אור ברסלב

רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה

דף טז:

דף טז.

מתני'. רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ אמר להם אני איני כשאר כל בני אדם אסטניס אני. פי' ולאו למימרא דאיכא סכנתא במילתא כלל102 דהא אמרינן לקמן דלא שארי לאיסטניס גופיה אלא בלילה, ומשום דאנינות לילה דרבנן כדפריש עלה, ואי משום סכנה אפילו ביום שארי ליה, [אלא] משום שלא נאסר לאבל אלא תענוג וכל היכא דלאו איכא תענוג מותר. תדע שאפילו בתשעה באב103 דחמיר התירו למי שמלוכלך בטיט ובצואה לרחוץ כדרכו [יומא עז, ב] ומי שיש לו חטטין בראשו לסוך למי שמתכוין לרפואה [שם]104, וכן בכאן באיסטניס שמצטער על הזוהמא שהיא קשה לו הרי זו כעין חטטין בראשו. ובדין היה להתיר אפילו ביום הראשון ממש כפי הטעם שכתבנו, ובודאי לא גרע מעובר לשמור פירות [שם]105, אלא משום דענין איסטניס אינו דבר נראה לעין ואינו דבר הניכר החמירו עליו ביום גופיה דהיא דאורייתא ולא הקלו עליו עד הלילה דהיא דרבנן.

מאי טעמא. פי' מאי טעמא רחץ בלילה הראשון, ומשני דאנינות דאורייתא ביום היא דכתיב ואחריתה כיום מר. פי' אנינות הוא לענין קדשים דאונן אסור לאכול קדשים. ורבנן הוא דגזרו בלילה ובאיסטניס לא גזרו ביה רבנן. פי' והוא הדין באבילות גופיה דיום ראשון דאורייתא106 ושאר ימים עד שבעה דרבנן, מיהו באבילות איכא אחריתי דלא מיחייבי עד אחר קבורה, הילכך לא הוי אבילות דאורייתא אלא יום מיתה וקבורה.

כתב רבינו ז"ל חזינן למקצת רבוותא ז"ל דקא כתבי הא דרבן גמליאל דקא סבר אנינות לילה דרבנן היא לא קיימא לן כותיה ואע"ג דכתיב שבעת ימים לילות בכלל ומחזא מילתא דסבירא להו להני רבוואתא ז"ל דשבעת ימי אבילות דאורייתא נינהו וגמרי להא מילתא מדכתיב [בראשית נ, י] ויעש לאביו אבל שבעת ימים ולאו הכין היא מילתא דהא בהדיא אמרינן בפרק טבול יום ומחוסר כיפורים פי' בזבחים [צט, ב] הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם ואכלתי חטאת היום אני היום אסור ובלילה מותר ולדורות בין ביום בין בלילה אסור דברי רבי יהודה. פי' אונן אסור לאכול בקדשים, וקסבר רבי יהודה דאנינות יום ולילה, ומאי דקאמר אני היום אסור ובלילה מותר הוראת שעה היתה שהתיר להם הקדוש ברוך הוא הלילה כדאיתא התם בזבחים בהדיא, בין לקדשי דורות בין לקדשי שעה, כלומר בין בקדשי אותן קרבנות שנתחייבו באותה שעה שנתחנכו תחלה אהרן ובניו, בין בקדשי דורות כלומר בקדשים שנהגו לדורות, בכולן הותר באותה שעה לאכול בהן אהרן ובניו בלילה שכך היתה הוראת שעה על פי הדבור. ומה ששרפו שעיר החטאת מפני טומאה שנטמא באונס כשהיו רוצים לשהותו עד הלילה לאכלו, הילכך כהנים לדורות אסורין בין ביום בין בלילה דהא לא הותרה הלילה אלא לאהרן ובניו ובאותה שעה בלבד, ואלו דברי רבי יהודה. ורבי שמעון אומר אנינות לילה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים. ואפילו לדורות מותרין הן מן התורה לאכול בקדשים בערב. ואמרינן נמי התם [ק, ב] עד מתי מתאוננין עליו כל אותו היום בלא לילו רבי אומר כל זמן שלא נקבר תופס לילו. פי' תופס לילו של יום קבורה, ואין צריך לומר בין מיתה לקבורה ואע"פ שאינו יום מיתה. אמרוה רבנן קמיה דרבא מדקאמר יום קבורה תופס לילו מדרבנן. כלומר יום קבורה אע"ג דלאו יום מיתה, פי' מדקאמר כל זמן שלא נקבר107. מכלל דיום מיתה תופס לילו מדאורייתא. פי' דבאנינות לא אחמירו ביה יום קבורה כיום מיתה108. וסבר רבי אנינות לילה דאורייתא והא תניא הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם אני היום אסור ולילה מותר ולדורות בין ביום בין בלילה אסור דברי רבי יהודה. פי' כדפרישנא לעיל. רבי אומר אנינות [לילה] אינו מן התורה אלא מדברי סופרים. והיכי קאמר דאנינות לילה דאורייתא. לעולם דרבנן. פי' לעולם אית ליה לרבי דאנינות לילה אפילו ביום מיתה דרבנן. וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. פי' דעשו יום קבורה בלא יום מיתה תופס לילו, ועיקר היום כיון דלאו יום מיתה אינו אלא מדרבנן, ונמצא חמור מיום מיתה לדין תורה, שאינו תופס לילו מדינא דאורייתא, אע"פ שיום מיתה עצמו (אינו) מן התורה. וגרסינן נמי בפסחים [צא, ב] אונן טובל ואוכל פסחו לערב קסבר אנינות לילה דרבנן וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת. פי' [אע"ג] דבאכילת פסחים ליכא כרת במי שאינו אוכל, מכל מקום אין שוחטין את הפסח אלא על הראויים לאכול ובעשיית פסח איכא כרת. פי' ומאי דאמרינן שאונן טובל לאו מדאורייתא דכיון דלא נטמא לא בעי טבילה אלא מדרבנן ומעלה [ב]עלמא. וכיון דאשכחן הני תנאי כולהו דסבירא להו דיום ראשון בלחוד דאורייתא אבל לילו דהוא ליל יום שני למיתה לא תפיס אלא מדרבנן ורבי יהודה לחודיה הוא דסבר דיום מיתה תופס לילו מדאוריתא שמעינן דלית הילכתא כותיה וקימא לן דיחיד ורבים הלכה כרבים הילכך יום ראשון דהוא יום מיתה הוא דאיתיה מדאורייתא אבל מליל שני ואילך דרבנן היא והיינו סברא דרבן גמליאל דקסבר אנינות לילה דרבנן הוא והילכתא כותיה. והני שבעה יומי גופיהו לאו על ויעש לאביו אבל שבעת ימים אסמכינהו. פי' דילמא יוסף הוא דעבד לאבוה הכי109. אלא אהאי קרא דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבילות שבעה. ואי קשיא לך ההיא דגרסינן בפרק ואלו מגלחין במועד [יד, ב] אבל אינו נוהג אבילותו ברגל דכתיב ושמחת בחגך אי אבילות דמעיקרא היא אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד. פי' אתי עשה דרבים ושמחת בחגך שהוא כולל עכשיו כל ישראל שהם חייבין בשמחה בזמן זה ודחי עשה דאבילות דהאי יחיד. דשמעת מינה דחיובא דאוריתא איכא בתר דנפק ליה יומא קמא דהוא יום מיתה. פי' דאי לא אמאי קרי ליה עשה דיחיד. ההיא לא קשיא מידי דהכי קאמר אבל אינו נוהג [אבילותו] ברגל לדברי הכל ואפילו למאן דאמר יום ראשון תופס [לילו] מדאורייתא דאי אבילות דמעיקרא הוא אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד. כלומר ולרוחא דמילתא נקיט ליה.

[רי"ף י, א]
מתני'. וכשמת טבי עבדו של רבן גמליאל קיבל עליו תנחומין אמרו לו תלמידיו רבנו לא למדתנו רבינו (רב) שאין מקבלין תנחומין על העבדים אמר להם טבי עבדי אינו כשאר העבדים כשר היה.

[גמ'] תנו רבנן העבדים והשפחות אין עומדין עליהם בשורה. פי' דרכן היה לעשות שורות לאבל בחזרתו ואין שורה פחותה מעשרה110. ואין אומרים עליהם ברכת אבלים. פי' ברכות הן שהיו אומרין ברחבה וסדורן במס' כתובות [ח, ב]. ומעשה שמתה שפחתו של רבי אליעזר ונכנסו אחריו תלמידיו לנחמו כיון שראה אותם עלה לעלייה ונכנסו אחריו נכנס לו לאפולין ונכנסו אחריו נכנס לטרקלין ונכנסו אחריו אמר להם כמדומה אני שאתם נכוין בפושרין עכשיו אי אתם נכוין אפילו בחמי חמין לא כך שניתי לכם העבדים והשפחות אין עומדין עליהן בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים. פי' סלקא דעתך אמינא111 כיון דגופו קנוי לו כגופו דמי קא משמע לן דלא. אלא כשם שאומרים לו לאדם על שורו וחמורו שמתו המקום ימלא חסרונך כך אומרים לו לאדם על עבדו ושפחתו שמתו המקום ימלא חסרונך והעבדים [והשפחות] אין מספידין אותם ואין קורין אותן לא אבא פלוני ולא אימא פלונית. פי' שלא יבוא לטעות אחר הקורא ולומר בן עבד הוא ויבא לפסלו112. ואין קורין אבות אלא לשלשה. פי' דרך כבוד קאמר דאין קורין אבות דרך כלל לכל ישראל אלא לשלשה אברהם אבינו יצחק אבינו יעקב אבינו113. וכן אין קורין אמהות אלא לארבע שרה ורבקה רחל ולאה.

מתני'. חתן אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון קורא רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. והילכתא כתנא קמא.

סליק פירקא בסייעתא דשמיא

תוכן העניינים

רא"ה על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה