אור ברסלב
ראב"ד על ספרא אמור › פרק ו

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

אמור · פרק ו

פרק ה

פסקה א

והדין הוא ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון וכו' הדא מילתא כולה איתא בפ' יש מותרות [פז.]:

פסקה ד

בשגגה פרט למזיד פי' שאינו מוסיף במזיד. אמר ר' יוסי שמעתי באוכל בשר קדשי קדשים לאחר זריקת דמים שמשלם את הקרן לכהנים פי' לאחר זריקת דמים אין בו מעילה וגבי מעילה כתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' קדשים המיוחדין לה' יש בהם חומש ואשם. אבל בשר קדשים לאחר זריקה אינם מיוחדין לשם הילכך אינו משלם אלא קרן אעפ"י שהוא ממון כהן כתרומה. והכהנים לוקחים בדמיהם שלמים פי' שלא להוציא דמי קדשים לחולין. ונראה לי שאין זה אלא מעלה בעלמא שהרי התשלומין חולין גמורין שהרי שלמים מותרין לזרים ועורותיהן חולין אלא שמע מינה מעלה בעלמא:

פסקה ה

ומנין שאין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר ולא ממעש' ראשון שניטלה [תרומתו] ולא ממעש' שני והקדש שנפדו לפי שאין הקדש פודה הקדש דברי ר' מאיר וחכמים אומרים משלמין מכולם:

פסקה ו

ומנין שאין משלמין אלא ממין על מינו שנאמר ונתן לכהן את הקדש לפיכך אכל קשואין וכו' דברי ר' עקיבא ר' אליעזר אומר משלמין ממין על שאינו מינו. הא מילתא מיפרש' לה במשנת תרומות פי' ממקום שר' אליעזר מקל ר' עקיבה מחמיר שנאמר ונתן לכהן את הקדש כל שהוא ראוי לעשות קדש דברי ר' אליעזר ר' עקיבא אומר ונתן לכהן את הקדש מה שאכל מהקדש: מתחזי ליה דר' עקיבא ור' אליעזר לא פליגי אלא במין על שאינו מינו. אבל באוכל קישואין של ערבי שביעית ורוצה לשלם קשואין של שביעית דברי הכל אינן תשלומין שהרי אף לר' אליעזר בעינן דבר שיהא ראוי ליעשות קדש ופירות שביעית אינן ראויין ליעשות תרומה על פירות אחרים. והאי דקאמר הכא על מילתיה דר' עקיבא כפיכך אכל קישואין וכו' לאו למימרא דר' אליעזר פליג עלה למימר שישלם לו שביעית אלא כיון דאמר קרא ונתן לכהן את הקדש וסבר ר' עקיבא הקדש שאכל אבל מין על שאינו מינו לא. לפיכך אכל קישואין של ערב שביעית ימתין לקישואין של מוצאי שביעית שהרי כבר כלו קישואין של ערב שביעית ואינו יכול לשלם לו מהם. וממין אחר נמי אי איפשר לו לשלם לפיכך ימתין לקישואין של מוצאי שביעית. ואמר ר' אליעזר אינו צריך להמתין עד מוצאי שביעית כלל אלא ישלם לו בערב שביעית ממין אחר זהו מחלוקת של ר' אליעזר ור' עקיבא. אבל בין ר' מאיר ורבנן איכא הנך קמייתא דר' מאיר סבר לקט שכחה ופיאה הרי הוא כפירות שביעית. ובין לר' אליעזר ובין לר' עקיבא בעינן שיהיה מדבר חייוב ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו אעפ"י שהיו דבר חיוב כיון דתחלתן קדש אין קדש פודה קדש דבעינן ונתן לכהן את הקדש מי שעל ידי נתינה יהיה קדש יצאו אלו שכבר היו קדש קודם נתינה ואעפ"י שכבר נפדו ורבנן סברי לקט שכחה ופיאה והפקר לא דמו לפירות שביעית וראויין ליעשות קדש קרינא בהו הואיל דהיתה להן זיקת תרומה ומעשר קודם הפקרן. ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו נמי אע"ג דמעיקרא קדש הוו השתא מיהא חולין גמורין נינהו: והכי מפרש לה בגמרא ירושלמי דתרומות לדעת רבנן והאי דלא פריש טעמא לר' מאיר מעיקרא משום דסמוך ליה על טעמא דר' אלעזר דקא מפיק טעמייהו מהאי קרא ונטר ליה עוד עד סיפא דמילתא והדר מפרש טעמייהו דכולהו:

פסקה ז

יכול תהא הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש כדאיתא במשנת תרומות ונפקא להו טעמא מהאי קרא ונתן לכהן את הקדש כפשטיה דקרא מה שיתן יהיה קדש וקא בעי השתא יכול הפרשת התשלומין יהיו קדושים שאם אכלה זר יהיה משלם עליהם קרן וחומש ת"ל ונתן לכהן את הקדש משעת נתינה יהיה קדש ולא משעת הפרשה דברי ר' ר' אלעזר בר שמעון אומר אף הפרשתו מקדשתו מאי טעמא את הקדש כתיב שהיה כבר קודם נתינה. ומאן דמפרש לה מילתא על תרומה עצמה דעלה קאמר ר' שלא תהא הפרשתה מקדשתה לחייב עליה קרן וחומש עד שיתננה לכהן טועה הוא שהרי מפורש במשנת תרומות פרק ו' שמשלם עליה קרן וחומש עד שלא זכה בה כהן: ולקמן נמי קא בעינן יכול יהו חייבין חומש על תרומה שבטבל ת"ל את אשר ירימו לה' על המורם חייבין ואין חייבין על תרומה שבטבל. ש"מ דעל המורם מיהת חייבין אעפ"י שלא זכה בהן שלא נתמעטה אלא תרומה שבטבל:

פסקה ח

להביא את הסך ואת השותה מפרש לה בגמרא להביא את הסך כשותה דשותה גופיה לא אצטריך לרבויי דשתיה בכלל אכילה:

פסקה י

והשיאו אותם עון אשמה מלמד שאף על הטבל חייבין מיתה קרא יתירה קא דריש דכיון דכתיב ולא יחללו את קדשי וכו' וילפינן חלול חלול מטמא שאכל את התרומה שהוא במיתה למה ליה למכתב והשיאו אותם עון אשמה אלא ודאי להביא את הטבל עצמו שהתרומה באה ממנו שהוא בעון אשמה האמור בתרומה ומאי ניהו מיתה דאתי חלול כדאמרן: ובמסכת סנהדרין נפק' לן טבל שהוא במיתה מדכתיב את אשר ירימו לה' בעתידין ליתרם הכתוב מדבר ויליף חלול מתרומה. באכלם את קדשיהם פרט לזורע ולמטמא פי' קא דריש באכלם וקא דריש קדשיהם קדשיהם הם ולא גידוליהן שהזורע את התרומה ואת הטבל גידוליהן חולין וזר האוכל מהם פטור ואפילו אכלם בטומאה אלא שאסורין לזרים כדאיתא במשנת תרומות וקא דריש נמי באכלם על אכילתם בטומאה יש נשיאות עון מיתה אבל הטמא אין בו עון מיתה ואע"ג דכתיב לעיל נבלה וטריפה לא יאכל לטמאה בה ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא וכו' שהרי הזהירן הכתוב על שמירת התרומה שלא תטמא ואעפ"י שנזהרו על שמירתה לא חייב מיתה אלא עלאכילתה אבל לא על טומאתה. ואי קשיא לך הא אוקימנא להאי קרא בטבל וטומאת תרומה מאי עבידתה הכא. הא לא קשיא דבתרומה קא עסיק ואתי דהא כתיב לעיל מיניה ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה'. והכא נמי כתיב באכלם את קדשיהם ותרומה ודאי הוא דאיקרי קדש:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה