אור ברסלב
ראב"ד על ספרא ויקרא דבורא דחובה › פרשה א

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

ויקרא דבורא דחובה · פרשה א

ויקרא דבורא דחובה

פסקה א

בשגגה על השגגות מביא קרבן ואינו מביא קרבן על הזדון ואפי' בחייבי כריתות או בחייבי מיתות ב"ד שלא התרו בו אינו מביא על הזדונות קרבן:

פסקה ב

והד"ה ומה ע"ז חמורה וכו' פ' ע"ז בפ' שלח לך וכתי' ואם נפש אחת תחט' בשגגה: הן אם הונח זדונה של ע"ז ליום הכפורי' שהיא חמורה פירוש זדונה שלא התרו. שעיר המשתלח מכפר על עבירה בתשובה וייסורין כדאיתא במסכת שבועות [ח:] ובמסכת יומא [פה:] אבל לא יוכל להביא עליה חטאת ויתכפר לו מיד קל וחומר לע"ז:

פסקה ג

מה מצות קלות הונח זדונן ליום הכפורים כלומר ולמה הוצרך לכתוב בה שגגה למעט את הזדון: הן אם הקל וכו' אלא יביא חטאת מיד ויתלו בו עד יום הכפורים כלומר אף בחטאת תהא צריכה לתלות ויהיו כולן תלויין עד שיבא עליו ייסורין וימרקו ת"ל בשגגה בשאר מצות ובשגגה דע"ז לומר לך שעל כולן אינו מביא חטאת על זדונם כלל:

פסקה ד

מה ת"ל בשגגה בשעירה פי' בשעיר נשיא ובשעירת יחיד ושניהם בשאר מצות אבל בכבשת יחיד לא נאמר בה בשגגה ושגגה האמורה בצבור דכתי' ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם ממנו ההוא לגופיה דהא כדדרשינן לקמן דבעינן העלם דבר עם שגגות מעשה אלא האי בשגגה דרישא יתירא הוא דאי ביחיד קא מיירי הא בגופיה כתיבא. ואי במשוח קא מיירי הא כתיב ביה לאשמת העם הרי משוח כצבור ישגו ונעלם דבר משום הכי דרשינן בשגגה פרט לזדון: שעיר נתרבה בצבור בחטאות מוספין של ראשי חדשים ושל מועדות: [שעירה] נתרבה בע"ז בחטאת יחיד ושעיר לא נתרבה בע"ז בחטאת יחיד. ואף על גב דאשכחין ליה בע"ז של צבור התם בלחוד הוא דמייתי ליה אבל יחידים לא מייתי ליה כלל:

פסקה ה

מצות י"י ולא מצות המלך ולא מצות ב"ד פי' אעפ"י שמצוה לקיים מצותו אפילו הכי אם עבר עליהם אינו חייב קרבן: מכל מצות ה' ולא כל מצות י"י פרט לשמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו שאין משוח חייב בטומאת מקדש וקדשיו: (בעדיות) [בהוריות] פרק ב' [ח:]:

פסקה ו

אוציא מצות עשה הקלה ולא אוציא מצות עשה החמורה כגון ונתצתם את מזבחותם ואשריהם תשרפון באש דכיון דמצות עשה דע"ז הוא דחמיר ליתי עליה פר קא משמע לן: ולא אוציא מצות עשה של מילה שהיא תדירה ת"ל אשר לא תעשינה פי' ארבעה הן חד במשיח [וחד בעדה וחד בנשיא] וחד ביחיד וכולהו מדרשי הכא: מצות עשה שבנדה פירוש הנדה דכתיב והזהרתם את בני ישראל מטומאתם והיא מצות עשה: אחר שריבה חייב מפני שיש בו לא תעשה פי' מפני שזה עצמו משרש לא תעשה הוא בא:

פסקה ז

ת"ל בפ' ע"ז בסדר שלח לך תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה וכו':

פסקה ח

אם דבר שאת למד בדרך אחד וכו' ומה ע"ז מיוחדת שמשנאסרה לא הותרה פי' שאין היתר לאיסורה כמו שתמצא באשת איש ונדה ונערה המאורסה על ידי גט נדה לאחר נדותה אבל ע"ז אין לה היתר בשום מקום וחייבין עליה מיתת ב"ד ואיסורה נוהג בבני נח כבישראל. לאפוקי מקצת עריות שאין נוהגות בבני נח: את מה אני מרבה מן הכלל משכב זכור והבהמה והאשה המביאה את הבהמה בכלל ואלו דומין לע"ז לגמרי אלא שיש בזכור מה שאין בבהמה וכו' כלומר אף על פי שהשוו את שתיהן להביא מן הכלל הזה אינן דומין זה לזה שיש היתר בזה מה שאין בזה: ומ"מ כיון שיש בהם הדרכים הללו הנמצאים בע"ז רבינו את שתיהן: הזכור בין במינו בין שלא במינו אסור יש מפרשים במינו ישראל על ישראל שלא במינו ישראל על גוי או גוי על ישראל: בהמה במינה מותרת מינה ממש סוס על סוסיא שלא במינה אסורה סוס על חמורה אעפ"י שאינו אדם וכל שכן בהמה עם אדם: הזכור לא עשו בו קטן כגדול פי' לא עשו משכב קטן שאינו בן תשע כמשכב גדול שהוא בן תשע דמקשינן נשכב לשוכב: ובבהמה עשה בה נרבעת גדולה כנרבעת קטנה. וא"ת כיון דיש חלוק בזכור בין קטן לגדול שיש ממנו חייב ויש ממנו פטור הרי הותרה מכללה ואינה דומה לע"ז והרי היא כשבת שהותרה במקדש ולא הותרה במקדש. לא דמי התם [היתר] גמור הוא במקדש. אבל זכור קטן אף על פי שאינו נסקל על ידו מכלל לאו לא נפיק או מלא יהיה קדש או מלא תשכב עם זכר. ובע"ז איכא מידי דלא מיחייב עליה אלא לאו בעלמא או עשה כגון מגפף ומנשק בלאו ונתיצת אבני מזבחותם בעשה אבל היתר לא משכחת לה:

פסקה ט

כשהוא אומר מכל מצות י"י לרבות את האם ואת אשת האב ואת הכלה שהיא בסקילה כע"ז פי' ארבע (פי') מכל מצות י"י כתיבי חד במשוח וחד בעדה וחד בנשיא וחד ביחיד ודרשינן בהו מצות הוו להו תמניא. חד דרשינן לעיל מכל ולא כל וכו' פרט לשמיעת קול וביטוי שפתים וכו' פשו להו שבעה והנך שבעה דרשינן להו השתא לרבוי הנך אף על גב דלא דמי לע"ז בכל הדברים שאמרנו. והבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה דמו טפי לע"ז מכל הנך דאמרי לקמן. דהנך הוו בסקילה ומשנאסרו לא הותרו שהרי אין להם היתר בגט ולא הותרו מכללן שלא מצינו היתר לאדם באמו ובאשת אביו ובכלתו אלא שאין איסורו נוהג בבני נח כישראל. ואליבא דר' אליעזר דדריש [סנהדרין נח.] על כן יעזב איש את אביו ואת אמו אביו אחות אביו ואמו אחות אמו. אבל איסור הבא מחמת אישות לית ליה. ואמו נמי אע"ג דר' אליעזר מודה בה דאסורה לבני נח אפי' הכי לא דמו לע"ז דאילו ע"ז אין לה היתר לשום אדם ואלו עריות אע"ג דאסירן לקרובים שריין לכל אדם: ובענין זה הותרו מכללן ומוסף עלייהו כתוב בתו ובת בתו ובת בנו פי' כל היכא דאמרינן בהאי שמעתא מוסף עלייהו או משום דנחת דרגא מקמאי או משום דלא כתיבי בהדיא וקא אתו מדרשא דקמאי. וא"ת מה ראו להוסיף בתו ובת בתו על האם ועל אשת אב ועל הכלה והלא אין למדין מהן כלל ואין מיתתן שוה דאלו בסקילה ואלו בשריפה. אלא שיש לומר משום דהוו שאר דידיה כי הנך מיהו נחתי דרגא מקמייתא דהני בסקילה כע"ז והנך בשריפה:

פסקה י

וכשהוא אומר מכל מצות ה' זמנא אחרינא לרבות בת אשתו ובת בתה ובת בנה שמשנאסרו לא הותרו פי' לא בגט ולא במיתת אשתו אע"ג שאינן בסקילה כע"ז ולא הוו שאר דידיה כאמו ואשת אביו וכלתו ועוד דיש להם היתר אצל אחרים מה שאין כן בע"ז: מוסיף עליהו חמותו ואם חמותו ואם חמיו פי' דהנך נמי לא הוו שאר דידיה ואע"ג דשוו בכל מילי ולא נחתי דרגא מבת אשתו ובת בנה אפי' הכי הנך כתיבי בהדיא אם חמותו ואם חמיו מדרשא אתיין דילפינן להו מהנך בזמה זמה כדאיתא בסנהדרין פ' אלו הן הנשרפין. [עה:] וחמותו אע"ג דכתיבי בהדיא בעונש באזהרה ילפינן לה מהנך. אי נמי אגב דבעי למימר הנך תרתי בלשון תוספת נסיב נמי חמותו בהדייהו:

פסקה יא

וכשהוא אומר מצות ה' לרבות נערה המאורשה והמחלל שבת ואעפ"י שנערה המאורשה משנאסרה הותרה שהרי יש לה היתר בגט ובמיתת הבעל. והשבת הותרה מכללה שהרי יש לה היתר במקדש מה שאין כן בע"ז אלא שיש בנערה המאורשה מה שאין כן בשבת וכו' אעפ"י שרבינו אותם כאחד לא מפני שהן דומות זו לזו ממש שהרי שיש בזו מה שאין בזו שהשבת הותרה מכללה במקדש ונערה המאורשה בחיי בעלה לא הותרה כלל. וא"ת מאי איכא בהנך קמייתא טפי מהנך והרי אלו בסקילה כע"ז ותכנס מדה כנגד חומרא האחרת. תשובתך כי אלו קלית הן לפי שתמצא בהם צד היתר אצל מי שנאסרו בהן משום הכי חמירן טפי הנך. ואי קשיא נערה המאורשה דאיסור ערוה היא ליצרפה בהדי עריות דלעיל כגון אמו ואשת אביו וכלתו שהרי ערוה היא כמותן ובסקילה כמותן: תשובה הרי אמרינן טעמא משום דהנך אין להן היתר לאיסורן והנך יש להן היתר לאיסורן ומשום הכי איקשי לאיסור שבת:

פסקה יב

וכשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות אשת איש והנדה משום דאלו קילי מנערה המאורשה ושבת דאלו הנך בסקילה כע"ז. והאיך לאו בסקילה. ועוד דאשת איש אע"ג דאסורה לכל אדם. חוץ מעבודת בית המקדש ונדה זילא מתרויהו שהרי אין בה מיתת ב"ד ועוד דיש לה היתר אחר איסורה ושתיהן שוות (בה ולא) [בקולא] שיש היתר לאיסורן אלא שיש בזו מה שאין בזו: וכשהוא אומר את כל מצות וכו' נראה לי דהכי איבעי ליה למימר לרבות אחות אביו ואחות אמו שלא הותרו להן כע"ז פי' משנולד האדם נאסר בע"ז ובעריות נמי משנולד נאסרו עליו. וקילי מאשת איש ונדה דאילו אשת איש אסורה לכל חוץ מבעלה ויש בה מיתת ב"ד ואילו אחותו ואחות אביו ואחות אמו מותרות לכל אדם והנך לא שרו לכל אדם:

פסקה יג

וכשהוא אומר את כל מצות י"י לרבות אשת אחיו ואשת אחי אביו והנך קילי מאחותו ואחות אביו שאחותו ואחות אביו לא היתה להן שעת היתר ואלו היה להן שעת היתר: ולפי הנסחא הכתובה בספרים אינני מוצא חומרא באשת אחיו ואשת אחי אביו על אחותו ואחות אביו ואחות אמו אלא הואיל דבחייו אסורין נתחייבו עליהן מיתת ב"ד ואסורה לכל אדם חוץ מבעלה ואשת אחיו ואשת אחי אביו אין בהן עכשיו לאחר מיתת איסורן מיתת ב"ד אעפ"י שהוא שעת איסורן ומותרות לכל אדם חוץ מן הקרובים וקילי מנדה דאלו נדה אסורה לבעלה ולכל אדם בעת נדותה ואלו מותרות לכל אדם חוץ מן הקרובים ואחותו ואחות אביו קילי מאשת אחיו ואשת אחי אביו כדפרישי':

פסקה יד

וכשהוא אומר מכל מצות י"י לרבות אחות אשתו אחות אשתו [קיל'] מאחותו ואחות אביו דהנהו יש בהן מיתת ב"ד ונאסרו לכל אדם מה שאין כן באחות אשתו:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה