אור ברסלב
ראה מעשה סימן ג › אלא מעתה נכתוב מעט דינים מדיני הצדקה, מש"ע יו"ד סי' רס"ט, וז"ל:

ראה מעשה· רבי רפאל אוחנא

סימן ג · אלא מעתה נכתוב מעט דינים מדיני הצדקה, מש"ע יו"ד סי' רס"ט, וז"ל:

'יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע, מתוך ומחמס יגעל נפשם וייקר דמם בעיניו, ויחי ויתן לו מזהב שבא ויתפלל בעדו תמיד כל היום יברכנהו' (תהלים ע"ב)

א) שיעור נתינת הצדקה, אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים, ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו, והיא מצוה מן המובחר. ואחד מעשרה מצוה בינונית, פחות מכאן עין רעה. וחומש זה שאמרו, שנה ראשונה מן הקרן, מכאן ואילך חומש שמרויח בכל שנה.

וכתב הש"ך, נראה דה"ה מעשר לבינוני, שנותן שנה ראשונה מעשר מן הקרן, ואח"כ מעשר מן הריוח. ואל יבזבז אדם יותר מחומש, שלא יצטרך לבריות. ודוקא כל ימי חייו, אבל בשעת מותו, יכול אדם ליתן צדקה כל מה שירצה:

ב) אין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים [פי' שבלא"ה מחוייב לעשות מצוה זו, ורוצה ליפטר ממנה במעשר, אינו רשאי, אבל אם רוצה לעשות מצוה שאינו מחויב בה רשאי]. ומהרש"ל והדרישה כתבו בשם תשו' מהר"ם, דכל מצוה שתבוא לידו, כגון להיות בעל ברית, או להכניס חתן וכלה לחופה וכיוצא, וכן לקנות ספרים ללמוד בהם או להשאילם לאחרים ללמוד בהם, אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה, יכול לקנות ממעשר. וכן יפזר מעשרותיו לבניו הגדולים שאינו חייב ליטפל בהם, מותר. ואפי' לאביו מותר לתת אם הוא עני, משום כבוד אביו.

והט"ז כתב דאסור לפרוע מהם מסים וארנוניות. ולעניין לקנות מצות בבהכנ"ס במעות מעשר, נראה לי, דאם בשעת קנין המצות היה דעתו על זה, שרי, דהא המעות לצדקה אזלי, ואף שהוא נהנה, והא בכל מעשר יש טובת הנאה לבעלים. משא"כ אם בשעת קנית המצות לא היה דעתו לכך, ואח"כ רוצה לפרוע מן המעשר, הו"ל כפורע חובו מן המעשר. וגם כשקונה ספר בעד המעשר, צריך לכתוב עליו שזהו מן המעשר, למען ידעו בניו דבר זה, ולא יחזיקוהו להם, עכ"ל:

ג) לעולם לא ימנע אדם עצמו פחות משלישית השקל בכל שנה, ואם נתן פחות מזה לא קיים מצות צדקה. וצריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות, בשמחה ובטוב לבב, ומתאונן אל העני בצערו, ומדבר לו דברי תנחומין, ואם נתן לו בפנים זועפות הפסיד זכותו:

ד) אם שאל לו העני ואין לו מה יתן, לא יגער בו ויגביה קולו עליו, אלא יפייסנו בדברים, ויראה לבו הטוב שרצונו ליתן לו אלא שאין ידו משגת. ואסור להחזיר העני השואל ריקם אפי' אינו נותן לו רק גרוגרת אחת, שנאמר אל ישוב דך נכלם:

ה) אם יכול לעשות לאחרים שיתנו, שכרו גדול יותר משכר הנותן, ואסמכוה אקרא 'והיה מעשה הצדקה שלום בעבודת הצדקה [דהיינו הגבאים שמעשים לאחרים] 'השקט ובטח עד עולם':

ו) שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה הגדולה שאין למעלה הימנה המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו מתנה או הלואה, או עושה שותפות, או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות, וע"ז נאמר והחזקת בו:

ז) פחות מזה, הנותן צדקה לעני, ולא יודע למי יתן, ולא ידע העני ממי מקבל, וקרוב לזה הוא נותן לקופה של צדקה, אא"כ יודע שהממונה שעליה נאמן ויודע לנהוג בה כשורה:

ח) פחות מזה, שיודע הנותן למי נותן ולא יודע העני ממי לוקח, כגון גדולי החכמים שהיו הולכים בסתר ומשליכים בפתחי העניים, וכזה ראוי לעשות ומעלה טובה, אם אין הממונים על הצדקה נוהגים כשורה:

ט) פחות מזה, שיודע העני ממי נוטל ולא ידע הנותן למי נותן, כגון החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהם ומשליכים אותם לאחוריהם, ובאים העניים ונוטלים, כדי שלא יהיה להם בושה:

יו"ד פחות מזה, שיתן לעני בידו קודם שישאל:

יא פחות מזה שיתן לו כראוי אחר שישאל:

י"ב פחות מזה, שיתן לו פחות מהראוי בסבר פנים יפות:

י"ג פחות מזה, שיתן לו פחות מן הראוי, ובעצבון:

י"ד טוב ליתן לעני פרוטה קודם כל תפלה, שנא' 'אני בצדק אחזה פניך':

תוכן העניינים

ראה מעשה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה