ראה מעשה· רבי רפאל אוחנא
סימן ג · 'יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע, מתוך ומחמס יגעל נפשם וייקר דמם בעיניו, ויחי ויתן לו מזהב שבא ויתפלל בעדו תמיד כל היום יברכנהו' (תהלים ע"ב)
נראה, לענ"ד לפרש שטת הכתובים הנז', בדרך רמז, והוא בהקדים מעשה שהיה, והובא במסכת קידושין דף מ' ע"א, וז"ל:
ר' צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמ"ל חליש לבאי ולא מצינא, מי איכא מידי למיכל, אמרה ליה איכא דבר טמא, אמר לה מאי נפקא מינה, דעביד הא אכול הא, שגרת תנורא קא מנחא ליה, סליק ויתיב בגוויה, אמ"ל מאי האי, אמר לה דעביד הא נפל בהא, אמרה ליה, אי ידעי כולי האי לא הוה צערתיך. רב כהנא, הוה קמזבין דיקולי [סלים], תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר לה איזיל אקשיט נפשאי, סליק וקא נפיל מאגרא לארעא, אתא אליאו קבליה, אמר ליה אטרחתן ד' מאה פרסי, אמ"ל מי גרם לי, לאו עניותא, יהב ליה שיפא דדינרי, עכ"ל.
ומעתה זהו אומרו 'יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע', שהקב"ה חס על דלים ואביונים כמו ר' צדוק ורב כהנא שהצילם 'מתוך' האש, 'ומחמס' ההיא מטרוניתא, שהיה לבה מלא תוך ומרמה לזנות עם רב כהנא ולהפילו לגהינ"ם, גימטריא חמ"ס, וכאשר רצה רב כהנא להפיל עצמו מאיגרא לארעא, היה 'יקר [דמם] בעיניו' [=של הקב"ה] המותה לחסידיו, לכן שלח אליא"ו ז"ל להצילו [כי רב כהנא הוא ניצוץ פנחס הוא אליא'ו], ונתן לו שיפא דדינרי, וזהו 'ויחי ויתן לו מזהב שבא', וק"ל.
ובזה יבוא על נכון פשט הכתוב בתהילים 'יענך ה' ביום צרה', 'ישגבך' מן הנפילה, 'שם אלקי יעקב', רמז על אליא"ו ז"ל, כי 'אלקי' הוא תיבת 'אליה', 'ישלח עזרך מקודש', וכמ"ש ז"ל בשוחר טוב, 'ומציון יסעדך', דהיינו זכות יוסף הצדיק, כי ציו"ן גימטריא יוס"ף, שלא שמע לאדונתו.
או, 'ישלח עזרך מקודש', דהיינו בקידוש ה', שרצה ליהרג על קידוש ה', 'ומציון יסעדך', דהיינו מציונם של מצות יסעדך, שהכל צריכים סיוע, וכמו שדרשו בשוחר טוב, והביאו ראיה ממעשה שהיה באותו שהיה בימי ר' אבא בן דוסאי, כשהיה עובר על המעיין, בא אליו רוח ואמ"ל, ראה, הלא אנכי כמה ימים בכאן ולא היתה ניזוקת שום בריה בשבילי, ועכשיו בא רוח אחד ועושה מריבה עמי ורוצה לטררני מכאן, ואותו רוח רע מאוד ולא יניח חיים לשום בריה, ואם רצונך שלא ינזקו הבריות סייעני שאמיתנו, אמ"ל והיאך אסייעך, אמ"ל כשיבוא אודיעך ותבוא אתה ותלמידך, ואמרו אתם 'הכוהו', וישמע אתכם אותו הרוח ויהיה סבור שאתם באים לסייע אותי, ויפחד ואז אוכל להורגו, וכן עשו, וראו כמין טיפת דם על המעיין, וידעו שנהרג, ומכאן אתה למד, שאפי' הרוחות צריכים סיוע, ע"כ, יעו"ש, ועיין לקמן מה שפירשתי בזה:
אי נמי באופן אחר, יבוא על נכון עם הפסוק שלפניו, 'כי יציל אביון משוע ועני ואין עוזר לו, יחוס על דל ואביון'. והוא בהקדים מעשה שהובא בספר מעשה חייא, וז"ל:
מעשה אירע פעם אחת בעיר אחת שהיה בה איש עשיר ובליעל וצר עין לעניים, ופעם אחת בא לבית הכנסת וראה שהיו הקהל מתקבצים לגבות נדבה לעניים, וכדי שלא לתת, הקדים ועמד על עמדו, ואמר לקהל, הלוא תדעו כי עבר קציר כלה קיץ, ואנחנו לא נושענו, ועדיין לא בא הגואל, ואם תשמעו ונגזור אומר שלא לתת לעניים מאומה, ואזי יזעקו אל ה' וישמע צעקתם האל המושיע והוא יושיענו. וכן עשו, ושמעו לדבריו, ולא נתנו לעניים כלום, ונשארו העניים ברעב ובצמא בערום ובחוסר כל. ונגזר על אותה המרינה כלייה בים, ע"כ, יעו"ש.
וזה רמזתי בעניותי בנמוקי תהלים, זהו שאמר דוד המלך ע"ה 'עצת עני תבישו', ואין אתם נותנים מטעם כי 'ה' מחנהו', שומע צעקתו, דאל"ה 'יתן מציון ישועת ישראל' וכו', ו'לכן פחדו פחד' מצרה שלא תבוא ב"מ.
ומעתה נתנה ראש אל הכתובים הנצבים בפתח השער שאמר דוד המע"ה, כשיבוא משיח צדקינו 'יציל אביון משוע', וכ"ת, והרי מטעם זה ה'עני ואין עוזר לו', שאין נותנים לו צדקה בעבור שהקב"ה יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע, לזה וכי' בתוך ומחמס יגאל נפשם' ? הואיל 'ובקרבם תוך ומרמה', וכוונתם הוא כדי שלא יתנו, לא יגאל נפשם, וג"כ 'ויקר דמם בעיניו', בתמיהה, אלא אדרבא, מביא עליהם גזרות רעות כמו אנשי אותה העיר שהלכו בעצת אותו רשע, אבל יקר בעיני ה' המותה לחסידיו דווקא, והיינו יתן ויתנו אחרים חסיד, אבל זה שכוונתו שלא יתן ולא יתנו אחרים רשע מיקרי, וק"ל.
ומה שהקשו המפז"ל, ואיך אמר התנא בנותני צדקה ולא יש כי אם שלשה מדות הנותנים דוקא, כבר תירצתי בדרשותי.
המוסר היוצא מזה, שכמה צריך האדם לברוח מן העבירה, וכמו ר' צדוק שהיה רוצה להפיל עצמו בכבשן האש, ורב כהנא שרצה להפיל עצמו מן אגרא רמה, לכן נעשו להם ניסים גדולים, כי כן אמרו, מי שבאה עבירה לידו וניצול הימנה, עושים לו נס, ור"ל אמר, מפני מה הראשונים היו מתרחיש להו ניסא ואנן לא מתרחיש לן ניסא, דאילו בשני דרב יאודה כי הוה משליף חד מסאנא הוה אתי מטרא, ואנן צווחינן כולי יומא ולא אתי מטרא, ואי משום תנויי, אנן מתנינן תני יותר מהם, אלא משום שהראשונים הוו מסרי נפשייהו על קידוש ה'.
ובזה פי' הרב מהר"ם שיף ז"ל כוונת 'אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה', שזה אינו תלוי בחכמה, אלא במסירת נפש על קידוש ה', יעו"ש. ובסה"ק יפת מראה הרחבתי הדבור ופרשתי באופן אחר, לך נא ראה:
גם בענין הצדקה כתב הרב חיד"א ז"ל בספר מורה באצבע סי' א', כי מאוד יזהר האדם בנתינת הצדקה, כי היא העולה במקום קרבן בזמן הזה, ומכפרת גם על המזיד, ומצלת מן המיתה, ומתברך בכמה ברכות כמבואר בכתובים וברז"ל, וביותר יזהר שתהיה צדקה בסתר ולא יספר צדקותיו, וכ"ש שלא ישתבח בצדקותיו ובחסדיו, והגם שלא יהיה בפירוש, אם עושה המצאות וכוונתו להשתבח, נענש על זה, כי עבודת ה' צריכה שתהיה בלי שום פניה, ואם מכוין לשם ה', ויצטרף לזה להגדיל שבחו הוא עון פלילי, ובעל נפש יעמיק בזה ויטרח עד שתהיה כל כונתו לשמים כולו, ואמרו ז"ל, שעיקר צדקותיו יהיו עם עמלי תורה וברכיים כושלות יאמץ, וכמ"ש הכתוב 'שלח לחמך על פני המים', ואין מים אלא תורה, כמ"ש ז"ל, ואם פקח הוא, יזדרז בזה ויהיה מקיים כמה מצות בבת אחת, צדקה, ומחזיק ביד לומדי תורה, ומרביץ תורה, שיהיה הת"ח בדעת מיושב ללמוד וללמד, ומקבל התורה ולומדיה, ואינו דומה עושה צדקה עם ע"ה לעושה צדקה עם הת"ח, ויגדל שכרו הרבה, גם יזהר לתת צדקה בכל יום לפחות פרוטה, ויכוין ליחד שם הוי"ה ברוך הוא, כי רומז זרועו ו', ואצבעותיו ה', פרוטה י', אצבעות עני או גבאי ה', ויתקיים בו מקרא שכתבו והיה מעשה הצדקה שלום, עכ"ל.
ובזה פירשו המפרשים ג"כ כוונת רש"י ז"ל על פסוק 'ויקחו לי תרומה', לי לשמי, ודו"ק, ובדרשותי הארכתי.