אור ברסלב
ראב"ד על ספרא שמיני › פרק יא

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

שמיני · פרק יא

פרשה ט

פסקה ב

מנין לזרעים טמאים שזרעם מטהרם ת"ל אשר יזרע טהור הוא וסמיך ליה וכי יותן מים על זרע כלומ' אעפ"י שהוכשר כיון שנזרע טהור. או יכול אעפ"י שלא השרישו ת"ל הוא בהוייתו יהא בטומאתו יהא:

פסקה ג

וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא: יש לי בענין הזה זרעים טמאים וזרעים טהורים נראה לי כי על הפסוק השני עצמו דורש לפי שהפסוק הראשון הוא מדבר בטהרתו הוא כשאין הזרע מוכשר ולפיכך הוא טהור כתיב בו כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא שלא חלק בשום זרע לטהרה בפירות שאינם מוכשרין אבל בפירות המוכשרין שכתב בהם טומאה לא פירש בהם כל זרע זרוע ודומה שיש חלוק בפירות המוכשרין שיש מהם טמאים ויש מהן טהורים ויש בזרעים שני מינין מחוברים ותלושין: נתן בידי שמים ונתן בידי אדם פי' הוכשר בידי שמים והוכשר בידי אדם. אוכלי אדם ואוכלי בהמה ויש לך לחלק בין הזרעים הללו כמו שאמרנו למעלה שלא כלל הכתוב כל הזרעים לטומאה בהכשר כמו שכלל יותר לטהרה בלא הכשר: מעתה יש לך לדעת ולהבחין אי זה מהם לטומאה ואי זה מהם לטהרה ואם אתה אומר מחוברין טמאים טימאת הכל פי' שכל הזרעים שבעולם מחוברים הם בתחלתן ומי ישמור אותם כל זמן שהן מחוברין וכמה שרצים מתים הם נמצאים בין הזרעים והירקות ואם כן אין לך פירות שבעולם שלא יהו טמאים או ספק טמאים. אלא על כרחך מכיון שטיהר הכתוב בזרעים מקצת שמע מינה על המחוברים טיהר: וכן אתה אומר במוכשרין בידי שמים שאם אתה אומר כל המוכשרי' בידי שמים מקבלין [טומאה] טימאת הכל שאי אפשר שלא יהא עליהן או משקה טופח מן המחובר או שיורד עליהן הטל בעוד שהן בגרנות וכיון שאמר הכתוב וכי יותן מים על זרע מכלל שיש זרע שלא נתן עליו מים: אי נמי מן הכתוב העליון שטהר את הזרעים שלא הוכשרו אלא על כרחך מה שטהר הוא המוכשר בידי שמים בלא שום מחשבת אדם ואם היה שם מחשבת אדם הרי הוא כמי שהוכשר בידי אדם וכן באוכלי בהמה טהורים ואוכלי אדם. וא"ת מנין לנו לחלק בכל הענינים שאמרנו או במחוברין לתלושין או באחד משני ענינים האחרים. נשיב ונאמר דכיון שהכתוב חלק בהם ויש בחלוק נמצא בענינים הללו נמצא בכל דבר וזה אינו נמצא בכל דבר ויש בשלשה הללו ההפרש הזה הילכך יש לנו לומר ולחלק בין טהרת הזרעים ובטומאתן מן הענינים שהן חלוקין בהן לטמא מקצת ולטהר מקצת. ומנין לעשות שאר המשקין כמים פי' על שבעת המשקין בלבד קאמר ולא על שאר מי פירות:

פסקה ו

או כלך לדרך זו חמור כלי חרס שמטמא מאוירו פי' וכמו שהוא עליל להביא את הטומאה לאוכלין שבתוכו אפילו מאויר כך הוא עליל לטמא אותם על ידי כל הכשר: תאמר במגע שרץ שאין לו כח בשאר כלים לטמא מאויר: ת"ל מים מים לגזרה שוה. קל וחומר כלומר ועדין יש קל וחומר אחר ולא הוצרכנו לגזרה שוה: שאר מקשין כגון היין והשמן והדבש והחלב שאין להם השקה וטהרה אינו דין שיכשירו זרעים לטומאה:

פסקה ז

לא אם אמרת במים שנעשים אב הטומאה לטמא אדם לטמא בגדים פירוש על ידי אפר חטאת:

פסקה ח

ומה כלי חרס הקל עשה בו מחשבה כמתנה דהא לא כתיב ביה נתינה אלא אשר יבא עליו מים יטמא מ"מ ואם רצה במים הרי הוא כמי שנתן כדכתי' לעיל:

פסקה ט

יד הפרכל טפח מכאן וטפח מכאן. פרכל זמורה שיש בה ענבים והיא צריכה טפח מכאן וטפח מכאן כדי לתפסה בשתי ידיו. יד האשכול כל שהוא אשכול תלוי בחתיכה אחת של זמורה ודי לו ביד כל דהו מן הגס של זמורה והוא הנקרא יד. וזנב האשכול שריקנה כמו כן די לו בכל שהוא. אבל יד מכבד של תמרה ארבעה טפחים מפני שהן נכפפין לאחוריהן ונופלין על היד צריך יד אחת. ושאין דרכן ליקצור כגון הקטניות ידיהן ושרשיהן בכל שהן. מלעין של שבלים בכל שהן. מלעין הוא השער שעליהן שדומה לססא והוא זקן השבלת וגם זה כמה שהוא שאם נאמר בכל שהוא דקתני כל שהוא ממש מאי שיעור' קא יהיב ותנא לשעורי קא מכוין וכל שהוא לאו שיעור' הוא שאם מוסיף על כל שהוא אפי' כחוט השערה בטל השיעור לכל שהוא עצמו שמא הוא כחוט השערה או יותר ולא נודע מהוא הילכך בכל השיעורין שאמרו חכמים כל שהוא כמה שהם קאמרי אבל אם בססן בגורן כבר בטלו מן הידות כי הידות אינן אלא לפירות הנאכלין כמות שהן אבל לגורן ולגת אינן צריכות ידות. ובמסכת סוכה (פ"ג) [יד.] פליגי אפי' בססן דאיכא מאן דאמר התיר אגדן ואיכא מאן דאמר בססן ממש שהכה עליהן והחלישן:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה