אור ברסלב
ראב"ד על ספרא ויקרא דבורא דחובה › פרשה ג

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

ויקרא דבורא דחובה · פרשה ג

פרק ג

פסקה א

והביא אף לאחר יום הכפורים קרא יתירא קא דריש דכתיב והביא את הפר אל פתח אהל מועד דלא הוה צריך למכתב והביא את הפר אלא ללמד שאין יום הכפורים מכפר על חייבי חטאות ואשמות ודאין כדאיתא בפ' בתרא דכריתות [כה:]: פר הוא מביא ואינו וכו' פי' יחיד בשאר מצות מביא כשבה ואם רצה להביא שעירה מביא כדכתיב קרא ומשוח נמי אע"ג דמביא פר יכול אם רצה להביא חליפין שעירה יביא אי נמי לא מצא פר יביא שעירה ופר דקאמר רחמנא למצוה כדאשכחן ביחיד דתנן [זבחים צ..]כבשים קודמין לעזים מכל מקום:

פסקה ב

מק"ו מה יחיד שלא שוה קרבנו של שאר מצות לקרבנות של יום הכפורים שהוא שעיר המשתלח ואפילו הכי שוה קרבנות של כל המצות לקרבנו של מצוה יחידית מפני שנאמרה פרשה בפני עצמה בפרשת שלח לך: ועל ע"ז מביא שעירה נמצא שאם רצה להשוות קרבנות של מצות לקרבן של ע"ז ולהביא שעירה הרשות בידו: משיח ששוה קרבנו של שאר מצות לקרבנו של יום הכפורים שהרי מביא פר בזה ופר בזה אינו דין שאם רצה להביא חליפין שעירה ולהשות קרבנו של שאר מצות לקרבן ע"ז שהרי אף משיח בע"ז בשעירה כיחיד שיהא רשות בידו להביא לכך נאמר פר שנה עליו הכתוב לעכב: הדר פריך ליה ואמר נשיא יוכיח ששוה קרבנו לכל המצות לקרבנו של יום הכפורים שהרי מביא שעיר ואפי' הכי אין שוה קרבנו של שאר מצות לקרבן מצוה יחידית שזו שעיר וזו שעירה אף אתה אל תתמה על משיח וכו':

פסקה ד

וסמך ידו על ראש הפר לרבות פר יום הכפורים לסמיכה הפר יתירא קא דריש פר יום הכפורים שטעון שתי ודויין דכתי' ביה תרי זמני והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו והאי כפרה כפרת דברים היא שעדין לא נשחט הפר. ואומר אנא דילפי' כפרה כפרה מחורב דכתי' אולי אכפרה בעד חטאתכם מה להלן באנא וכו' הכי איתא ביומא: [לז]: לא אם אמרת בזה שהוא בא בשביל עבירה ידועה תאמר פר וכו' פר יום הכפורים מכפר על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה בסוף או שאין בה ידיעה בתחלה ובסוף. (פר) [בר] קרבן הוא ולא מכפר עילויה: ולרבי שמעון דאמר מכפר על שאר מצות מ"מ דוקא על הספקות או שנודע להם ידיעת ספק או שלא נודע לו כלל כעין שעיר המשתלח לכל ישראל אבל הנהו דידיע להו לגמרי בני קרבן נינהו ולא מכפר: אבל פר כהן משיח בא על עבירה ידועה פי' ידיעה גמורה ומשום הכי לא יליף מיניה לסמיכה ת"ל וסמך ידו וכו': ושחט את הפר לפני ה' בצפון פי' ילפי' לקמן בפ' אשר נשיא יחטא מדכתיב התם ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה: וכתי' נמי בפרש' כשבה ושעירה ושחט אותם במקום אשר ישחט את העולה וכו' כדאית' התם ילפינן וכולהו קרא. דתורה אחת לכל החטאות שיהו נשחטות בצפון:

פסקה ה

נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה וכו' פי' ויקח משה את הדם וישם באגנות מה להלן לקיחה בכלי והיינו קבלה:

פסקה ו

ולקח הכהן המשיח אין לי אלא המשיח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין. פי' אע"ג דלא מייתי פר בהוראתו כדאמרינן לעיל: ת"ל הכהן אם סופנו לרבות כהן אחר מה ת"ל המשיח אלא מצוה שיקבל המשיח כלומר הוא על עצמו שיביא כפרתו ויקריבנה הוא עצמו. ואם קבל כהן אחר עבודתו כשרה פי' ואפילו כהן הדיוט מדכתיב לקמיה וטבל הכהן את אצבעו והיינו דקאמרינן אם סופנו לרבות כהן אחר כל כהן קאמר ואפי' הדיוט ומדכתיב הכהן הכהן תרי זמני ולאו אורח ארעא בכהן הדיוט אי נמי אין בדין שיכפר ההדיוט על כהן גדול אלא כהן גדול שכמותו. ואי קשיא לך מאי שנא הכא דמרבינן מרובה בגדים מהכהן ולעיל לא מרבינן ליה לאתויי פר בהוראה. לא קשיא מידי דהתם איצטריך הכהן לגלויי על משיח דלאו מלך הוא כדאמרי' התם יכול זה המלך ת"ל הכהן הילכך לא מייתר לרבויי מיניה מרובה בגדים אבל הכא מי מצית אמרת משיח זה מלך אטו מלך בר קבולי דם הוא הילכך מיותר הוא הכהן אי נמי כיון דכתיב בטבילת אצבעו הכהן סתם דמשמע אפי' כהן הדיוט משום הכי האי הכהן דהכא דרשינן מיניה רבויא למרובה בגדים שהוא קרוב לכהן משיח מדכתיב הכהן המשיח:

פסקה ז

מדם הפר מדם הנפש ולא מדם העור פי' מדכתיב הפר משמע עיקרו של פר כדדרשי' בעלמא העולה עולה ראשונה. וכן הירך המיומנת שבירך. ולא מדם העור פי' היוצא מחתיכת העור בתחילת שחיטה מדם הפר דם מהפר יקבלנו פי' ולא מדם הנשפך על הרצפה לאוסופי וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין כדאיתא ביומא [מח:] ובזבחים פ"ב [כה:]אותו אל אהל מועד למעט קרבנו למצוה יחידית וכו' פי' מצוה יחידית היינו ע"ז כדפרישנא לעיל שמביא עליה ביחיד ואינו מכניס להיכל מדמה ולא לפרכת ולא למזבח הזהב דהא כתיב מיעוטא באהל מועד אבל שעיר החטאת שבית דין מביאין עליה בהוראה עם הפר של עולה ודאי טעון הזיה על הפרכת ועל מזבח הזהב כדאית' בפ' איזהו מקומן [מז.] ולקמן מרבה לה מקרא מפר העלם דבר של צבור דדרשי החטאת לרבות שעירי ע"ז ולשרפה נמי כשאר חטאות החיצונות:

פסקה ח

וטבל ולא המסתפג פי' שלא יקנח באצבעו מדפני המזרק ולא משוליו אלא שיעשה דרך טבילה על כל הזיה טבילת אצבעו: מה אצבעו האמור להלן ימנית פי' גבי לוג שמן של מצורע המיומנת שבימין היא אותה הסמוכה לגודל מפני שהיא ראשונה לכולן שהגודל אינו עומד על סדר האחרות אי נמי מפני שמראה בה טעמי תורה ומיומנת לכל תשמיש האדם יותר מכולם:

פסקה ט

בדם שיהא בדם כדי טבילה מעיקרא בבת אחת ולא שיוסיף מעט מעט והכי איתא בזבחים פ' בית שמאי [מ:] ונר' לי דבעינן שיהא במזרק שיעור כל ההזאות בבת אחת והאי כדי טבילה דקאמרינן כדי כל הטבילה דאי כדי כל טבילה בלחוד ההוא מוטבל ולא המסתפג נפקא: והזה ולא המטיף פי' בהתזה ולא שיתיז אצבעו מאליו: והזה ולא הזורק פי' שלא יזרוק במזרק כדרך שעושה בעולה דהתם כתיב וזרקו ואי כתיב הכא וזרק אע"ג דכתיב וטבל אצבעו בדם הוה אמינא טובל אצבעו וזורק במזרק להכי כתי' והזה שלא יהא מזה אלא באצבע: מן הדם שבענין זה מפרש במנחות [ז:] למעוטי שיריים שבאצבע: שיהא מונה שבע פעמים ולא אחת ושבע כדרך שהוא מונה ביום הכפורים:

פסקה יא

ולמטה הוא אומר על קרנות המזבח פי' בפר העלם דבר של צבור ואיתקוש להדדי כדאית' לקמן בההי' פרש': לומר שטעון מתן דמים על ארבע קרנות דברי רבי שמעון. ר' יהודה אומר אינו צריך וכו' לא ידענא מאי בינייהו אלא אמינא דר' שמעון סובר יש אם למקרא כדאיתא בסוכה [ו:] ובסנהדרין [ד.] ומשום הכי נפקא ליה מקרנות. ור' יהודה סבירא ליה יש אם למסורת ומשום הכי אצטריך למדרש אשר באהל מועד: מזבח קטורת שנתחנך בקטורת כדאיתא במנחות פרק התכלת [נ.] שאין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים שתהא משל צבור ומה"א דהסמים נפקא ליה כלומר אותה שסמניה מפורשים במקום אחר. והיא אותה האמורה לצבור בפ' כי תשא אי נמי דיליף קטורת קטורת מהתם כלומר אם נתחנך בקטורת של יחיד כאילו לא נתחנך שהרי עובר על לא תעלו עליו קטורת זרה כדאמרינן לעיל: סמים שיהו כל סמניה לתוכה שאם חסר אחת מהן כאילו לא נתחנך סמים יתירא קא דריש ומצי למכתב מזבח קטורת לפני ה': מה ת"ל אמר ר' נחמיה לפי שמצינו בפרשת יום הכפורים שהכהן עומד לפנים מן המזבח דכתיב בפרשת אחרי מות אחר השלמת הזאות של היכל ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו זה מזבח הזהב וכו' ומהיכן יצא אלמא לפנים מן המזבח היה עומד ומזה על הפרכת יכול אף זה כן ת"ל מזבח קטורת הסמים לפני ה'. אלמא חוץ למזבח היה עומד ומרחוק היה מזה על הפרכת ואם נגעו נגעו ואם לאו אין בכך כלום אלא שהיה מכוין כנגד הארון מבחוץ:

פסקה יב

ישפך ולא יזה פי' שלא יזה באצבע: ישפך ולא יזרוק פי' שלא יזרוק מרחוק כנגד זריקת העולה אלא סמוך ליסוד ממש עומד ושופך: על יסוד מזבח העולה ולא על יסוד מזבח פנימי קשיא לי והא כתיב אשר פתח אהל מועד מזבח העולה למה לי והוה ליה למדרש מהכא שאין יסוד לפנימי כדדריש ליה מפר עצמו לקמן. ובזבחים פ' איזהו מקומן [נא.] מהאי טעמא מפיק ליה. ואיכא למימר דכיון דהאי דכהן משיח תחלה הוא לא דייקינן מיניה מזבח העולה בקרא יתירא דאורחיה דקרא הוא לפרושי ביה בתחלה אבל פר העדה שהוא שני לכהן משיח דרשינן מיניה קרא יתירא כדדרשינן לקמן. ואי קשיא לך כיון דדרשינן לקמן מפר העדה שאין יסוד למזבח הפנימי עצמו למה לי למכתב הכא מזבח העולה ולמה ליה למימר הכא ולא על יסוד מזבח הפנימי. הא לא קשיא דאי לא הוה כתיב בכהן משוח מזבח העולה אל יסוד המזבח סתמא הוה ליה ההוא דפר העדה תחלה ולא הוה לי למדרש קרא יתירא אלא לגופיה אתא שלא ישפוך שירים הפנימים על יסוד מזבח הפנימי כדאמרינן בכהן משוח שהוא תחלה ולעולם הוה ליה יסוד השתא דכתיב בפר כהן משיח מזבח העולה ותנא ביה קרא בפר העדה וכתב ביה קרא יתירא דמאשר פתח אהל מועד נפקא ליה שמע מינה למדרש ביה שאין יסוד למזבח עצמו: ובזבחים [שם ע"ב] פריך למאי הלכתא כלומר ואי היה ליה יסוד למאי מתבעי והא אמרינן דשירים לא מקבל. ומתרץ דסד"א ליפוך מיפך דגואי לבראי ודבראי לגואי קמ"ל דלא הוה ליה יסוד כלל:

פסקה יג

וכשהוא אומר בנשיא אל יסוד מזבח העולה שאין ת"ל דלכתוב אל יסוד המזבח סתמא שאם את שיריו לא קבל מזבח הפנימי שירי חיצון והיאך הוא מקבל דשעיר נשיא שנעשה כולו על מזבח החיצון: ד"א וכי יש יסוד לפנימי עצמו פי' וכי תימא סד"א ליפוך מיפך כדאמרינן ולהכי אצטריך בנשיא לכתוב אל יסוד היינו דקאמרינן וכי יש יסוד לפנימי עצמו כלומר והלא נתמעט מקרא דפר העדה שאין לו יסוד אם כן ליכתוב יסוד המזבח סתם אלא לומר לך שיהא יסוד למזבח העולה. הא מילתא איתא לקמן בפרש' וקא דריש לה התם כדאית' בזבחים [שם] וכתיבנא לה הכא לכולה שמעתא ופירושה מפני שצריכה לפנים: והכי איתא התם ת"ר אל יסוד מזבח העולה ולא מזבח הפנימי אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבח של עולה: והך גירס' דזבחים שבקיה לפר משיח והתחיל מפר העדה וסמיך ליה אדרשא דספרא דדריש בפר משיח שלא ישפוך שירים במזבח הפנימי. ונקט ליה פר העדה דמיניה קא ממעט שאין יסוד למזבח הפנימי כדאיתא הכא: או אינו אלא מזרחה של עולה יהא יסוד אר' ישמעאל ק"ו ומה שירים שאין מכפרין טעונין יסוד תחלה עולה שמכפרת אינו דין שטעונה יסוד. אמר ר' עקיבא ק"ו ומה שירים שאין מעכבין ואינן באין לכפרה טעונין יסוד תחלה עולה וכו' ומה אני מקיים אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבח העולה ר"ל של עולה: אמר מר יסוד מזבח העולה ולא מזבח הפנימי הא מיבעי ליה לגופיה גופיה מאשר פתח אהל מועד נפקא: אמר מר אל יסוד מזבח העולה ולא למזבח הפנימי ולמאי הלכתא לשירים שירים אבראי עביד להו סד"א ליפיך מיפך קמ"ל: אמר מר או אינו אלא מזבחה של עולה יהא יסוד מי כתיב אל יסוד העולה מזבח העולה כתיב פי' אי כתיב אל יסוד העולה אמינא אזקפה דיסוד השתא דכתיב אל יסוד מזבח העולה אגגה דיסוד: אמר ר' ישמעאל ק"ו וכו' אמר ר' עקיבא ק"ו ומה שירים שאין מעכבין ואינן באין לכפרה טעונין גג יסוד עולה שמכפרת אינו דין שתהיה טעונה גג. הא מה אני מקיים אל יסוד מזבח העולה הן יסוד למזבחה של עולה. מאי בינייהו שירים מעכבין איכא ביניהו זו עיקר הגירסא וכך פירושה: אל יסוד מזבח העולה דכתי' בפר העדה ולא למזבח הפנימי כלומר שאין לו יסוד: ושבקיה למשיח כדפרשי' לעיל: ואמר מר והא מיבעי ליה לגופיה שלא ישפוך שיריו לפנימי ולעולם אימא לך דיש לו יסוד גופיה מאשר פתח אהל מועד נפקא: הדר אקשי ליה אצטריך ליה קרא יתירא ולמעוטי דלא ליהוי ליה יסוד ולמאי מתבעי ליה יסוד אי לשירים הפנימיים הא אמרת דאבראי עבד להו כדנפקא לן מאשר פתח אהל מועד. ומתרץ סד"א ליפוך מיפך: אמר מר אל יסוד מזבח העולה דנשיא תן יסוד למזבח של עולה. פי' שיהא להם יסוד לקרנות מתנותיה של עולה ולמעוטי קרן דרומית מזרחית דלא הוה ליה יסוד ושיהו מתנותיה של עולה קרובות ליסוד דהיינו למטה מן הסיקרא דכיון דהאי מזבח העולה דנשיא מיותר דרשינן ליה ללמד על מתנותיה של עולה עצמו שתהא טעונה יסוד לכל דבריה. או אינו אלא מזבחה של עולה והוא יסוד כלומר שיתן מתנות העולה על יסוד ממש מקום שפיכת שירים הפנימים וממילא שמעינן דבקרנות שיש להם יסוד קא יהיב: מיהו מנא לך שיהיא צריך לאחוז בקיר ושמא לא היה נותן אל היסוד ממש כעין שפיכת שירים: ואת אמרת תן יסוד למזבחה של עולה אלמא בעינן לה מזבח אלא שתהא סמוכה ליסוד ודילמא ליסוד ממש קאמ' ומהדר ליה בגמ' והיכי ס"ד דיסוד ממש קאמר. אם כן ליכתוב אל יסוד העולה והשתא דכתיב מזבח העולה אלמא בעינן לה מזבח והיינו למעלה מן היסוד. ואם כן קל וחומר דר' ישמעאל ור' עקיבא לא צריך: הדר אמר אצטריך ק"ו דאי ממזבח הוה אמינא להכי לא כתב רחמנא אל יסוד העולה דסד"א אזקפה דיסוד דהיינו כנגד חודה של אותה אמה של יסוד קמ"ל מזבח העולה דעל גגה של אותה אמה בעינן ולעולם על היסוד ממש ליתיב כעין שירים להכי אצטריך ק"ו דר' ישמעאל ור' עקיבא דלהכי כתב רחמנא מזבח העולה בנשיא דהא מק"ו אתי דהשתא שירים התחתונים דלא מכפרי טעונין גג יסוד דהא כתיב בהן אל יסוד מזבח העולה. תחלת עולה לא כל שכן דתיבעי גג יסיד אלא מזבח דכתב רחמנא בנשיא למה לי ליכתוב אל יסוד העולה אלא ש"מ למדרש ביה דבעינן ביה מזבח דהיינו למטה מן הסיקרא ולא על היסוד ממש. ור' ישמעאל ורבי עקיבא חדא מילתא אמרי אלא ר' עקיבא דאמר דאין מעכבין ואין באין לכפרה סבר שירים הפנימיים לא מעכבי. ור' ישמעאל דלא קאמר אלא שאינן באין לכפרה סבר שירים הפנימיים מעכבי כפרה הכי הוי פירושה דהא שמעתא: ובזבחים פ' כל הזבחים שנתערבו [פא.] פליגי אמוראי בשפיכת שירים הפנימיים דאיכא מאן דאמר מקום עולה מקום שירים כמו שדם העולה טעונה זקיפת קיר המזבח ולמעלה מן היסוד כך שירים כמו כן נשפכין על הקיר והן נגררין מאליכן אל היסוד: ואיכא מאן דאמר שירים צריכין אצטבא פי' שיהיו נשפכין על היסוד ממש ולא על הקיר. ונראה לי דלמאן דאמר מקום עולה מקום שירים היינו טעמא דיליף יסוד מזבח העולה דשירים הפנימיים מיסוד מזבח העולה דנשיא מה התם אזקפא דמזבח כדדרשינן הכא תן יסוד למזבח של עולה דבעינן מזבח ויסוד אף כאן בעינן מזבח ויסוד ומאן דאמר שירים צריכין אצטבא דריש ישפוך אל יסוד משמע שפיכתן על היסוד:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה