ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
אמור · פרשה ט
פסקה ב
ולא הספיקו לומר מעוברת [עד] שאירע הדבר פי' שיצא כל אדר שעבר יום תשעה ועשרים של אדר שאין מעברין אותה עוד ועברוה:
פסקה ג
אנוסין שאנס אותם המלך מפני האכסניא שלו. או שוגגין שהן סבורין שיכולין לעבר אותה כל שעה שירצו אפי' שלא לצורך. או מוטעין שטעו בחשבון התקופה שהעיבור תלוי בה כדאיתא בסנהדרין פרק א'. אי נמי שהטעום אחרים והעידו לפניהם על שני הסימנין שמעברין את השנה עליהן כגון על האביב ועל פירות האילן ונמצאו שקרנים אפי' הכי מעוברת:
פסקה ד
עברוה בלילה וכו' נפקא לן בסנהדרין מהאי קרא תקעו בחדש שופר וכו' כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. מה משפט ביום אף עיבור השנה וקידוש החדש ביום. ומהכא נפקא לן דאפילו עברוה אינה מעוברת: ולא משנה לחברתה לא פחות חדש ולא יותר חדש פי' שאם חסרו השנה חדש או הותירו ועשו אותו חדש מי"ד אינה מעוברת פי' לפי שאין זה במועדם אלא חוץ למועדם. ומלפנים ממועדם. ואי אמרת מנא לן דעיקר העיבור אינו אלא חדש ולא יהיו רשאין לפחות מן השנה חדש על ידי הצורך הא מילתא נפקא לן במכילתא מקראי דכתיב שמור את חדש האביב חדש אתה מעבר בשביל אביב ואי אתה מעבר יותר מחדש. ותניא נמי יכול אם בחל אביב ובא יהא פוחת מן השנה ת"ל ושמרת את החקה הזאת במועדה. הא כיצד מוסיף ואי אתה גורע:
פסקה ה
ומנין שמעברין את השנה מפני הצורך פירוש מפני האביב מפני התקופה אינו צריך לומר דהא כתי' שמור את חדש האביב ומפני פירות האילן נמי הא כתיב באספכם את תבואת הארץ: עבר את השנה שיהא חג באסיפת הפירות וכתיב וחג הקציר בכורי מעשיך עשה שיבואו בכורים בחג הקציר דהיינו עצרת ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומם ועדיין לא הגיעו נמי הרי כבר אמרנו למעלה בני ישראל מועדי ה' עשה את המועדות שיעשו אותם כל ישראל. ומפני תקופת תשרי נמי מעברין דכתיב וחג האסיף תקופת השנה וכו' כדאית' בסנהדרין: אבל מפני הדרכים שהם משובשים בחירום ומפני הגשרים שנתקלקלו ומפני תנורי פסחים שנמוקו וצריכין מתון גדול לעשותן ולייבשן. מנין ת"ל אשר תקראו אותם מכל מקום פי' אשר ריבוייא הוא. ואי קשיא לך מפני הדרכים ומפני הגשרים היינו מפני גליות ישראל שלא הגיעו. ובברייתא השנוייה בסנהדרין חשיב להו כתרתי: איכא למימר דבשיבוש דרכים ובקלקול גשרים אעפ"י שלא נעקרו ממקומן מעברין מפני שהוא דבר של אונס ואינה פשיעה אבל מפני טומאת צבור אין מעברין אותה דכתיב ובחדש הראשון פסח וכו' וקסבר טומאה הותרה בצבור:
פסקה ח
מנין ליום הכפורים שחל להיות בשבת שגג ועשה בו מלאכה שהוא חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו וכו' האי פלוגת' מיפרשה במסכת חולין בפרק גיד הנשה [קא.]: