ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
אמור · פרק טז
פסקה א
ונאמר להלן לקיחה פי' ולקחתם אגודת אזוב:
פסקה ג
ביום ולא בלילה. הראשון ואפי' בשבת. ביום הראשון. אין דוחין את השבת אלא על יום טוב הראשון בלבד: זו היא הגירסא השנויה כאן. ובמסכת סוכה פרק לולב וערבה [מג.] אינה כך אלא ביום ואפי' בשבת. ומתרץ התם לרבנן דפליגי אדר' אליעזר דאמרי מכשירי לולב אין דוחין את השבת דהאי ביום לביום ולא בלילה הוא דאתא. ולא בגבולין אין דוחין את השבת אלא י"ט הראשון בלבד. והאי גירסא מיתרצא טפי מהאיך דמאי משמע ראשון ואפילו בשבת. ואימא לגופיה. וכתב קרא יתירא הוא דהכי כתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים אכתי הוה אמינא שבעה אחרונים מן השמונה חוץ מן הראשון: ועוד אי ראשון מייתר לדרשא למדחי שבת לרבנן דאמרי טלטול בעלמא הוא אבל מכשיריו לא דחו שבת: הא דקשיא לן במסכת סוכה אצטריך קרא למשרי טלטול היכי מיתרצי רבנן אלא מחוורתא כי ההיא גירסא דסוכה: ולא עוד אלא הך גירסא דהכא מגופה משבשת' היא דהוה ליה למכתב ראשון אפילו בשבת הראשון אין דוחה שבת וכו' ואפילו לגירסא דהתם נראה לי דלא גרסי' בה אין דוחין את השבת וכו' אלא אין דוחה אלא י"ט הראשון בלבד. מאי טעמא דהא מיתרצינן לה אליבא דרבנן דלא אצטריך להו קרא למדחי שבת אלא אין דוחין אפילו י"ט אלא הראשון בלבד ולא משום דחיית מלאכה קאמר אלא על הנטילה עצמה ואגבולין קאי שאינו ניטל בגבולין אלא י"ט הראשון בלבד כדאמרינן לקמן ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ולא בגבולין שבעה ומיעוטא מהכא הוא דנפקא לן מדכתיב הראשון דאי אמקדש קאי או אשבת והלא בשאר ימי החג אינן אלא גזרה שמא יטלנה בידו וכו' אבל איסורא דאורייתא ליכא כלל ואפילו בשבת:
פסקה ז
שתי דליות ואחת שאינה קטומה במסכת סוכה [לד:] במקו' דליות שנינו קטומות ולא ידענא אמאי קרי להו הכא דליות. והתם קא פריך לר' ישמעאל מה נפשך אי בעי שלמים כולהו ליבעי. ומסקנא חזר בו ר' ישמעאל ולא ידעינן אצל מי חזר אי חזר לשלמים כולן כר' עקיבא או אפילו לקטומין כר' טרפון דר' טרפון אומר אפילו שלשתן קטומין וקא פסיק התם הלכה כר' טרפון: וקשיא לי דהא סתם לן תנא כר' עקיבא. וא"ת סתם ואחר כך מחלוקת הוא דהא קתני התם מתניתן ברישא הדס הגזול והיבש פסול נקטם ראשו נפרצו עליו או שהיו ענביו מרובין עליו פסול: והדר תני פלוגתייהו כר' טרפון ור' עקיבא וקיימא לן דכל סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם. הני מילי היכא דלא חזינן סוגיא דשמעתא כוותיה. אבל הכא שמעתא אליבא דסתמא דקא בעינן עלה בעיי ושקלינן וטרינן אליביה דהא תני עלה כר' חנינא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר ובעי ר' ירמיה עלתה בו תמרה בי"ט מהו: תמיה לי מילתא היכי מדחיא שמעתא כולה: ואיכא מאן דאמר דלא דמי נקטם ראשו לקטומין דהכא דהאי קטומין דהכא דקא שרי ר' טרפון מיירי כשהעלין קטומין במקצתן אבל ראשו של הדס לא נקטם וכיון דראשו לא נקטם אכתי הוא הדר אבל היכא דנקטם ראשו של הדס דברי הכל פסול וטעמא דמסתבר הוא: ובסוף זה הסדר פירשתי בו פירוש יפה לפי שמצאתי בסוכה ירושלמי: