ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
ויקרא דבורא דנדבה · פרק א
פסקה א
ויקרא אל משה: הקדים קריאה לדבור. כלומר שלא דבר עמו פתאום עד שקראו בשמו. דבור הר סיני יוכיח כדכתי' ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה. אי נמי דכתיב וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן וכל אלו היו מתוך האש כדאמרינן ביומא [ד:] וישכון כבוד ה' על הר סיני. וכתיב בתריה ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל:
פסקה ג
לא אם אמרת בדבור הר סיני שהוא לכל ישראל פי' שהיה הקב"ה רוצה לדבר עם ישראל וליתן להם עשרת הדברות וכשרצה להקדים להם תנאים ואזהרות הוצרכנו לזירוזו של משה לכך הוצרך למשה לקרא אותו מכל ישראל לאותם הזירוזים:
פסקה ז
יכול לא היתה קריאה אלא לדברות מנין אף לאמירות אף לצוויים. פירוש לאותם שנאמר בהם אמור אל בני ישראל. צו את בני ישראל:
ת"ל דבר וידבר לאמור לרבות את כולן. וידבר לאמור קא דריש דהוא קרא יתירה דבר לגופיה דהיינו לדברות לאמור לרבות האמירות והצוויין:
פסקה ח
יכול אף להפסקות. פי' ריוח שבין פרשה לפרשה שהיה הקב"ה מפסיק בין פרשה לפרשה: יכול להם היתה הקריאה כשהיה מתחיל:
פסקה ט
אם כן מה היו הפסקות משמשות. פי' אם לא היה דבורים בפני עצמו לאיזה צורך היה מפסיק בהם:
כדי ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה וכו' שלא יתערבו לו העניינים:
פסקה יא
שאין תלמוד לומר ויאמר הנני מלמד שעל כל הקריאה היה אומר הנני. פירוש ויאמר קמא קא דריש דהוא מיותר קדריש ליה לענין הנני הוי רבוי לכל הקריאות:
פסקה יב
הוא משה עד שלא דבר עמו וכו' כלומר שלא זרזה דעתו עליו וכן כולם היו שפלים וענוים: