ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
בחוקתי · פרק ט
פסקה א
תמכר לצרכי עולה ודמיה חולין חוץ מדמי אותו רגל. וקא מקשינן בתמורה [יא:] וקא מייתי עלה דמיחסרה חד אבר. ומתרץ באומר בזוזא מן הדא בהמה לעולה פי' אין מוכרין אותה אלא למי שנדר להביא בהמ' אחת חוץ מרגלה. והרי בין שניהם מביאין אותה זה רגלה וזה שאר כל גופה:
פסקה ד
מאי מעשר קרבן יחיד פירו' דכתיב יהיה לך ולא בשותפות. והכי איתא בבכורו' [כו:] וכולה פרשתא מיפרשא בפ"ק דתמור':
פסקה טו
מלמד שהתמור' קדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע פי' שאינה יוצאה לחולין ליגזז וליעבד ואפי' על ידי פדיון מה שאין כן בתחלת הקדש:
פסקה טז
רבי יוסי בר' יהודה אומר והיה קדש לרבות את השוגג כמזיד בתמורה. ומפרש לה בתמורה בפרק יש קרבנות כסבור מותר להמיר דכותה בקדשים כסבור מותר להקדיש בעלי מומין למזבח והקדש לא לקי בתמורה לקי כי הגוזז והעובד בקדשים שהקדישן בטעות לא לקי: