אור ברסלב
ראב"ד על ספרא ויקרא דבורא דחובה › פרק ו

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

ויקרא דבורא דחובה · פרק ו

פרשה ד

פסקה ג

ידיהם על ראש הפר פר טעון סמיכה וכו' ר' שמעון אומר פר טעון סמיכה בזקנים פי' ולא בכהן והכי איתא במנחות פ' שתי מדות. והתם רמי ליה להא מתניתא אחרינא ומתרץ להנך דר' שמעון הכי קאמר החי חי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים והכי קאמר ליה רבי שמעון לרבי יהודה שעירי ע"ז טעונין סמיכה ואי שמיע לך דלא בעי סמיכה באהרן הוא דשמיע לך. ומיעוטא מן החי הוא פי' מהחי דשעיר המשתלח:

פסקה ד

ושחט את הפר לפני ה' בצפון לקמן יליף לה בפרשת נשא: מה להלן פני פרכת הקדש שצריך לכוין כנגד הבדים כדדרשי' לעיל:

פסקה ה

ועשה לפר כאשר עשה וכפר מה ת"ל וכו' מה הניח הכתו' שלא אמר בפר העדה שצריך להקישו לפר כהן משיח אלא לכפול בהזאותיו ולעכב שאם חסר אחת מהן לא עשה: אין לי אלא מתן שבעה שמעכבות בכל מקום מפ' בזבחים בפ' בית שמאי [לט.] פי' מאי בכל מקום בפרה ובנגעים דכתי' בהו תורה או חוקה: מתן ארבע מנין פי' שעל מזבח הזהב ת"ל כן יעשה לו: והתם פריך הנך נמי כתיבן בדוכתיהו וכפילן והכא מועשה לפר כאשר עשה וכו' ולמה ליה לרבויי מכן דכתיב כן יעשה לו. ומתרץ (אפי') [אביי] סד"א מידי דהוה אסמיכה ושיירי הדם דכתיבן בפר העדה וכפלן לא מעכבי דליתנהו בכלל ועשה לפר כאשר עשה כדדרשי' הכא וכפר אעפ"י שלא סמכו. ונסלח אע"ג דלא שפך שיריים. מתן ארבע נמי הואיל ומצינו שאין מעכבות בכל מקום שהרי חטאות החיצונות טעונות מתן ארבע ואינן מעכבות כדאיתא התם להכי אצטריך לרבויי מכן יעשה לו:

פסקה ו

ומדכתיב ועשה לפר ודרשי' ביה לרבות פר יום הכפורים ולעכב לא צריך קרא דהא חוקה כתי' ביה אלא למעוטי שירים שבאצבע כי היכי דממעטינן להו מפר כהן משיח ומפר העדה דרשינן בהו לעיל מן הדם שבענין כדפרשי' לעיל מדכתיב כאשר עשה לפר דרשי' כפרה לפר כהן גופיה לעכב בהזאותיו והרי זה בא ללמד ונמצא למד על עבירת מצוה ידועה שצריך שתהא להם ידיעה בסוף כדכתיב בפר העדה ונודעה החטאת אשר חטאו עליה וילפינן ע"ז מעיני עיני: אבל שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו כשאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף כדאיתא בשבועות [ט:]:

פסקה ז

ופוסל אני בהזאות שהן מעכבות את הכפרה פי' שהן עיקר הכפרה:

פסקה ט

ת"ל הפר פר ראשון ואין שעיר של ע"ז ראשון: וכי היכי דפר משיח קודם לשעיר ע"ז הכי נמי קודם לפר ע"ז אע"ג דהאי פר ושעיר והאי פר לחודיה: ובזבחים פ' כל התדיר [צ:] הכי אמרינן בפר העלם דבר של צבור קודם לפר ע"ז מאי טעמא דהאי חטאת והאי עולה ופר ע"ז קודם לשעיר ע"ז דמשפט כתי' ביה:

פסקה יב

הוא פרט לששרפו שלא לשמו: קשיא לי טובא היכא אשכחן שריפה לשמה דהא אפילו בע"ז ובפרה אדומה שתחלתה אינה אלא לאפרה ושחיטתה והזאתה הוא דפסול שלא לשמה אבל בשריפה לא אשכחן פרים הנשרפין לא כל שכן. ועוד שריפה מי מעכב' כפרה אטו מי עדיפה שריפה מהקטרת אימורין של פר ושפיכת שירים שאין מעכבין את הכפרה. ואם עשייתן אינה מעכבת לשמו היאך מעכב: ובמה היה מתוקן אלו היה המדרש כמו שהוא בשעיר חטאת שיהו כל מעשיו לשם שמים לשם חטאת הוא פרט לששחטו שלא לשמו ואיפשר דהאי נמי הכי קאמר ועל טומאת העסוקין בשריפתו קאמר. אי נמי דעל שריפתו חוץ לשלש מחנות קאמר. וה"ק מה שהוצרכו חוץ לשלש מחנות והעסוקין בשריפתו שהוא מטמא בגדים כדדרשי' בפר יום הכפורים מאשר הובא את דמם לכפר בקדש בנין אבל כל חטאות הפנימיות שהן מטמאין בשריפתן וקא דריש השתא שלא אמרו כל זה אלא בזמן ששרפו לשמו כלומר שנעשה לשמו ושרפו. אבל אם לא שרפו אלא בשלא לשמו כלומר שנעשה בו מעשה שלא לשמו בין בשחיטה בין בקבלה בין בהלוך בין בזריקה אינו צריך שלש מחנות ואינו מטמא בגדים: והכי איתא בזבחים [קד] פרק טבול יום דתנן פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין בזמן שנשרפי' כמצותן נשרפין בבית הדשן ומטמאין בגדים ואם אינן נשרפין כמצותן נשרפין בבית הבירה ואין מטמאין בגדים ואם לא עשה כל מעשיהם לשם חטאת הרי שאינן נעשין כמצותן. הנה לשון משנתינו מסייע לפירושינו זה דקתני פרט לששרפו שלא לשמו כשנעשה בהן מעשה שלא לשמן אבל בשריפה עצמה (אינו) ודאי אין מחשבה מועלת כלל: והכי איתא בזבחים פ' טבול יום [קד:] דאבעיא לן התם לינה מהו שתועיל בפרים הנשרפים מי מהניא לינה בבשר דחזי לאכילה אבל האי דלא חזי לאכילה לא או דילמא לא שנא. ואמרינן תא שמע ושוים שאם חשב באכילת פרס ובשריפתן לא עשה כלום מאי לאו מדמחשבה לא פסלה לינה נמי לא פסלה דילמא מחשבה לא פסלה ולינה פסלה. משום הכי איבעי לן לפרושי כדפרישנא וא"ת למה לא אמרינן פרט לששחטו שלא לשמו כמו שאמרנו בשעיר: תשובתך כדי להודיעך כי כל אחד מן המעשים מעכבין בשלא לשמן לשנות דין שריפתו שזה נשרף בפנים וזה נשרף בפנים זה מטמא בגדים וזה מטמא בגדים: ועדין יש להקשות למה לא אמרו פרט לששרפו שלא כמצותו כלשון המשנה: תשובתך מפני שהיה עומד בלשמו כמו שאמר חטאת שיהו כל מעשיהם לשם חטאת: ומיהו פסול שלא לשמו למדנו לשאר פסולין כגון פסול טומאה ופסול מחשבות אחרות:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה