רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה
דף כח.
תנו רבנן היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין. פי' מכיון שהגיע כלל זמן תפלת המנחה אין לו להתפלל של מוסף עד שיתפלל של מנחה, ואם התפלל לא עלתה לו56 כדאיתא לעיל [כו, ב] בשל תשלומין. רבי יהודה אומר מתפלל של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת. פי' דתפלת מוספין לרבי יהודה מצוה עוברת דאינה אלא עד שבע שעות. ובודאי בחצי שעה שביעית מיירי דלא משכחת לה לרבי יהודה שתי תפלות אלא בהאי פלגא דשעתא בלחוד דזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ומוסף לרבי יהודה עד שבע שעות. נמצא שלא הגיע זמן המנחה עם תפלת המוסף אלא בחצי שעה, ועדיין זמנה של תפלת מוסף גדול לרבנן חמש שעות, ואפילו הכי פליגי רבנן ואמרי להקדים תפלת המנחה, שמע מינה שכיון שהגיע זמן תפלת המנחה ואפילו כמלא נימא אין לו להתפלל תפלה אחרת עד שיתפלל תפלת המנחה57. וכל שכן לתפלת תשלומין דלאו שעתיה כלל דהיכא דטעה ולא התפלל כלל שחרית כיון שהגיע משש שעות ומחצה ולמעלה אפילו כמלא נימא אין לו להתפלל של תשלומין עד שיתפלל של מנחה. ואמר רבי יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין. פי' פרישנא עלה בגמרא שזו תדירה כלומר של מנחה, וזו כלומר של מוסף אינה תדירה. ומשום דרבי יהודה אמר טעמא למילתיה ורבנן לא אמרי טעמא למילתייהו [פריש טעמייהו]58, ואיידי דפריש טעמייהו פסק נמי כותייהו אף על גב דבכל דוכתא הלכה כרבים.
פי' ובגמרא אמרינן אמתניתין דתנן ושל מוספין כל היום, (ו)אמר רבי יוחנן ונקרא פושע. כלומר כל שמשהה אותו עד זמן תפלה אחרת ודאי נקרא פושע שמצותה קודם שיגיע זמן תפלת המנחה כדי שלא תקדים לה זו שבאה אחרונה59.
ומיהא נמי שמעינן דתפלות אינן שוות לקרבן לגמרי60, דאילו בקרבן ודאי קרבן מוסף לעולם קודם לתמיד של בין הערבים, ותמיד של בין הערבים לעולם אחרון כדקיימא לן [פסחים נח, ב] השלם עליה כל הקרבנות כולן. ואפשר דמשום הא איצטריך רבי יוחנן לעיל למיפסק כרבנן להקדים של מנחה ואחר כך של מוסף משום דאתיא לה דלא כקרבנות ונכון הוא.
אמר רבי אלעזר כל המתפלל תפלת שחרית אחר ארבע שעות לרבי יהודה. פי' דקיימא לן כותיה. עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו אמר רבי יהושע בן [לוי] כל המתפלל תפלת המוספין אחר שבע שעות לרבי יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי. פי' נקט לרבי יהודה דפשיטא מילתא, ואפשר דאפילו לרבנן לרבי יוחנן דאמר ונקרא פושע61. מאי משמע דהאי נוגי לישנא דאיחורא62 הוא. כלומר ומשתעי בעונש איחור הקרבנות, והוא הדין לתפלה שהיא כנגדן. כדמתרגם רב יוסף תברא על תברא אייתי על שנאיהון דבית ישראל על דאוחרו זמני מועדיא דירושלים רב נחמן בר יצחק אמר מהכא בתולותיה נוגות והיא מר לה. כלומר מעוגנות63.