אור ברסלב

רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה

דף כג.

דף כב:

תנו רבנן היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה ואמר רב זביד ואיתימא רב יהודה לא שנו אלא שאין יכול לעמוד על עצמו אבל יכול לעמוד על עצמו מותר ועד כמה אמר רב ששת עד פרסה תניא אידך הנצרך לנקביו אל יתפלל שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל וכתיב שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים ואמר רב אסי ואיתימא רב חיננא בר פפא שמור שלא תהא צריך לנקביך בשעה שאתה עומד בתפלה.

גרסינן בפרק אלו הן הלוקין [מכות טז, ב] אמר רב אחאי המשהה את נקביו עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם. אמר רב ביבי בר אביי האי מאן דשתי בקרנא דאומנא. פי' בכלי שמקיזין בו דם. עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם.

איבעיא להו מהו שיכנס אדם בתפלין לבית הכסא קבוע. כלומר כשהן בראשו147. וישתין מים מי חיישינן שמא יפנה בהן148 או לא. ופי' בבית הכסא שאין בו צואה דאי לא ודאי חייב לחולצן בריחוק ארבע אמות כדאמרינן בסמוך149, ופי' בית הכסא קבוע מקום עשוי להיפנות בו אלא שעכשיו אין בו צואה. ואע"פ שאסור ודאי להתפלל בו כיון שכבר נשתמש בו150 תפלה שאני שהמקום בודאי מאוס, אבל בהנחת תפלין לא מיתסר כל היכא דלית ביה צואה151. אבל להשתין מיבעי לן אי גזרינן שמא יבוא להיפנות בהן. רבינא שרי ורב אדא בר מתנה אסר אתו ושיילוה לרבא אמר להו אסור שמא יפנה בהן.

תנו רבנן הנכנס לבית הכסא חולץ תפליו ברחוק ארבע אמות ונכנס וכשהוא יוצא מרחיק ארבע אמות ומניחן דברי בית שמאי בית הלל אומרים אוחזן בידו ונכנס רבי עקיבא אומר אוחזן בבגדו ונכנס בבגדו סלקא דעתך משתלי ושאדי להו אבל אוחזן בידו [ובבגדו] ונכנס. פי' שיאחז ידו בבגדו במקום התפלין כדי שיהו מהודקים יפה בידו ולא יפלו. ולא יניחם בחורים הסמוכים לרשות הרבים שמא נוטלין אותם עוברי דרכים ובא לידי חשד ומעשה בתלמיד אחד שהניח תפליו בחור הסמוך לרשות הרבים ובאת זונה אחת ונטלתן אמרה ראו מה נתן לי פלוני באתנני כיון ששמע אותו תלמיד כך עלה לגג ונפל ומת באותה שעה התקינו שיהא אוחזן בידו ובבגדו ונכנס.

[רי"ף יד, ב]
אמר רב מיאשא בריה דרבי יהושע בן לוי הלכה גוללן כמין ספר תורה. פי' כשנכנס לבית הכסא חולצן בריחוק ארבע אמות וגוללן כמין ספר תורה. ואוחזן בימינו כנגד לבו. פי' בימינו משום שמירה יפה, כנגד [לבו] משום כבוד. אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח. פי' משום כבודן. פי' ואף על גב דלגבי שינה אמרינן [בסוכה כו, א] איפכא דלא יאחזם בידו אלא בראשו152, התם הוא משום חשש שלא יפלו מידו כשישן, ובראשו שמירתן יפה. אמר רב אחא בר יעקב אמר רב זירא ביום גוללן כמין ספר תורה. פי' לענין בית הכסא כדאמרן. ואוחזן בימינו כנגד לבו ובלילה עושה להן כיס טפח ומניחן. פי' ובלילה לאו זמן תפלין להניחן אבל אם היו בראשו אינו חולץ כדאיתא בעירובין [צו, א]153 וקאמר הכא דאם צריך לבית הכסא חולצן ועושה להן כיס טפח ומניחן בו ומכניסן עמו154, והיינו מניחן דקאמר בכיס, ומכניסן אפילו בבית הכסא. אמר רב הונא לא שנו. כלומר כי אמרינן ביום גוללן כמין ספר תורה. אלא בשיש שהות ביום כדי ללבשן אבל אין שהות ביום כדי ללבשן עושה להם כיס טפח ומניחן. כמו בלילה דמניחן בכיס ומכניסן בבית הכסא.

אמר אביי לא שנו. כלומר דבעינן טפח בכיס. אלא בכלי שהוא כליין. פי' דכל מי שעושה כלי להניח בו תפלין מצריכין אותו שיהא בו טפח כדי שיהא דבר חשוב לכבודן של תפלין, ולאו לענין בית [הכסא] קאמר כלל אלא בעלמא קאי, ואגופא דמילתא אעיקר דין של (דין) כלי של תפלין155. אבל בכלי שאינו כליין אפילו פחות מטפח. כלומר אפילו פחות מטפח חשוב כלי להצניען בתוכו ודינן כאילו מוצנעין בכלי, וכיון דלילה דאין ראוי להניחן אין ראוי לו לאוחזן בידו כמו ביום אלא זהו כבודן בכלי, וכיון שאינו כליין ואינו אלא כמניחן לשעה לא קפדינן אי לא חשיב בגופיה ולית ביה טפח, אבל מכל מקום כלי הוא ודין כלי עליו לכל דבר כגון להציל באהל המת במוקף צמיד פתיל וכל שאינו כלי אינו מציל וחשיב כאוכלין שגבלן בטיט דודאי טמאין156 והכי איתא בגמרא157. אמר רבה בר בר חנה (אמר רבי יוחנן) כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן כי הוה בעי למיעל לבית הכסא כי הוה נקיט ספרא דאגדתא הוה יהיב לן וכי הוה נקיט כסתא דתפילי לא יהיב אמר הואיל ושרו רבנן לא ניטרח. כלומר לא אטריח אותם. נוסחא אחרינא הואיל ושרו רבנן נינטרן כלומר אכניסם עמי וישמרוני מכל היזק158.

תוכן העניינים

רא"ה על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה