אור ברסלב
ראב"ד על ספרא שמיני › פרק ד

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

שמיני · פרק ד

פרק ג

פסקה א

ומנין לרבות חמש חטאות מתות ת"ל מעלה גרה וטמא: נ"ל דההוא דמשנה תורה דריש השתא ודייק' נמי דקתני השסועה טמא והיא השסועה הכתובה במשנה תורה: אי נמי מעלת גרה דכתי' בגמל ומעלה גרה דכתי' בשפן וארנבת יתירה נינהו כדאמ' לקמן דהוה מצי למכתבינהו כולהו בחד קרא כדכתבינהו במשנה תורה את הגמל את הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם ולמה לי למפרט בהו בכל חד וחד מעלה גרה ש"מ לרבויי חמש חטאות מתות: הא דקתני מנין לרבות פסולי המוקדשין פי' שאם עבר ושחטן קודם פדיה משום דבעי העמדה והערכה: ומנין לרבות חלב פסולי המוקדשין פי' בין לפני פדיונם בין לאחר פדיונם. והכי אמרינן בבכורות [טו.] תזבח ולא גוי ואכלת ולא לכלביך. בשר ולא חלב. ומיהו הנך כולהו מדרבנן נינהו דהא אמרינן במתני' במעילה [יב:] חלב המוקדשין וביצי תורים לא נהנין ולא מועלין וכל היכא דאמרינן כי האי גוונא אינו אסור אלא מדרבנן. וחמש חטאות מתות נמי אסמכתא הוא דהלכת' גמירי להו: והכי אמרי' בנזיר [כה.] ובתמורה [יח.]: חלב בהמה מנין פי' זה ודאי אסור מן התורה ומשום הכי לא מייתי ביה בק"ו מהנך דהנך דרבנן נינהו והא דאוריית':

פסקה ב

נעשה את החלב כבהמה שאינו גופה דחזי להאי ואתי אחרינא שהוא אסור בפסולתא כגון חרצנים וזג. אבל בהמה טמאה פרשה מותר. התרומה תוכיח שאין איסור בפסולתה כדתנן בתרומות [פ"ח מ"ה] גרעיני תרומה בזמן שמכנסן אסורות ואם השליכן מותרות: וכן קניבת ירק של בעלי בתים לדברי הכל מותרות דעד כאן לא פליגי התם ר' דוסא וחכמים אלא בקניבת ירק של גננים והכי אית' בתרומות ירושלמי ואפי' בשל גננים כי אסרי רבנן נראה לי דלאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן: וההיא דגרסי' לקמן ב"פ אמור אל הכהנים יכול תהא קניבתו חול ת"ל הוא בקדושתה תהא. הא נמי אסמכתא היא דהא גבי תרומה לחם כתיב בה דכתי' ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו מלחם אביה תאכל לחם אין אבל פסולה לא: ת"ל גמל ב' פעמי' חד הכא ואידך במשנה תורה:

פסקה ד

יכול אף בשר מהלכי שתים וחלבו יהא בלא תעשה כגון אדם אוציא את החלב שאינו שוה בכל שאינו בזכרים ת"ל זה טמא הוא פי' תרי מיעוטי נינהו (זהו) [זה והוא] חד למעוטי בשר וחד למעוטי חלב: והא דגרסי' בכתובות [סא.] מכאן ואילך כיונק שרץ הוא מדרבנן הוא לפי שכל בעלי חיים כשרץ אסורין וכיון דכשרץ אסור היוצא מהן נמי אסור חוץ מחלב בהמה טהורה שהתורה התירתו בפירוש:

פסקה ה

את הגמל כי מעלה גרה הוא ואת השפן ואת הארנבת מה ת"ל כלומר מה צורך להזכירן אם לתיקון המקרא כלומר כדי שנהיה בקיאים בהם ובשמותם הרי כבר מפורשי' הם במשנה תורה: את הגמל את הארנבת ואת השפן: פירוש אחר מעלה גרה יתירי דכתיבי בגמל ושפן וארנבת קא קשיא ליה כדכתיבנא לעיל. וקאמר אם לתקן המקרא כלומר יותר נאה ומתוקן שיפרש סימן טהרה וסימן טומאה של כל אחד ואחד והלא במשנה תורה כלל אותם במקרא אחד ועל כולן הזכיר סימן טהרה וסימן טומאה בבת אחת אלמא בענין הזה נמי נאה ומתוקן הוא. אלא לרבות הרבויין שאמרנו לרבות חמש חטאות מתות כמו שאמרנו למעלה אלא למה באו לרבות הרבויין שאמרו זה שדרשנו למעלה. גמל גמל שני פעמים אחד לבשר ואחד לחלב. ולר' שמעון לאסור גמל שנולד מן הפרה. ושפן וארנבת וחזיר נמי לכדר' ישמעאל דאמר כל פרש' שנאמרה ונשנת לא נשנת אלא על דבר שנתחדש בה:

פסקה ו

את הגמל כי מעלה גרה הוא מה ת"ל כלומר קל וחומר הוא מחזיר כדמפרש ואזיל. ויאמר חזיר לרבות את הרבויין שאמרנו אבל גמל שפן וארנבת לא צריכי: הדר אמר שיכול יתירנו סימן אחד והוא מעלה גרה כדמפרש ואזיל לקמיה ודין הוא שיאסר בא עתה לפרש מזה קשה לו בגמל למה נכתב וקאמרי' כי בחזיר יכולין אנו לאסרו. ומה החזיר שהוא מפריס פרסה טמא גמל שאינו מפריס וכו'. הדר אמר אילו כן הייתי אומר כי אסר החזיר שאינו מעלה גרה והוא התיר את הגמל שמעלה גרה הוא כמו שאמרנו עכשו: מבשרם לא תאכלו ולא מן העצמות ולא מן הגידין ולא מן הטלפים וכו' פי' שאינו עובר עליהם באכילתם. הגידים שאמרנו הן הגידים הקשים כמו גידי הצואר שאינן ראויין לאכילה. הא מה אני מקיים ובנבלתם לא תגעו ברגל מפני שהם חייבין בראייה ונכנסים בעזרה ולפיכך צריך אדם לטהר עצמו ברגל:

פסקה י

אחרים אומרים וכו' הא כיצד הוי אומר רשות. וא"ת לשתוק קרא מיניה ולא לכתוב לא עשה ולא לאו. איידי דאמר מבשרם לא תאכלו. (אי) [אמר] נמי ובנבלתם לא תגעו הרחקה לאכילה כענין שנאמ' בעץ הדעת לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו. עשה אדם הראשון המגע סייג לאכילה אף כאן מגע זו הרחקה לאכילה. והמגע עצמו איפשר לומר כי הוא מגע איסור באוכל של היתר ובבולע כענין שנאמר כל אשר יגע בהם ומפרשים ליה בבולע ומשום דכתיב רחמנא ובנבלתם לא תגעו לענין שאמרנו אצטריך למיכתב ולאלה תטמאו:

פסקה יא

טמאים הם לכם טמאים מלמד שמצטרפין זה עם זה בין לענין טומאה בין לענין אכילה. בשר בבשר וחלב בחלב בשר בחלב לפי שהחלב של בהמה טמאה הרי הוא כבשר בין לענין טומאה בין לענין איסור אכילה דמשום טומאה אית ביה משום איסור חלב לית ליה כדאיתא בחולין פרק כל הבשר [קיז.]: בין בחייהן בין במיתתן פי' אפילו חצי זית מחיי גמל וחצי זית ממיתת חזיר או משאר טמאים מצטרפין לענין איסור אכילה דמשום טומאה (אית ביה משום איסור חלב לית ביה כדאיתא בחולין פרק כל הבשר: בין בחייהם בין במיתתם פי' אפילו חצי זית מחיי גמל וחצי זית ממיתת חזיר או משאר טמאים מצטרפין לענין איסור אכילה דמשום טומאה) אית בהו בכולהו בין בחייהן בין במיתתן מה שאין כן בטמאים וטהורים דמיתת פרה וחיי גמל אי נמי איפכא אין מצטרפין כלל והכי איתא במעילה פרק קדשי מזבח [טז.]:

פסקה יב

ד"א טמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן רוטב חלה דקריש קיפה תבלין והכי איתא בחולין פרק העור והרוטב [קכ.]. וכל אלה אסורים מפני תערובות האיסור שבהן: הם פרט לשאין בהן בנותן טעם לכם מותרים הם בהנאה פי' דיעבד אם נזדמנו כגון צייד שצד טמאי' וטהורים או שנפלו לו בירושה או שנתנו לו במתנה אבל לכתחלה אסור לעשות בהן סחורה והכי איתא בפסחים ומפיק טעמא וטמאי' יהיו לכם דבפרש' שרצים. יהיו כהוייתן יהו. וקשיא לי טובא הך דרשא דקא דריש יהיו כהוייתן יהו דקא מוקי לה אשרצים. [לא כתיב] אלא בתנור וכיריים דכתי' תנור וכיריים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם. ובפרק העור והרוטב הכי נמי דריש ליה תנור וכיריים יותץ וכו' לכם לרבות את הידות וכו' כדאיתא בההוא עניינא. והיכי מוקים ליה אשרצים ולקמן נמי דריש ליה יותץ יכול יתצם ודאי ת"ל וטמאים יהיו לכם מקיימין אותם בטומאת' לכם כל שהוא לצרכיהן לרבות את הידות: הנה מכל אלה שמענו שאין זה אלא בתנור וכיריים: ונ"ל שאין איסורין לכתחלה אלא מדרבנן ואסמכוה אקרא כל דהוא:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה