אור ברסלב

רא"ה על ברכות· רבנו אהרן הלוי [הרא"ה] מברצלונה

דף יד.

דף יג:

בפרקים שואל מפני הכבוד. תנו רבנן היה קורא קרית שמע ופגע בו רבו או מי שהוא גדול ממנו44 בפרקים שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שמשיב ובאמצע שואל מפני היראה ואין צריך לומר שמשיב דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם וכן הלכה.

בעא מיניה אחי תנא דרבי חייא מרבי חייא בהלל ובמגילה מהו שיפסיק מי אמרינן קרית שמע דאוריתא פוסק הלל דרבנן מיבעיא או דילמא פירסומי ניסא עדיף אמר ליה פוסק ואין בכך כלום. פי' פוסק כקרית שמע45 דבפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד.

אמר רבה ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל. פי' והם שמנה ימים של חנוכה ושני ימים טובים של פסח בגולה ושני ימים טובים של עצרת בגולה ושמנה46 ימי החג. וטעמא דשמונת ימי החג בכולהו גומרין את ההלל אמרינן בערכין [י, ב] לפי שחלוקין קרבנותיהן וחשיב כל חד וחד כיום חג בפני עצמו מה שאין כן בפסח. בין פרק לפרק פוסק. פי' לשאול מפני הכבוד דכי האי גונא קרי פוסק. באמצע הפרק אינו פוסק. פי' לשאול מפני הכבוד אבל שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד כקרית שמע47. וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל. פי' כגון שאר הימים של פסח. אפילו באמצע הפרק פוסק. פי' לשאול מפני הכבוד.

פי' ובגמרא פרכינן איני והא רב בר שבא איקלע עליה דרבינא וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל הוה ולא פסק ליה ומתרצינן שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא. פי' ומדקאמרינן איקלע עליה דרבינא48 משמע ודאי דביחיד הוה רבינא ולא בבית הכנסת, וודאי מברך היה עליו רבינא ובברכה היה קורא דאי לאו הכי הוה מפסיק לרב בר שבא49 אלא בודאי בברכה היה קורא, ואף על פי שהיה קורא ביחיד ובשאר הימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל, ובימים אלה ודאי לא נשתנה דין יחיד מדין ציבור, ואף על גב דנקיט לישנא דאין היחיד גומר בהן את ההלל (ו)כולן אין גומרין בהן את ההלל בין יחיד בין רבים, והאי דנקיט יחיד משום רבותא דשאר ימים דאפילו יחיד גומר בהן ההלל50.

ותימה דהכא אמרינן דרבינא קרא לחודיה בימים שאין היחיד גומר, והא התם בתענית [כח, ב] אמרינן רב איקלע לההוא אתרא בריש ירחא חזינהו דקרו הלילא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דמדלגי דילוגי אמר מנהג אבותיהם בידיהם ושבקינהו. תאנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר פי' בדילוג51. והכא רבינא קרא לכתחלה52. ואיכא למימר דשאני ראש חודש דאית ליה דינא אחרינא דקיל מכולהו, ויחיד אין לו לקרוא כלל ואפילו בלא ברכה53, וציבור גופייהו תלו במנהג. מה שאין כן בשאר ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל דלא תלי במנהג כלל, אלא אפילו יחיד חייב לקרות ולברך54. וההיא דרבינא דלעיל בשאר ימים טובים שאין היחיד גומר בהן את ההלל, ובראש חודש אפילו הציבור תלוי במנהג ויחיד אין לו לקרות כלל. ורב לא היה מנהג במקומו לקרות וכשראה אותם קורין היה סבור שבתורת חיוב הם קורין, ואילו כן בודאי היו גומרין אותו55 שראש חודש יום הוא חלוק לעצמו ואינו נגרר אחר יום אחר כשאר ימי פסח שנגררים אחר הראשון, וכיון שראה אותם שמדלגין בו הכיר שלא היו קורין אותו בתורת חיוב אלא בתורת מנהג ונתפייס בכך, ולא הקפיד (בכך) על הברכה שבירכו עליו [ד]בודאי מברכין היו עליו מכיון שלא הכיר רב בהן עד שראה אותם שמדלגין דאי לא (מתחלה) [מתחלת] קריאה היה מכיר בהן כיון שאין מברכין56 אלא ודאי מברכין היו, ולא דמי למנהג ערבה שאין מברכין עליה [סוכה מד, ב] דהתם מתחלה לא היה אלא מנהג נביאים לעצמן57 ונהגו העם מעצמן לעשותם כמותם ולא על פיהם שהם לא הנהיגום בכך כלל, אבל הכא מנהג זקנים במקום שנהגו ובברכה.

וכי תימא והיכי איכא למימר דראש חודש קיל מכולהו והא ספוקי מספקא התם הלל דראש חודש אי דאורייתא58, אלמא דטפי עדיף משאר הימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל דאילו בהנהו פשיטא לן דהלל דידהו דרבנן ולא אסתפקא לן בדידהו כלל, (ו)איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי, איכא למימר דטפי חשיב מימים של פסח שאין גומרין בהן את ההלל לפי שהוא יום חלוק לעצמו וחלוק בקרבנותיו, ואיכא למימר דגרע מינייהו משום דאידך איקרו חג ולא ראש חודש59, ואסיקנא הכי בגמרא דהלל דראש חודש לאו דאוריתא.

ומיהו האי לישנא דאמרינן לאו דאוריתא לאו דוקא דהא כולהו אידך לאו דאורייתא (אלמא) אלא כלומר לאו מילתא דעיקר60. אי נמי אפשר דהלל בימים שהיחיד גומר בהן את ההלל דאוריתא דמן התורה חייב אדם לומר שירה באותן מקומות אבל נוסח שלו מדרבנן61. ותמצא כעין זה בתלמוד הרבה דבמועד קטן [יד, ב] מוכח דאבילות דאורייתא והתם נמי מוכח דהוי דרבנן62 והוא בענין זה דודאי אבילות דאורייתא אבל פרטים שלו מדרבנן. וכענין זה תפלה דודאי היא דאורייתא63 וכדקיימא לן [תענית ב, א] במאי דכתיב ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שבלב זו תפלה אבל נוסח שלה מדרבנן. מורי רבינו ז"ל64.

פי' אמרו בגמרא בעא מיניה אשיאן תנא דבי רבי אמי מרבי אמי, השרוי בתענית מהו שיטעום, אכילה ושתיה קביל עלויה והא ליכא או דילמא הנאה קביל עלויה והא איכא אמר ליה טועם ואין בכך כלום, ועד כמה (אמ') רבי אמי ורבי אסי טעמי עד שיעור רביעתא. פי' הא ודאי ליכא ספיקא לענין תענית דלא חשיב הפסק65 אלא באוכל ככותבת66 ובשותה ביצה ומחצה דהיינו רביעית67 ואב לכולן יום הכפורים, אלא דהכא לענין לכתחלה קאמר אי שרי לכתחלה ואמרינן דאין בכך כלום, ומסתברא דדוקא לצורך כעין מטעמת ולאו במתכוין לאכול68, ואיכא דמפרשי דדוקא בפולטת מה שמכנסת לפיה69, ולא נהיר, אלא ודאי אפילו בבולעת וכדפרישנא, עד כאן.

[רי"ף ח, א]
אמר רב כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תיקרי [במה] אלא במה ודוקא במשכים לפתחו אבל כשאינו משכים לפתחו שרי דתנן בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. פי' ומיהו דוקא מפני הדחק כגון שואל מפני הכבוד או משיב בכל אדם אבל לשאול בשלום חבירו דרך רשות [ולאו מפני הכבוד] בודאי אסור (ולאו מפני הכבוד), ואף על פי שאינו מתפלל עדיין, ומינה אמרי ר' יונה ור' זירא בגמרא70 דאסור לאדם ליתן שלום לחבירו קודם שיתפלל. הילכך תלתא דינין נינהו, במשכים לפתחו כאילו עשאו במה, בשאינו משכים לפתחו ושואל בשלום חבירו דרך רשות ולאו מפני הכבוד אסור, כל היכא דמפני הכבוד מותר ואפילו בין הפרקים, ומשיב שלום לכל אדם דינו כשואל מפני הכבוד.

אמר רב יצחק בר אשיאן אסור לאדם לצאת לדרך קודם שיתפלל שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו ואמר רב אידי בר אבין כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. כלומר מעיקרא צדק לפניו ואחר כך וישם לדרך פעמיו.

מתני'. אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. פי' מדחשבינן בין הפרקים בין אהבת עולם לשמע ישראל שמעינן מינה דלא חשבינן אהבת עולם לגבי קרית שמע כברכת המצות דעלמא דאם כן אפילו כל דהו נמי הוי הפסק כברכת הנהנין דעלמא71, ותו אם כן דאהבת עולם כברכת המצות הוה להו לתיקונה מטבע קצר כנוסח שאר ברכות המצות72, אלא [היא] ברכה (היא) שעיקרה על חסד שגמלנו הקדוש ברוך הוא ואהבנו ללמדנו תורות אמת וחקים ומשפטים צדיקים וליחד שמו באהבה, ומקצתה בקשת רחמים להאיר עיננו בהם, ונתקנה על קרית שמע לפי שבה יחוד שמו ואהבתו יתברך והזכרת המצות ונצטוינו לקרותה פעמים.

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה ואמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב וה' אלהים אמת. פי' הילכך בין אני ה' אלהיכם לאמת ליכא הפסקה כלל73. חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר אמת. פי' כשמתחיל לברך אחר קרית שמע. רבי יוחנן אמר חוזר ואומר אמת. פי' דחשבינן אני ה' אלהיכם אמת כאילו הוא מפרשתא גופא דקרית שמע הילכך בעי למימר זימנא אחרינא אמת74. רבא אמר אינו חוזר ואומר אמת והילכתא כרבא.

פי' וכל היכא דיש לו רשות להפסיק כלל אפילו להשיב מפני הכבוד מפסיק לכל עניני תפלה כגון אמן יהא שמיה רבה מברך וברכו ומודים75, וקרוב בעיני לומר אפילו לענות אמן אחר ברכות שהוא שומע76.

מתני'. אמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה. פי' מצות תפלין77. ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד. פי' דסבירא ליה דציצית אינה נוהגת אלא ביום78.

פי' ובגמרא איתמר בה טעמא אחרינא משמיה דרבי שמעון בן יוחאי משום דפרשת שמע יש בה ללמוד וללמד ולעשות, פי' ללמוד דכתיב ודברת בם, ללמד דכתיב ושננתם לבניך, ולעשות דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך. והיה אם שמוע יש בה ללמד, פי' דכתיב ולמדתם אותם את בניכם, ולעשות דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך. ויאמר אין בה אלא עשייה בלבד, פי' ועשו להם ציצית.

תוכן העניינים

רא"ה על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה