אור ברסלב
ראב"ד על ספרא תזריע פרשת יולדת › פרק ג

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

תזריע פרשת יולדת · פרק ג

פרק ב

פסקה א

ובמלאת אינה מביאה בתוך מלאת פי' מפני שהוא מחוסר זמן בגופו כך בבעלים ממחוסרי זמן אינם ראויין להקריב קרבנם. יכול לא תביא על הולדות הראשונים פי' שכבר ילדה ונתחייבה אלא ששהתה קרבנותיה ואם תרצה לשלחו בתוך מלאת של ולד אחרון יכול לא תביא ת"ל תביא. לבן לחייב על בן ובן פי' שאם ילדה עכשו ולאחר השלמת ימי טהרתה הפילה או ילדה הרי היא חייבת קרבן על כל ולד וולד:

פסקה ב

כשהוא אומר או לבת להביא את המפלת אור לשמונים ואחד. פי' ליל שמונים ואחד שכבר יצאו כל שמונים של נקבה אלא שעדין לא הגיע ליום אחד ושמונים ואינה ראויה להביא קרבנה וקסבר לילה אין מחוסר זמן. אי נמי משום דקא רבייה דכתיב או לבת. וכולה שמעתא איתא בכריתות פ"ק [ז:]: אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן פי' כאלו אמר ועוד אם שוה לו לטומאה ושתי קושיות הקשו בית הלל לבית שמאי וגם הם השיבום על שתיהן וזהו שאמרו הרואה דם אינה מוכחת כלומר לקושיא שאמרתם למה לא נלמוד קרבן מן הטומאה: תשובתכם דאין ללמוד זה מזה שהרי המפלת בתוך מלאת דמיה טמאים ופטורה מן הקרבן:

פסקה ג

לא שנה למנין עולם שלא תאמר נולד יום אחד לפני ראש השנה תעלה לו לשנה. וכשנכנס יום אחד אחר ראש השנה תחשוב אותו בן שתי שנים אלא מונין לו שנה מיום שנולד בו: ובן יונה או תור לחטאת או זה או זה פי' לא כבשה ולא שעירה שלא נתן בה חילופיו אלא מבן יונה לתור אבל לבהמה לא: מה במקום שלא כשרה חטאת העוף עם עולת בהמה פי' כמו במצורע עשיר ובנזיר טהור שמביאין חטאת ועולה של בהמה: כאן שכשרה חטאת העוף וכו' אינו דין שאם תרצה להביא הכל בהמה חטאת ועולה שיהא כשרה ת"ל וכו':

פסקה ה

יכול יהו שניהם מעכבין אותה פי' מלאכול בזבחים:

פסקה ו

וטהרה לאכול בזבחים פי' אבל בתרומה אינה מעכבת כפרה. וביבמות פרק הערל [עד:] מייתי לה מקראי. מלמד שכל דמים שהיא רואה אינו אלא ממקור פי' כל דמים שהיא טמאה מהם בשאר הימים אינה טמאה מהן אלא אם כן באים מן המקור. למעט דם המכה שבצדדין ודם העליה. וכן (דם) אמרו במשנת נדה פרק כל היד [יז:] משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליה. דם החדר טמא שהוא דם המקור שהוא בית הרחם: דמיה מלמד שדמים הרבה טמאים באשה במסכת נדה פרק כל היד [יט.] מייתי להו דמיה ממקור דמיה והיא גלתה את מקור דמיה הרי כאן ארבעה. והשחור אדום הוא אלא שלקה. והתם מפרש להו להנך כולהו:

פסקה ז

תורת היולדת להביא את האשה שיש עליה ספק חמש לידות וספק חמש זיבות וכן חמש לידות ודאות או חמש זיבות ודאות שמביאה קרבן אחר ואוכלת בזבחים ולהכי רבי רחמנא תורה לקרבן אחר להתירה בזבחים אבל להפטר ידי חובתה כיון שהן ודאות חייבת להביאן כדאמרן לעיל. לבן לחייב על כל בן ובן זו משנה ראשונה אבל כיון שראו הדוחק של קינין חזרו ואמרו שאפילו ודאות אין עליה חובה אעפ"י שכבר נתחייבה בכל לידה ולידה להביא קרבן: אם עברה ושהתה הרי היא כאשה שנטמאת טומאות הרבה אעפ"י שחייבת לטבול בכל טומאה וטומאה בזמנה דטבילה בזמנה מצוה ואינה רשאה להשהותה אעפ"י כן אם עברה ושהתה טובלת טבילה אחת לכולן והיא טהורה אף קרבן זה כיון שאינו בא לכפרם אלא להכשירה בזבחים הרי היא כטבילות ומביאה קרבן אחד והשאר אין עליה חובה: ובתחלה כמו כן היה דעת החכמים כך אלא שלא רצו לגלות מפני הפשיעה כדי שלא תפשע ותשהא קרבנותיה כדי להפטר בקרבן אחד. וכיון שראו הדוחק שנדחקו ביוקר הקינין גלו את הטעם ולמדו אותו בפרהסיא וכולה שמעתא איתא בכרתות פרק קמא [ח.]:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה