ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
ויקרא דבורא דנדבה · פרשה ג
פסקה א
יכול לא יהיו פסולין אלא בעולת נדבה שאין לה חליפין. אין לה חליפי עוף אבל עולת חובה יש לה חליפי עוף פי' בדלות:
והעוף אין המום פוסל בו וכיון שהיא קלה מדרך הזו יכול לא יהיו פסולין הללו בה:
פסקה ב
ת"ל עולה פי' קרא יתירא הוא דהא כתיב למטה וסמך ידו ומצו למכתב הכא אם קרבנו מן הבקר:
פסקה ד
תאמר בתמורה שקדושתה חלה עליה בבעלת מום קבוע שאינה יוצאה לחולין ליגזז וליעבד ובתמורה [ט.] נפקא לן מדכתיב לא ימיר אותו טוב ברע רע מאי ניהו בעל מום וכתיב אם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אלמא רע דבשעת תמורתו רע גמור הוא אבל בקדשים בעינן שיהא טוב מעיקרו כדכתיב לא ימיר אותו טוב ברע וכו' ואם המר ימיר וכו'. וא"ת או רע בטוב אלמא רע נמי עושה תמורה בקדש גמור. התם כיון דכתיב בטוב דקרא יתירא הוא שדייה על רע דסמיך ליה לומר רע שהיה טוב מעיקרא עושה תמורה ואי לא לא:
פסקה ז
כשהוא אומר למטה זכר פי' בבן צאן:
פסקה ט
לא אם אמרת בחטאת שלא כשרה לבא כל מין הזכרים פי' שאין חטאת יחיד באה מן הבקר:
פסקה י
המעשר יוכיח שאין קדושתו מרחם ואינו כשר לבא טומטום וכו' פי' מעשר יליף העברה העברה מבכור ותמים:
כשם שאם אינו תמים אינו לרצון פי' כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם כך אם אינו כענין הזה אינו לרצון שהרי על כולן נאמר לרצונו הא אינו כן אינו לרצונו:
פסקה יב
תמים יקריבנו תמים יקדישנו פי' שהרי עדיין לא נשחט הילכך האי יקריבנו על יקדישנו קאמר. ובפרשת אמור נמי הכי דרשינן כל אשר בו מום לא תקריבו לא תקדישו ומהתם בלאו ומהכא בעשה:
ר' יוסי אומר יבקרנו ויקריבנו י"ל סרס המקרא ודרשהו וי"ל תמים יקריבנו ידוע לתמימות מדלא כתיב תם ואיזה זה שהוא מבוקר:
שמעתי בשוחט תמיד שאינו מבוקר בשבת חייב חטאת ויביא תמיד אחר. מפרש לה במסכת סוכה פרק לולב הגזול [מב.] כגון שהביא מלשכת שאינן מבוקרין דלא הוה ליה למטעי הא לאו הכי פטור דסבירא ליה לר' יוסי טועה בדבר מצוה פטור כדאיתא התם ואשמועינן הכא שאם עבר ושחטו שאינו מבוקר פסול דלא תימא למצוה הוא דבעינן ביקור אלא דיעבד נמי פסול:
פסקה יג
מטפל ומביא לו וכו'. פי' שלא יאמר ילך הגזבר ויביאנו שהרי נדבה הוא ואינה חובה עליו אלא הוא חייב להביאו:
מהו אומר יקריב יקריב דכתיב תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אותו ויקריב יתירא קא דריש:
מנין אתה אומר נתערבה עולה בעולה עולת ראובן בעולת שמעון או עולה בתמורתה או עולה בחולין שיקריבנו:
ת"ל יקריב בעולה. יקריב זו לשם בעליה סתם וזו לשם בעליה סתם:
עולה בחולין ימכרו החולין לצרכי אותו המין והכי איתא בזבחים בפרק כל הזבחים [ע:] ובמסקנא נמי הכי אמרינן עולה בחולין מפני שיכול להקדיש את החולין ולעשותו עולה:
יכול אפי נתערבה בפסולין נמי וכו' ובמסקנא ממעטינן להו לכולהו תערובת בר מהנך דאמרינן לעיל ומפרש בזבחי' [שם] קדשי קדשים מין בשאינו מינו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהם ממין זה ובדמי היפה שבהם ממין זה ויפסיד המותר מביתו:
והני מילי כשנתערבו מחיים אבל נתערבו דמם זה בזה הא אמרינן בההוא פירקא [פ.] מתן אחת במתן ארבע ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע ר' יהושע אומר ינתנו במתן אחת. הנתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע כניתנין למעלה וחכמים אומרים ישפכו לאמה וכו' כדאיתא התם ולקמן מפיק לה מההוא קרא: