אור ברסלב
ראב"ד על ספרא מצורע פרשת זבים › פרק ה

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

מצורע פרשת זבים · פרק ה

פרשה ג

פסקה ד

וספר לו לעצמו פירוש דלא בעינן ספורים בפנינו ומאי בפנינו דאפי' בפני עצמו נמי לא בעינן אלא שאם בדק תחלה וסוף ושאר הימים לא בדק הרי זה בחזקת טהור וזהו לעצמו כלומר שלא הרגיש בעצמו זיבה שאם הרגיש ולא בדק אין כאן ספירה:

פסקה ו

שתהא טהרתו טהרה שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם: היקש כבוס בגדיו לרחיצת גופו מה רחיצת גופו בנקיות פי' בנקיות גופו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין המים דהא כתיב בשרו במים אף כבוס בגדיו בנקיות הבגדים:

פסקה יא

וטהר מלטמא כלי חרס בהיסט פי' כיון שטבל שוב אינו מטמא כלי חרס בהיסט ואעפ"י שראה זיבה בו ביום שהוא סותר את שלפניו אם הסיט כלי חרס בין טבילה לראייה סותר את הכל ומטמא אותו. ונראה לי טעמא דמילתא משום דהיסט כלי חרס חמור הוא ולא משכחת ליה בשאר טומאות חוץ מן הזב שכל הטומאות המסיטות טהורות חוץ מן הזב: וכלי חרס המסיט את הזב נמי טהור אעפ"י שיטהרו לישיבה ואדם שמסיט את הזב או את הנבלה או את מי חטאת והמרכב טמא ואלו כלי חרס טהור בכלן נמצא הסיטו של כלי חרס חמור משל אדם ועוד דאדם מטמא במגע מגבו וכלי חרס לא מטמא מגבו הילכך כיון דהוא חמור מכולהו שדינן מיעוטא עילויה: ולאו מילתא היא דא"כ כלים שעל גבי הזב נמי איבעי ליה למעוטי דאיירי עלייהו בסמוך: ק"ו דבן עזאי מפורש הוא שכבר פירשו ר' יוסי הגלילי: ולד טומאה קל היינו בגדים המטמאין בשרץ: בולד טומאה קל היינו בגדים בשרץ ואינם שוים לטמא בשרץ שהוא אב הטומאה קל ואעפ"י כן עשה את ולד הטומאה קל דהיינו כלי חרס בשרץ. בולד טומאה קל דהיינו באדם בשרץ שהן שוין ליטמא במגע שרץ: מקום שעשה ולד טומאה חמור דהיינו בגדים המטמאין בזב וכו'. אינו דין שנעשה כלי חרס בזב ואם האדם מטמא למפרע מן הזב למה לא יטמא כלי חרס למפרע בהיסט מן הזב לכך נאמר וטהר:

פסקה יג

יקח לו לעצמו פי' לאותה הזיבה לעצמה שאם הפרישן לזיבתו הראשונה לא יביאם לזיבתו השניה כדאמרינן בחטאת חלב שאם הפרישה על חלב שאכל אמש לא יביאנה על חלב שיאכל היום. ואע"ג דלגבי זיבה מקילין טובא דתנן האשה שיש עליה חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחת ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה. הני מילי כשהפרישה קרבן אחד על כולם. אבל אם הפרישתו על זיבה אחת אין לה רשות לשנותה לזיבה אחרת ואם שנתה לא כפרה כדאמרינן לגבי חטאת חלב שאם הפריש בהמה על חלב והביא על דם הרי זה לא מעל ולא כפר והוא הדין מחלב לחלב:

פסקה טו

ומנין שאם הפרישם הוא יהא הפרשו הפרש ת"ל אחד חטאת ואחד עולה. והביא אותם אל הכהן פי' במצורע הוא ובדלות דשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו. ובמסכת יומא [מא.] ובכריתות [כח:] רב חסדא מפיק טעמא להפריש בעלים מדכתיב ביולדת ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת ואפשר דרב חסדא הא אתא לאשמועינן דכל הפרשת כהן לאו הפרשה היא וכל הפרשת בעלים לאו הפרשה היא אלא הפרשת כהן בשעת עשייה והפרשת בעלים בשעת לקיחה וההוא ודאי לא נפקא לן אלא מיולדת:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה