך109.

מתני'. היה רכוב על החמור ירד אם אינו יכול לירד יחזיר את פניו. כלומר לירושלם. אם אינו יכול להחזיר יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים היה יושב בספינה או באסדא. פי' בנין קורות מהלכות במים ואדם יושב עליהן. יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים.

[גמ'] תנו רבנן היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה אם יש לו מי שאוחז חמורו ירד למטה ויתפלל. פי' לאו משום דבעינן שיתעכב כלל, דהא ליתא דבמהלך יכול להתפלל כדמפרש לקמן, אלא משום דמחזי גסות הרוח כשמתפלל כשהוא רכוב ולהכי קאמר ירד. ואם לאו. כלומר שאין לו מי שאוחז את חמורו. ישב במקומו ויתפלל רבי אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו. פי' שהוא בהול על בהמתו שלא תברח110. אמר רבה בר בר חנה ואיתימא רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי. פי' והא דאמרינן ישב במקומו למיעוטי דאין לו לירד, אבל ודאי אין לו להתעכב אלא דיו במהלך ואפילו בשלש ראשונות ושלש אחרונות, מיהו בראשונה דהיינו אבות כיון דקיימא לן דאם לא כיון בה לא יצא ידי חובתו כדאיתא לקמן [לד, ב] ודאי שפיר למיקם עד דגמר לה כי היכי דתיתיב בה דעתיה שפיר אף על גב דודאי בעיקר דינא לא שנא111.

תנו רבנן סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים שנאמר והתפללו אל ה' (אלהיהם) היה עומד בחוצה לארץ יכוין לבו כנגד ארץ ישראל [שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים] שנאמר והתפללו אל העיר הזאת היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש שנאמר והתפללו אל הבית הזה היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה היה עומד אחורי הפרוכת יכוין את עצמו כנגד הפרוכת112. פי' פרוכת היתה פרוסה בין ההיכל לבית קדשי הקדשים ואם היה הוא עומד בהיכל ואחוריו לפרוכת יחזיר פניו לפרוכת. נמצא עומד בצפון הופך פניו לדרום. פי' שאם המקום שהוא עומד בו צפון לארץ ישראל או לאחד מן המקומות שהזכרנו נמצא שהמקום דרום לו והופך פניו אליו. בדרום הופך פניו לצפון במזרח הופך פניו למערב. שאם המקום שהוא עומד בו מזרח לארץ ישראל או לאחד מן המקומות שהזכרנו נמצא שארץ ישראל או אחד מן המקומות שהזכרנו מערב לו והופך פניו לו וכן במערב לו הופך פניו למזרח נמצאו כל ישראל מכונים לבם למקום אחד אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא מאי קראה כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות מאי לתלפיות תל שהכל פונין בו. פי' והיינו בית המקדש, וממנו בית קדשי הקדשים, שיבנו במהרה בימינו.

פי' ובגמרא אמרינן אבוה דשמואל ולוי כי בעו למיפק באורחא מקדמי ומצלו, פי' שמנה עשרה בביתם מכיון שהגיע עמוד השחר113. והדר נפקי לאורחא וכי מטי זמן קרית שמע קרו, כלומר כדי שיראה חבירו מרחוק ארבע אמות ויכירהו כאחרים, או עם הנץ החמה כותיקין114, ולא סמכו גאולה לתפלה, ועדיפא להו הכי כדי שיתפללו בביתם מעומד שאם היו מתפללין בדרך בודאי היו מתפללין במהלך. כמאן כי האי תנא דתניא השכים לצאת לדרך, פי' ועלה עמוד השחר. מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה ועומד ומתפלל115, פי' שמונה עשרה. וכשיגיע זמן קרית שמע קורא, פי' ואינו סומך גאולה לתפלה. רבי שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך, כלומר בין שלא השכים לצאת לדרך בין שהשכים116. קורא קרית שמע ומתפלל, כלומר סומך גאולה לתפלה ומתפלל בדרך במהלך. במאי קמיפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף, כלומר טפי מסמיכת גאולה לתפלה. ומר סבר מיסמך גאולה לתפלה עדיף, כלומר טפי מתפלה מעומד.

פי' דכולי עלמא בדרך במהלך הוא דמצלי117, ולהכי לתנא קמא עדיף ליה דלא למיסמך גאולה לתפלה ולצלויי בביתיה מעומד, ולרבי שמעון בן אלעזר עדיף ליה למיסמך גאולה לתפלה ולצלויי בדרך במהלך והילכתא כתנא קמא118, ונקטינן מינה דכולי עלמא תפלה בדרך במהלך ודאי היא בין ברכוב בין במהלך ברגליו.

ואמרינן נמי בגמרא מרימר ומר זוטרא בשבתא דריגלא, פי' והם היו דרשנין, והיו צריכין לעיין בעוד שהציבור מתפללין וללחוש וללמד לתורגמן כדי שיהא בקי, ולפיכך לא היה להם פנאי להתפלל עמהם. ומכנפי בי עשרה ומצלו ונפקי לפירקא, פי' והיו מתפללין לאלתר לאחר שעלה עמוד השחר ולא היו סומכין גאולה לתפלה, וכשמגיע זמן קרית שמע היו קורין בעוד שהתורגמן היה משמיע לרבים119. רב אשי מצלי בהדי ציבורא מיושב, פי' היה קורא קרית שמע כשהוא עם הציבור ומתפלל שמנה עשרה מיושב, הכל בעוד שהתורגמן משמיע לרבים, וסומך גאולה לתפלה, ולא היה יכול להתפלל מעומד כשהוא עם הציבור לפי שאם היה עושה כן היו מעיינין ומסתכלין בו בעוד שהוא מתפלל ואין דעתם סומכת על התורגמן ואין שומעין לו, ולפיכך מתפלל מיושב ואין העם יודעים שהוא מתפלל וסבורים שדעתו על התורגמן שלפניו ושומעין. ולכי הדר לביתיה מצלי מעומד, פי' ביחיד חוזר ומתפלל שמונה עשרה לצאת ידי תפלה מעומד. אמרי ליה רבנן נעביד מר כמרימר ומר זוטרא, כלומר120 אמאי מצלי ביחיד בתר הכי בביתיה ולא מכניף עשרה לצלויי בתר הכי בהדי רבים. [אמר להו] טריחא [לי] מילתא, כלומר לעכבם כל כך אחר הדרשא. וליעבד מר כאבוה דשמואל ולוי, פי' לצלויי ברישא שמונה עשרה מקמי דמטי זמן קרית שמע, בין ביחיד, בין בעשרה כמרימר ומר זוטרא. והוא הדין דיכלי למקשי מיהא נמי ממרימר ומר זוטרא דאינהו נמי קודם קרית שמע מצלו אלא דעדיפא להו לאקשויי מאבוה דשמואל ולוי דקשישי נינהו מינייהו. ואהדר להו לא חזינן להו לרבנן קשישי דעבדי הכי, פי' בענין פירקא121, דלא דמי לדאבוה דשמואל ולוי דהתם הוא דקא נפקי לאורחא דטרידי וליכא שהותא כלל באורחא לצלויי מעומד, אבל הכא כיון דאפשר לסמוך גאולה לתפלה ולהתפלל מיושב ואחר כך כשחוזר לבית לצאת ידי תפלה מעומד הכי עדיף. ואיכא למיגמר מינה דהוא הדין כל היכא דטריד לדבר מצוה122 וטריחא ליה מילתא לצלויי מעומד דמצלי מיושב והדר מצלי מעומד לצאת ידי חובת תפלה בעמידה, ואפשר לאחר שהגיע זמן תפלה אחרת ומיהו בתורת תשלומין ובדין תשלומין123.

מתני'. רבי אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר. פי' בציבור, ולדבריו יחיד אינו מתפלל לעולם תפלת המוספין. וחכמים אומרים בחבר עיר ושלא בחבר עיר רבי יהודה אומר משמו. פי' של רבי אלעזר בן עזריה. כל מקום שיש שם חבר עיר יחיד פטור מתפלת המוספין. פי' דלרבי יהודה כל היכא דליכא ציבור במקומו יחיד חייב, כל היכא דאיכא ציבור אין היחיד רשאי להתפלל מוסף אלא בציבור, ואי לא צלי בציבור תו לא מצלי דמעיקרא הכי תקון124.

תוכן העניינים

רא"ה על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה