ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
אמור · פרק א
פסקה ו
הם המקריבים לא הלוים פי' שאין הלוים מוזהרין על טומאת מת ולא על נשואי פסולות לפי שאינם מקריבין קרבן:
פסקה ז
זונה זו אילונית מפרש ביבמות [סא:] טעמא דר' יהודה דכתיב הזנו ולא יפרוצו כל ביאה שאין בה פרצה מלשון ויפרץ לרוב אינו אלא זנות:
פסקה ח
איזו היא חללה כל שנולדה מאחת מן הפסולות מפרש בקידושין [עז:] איזו היא חללה מפורשת בתורה שאינה צריכה פי' מדברי סופרים זו שנולדה מן הפסולות דכתיב ולא יחלל זרעו בעמה ויש חללה אחרת שאינה מפורשת כל כך וזו היא הנבעלת לפסול לה ונפקא לן מלא יחלל מי שהיה כשר ונתחלל כגון זו:
פסקה י
ואל תוכיח צרה שלא עשה בה מעשה שהרי החולצת שליחותה דידה עבדא דאי לא תימא הכי צרה אמאי מתסרא על החולץ והא לא עבד בה מידי אלא ש"מ הך חולצת שליחות' דצרה עבדא וכיון שלא בנה שוב לא יבנה אשתכח השתא דצרה נמי הרי נעשה בה מעשה:
פסקה יד
ובת איש כהן כי תחל כוליה קרא לדרשא דיליה מייתי ליה בסנהדרין פרק אלו הן הנשרפין:
פסקה יח
את אביה היא מחללת באש תשרף ר' אליעזר אומר את אביה בשריפה ואת חמיה בסקילה בסנהדרין מפיק לה את אביה בסקילה ואת חמיה בשריפה ומאי את אביה ואת חמיה ברשות אביה וברשות חמיה וסבר לה כרבנן דאמרי נשואה יוצאת לשריפה ולא ארוסה דארוסה בת כהן בסקילה היא כישראלית מפני שהסקילה חמורה והיינו ברשות אביה דארוסה היא בסקילה: