אור ברסלב
ראב"ד על ספרא מצורע פרשת זבים › פרשה ב

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

מצורע פרשת זבים · פרשה ב

פרק ב

פסקה ג

משכב במשכבו אם נשבר טהור. פי' למה לי למכתב ואיש אשר יגע במשכבו אלא במשכבו שהוא כעין מושבו הא אם נשבר אחר שכיבתו שאינו ראוי לשכיבה טהור מן המדרס במשכבו:

פסקה ד

ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מחמשה או יותר מעשרה מפרש טעמא במס' כלים פי"ט שבו קושרין את הפסחי' ומשלשלין את המטות פי' לפחות מחמשה אינו ראוי לכך ויותר מעשרה אינו צריך לכך:

פסקה ה

לא בנימין היוצאין מן הקשר פי' ראש החבל היוצא מן הקשרי של מטה שמתירין אותו כדי להדקו ולהתירו באותו היוצא ועד שלש אצבעות הוא צורך הקשר. אבל חוץ לשלש אינו צורך:

פסקה ו

במשכבו ולא הגזול יש מפרשים אפי' משכב המיוחד כגון כר וכסת וגזלו ושכב עליו אינו טמא מדרס משום דבעינן משכבו. ודמיא האי מילתא להא דאמרינן לעיל ולא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו וזה כיון שאינו שלו ואינו שאול למשכבו הרי אומר לו עומד ונעשה מלאכתנו לפי שאין הבעלים מתייאשין ממנו ואם יתבענו בבית דין צריך להחזירו לבעלים בעינו ולא נפטר ממנו בחזרת דמים והם ב"ד אומרי' לו עמוד ויעשה זה מלאכתו בו אבל [גנוב] טמא שסתם גניבה יאוש בעלים ונפטר ממנו בדמים. ויש מפרשים משכבו ולא הגזול כשייחד הכלי שלו לישיבה הוא טמא מדרס אבל אם גזלו וייחדו לישיבה אינו טמא מדרס לפי שאינו שלו ואין המחשבה שלו מחשבה: ודמיא להא דאמרינן עורות של בעל הבית מחשבה מטמאתן ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן ושל גזלן אין מחשבה מטמאתן וכו' אבל משכב המיוחד בין שלו בין של אחרים אם ישב עליו טמא מדרס:

פסקה י

יכבס בגדיו אף הציפה פי' אפי' ציפי צמר שעליו יהיו טעונים כבוס ת"ל בגד או בגד יכול בגד גדול לבן המטמא בזב והמטמא בנגעים פי' דלגבי משכב של זב בעינן שלשה על שלשה ולמושב טפח על טפח מה שאין כן בשאר טמאות דשלש על שלש נמי מטמאים הרי בגד גדול בעינן לזב ולבן בעינן לנגעים כדאמרינן לעיל בפ' נגעים דבגד צבוע לא מטמא. והכא נמי הנוגע בזב לא מטמא בגדים אלא אותם שהם ראויים ליטמא בשניהם הילכך בעינן לבן ושיהא בו שלש על שלש אבל אם יהא פחות משלשה אעפ"י שהוא לבן או אם היה צבוע אעפ"י שיש בו שלשה יהא טהור: שביס של שבכה הארוג הקצר שהאשה מחברת עם השבכה שבראשה שאוחזת בו את ראשה. וגנגילין פי' אזור קטן. מנין לעשות שאר כלים שעליו בשעת מגעו כבגדים שיהיו כולם טמאים ת"ל וטמא יכול יטמא אדם וכלים בשעת מגעו כזב או כמשכב הזב ת"ל וכו': וליכא למימר הכא מה ראית לרבות שאר כלים ולמעט כלי חרס משום דשאר כלים מרבה טומאת' (אבל) אצל זב היכא דאחדינהו לישיבה מה שאין כן בכלי חרס דמדרס כלי חרס טהור ואדם נמי מגופיה דקרא ממעט לי דהא כתיב בגד כלאים [בגד] אין אדם לא. ושאר כלים הרי הן כבגדים:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה