ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
בהר · פרשה א
פסקה א
בהר סיני אלא מה שמטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו וכו' פירש שהרי מצינו בשמטה שנאמרה בסדר ואלה המשפטים שנאמרו בסיני ולמה הוצרך כאן לומר בהר סיני אלא לומר לך שכללותיה ודקדוקיה נאמרו בסיני והיא מלמדת על כולן שנאמרו כללותיהן ודקדוקיהן בסיני שהרי בסוף הפרשה הקיש את כולן להר סיני דכתיב בסוף הקללות אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' וכו' בהר סיני ביד משה ודרשינן התם מלמד שנתנה תורה הלכות ודקדוקין ופירושין עד משה בסיני. ונראה לי כי מהיקש שביעית שנכללה ביניהם הוא דורש. ודלא כההוא תנא דאמר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו כדי לזרזן זרוז אחר זירוז ולכרות עליהם ברית על כל פעם ופעם:
פסקה ב
הארץ המיוחדת הארץ המשובחת: יכול משבאו לעמון ומואב חשבון ובנותיה שהן ארצות משובחות ת"ל אשר אני נותן לכם ולא עמון ומואב פי' כשכבשו אותה מעצמן היה ולא נתנה לאברהם יצחק ויעקב:
פסקה ג
כיון שעברו ישראל את הירדן נתחייבו בערלה ובחלה ובחדש פי' שבכולן נאמרה ביאה ובמושבותיכם האמור בחדש פי' על מקום שאתם יושבין ממש ולא לאחר ירושה וישיבה: ולאחר ארבע עשרה שנה נתחייבו במעשר דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא וכו' זרעך המיוחד לך: אי נמי משום דקודם שחלקו הוה ליה הפקר דכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שידו וידך שוין בו:
פסקה ד
מנין לחרוש לעדור לנכש לכסוח ולבקוע וכו' פי' לחרוש בבקרים לעדור במעדר כגון טרשין שאין הבקר יכול לחרוש בהן. ועודרין אותם במעדר כדרך שעודרין בכרמים. לנכש שתולש את העשבים העולין בין התבואה. לכסוח פי' אף הוא כעשבים אלא שהוא חותך אותם מתחת הקרקע ואינו תולש אותן משרשיהן. לבקוע הוא באילן כדתנן בשביעית פ"ב המבקע בזית לא יחפה בעפר אבל מכסה באבנים. בקוע כמשמעו דכתיב ויבקע עצי עולה פי' כשהזית מתיישן מבקעין בענפיו ומכסין את בקועו בעפר כדי שיתחדש:
פסקה ה
מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן ת"ל שדך לא תזרע וכו'. ס"א מיבלין ותרויהו אינהו אין מזבלין למקשאות ומדלעות שכן דרכן בשני שבוע. אין מיבלין באילן מהו מיבלין מפרש בירושלמי אין מעבירין את היבולת פי' פעמים שעולה באילן כמו יבלת והוא מכחיש את האילן. מפרקין בעלין מאבקין עושין לו אבק פי' אבק של סמנין או שום דבר אחר ומשליכין אותו על עיקרו כדי לפטמו. מעשנין (מתעין) [אולי צ"ל בעלין] נ"ל כי אלו העשונים הוא עשון של פטום הוא: מנין שאין מקרסמין. ואין מזרדין. ואין מפסגין. ס"א מפסלין והכי איתא בשביעית קרסום וזירוד הוא תלישת ענפין יתרין שעולין באילן ומכחישין אותו: אלא שהקרסום מאותו שעולין בשרשי האילן והן דומין לעשבים וזרדין הן העולין בשוכתו של אילן או תחת הענפים עצמן להקל מהן והוא מפסגין. אלא שמפסלין נקרא על פסל וקרדום. ומפסגין הוא ביד ופיסוג הוא ניתוח:
פסקה ו
יכול לא יקשקש תחת הזיתים מפרש במסכת סוכה [מד.] ובע"ז [נ:] תרי קשקושי הוו. חתומי פילי שרי. אבריי אילני אסיר. ועיקר קשקש הוא שמקבץ עפר על עיקרי הזית ומקיש אותו עליהן או להכרותו או לכסות ביקועו משרשין שנתגלו וממלא את הנקעים מים פי' נקעים חצצין שבין השדות ואין זו השקאה שהרי השקאת אילן אסורה בשביעית כדתנן פ"ב מזהמין את הנטיעות. וכורכין אותן וקומטין אותם ומשקין אותן עד ראש השנה עד ראש השנה אין בשביעית לא אלא אוקומי בעלמא הוא. פי' איפשר שיביא לחות לאילנות שבשדה מן המים שבארץ הסמוכה לשדה: ועושה עוגיות לגפנים. פי' ערוגות לגפנים עושה כעין ערוגה וגדודיה קטנים כדי שתחזיק מימיה ותשתה מהן הגפן כל צרכה: וקשה לי והרי הוא עודר תחת הגפנים ואיכא למימר שאינו חופר אלא שמקבץ את העפר התיחוח שהוא נתלש ועושה לו גדודין סביב סביב: מה זרע וזמיר שהן עבודה בארץ ובאילן פי' עבודה בארץ היא עבודת זרעים. זמיר הוא עבודת האילן: יכול תהא שנת יובל עולה למנין שני שבוע הראשון שבתחלתו יובל השני. ודלא כר' יהודה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן:
פסקה ז
מנין לאורז ודוחן וכו' שהשרישו לפני ראש השנה שכונסין אותן בשביעית ת"ל ואספת את תבואתה. וסמיך ליה ובשנה השביעית. ובמסכת ר"ה [יג:] מפרש טעמא אזיל בהו רבנן בתר השרשה מפני שנעשין פרכין פרכין. פי' שאין מתבשלין בבת אחת וראשון ראשון המתבשל הוא לוקט הילכך ליכא למיקם עליהו לא בתר לקיטה ולא בתר שליש ומשום הכי אזיל בהו בתר השרשה. ותבואה שהלכו בה בתר שליש נפקא להו מהא קרא דועשת את התבואה לשלש השנים אל תקרי לשלש אלא לשליש. וכתיב ביה ועשת: