אור ברסלב

רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה

דף טז.

דף טו:

פיסקא. קרא וטעה יחזור למקום שטעה. תני תנא קמיה דרבי יוחנן טעה בין פרק לפרק ואינו יודע באיזה פרק חוזר לפרק ראשון באמצע הפרק חוזר לתחלת הפרק בין כתיבה לכתיבה. כלומר בין וכתבתם ראשון לשני. חוזר לכתיבה ראשונה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא דלא אמר למען ירבו ימיכם אבל אמר למען ירבו ימיכם רישיה נקט ואתא.

[רי"ף ט, א]
מתני'. האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך מה שאין רשאין לעשות כן בתפלה. פי' דבצלותא בעינן כונה יתירתא ולא מצו מכווני שחוששין לשבירת האילן ולנפילת הנדבך.

תנו רבנן האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה. פי' שהם אילנות חזקים ואין לחוש לשבירתם. ובשאר כל האילנות יורדין למטה ומתפללין ובעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו. פי' לפי שאינו רגיל בכך87. פי' ומינה דאם היה בעל הבית אומן ועושה לעצמו דינו כשאר אומנין דעלמא. ירושלמי למה לי בראש הזית ובראש התאנה רבי אבא ורבי סימון תרויהו אמרי מפני שטרחותן מרובה. פי' כובד שלהם מרובה, כלומר הם מרובים בענפים ואף הם חזקים ומתוך כך דעתו של אומן מתישבת.

רמי ליה רב מרי בריה דבת שמואל לרבא תנן האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך למימרא דלא בעינן כונה. פי' דקא סלקא דעתיה שהן קורין בעוד שהן עושין במלאכתן. ורמינהי רבי שמעון בן יוחאי אומר הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו שנאמר שמע [ישראל] ה' אלהינו ה' אחד ולהלן הוא אומר הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת. כלומר כונת שינון88 לא כונה לצאת, ומכל מקום כונת שינון מיהא בעינן ובעוד שהן עסוקין במלאכתן לא אפשר. אמר ליה מידי שמיע לך בהא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן מבטלין ממלאכתן וקורין והתניא בית הלל אומרים עוסקין במלאכתן וקורין לא קשיא כאן בפרק ראשון כאן בפרק שני.

[רי"ף ט, ב]
כתב רבינו ז"ל האי פירוקא לדברי רבי יוחנן דסבירא ליה דבעינן כונה בכולי פרק ראשון כדכתבינן לעיל אבל לרבא פי' דאמר לעיל [יג, ב] פסוק ראשון לאו משום דבעינן כונה בכולי פרק ראשון הוא דבטלין ממלאכתן אלא משום דלא לישוו לה עראי כדגרסינן ביומא בפרק קמא [יט, ב] אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתותיו ולא יראה באצבעותיו ותניא רבי אלעזר חסמא אומר הקורא את שמע ורומז וקורץ בשפתותיו ומראה באצבעותיו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב ואוקימנא בפרק ראשון ופרשי לה רבנן משום דמשוי לה עראי הכא נמי אי לא בטיל ליה ממלאכה משוי לה עראי דאי לא תימא הכי קשיא דרבא אדרבא דהתם פי' בריש פירקין אמר רבא הלכה כרבי מאיר פי' דאמר פסוק ראשון והכא קאמר רבא דבעינן כונה בפרק ראשון אלא ודאי שמע מינה כדאמרן כי היכי דלא תיקשי דרבא אדרבא. פי' ואיכא מרבוותא ז"ל89 דאמרי כיון דאיפסיקא הילכתא דלא בעינן כונה אלא בפסוק ראשון הני דיני נמי כולהו ליתנייהו אלא בפסוק ראשון, ודרבא אדרבא לא קשיא כלל דהא דרבא לרבי יוחנן איתמרא90 דאית ליה פרק ראשון, וההיא דיומא לא קשיא דנקיט ליה לרוחא דמילתא ומשום דאיכא דסבירא ליה פרק ראשון91, והכי אורחא דתלמודא בלאו דוכתא92 למינקט לישנא דרויחא ליה.

גרסינן ביומא [יט, ב] תנו רבנן ודברת בם בם ולא בתפלה. פי'93 בם יש לך רשות לדבר בין הפרקים או באמצע הפרק כדאיתא לעיל [יג, א] אבל בתפלה אין לו רשות אלא מפני הסכנה. ודברת בם בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים. פי' בעוד שמדבר בם אין לו רשות לדבר בדברים אחרים של רשות94. ודברת בם עשה אותם קבע. פי' שלא יקרא קרית שמע דרך עראי.

תנו רבנן פועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית קורין קרית שמע כלומר בברכותיה95 ומתפללין ואוכלין פתן ומברכין המוציא לפניה ולאחריה שתי ברכות כיצד ברכה ראשונה ושניה כתקנה וכולל בונה ירושלים בברכת הארץ96. פי' וכיון דכי כאיל בונה ירושלים בברכת הארץ יצא הוא הדין (דאמ') [ד]אפילו אמר מעין שלש יצא אלא שהחמירו בלכתחלה בברכת הזן מפני שמשה רבינו עליו השלום תיקנה97. במה דברים אמורים בעושין בשכרן אבל בעושין בסעודן או שהיה בעל הבית מיסב עמהן מברכין כתיקנן ארבע. פי' בעושין בשכרן בדמים קצובין ואוכלים משלהם [ו]כיון דכן יש להם למהר, ולא חייבום אלא בשתי ברכות אלו ופטרום לגמרי מהטוב והמטיב שהיא מדרבנן. אבל בעושין בסעודן שקצץ להם מזונות עם שכרן98 דכיון שהתנו עמו מזונות במשמע שיעשו סעודתן וברכתן בשלימות, וכן כשהיה בעל הבית מיסב עמהם אפילו אוכלים כל אחד ואחד משלו.

מתני'. חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון. פי' משום דטריד טירדא דמצוה ורחמנא פטריה כדדרשינן לה בהדיא בגמרא. ועד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. פי' שמן הסתם נפטור אותו ארבע לילות99 הללו שעומד לעשות מעשה, אבל אחר ארבע לילות הללו לא יפטר אלא הלילה שיהא ודאי לו שיעשה מעשה100. וכשנשא רבן גמליאל אשה קרא קרית שמע בלילה הראשון (שנשא אשה) אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שחתן פטור מקרית שמע אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים ואפילו שעה אחת.

מנא הני מילי דתנו רבנן ודברת בם בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה. פי' דלשון בשבתך משמע בשבת דידך הוא דמחייבת דהיינו שבת דרשות הא עוסק במצוה פטור. ובלכתך בדרך פרט לחתן. פי' דלשון בלכתך נמי משמע בלכת דידך הוא דמחייבת דהיינו לכת דרשות הא לאו הכי פטור, ולמאי אי לעוסק במצוה הא כבר מעטיה מבשבתך בביתך אלא ודאי הא אתא לרבויי דאפילו בשאינו עוסק במצוה פטור משום דטריד טירדא דמצוה כגון חתן101. מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור את האלמנה חייב.

תוכן העניינים

רא"ה על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה