רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה
דף יז:
מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפלין ומכל מצות האמורות בתורה1. פי' טעמא דפטורא לאו משום אבלות דהא איהו לעולם לא מחייב באבילות עד שיסתם הגולל2, ותו דהא קימא לן [לעיל יא, א] אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפלין שנאמר בהן פאר3. ופטורא נמי לא משום צערא דמשום צערא דרשות דלאו מצוה לא מיפטר כדאיתא לעיל בגמ' [שם]. אלא משום עוסק במצוה שעוסק בקבורתו של מתו, ולאו דוקא בשעוסק אלא אפילו יושב ובטל פטור דזהו כבודו של מת שלא יסיח דעתו ממנו לענינים אחרים כל זמן שלא נקבר4. והכי מוכח בירושלמי [כב, א] בחד לישנא דפרישנא התם טעמא משום כבודו של מת5, ו[הכי נמי תני] בתוספתא דמסכת שמחות [פ"י]6, ובגמ' נמי מוכח הכי דאמרינן התם מתו אף על פי שאינו משמרו כלומר אף על פי שאינו עוסק בו ואפילו הכי פטור7 וכדפרישנא. הילכך אפילו בשאין המת מוטל עליו לקברו כלל כגון אחותו נשואה שהיא מוטלת על בעלה אף זה פטור8, שזהו כבודו של מת שכל שהוא חייב באבילותו ואפילו מדרבנן9 כגון אחותו נשואה שהיא מוטלת על בעלה אף זה לא יסיח דעתו לענין אחר כלל עד שיהא נקבר. מיהו נמסר לאחרים או לכתפים אמרינן בירושלמי [כב, ב] דחייב דנמסר שאני10.
והאי דפריט בהני דהיינו קרית שמע ותפלה ותפלין אף על גב דהדר כאיל מכל מצות האמורות בתורה משום דהני עדיפא ליה משום דתפלין מצוה שבגופו11 ואידך זמנן עובר12.
[רי"ף י, ב]
נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן שלפני המטה ושלאחר המטה את שהמטה צורך בהן פטורין את שאין המטה צורך בהן חייבין ואלו ואלו פטורין מן התפלה. פי' דאף על גב דאין המטה צורך בהם הרי הם עומדין ומזומנין לכך אם שמא יצטרכו, ומשום הכי פטרינהו רבנן מן התפלה מיהת דהיא מדבריהם13.
[גמ'] מוטל לפניו אין שאין מוטל לפניו לא ורמינהי מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו אין לו בית לחבירו עושה מחיצה ואוכל אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך ואינו מזמן ואין מברכין ואין מזמנין עליו. פי' יש שפירשו14 אינו מברך המוציא [ואינו מזמן ברכת המזון ואין מברכין עליו המוציא] ואין מזמנין עליו ברכת המזון, ואיכא דקשיא ליה15 מאי קאמר אין מברכין עליו אחרים המוציא דהא ברכת הנהנין היא ואינו מוציא אלא בשלא יצא16 וכיון שכן אותן אחרים אמאי אין מברכין לעצמן, ולאו מילתא היא דלא מיתמר לענין עיכובא דאותן אחרים אלא לענין עיכובא דאבל דאין לו לברך לא הוא ולא שישמע מפי אחרים17, וכן אמרו בירושלמי [כב, ב] אם בירך אין עונין אחריו אמן ואם אחרים בירכו אין (עונין) [עונה] אחריהם אמן דאף על גב דעונין אמן אחר ברכות שאין אדם יוצא בהן18 הני מילי איניש דעלמא דאיתיה בכלל ברכה מה שאין כן בזה19.
אבל רבינו מורי ז"ל20 מפרש ואינו מברך ברכת המזון ואינו מזמן ברכת זימון, ואין מברכין עליו אחרים ברכת המזון21 אפילו בלא זימון, והאי דתני אין מברכין עליו בלא זימון אי אמרת פשיטא דהיכא אשכחן מברך לאחרים בלא זימון22, איצטריך סלקא דעתך אמינא כיון דהוא אינו מברך להוו כבור וסופר דאמרינן לקמן [מה, ב] דסופר מברך ובור יוצא קא משמע לן דליתיה כלל בכלל דין ברכה23.