ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
צו · פרק טז
פסקה א
מנין לקשה ואינו טעון לחם כגון שלמים ת"ל בפרשת מילואים בסדר ואתה תצוה כי תרומה הוא ותרומה יהיה מאת בני ישראל מזבחי שלמיכם לרבות את כולם:
פסקה ב
אותו ואפילו כולייא אחת פירוש דלא תימא שתי כליות מיהא בעינן דתרוייהו כחזה דמו או כשוק דמו או כאליא דמו קמ"ל אותו ואפילו לא נשתייר אלא כולייא אחת טעון תנופה: תנופה ולא תנופות לומר שכל האמורים עם החזה והשוק לא היה עושה אלא תנופה אחת בבת אחת שלא תהא סבור כיון דכתיב תנופה בחזה לחודיה ותרומה בשוק ליעביד בהו שתי תנופות קמ"ל:
פסקה ג
לפני ה' במזרח ובמנחות פרק כל המנחות [סא.] פריך והא אמרת הגשה במנחה לפני ה' במערב ומתרץ הני מילי מנחה דמיקרי חטאת: כי כחטאת האשם הוא לכהן וחטאת טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית לא הוה ליה יסוד אבל הכא לפני ה' קרינן ביה: וכיון דאיפשר למיעבד כלפי חוץ אינו מן הדין שיכנס האדם לפנים שלא לצורך. והא דאמרי' חטאת טעונה יסוד לאו במתנותיה שהרי טעונה מתן ארבע קרנות אלא משום שיריה קאמר כיצד הוא עושה נותן את החלבים ביד הבעלים וחזה ושוק למעלה מהן ושתי הכליות ויותרת הכבד למעלה מהם ואם יש שם לחם הלחם למעלה ומניח ידו תחת יד הבעלים ומניף ומוליך ומביא וכו': תנופה היתה במזרח כדאמרן והגשת המנחה במערב כדאיתא בפרש' מנחה בתחלת סדר זה: והא דאמרינן הכא נותן את החלבים וחזה ושוק עליהם מייתי לה במנחות [סב.] מקרא דכתי' בפרשת מלואים שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף וההוא קרא אחרינא דכתיב וישימו את החלבים על החזות ויקטר החלבים המזבחה התם דיהיב ליה כהן אחרינא ואזיל ומקטיר ליה משום ברב עם הדרת מלך ונמצא התחתון למעלה אבל הא דאמרינן הכא ויותרת הכבד ושתי הכליות למעלה מהם לא ידענ' מהיכא: ואיפשר משום דחזינן דהשוק והחזה נותן על החלבים ולא הזכיר שם יותרת הכבד וכליות שמע מינה שלא היו ביחד אלא למעלה מהם ובלא יותרת הכבד וכליות אי איפשר שהרי מצינו אותם במלואים בפירוש ובשאר שלמים רבינו אותם מן המקרא למעלה. וכל מקום שיש שם לחם הלחם למעלה כדאשכחן במלואים לקמן בפרשת' דא בסוף הסדר: וגירסא דמנחות בהא עניינא הכי גרסינן לה. כיצד הוא עושה מניח את האימורין על פסת היד וחזה ושוק עליהם ובכל מקום שיש שם לחם הלחם למעלה: ולפי גירסה זו דומה כי כל האימורין היו ביחד וחזה ושוק עליהם. וכן בדין שלא להפסיק בין הנאכלין ולגירס' זו הכל נפסק:
פסקה ד
ומנין שאין אהרן ובניו זכאין בחזה ושוק כדי לאכלם אלא לאחר הקטרת האימורין וכו':
פסקה ה
זרוע חולין מנין פי' הזרוע והלחיים והקיבה: זרוע מוקדשין פי' זרוע בשלה מאיל נזיר מזבחי שלמיכם זהו שאמרנו לרבות זבחי שלמי צבור אם טעונים כולן תנופה בשחוטין או בחזה ושוק ואימורין שלהם. דר' סבר כולן כמות שהן הכבשים ורבנן סברי חזה ושוק כשאר שלמים:
פסקה ז
מנין טמא בשעת זריקה וטהור בשעת הקטר חלבים כגון שלא הקטירו את האימורין עד שחשכה וכבר העריב זה שמשו והוא טהור מנין שאינו חולק בחזה ושוק ת"ל המקריב את דם השלמים: ואת החלב כלומר אעפ"י שהוא ראוי להקטיר את החלב בעינן שיהא ראוי להקרבת הדם אבל אם היה טהור בשעת זריקה ונטמא קודם הקטרה חולק כי הקרבת הדם שהיא ראשונה והיא עיקר הכפרה היא גורמת:
פסקה ח
ואבא שאול אומר כי אפילו טהור בשעת זריקה וטמא בשעת הקטרה אינו חולק דבעינן מקריב את הדם ומקטיר את החלב והכי מפרש לפלוגתייהו בזבחים פרק טבול יום [קב:]:
פסקה ט
ומנין לרבות יציקות ובלילות פתיתות ומליקות וכו' עבודה המסורה לבני אהרן וכו' במנחות פרק הקומץ רבה [יח:] מפרש טעמא דר' שמעון פליג על רבנן דאמרי יציקה ובלילה כשרות בזר ואיהו סבר שאף אלו עבודות מסורות לבני אהרן הם והתם מפרש טעמייהו: