אור ברסלב
ראב"ד על ספרא תזריע פרשת נגעים › פרק ח

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

תזריע פרשת נגעים · פרק ח

פרשה ה

פסקה א

אמר ר' שמעון מה ת"ל וכי יראה הכהן את הנגע הנתק וכי איזה נגע בנתק והלא אעפ"י שאין בו שום נגע אלא הנתק בלבד טמא הוא אלא הקיש נגע לנתק מה נגע שער לבן שבו אינו מטמא וכו': שער צהוב דק ששער שחור מצילו מידו שאם יש בו שחור וצהוב טהור כדדרשינן לקמן מושער שחור צמח בו:

פסקה ב

אין לי אלא שחור אדום ירוק לבן מנין ת"ל ושער וא"ו קא דריש א"כ מה ת"ל שחור שחור מציל וצהוב אינו מציל אלמא שחור מציל מיד הצהוב כדפרישנא: לא אם אמרת בשער לבן שלא יפה כחו במקומו פי' בעור הבשר לטמא בכל מראה פי' על הנגע קאי שהנגע שהשער של סימני טומאה בו אינו מטמא אלא בד' מראות. הילכך דין הוא שהשער לבן לא יטמא בו אלא הפך. תאמר בשער צהוב שיפה כחו במקומו שהרי הנתק שהוא מטמא בו מטמא בכל מראה דהא לא קפדינן בטומאת נתקים בשום מראה בעולם אלא בנשירת השער לבדה כדפרישנא הילכך דין הוא שיטמא הפוך ושלא הפוך ת"ל וכו':

פסקה ג

ר' יהודה אומר וכו' וכשהוא אומר למטה נגע הנתק הקיש נגע לנתק מה נתק שאין הפשיון לתוכו אף נגע אין הפשיון לתוכו פי' נתק שאין הפשיון לתוכו מדכתי' והתגלח ואת הנתק לא יגלח למדנו שהפשיון מבחוץ הוא ולכך מגלח כל סביבות הנתק ומשייר סביביו שיטה אחת שער רוחב שתי שערות: ועוד יש לפרש בו כי מאחר שהמחיה אינה בנתקים אי איפשר לנתק להיות פושה לתוכו כמו שתמצא בנגעים שהמחיה מטמאה בהם איפשר להם להיות פושין לתוכו כדתנן בנגעים פרק ו' בהרת כגריס והמחיה פחותה מכעדשה. רבתה הבהרת טמאה נתמעטה טהורה רבתה המחיה טמאה נתמעטה ר' מאיר מטמא משום פשיון דבהרת וחכמים מטהרין שאין הנגע פושה לתוכו: הרי למדת לבהרת שאיפשר לה להיות פושה לתוכה במקום המחיה מה שאין כן בנתקים שאינה. וא"ת איפשר לנתקים להיות פושין לתוכו כגון שנשתייר שער שחור לתוכו ונתמעט השער משתי שערות או שהלך כולו הרי שפשה עכשו הנתק לתוכו זו אינה כלום שהרי אין כאן פשיון אלא נגע בתחלה הוא שכל זמן שהשער שחור היה בתוכו לא היה טמא כלל ועכשו שהלך הוא מסגירו בתחלה: כללו של דבר אחד שער שחור אינו נדון משום פשיון בין למשואר בין לצומח אלא כבר נרפא הנתק בצמיחת שער השחור או בגדלותו של משואר כשגדל להיותו כשיעור ואם ילך לו עוד אותו שער נדון בתחלתו להסגיר ואין עליה תורת פשיון לא מתוך הסגר ולא לאחר הפטור הילפך לא משכחת לה בנתק פשיון לתוכו כלל כדאשכחן בנגעים וקאמרי' הכא דילפינן נגע מנתק מה נתק שאין פשיון לתוכו שאם פשה לתוכו לא מטמא כרבנן דפליגי אר' מאיר:

פסקה ה

א"כ למה נאמ' שחור מציל צהוב אינו מציל פי' דאעפ"י שהוא טהור אינו מציל מיד הצהוב הטמא. ואי זהו צהוב שהוא טהור ואינו מציל הרי שקדם את הנתק טמא דברי ר' יהודה כלומ' בכי האי גוונא לא משכחת לה לר' יהודה אלא לר' שמעון משכחת לה דאמר לא מטמא אלא הפוך ופלוגתייהו לעיל. אלא לר' יהודה דאמר טמא היכי משכחת לה צהוב שהוא טהור דאצטריך למעוטי דאינו מציל אלא שהיו בו שתי שערות אחת צהובה ואחת שחורה או לבנה הייתי אומר כיון דאינו סימן טומאה בנתק יהא סימן טהרה שאם נולד בו עוד שער צהוב אין לו מצילין מידו:

פסקה ז

אין בו עד שיהא מבוצר בו ממוצע וקא דריש ליה מדכתיב תחלה אין בו. שפתח הכתוב באין בו ולא פתח ביש בו כמו שפתח בו בשאר נגעים בשער לבן ושערה הפך לבן וטמא אותו הכהן ואח"כ דבר בשאין בה שער לבן והסגיר. ש"מ שאעפ"י שיש בו שער שחור אם אינו מבוצר בו אינו מציל אבל לשער צהוב ודאי לא בעינן מבוצר שהרי פתח בו תחלה בשיש בו שער צהוב ושער שחור הצומח בו לא בעינן נמי מבוצר שהרי פתח בו כשיש בו ואלו אמר תחלה ולא צמח בו שער שחור והסגירו כמו שאמר במשואר ושער שחור אין בו והסגיר היינו אומרים כמו כן דבעינן מבוצר והשתא דפתח בשיש בו לא בעינן מבוצר אלא אפילו מן הצד מציל ובלבד שיהא בתוך הנתק: מכאן אמרו שני נתקים זה בצד זה כגון זה [חסר הציור בכ"י] ושיטה של שער שחור מפסקת ביניהם. נפרצו זה אל תוך זה ממקום אחד טמא שעדיין אין בו שער שחור מבוצר ולא עוד אלא דהוי נמי פשיון משני מקומות כגון הצורה [חסר הציור בכ"י] טהור שהרי נשאר שער שחור בין שתי הפרצות. וכיון שאמר שיש בפרצות מקום שתי שערות הרי הן כנתק אחר והשחור מבוצר בו. אם נפרץ ממקום אחר כגריס טמא מוחלט מפני שלא כנס שער שחור לתוכו הוי פשיון: והא משנה שאינה צריכה היא אלא איידי דבעי למתנא בשני נתקים זה לפנים מזה שאם נפרץ הפנימי ממקום אחר כגריס טהור משום הכי תנא הכא דנפרץ מקום אחר כגריס לא מהני ליה מידי:

פסקה ח

שני נתקים זה לפנים מזה ושיטה של שער מפסקת ביניהם פירוש שהם כמו עיגול בתוך עיגול. נפרץ הפנימי ממקום אחד טמא: פי' אעפ"י שיש בפרצה מקום שתי שערות אין פרצה אחת מחברתן להיות אחד הילכך הויא לה ההיא פרצה סימן פשיון לפנימית אבל נפרץ משני מקומות כשיעור שתי שערות בכל פרצה ופרצה טהור מפני שהן כנתק אחד והרי כל השער המקיף את הנתק הפנימי מבוצר בנתק וטהור. ואם נפרץ ממקום אחר כגריס טהור מפני שכנס שער שחור לתוכו פי' כיון דנפרץ הוה ליה מבוצר בנתק וטהור: ואיני יודע מאי זה טעם אמרו פרצה אחת של שתי שערות אין מחברתן ושתים מחברות. וכשהפרצה אחת כגריס מאיזה טעם הוא מחברתן. ונראה לי דשתי פרצות גופייהו דאמרינן שהוא טהור לא שנחשוב שני הנתקים אחד לגמרי ושיטת השער המקפת את הפנימי תטהר אותם מדין שחור המבוצר כי אותה השיטה כמחיצה היא נדונת ביניהם ולא כשער שחור המבוצר אלא הטהרה אינה כי אם מפני אותו השער שבין שתי הפרצות כי בודאי כל פרצה שהיא מקום שתי שערות נתק הוא והרי שפשטו שני הנתקים זה לעומת זה ונתערבו כנגד הפרצות וכיון שכנגד הפרצות נתערבו הרי אותו השער העומד בין הפרצות מבוצר ביניהם ושיטה הנשארת אעפ"י שהיא חוצצת אינה מזקת כלום הואיל והן מתערבין מצד אחר והשחור מבוצר בין אותו העירוב אבל כשלא נפרץ כי אם ממקום אחד ודאי אעפ"י שתחשב כנגד הפרצה כעירוב אין שער שחור מבוצר בין אותו עירוב הילכך הוה ליה נמי פשיון והוא טמא: וכשנפרץ הפנימי ממקום אחר כגריס טהור ולא מבעיא כי לא הוי נתק פנימי אלא בגריס מרובע דכי נפרץ הפנימי כגריס ממקום אחר ודאי דמיערב שהרי נפרץ במילואו מרוח אחר ובטלה ליה תורת מחיצות לגמרי ואפי' כנגד העומד אלא אפי' הוי נתק גדול הרבה אמרי' האי מאי טעמא דכיון דכגריס שיעור מקום נתק הוא הויא ליה ההיא שיטה כמחיצת מבוי או מחיצת חצר שנפרצה ביתר מעשר שאעפ"י שהעומד מרובה על הפרוץ אסור אף כנגד העומד בין לענין שבת בין לענין כלאים דכולה מחיצה בטלה לה: כך נראה לי על דרך העיקר:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה