אור ברסלב
ראב"ד על ספרא ויקרא דבורא דחובה › פרשה ח

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

ויקרא דבורא דחובה · פרשה ח

פרק יא

פסקה א

אם האומר אינו חייב השומע יהא חייב פי' שהרי אמרנו למעלה שאינו מביא קרבן על שגגתו אלא העושה מעשה דכתיב בע"ז תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה וילפינן בכל התורה מע"ז: יצא המסית והמדיח והמכשף וכו' וא"ת נהי דאינו מביא קרבן קבוע קרבן עולה ויורד מיהא ליתי הרי אין כאן אלא אלו שיצאו לידון בדבר חדש ואין לך אלא חידושן. ואם האומר אינו חייב השומע היאך יהא חייב: יוכיח זה עצמו וכו' פירוש שהמשביע עצמו פטור והשומע שבועה חייב:

פסקה ב

אין אלה אלא לשון שבועה מתרץ לה בשבועות [לה:] אין אלה אלא שיש עמה שבועה דכתיב והשביע כלומר בכל השבועות האמורות בתורה לא מצינו אלה לבדה שתהא שבועה דכתיב והשביע הכהן אותה בשבועת האלה שהיה משביעה ומקללה כדאיתא בסוטה [יז.] ומנין לנו שתהא האלה לבדה שבועה כאלו היתה עמה שבועה כלומר מה שלא נלמוד אלא זו מאלה דסוטה כך היא שנויה ברייתא זו במסכת שבועו' פרק שבועת העדות [לו:]: אבל כאן היא שנויה בהפך. ומנין לעשות שבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה ושניהם ענין אחד כי כמו שאנו צריכין ללמד כאן לאלה בלא שבועה כך אנו צריכין ללמד שבועה בלא אלה. וכמו שאנו צריכים לזו כך אנו צריכין לזו כי אף על פי שיש כאן אלה לבדה הרי יש לנו ללמוד מן האלה האחרת האמורה בסוטה לפי שלא מצינו מעשה לאלה לבדה בכל התורה לא בשבועת השומרים ולא בשבועת ביטוי ולא בפרשת נדרים אלא בשבועה זו בלבד וכמו כן שיש כאן אלה ואין כאן שבועה הרי אנו צריכין ללמד שיש כאן שבועה בלא זה הילכך אמרנו כי הלשונות ענין אחד:

פסקה ג

רבי עקיבא אומר אין לי אלא מפי עצמו מזיד ומנין מפי עצמו שוגג מפי אחרים מזיד ומפי אחרים שוגג ת"ל וכו' פירוש לפי שלא מצינו בשבועת העדות אלא מושבע מפי אחרים דכתיב ושמעה קול אלה אבל נשבע מעצמו הרי אנו למדין אותו בגזירה שוה דתחטא תחטא כמו שאנו למדים משם לשאר דברים כדאיתא לקמן. ובשבועת הפקדון לא כתיב בה שוגג וכיון דלא כתיב ונעלם כמו שכתוב בשבועת ביטוי ובטומאת מקדש וקדשיו ומשום הכי משמע דמזיד יהא חייב אבל שוגג לא יהא חייב: ומנין לנו שיהא חייב קרבן ואעפ"י שכל הקרבנות שבתורה בשוגג הם באים ולא במזיד אפשר דשבועת העדות ושבועת הפקדון שאני מפני שאין זדונם בכרת ומפני שאיסורן קל לא החמירה עליו תורה להטעינו קרבן בשוגג אלא במזיד אי נמי מפני שהוא צריך שיהא מזיד על העדות עצמו ועל הפקדון עצמו כדאיתא בשבועות [ל. לו:] איפשר כמו כן שגם הוא צריך להיות מזיד על השבועה ועל הפקדון: ולכך שאלנו מנין מפי עצמו שוגג והא דקתני מפי אחרים מזיד מפי אחרים שוגג הכי קאמר מנין מפי אחרים שיהא לו דין אחד לשוגג ולמזיד כי מפי אחרים הרי הוא מפורש כאן כמו שאמרנו למעלה. אלא שיהא שוגג מפי אחרים שוה לו: ת"ל וכו' ושאר כל השמועה הרי היא ידועה ומפורשת בשבועות:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה