אור ברסלב
ראב"ד על ספרא קדושים › פרק יא

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

קדושים · פרק יא

פרק י

פסקה א

אשר ישכב את אשה דוה אין דוה אלא נדה שנאמר והדוה בנדתה. ולאיש אשר ישכב עם טמאה מכל מקום פי' סופיה דהאי קרא הוא וקא דריש ליה הכא כלומר כיון דדוה נדה משמע אם כן אשכחן עונש דנדה עונש דזבה ועונש דשומרת יום כנגד יום היכא אשכחן וקא מייתי ליה מסוף דההוא קרא דכתיב והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה: את בועלה מה שאין כן בהנך:

פסקה ב

ולא ראי אחות אב ואחות אם כראי נדה דהנך איסורן משום ערוה מה שאין כן בנדה: הצד השוה שבהן שהן עריות שחייבין על זדונם כרת וביבמות פרק הבא על יבמתו [נד.] פריך על הצד השוה הזה מה להנך שכן איסור הבא מאליו מה שאין כן באיסורין הבאים מחמת אישות ואתיא ליה מדר' יונה דתני הוקשו כל העריות לנדה וכו'. ואיפשר דהאי לא חמירא ליה איסור הבא מאליו ומשום הכי לא פריך:

פסקה ד

ת"ל ערות אחות אביך ואחות אמך לא תגלה בין מן האב בין מן האם חייב פי' דקרא יתירא הוא שכבר נכתבו בפ' לאוין וחזר וכתב אזהרתן בפ' עונשין: כי את שארו הערה לענין שאמרנו פי' ללמד על העראה לכל העריות:

פסקה ח

אשר יקח את אשת אחיו באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר והדר קא דריש ליה להאי קרא בענין אחר דאשת אחיו בין מן האב בין מן האם חייב וקא מייתי ליה מקרא יתירא דאזהרה: שני הדרכים הללו סותרות זו את זו וכי האי דרשא בתרייתא איתא ביבמות [נה.] ואיכא למימר דתרי תנאי נינהו: ותו איכא למימר דהך דרשא קמיית' הכי אי לאו קרא יתירא דכתיב גבי אזהרה האי קרא דעונשין הכי משמע דמן האב ולא מן האם מדכתיב ביה נדה היא לא אמרתי אלא באשת אח שהיא כנדה שיש לה היתר ביבום. והשתא דכתיב קרא יתירא גבי אזהרה שמעי' דאשת אחיו בין מן האב בין מן האם ונדה היא דכתב רחמנא גבי אשת אחיו לדרשא אחריתי אתא דדריש ליה ביבמות [נד:] דאמר רב הונא רמז ליבמה שאסורה לייבם בחיי בעלה ותהא עליו בכרת מנין וכו':

פסקה י

ואשה אל אחותה לא תקח לצרור וכו' זה המקרא אין כאן מקומו שהרי לא נכתב בפ' עונשין אלא שחברו כאן עם שאר עריות:

פסקה טז

ואקוץ בם כאדם שקץ מרוב מזונו ורוצה להקיא. שאתם פתחתם תחלה בצניעות. והיא אינה אלא חלקו של שם דכתיב ומלכי צדק מלך שלם והוא שם שהיה מלך בירושלם ומלך ירושלם הוא ראש לכל ארץ ישראל:

פסקה כ

ליטמא לאסור פי' מדכתיב בההוא קרא ובין העוף הטמא לטהור וקימא לן דעוף טמא לית ביה טומאה כלל הילכך האי לטמא לאסור הוא. ובמעילה בפרק קדשי מזבח מפרש ליה בטומאה ואסופיה דקרא קאי: ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא ובשרצים המובדלים לטומאה קאמר דשיעור איסורן כשיעור טומאתם מה טומאתן בכעדשה אף איסורן כעדשה ותנאי נינהו:

פסקה כב

ר' אלעזר בן עזריה [אומר] מנין שלא יאמר אדם אי איפשי ללבוש כלאים וכו' אלא איפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים ת"ל להיות לי כלומר לשמי ולא מדעת עצמכם:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה