ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
קדושים · פרשה ב
פסקה ב
על מנת למקט פי' על מנת להכעיס למקט כמו ונקוטותם בפניכם לשון קטטה:
פסקה ג
לא תכחשו מה ת"ל לפי שנאמר וכחש בה למדנו עונש פי' שהמכחש ממון לחברו נקרא חוטא ומועל בה' דכתי' בריש עניינא נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון וכו' ולא עוד אלא שנעשה עליו גזלן בכפרתו וחייב באונסא כדכתי' בההיא פרשת' והשיב את הגזלה ואת העושק אשר עשק ואת הפקדון ואת האבידה אשר מצא הרי שנתייחדו כולם להשבה לומר מה גזלה ועושק אעפ"י שנאנסו ממנו חייב להחזיר והכי איתא פ' הגוזל עצים [קה.]: אזהרה מנין פי' היכן מצינו שהזהיר על עון זה שהעובר עליו נקרא גזלן וחוטא ומועיל בה' ת"ל לא תכחשו: לא תשקרו מה ת"ל לפי שנאמר ונשבע על שקר למדנו עונש פי' שהנשבע על ממון חבירו והודה משלם קרן וחומש ואשם והיכן הוזהר על שבועה זו ת"ל לא תשקרו ולא תשבעו בשמי לשקר אתא לדרשא כדדרשינן ליה בסמוך:
פסקה ד
אין לי אלא איש לאיש פי' דלא כתי' איש בעמיתו משמע הדומה לו דהיינו איש כמותו אבל איש לאשה ואשה לאיש ואשה באשה מנין שהוא מוזהר כמו כן ת"ל איש בעמיתו ש"מ פי' מדלא כתי' איש ברעהו משמע אפי' אשה ומרבה רחמנא אשה לענין גזלנות היא הדין לאשה באשה וכל שכן אשה לאיש:
פסקה ה
לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו הא אם גנבת סופך לכחש פי' שהגונב כשיתבע אדם אותו אעפ"י שהוא רוצה להחזיר הגנבה מ"מ מכחיש הגנבה כדי שלא יתפס כגנב ואומר לא גנבתי אלא במציאה בא לידי. ואם חזר וגנב סופו לשקר שיהא לבו משוך אחרי הממון וחומדו וכופר בו לגמרי ואם יחזור ויגנוב סופו לישבע לשקר נמצא שהגונב ממון מכחש ומשקר ונשבע לשקר ומחלל את השם:
פסקה ט
לא תעשוק את רעך יכול איש פלוני גבור והוא אינו גבור איש פלוני חכם והוא אינו חכם. נראה לי שהוא עושה לא תעשוק כמו לא תחשוק כי יש דוגמתם הרבה במקרא מתחלפין חית בעין ועין בחית וכן עושו ובאו כמו חושו. נעתם ארץ כמו נחתם. יקח מכם עמדתו כמו חמדתו. שרוע וקלוט כמו סרוח תסרח על אחורי המשכן וכובע סרוחים. עשקה לי ערבני כמו חשקה לי כלומר חשוק את נפשי והערב לי מחליי וראיה לדבר זה כי הוא אומר בסמוך הנה לשלום מר לי מר ואתה חשקת נפשי משחת בלי: ולא יעבטון ארחותם כמו ולא יחבטון כלומר לא יכשלו בדרכיהם בשום חבטה: ובלשון אגדה במגלת איכה איכה יעיב באפו ה' את בת ציון ר' חנינא בר חמא אמר איך חייב ברוגזיה ית בת ציון אית אתרא דצווחין לחייבא עייבא. והא נמי אי לאו דכתי' גבי לא תגזול הייתי אומר לא תעשוק מלשון חשק כלימ' לא תקנא לחשוק רעך אם הוא חכם גבור ועשיר ואתה אינך כמותו ואם חמד עליו יהא עובר בלאו ת"ל לא תגזול:
פסקה י
עד בקר אינו עובר עליו אלא עד בקר ראשון בלבד פי' לילה הראשון בלבד ואינו עובר עליו על כל לילה ולילה: והכי מפרש בתוספת' דנזיקין ומייתי לה בפ' המקבל [קי.] ומפרש התם דמכאן ואילך עובר בלא תשהה:
פסקה יא
יכול אפי' המחהו אצל שולחני ואצל חנוני יהא עובר עליו פי' בעל הבית אבל השולחני והחנוני עוברים עליו שהרי קבלו עליהם את חובו והעונש בכלל. והכי מפרש בתוספת' וקאמר התם שאם התנו מתחלה עמו שלא לעבור אינן עוברין: מיהו מסתברא לי דלית הלכתא כי ההיא מתניתא דקיימא לן דרב ששת דאמר אינו חוזר לית הלכתא כוותיה אלא כרבא דאמר חוזר שאם רצה חנוני לחזור בו חוזר. וכיון דיכול לחזור בו אמאי עובר עליו חנוני: