אור ברסלב
ראב"ד על ספרא אחרי מות › פרשה א

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

אחרי מות · פרשה א

אחרי מות

פסקה ב

אחרי מות שני בני אהרן. ר' יוסי הגלילי אומ' על הקריבה מתו ולא על הקרבה. נראה לי דסבירא ליה כר' ישמעאל דאמר שתויי יין נכנסו כדאיתא בויקרא רבה. ולקמן נמי הכי מוכח דסבירא ליה לרבי ישמעאל הכי ר' יוסי הגלילי כותיה סבירא ליה וקאמר ר' יוסי הגלילי שלא היה עונש כדאי למיתה בהקרבתם בין שהיתה אש זרה ממש בין שהכניסוה בלא עתה אלא על עונש הקריבה מתו מפני שנכנסו שתויי יין שמא אזהרתן נאמרה קודם לכן וענשן לא נאמר אלא אחר מיתתם ומפני שהיו צדיקים דקדק עמהם הקב"ה והמיתם בשביל שעברו על האזהרה: עוד יש לפרש מפני הקריבה מתו שנכנסו לפני לפנים. וכן מצאתי בפרשת מילואים. מיהו לאו דברי הכל היא דר' עקיבא לא סבירא ליה הכי ור' אלעזר איפשר דסבירא ליה הכי מיהו כיון דעונש ביאה לא נאמר אלא לאחר מיתתן לא נענשו עליה אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן מתו: והרבה מחלוקות בדבר ר' יוסי הגלילי ור' ישמעאל כדאמרן והא דאמרינן ר' עקיבא סבר על ההקרבה מתו שהכניסו אש זרה ממש שלא הכניסוה מבית הכירים וגרם להם לטעות מפני שלא נמלכו במשה רבן שאלו היו נמלכין בו לא היו טועים והכי איתא בסדר יום השמיני: ורבי אליעזר סבר על שהורו הלכה בפני משה רבן מתו: ועונש איסור זה אינו מפורש בתורה אלא קבלה היתה בידם שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. וסבירא ליה לר' אליעזר שלא היו נענשים מיתה אלא אם כן נתפרש להם ענשו של דבר אבל מפני הא האזהרה לבדה לא היו מתים. ור' אליעזר בן עזריה סבר על עונש ההקרבה ועל עונש קריבה מתו. דקסבר שתויי יין נכנסו וטעו שלא הכניסו האש מבית הכירים או שהכניסוהו בלא עתה. וכר' ישמעאל בתרויהו: אי נמי סבירא ליה כדאמרן לדעת ר' יוסי הגלילי שהוא [סבר] שנכנסו לפני לפנים. ומשל דר' אליעזר בן עזריה לטעמיה דקסבר על עון קריבה נמי מתו ובשביל כך הזכיר הקב"ה לאהרן מיתת בניו ואמר לו שאל יבא בכל עת שלא ימות כדרך שמתו בניו על עון ביאה: בטחב פי' במקום לח וקר ולא ידעתי שרשו:

פסקה ה

ומשום דר' ישמעאל אמרו הואיל ונאמרו שתי דברות זו כנגד זו וכו' נראה לי דה"ק שהדבור הראשון שלא נתפרש מה נאמר בו בא ללמדנו על דבור יין ושכר שהוא על ביאת מקדש כדכתיב בבואכם אעפ"י שכתוב וידבר יי אל אהרן לא היה הדיבור אלא למשה שיאמר אותו לאהרן וילמד סתום מן המפורש: והאי דקאמר ואחיכם כל בית ישראל וכו' כלומר זהו שנאמר בדבור הזה בקרבתם לפני ה' וימותו כי אותו הדבור של יין ושכר אחר מיתת בני אהרן נאמר כדכתיב ואחיכם כל בית ישראל יבכו וכוליה עניינא ואחריו נאמר יין ושכר ואותו הדבור למשה היה ולא לאהרן. ולפי זה הפירוש לא נתברר מכאן דר' ישמעאל סבר שתויי יין נכנסו ולא על איזה עון מתו:

פסקה ו

דבר אל אהרן אחיך ואל יבא. אהרן בבל יבא בכל עת ואין משה בבל יבא בכל עת שהרי משה תמיד היה נכנס לפני לפנים לשמוע הדיבור מבין שני הכרובים: או אהרן בבל יבא ואין הבנים בלא יבאו כלומר שהבנים יהיו רשאין בכל עת וכו' תמימים יוכיחו שנצטוו לבא אל אהל מועד ונצטוו שלא לבא שתויי יין פי' מה שאין כן בבעלי מומין שהן פטורין מעונש שתויי יין כדאיתא בפרשת יין ושכר:

פסקה ח

ואל יבא בכל עת זה יום הכפורים פי' מדלא כתיב בכל יום אלא בכל עת שמע מינה בעתות היום הקפיד הכתוב שאעפ"י שיש עת שהוא רשאי לבא לא כל עתות היום הן ראויין לו לבא וש"מ ביום הכפורים הכתוב מדבר: אל הקדש להביא שאר ימות השנה פי' דקרא יתירא הוא דהא כתיב אל פני הכפורת:

פסקה י

מבית לפרכת להזהיר על כל הבית פי' בהיכל ושלא יבא שם ביאה ריקנית מדכתיב מבית משמע כל הבית שהפרכת בתוכו:

פסקה יא

אל פני הכפורת אשר על הארון מה ת"ל לפי שנאמר כפרת וכו' כך כתוב בנסחאות ואיני יודע לפרשו. ונראה שכך היא הנסחא המדוייקת לפי שנאמר פרכת יכול יהא כסוי לארון ת"ל כפרת כפרת לארון ואין כסוי לארון. והכי פירוש' לפי שנאמר אל הקדש מבית לפרכת משמע אל הקדש שהוא תוך הפרכת ממש שהפרכת היה כסוי לארון כדכתיב וסכות על הארון את הפרכת לכך נאמר אל הכפרת אשר על הארון כפורת היה על הארון ולא פרכת כסוי על הארון:

פסקה יב

יכול היה כסוי לארון אבל היה חוצץ בין כפרת לעדות פי' עדיין אני אומר לא היה הפרכת למעלה מן הכפרת אבל היה למטה מן הכפרת והיה חוצץ בין הלוחות לכפרת כדי לקיים וסכות על הארון את הכפרת: שעל הארון היה ולא על הכפורת ת"ל וכסה ענן הקטורת את הכפרת אשר על העדות הא אין דבר חוצץ בין כפורת לעדות והאי וסכות על הארון את הכפורת ההוא דניכוף ביה פורתא. אי נמי על פי' בסמוך והכי איתא במנחות פרק שתי הלחם [סג.]: אחרי מות. חשבתי בנסחא העיקרית ונזדמן לי פי' מן השמים וכך פירושה אל פני הכפורת אשר על הארון מה ת"ל וכי עד כאן לא למדנו שהכפורת היה על הארון אלא לפי שנאמר כפורת יכול יהא כסוי לארון פי' לפי שנאמר מעשה הכפרת ולא נתפרש אם היה כסוי שלו עצי שטים לארון אם לאו כי הארון כעין תיבה היה והתיבות דרכן להיות כסוייהן כמות שהן אם של עץ אם של מתכת ושמא כך היה לארון והכפורת היה צפוי לארון כמו שהיה הארון מצופה זהב ת"ל אל פני הכפרת אשר על הארון ואין כסוי של עץ לארון. יכול לא יהא כסוי של עץ לארון אבל יהא דבר שחוצץ בין כפורת לעדות פי' דבר חוצץ כגון חתיכה של יריעה או של בגד או של עור יהא תחת הכפרת פירוש על פני העדות כדרך שעושין לתיק של ספרי תורה שנותנן בגד דק לפנים מן הכיסוי העליון בשביל הכבוד יכול אף זה היה כן ת"ל את הכפרת אשר על העדות וכו': כך נראה לי פירושה באמת ונכון:

פסקה יג

ולא ימות הרי עונש אמור כי בענן אראה הרי זו אזהרה פי' עונש ואזהרה זו היא על מעלה עשן שצריך ליתנו בקטורת ואם חסרו ממנו והקטירו חייב מיתה: ולא תהא סבור שעל ולא ימות האמור כאן אצל כי בענן הוא אומר כי זה לא דבר על מעלה עשן כלל אלא על ביאה ריקנית של לפני לפנים הוא מדבר ואזהרתו מכי בענן אראה משמע אבל שלא בענן לא אראה ואעפ"י שאינה אזהרת לאו לא לענין מלקות דברנו אלא להודיע שיצריך ליתן בה מעלה עשן: וכסה ענן הקטורת את הכפרת ולא ימות זה עונש והכי מוכח במסכת יומא (יכול ששניהם נאמרו) יכול ששניהם נאמרו אחרי מיתת שני בני אהרן ת"ל כי בענן אראה מפ' במסכת יומא [נג.] מאי תלמודא אמר רבה כי בענן אראה ועדיין לא נראה ואם איתא דאחר מיתת בני אהרן נאמר שניהם הרי נראה ביום שמיני למילואים קודם מיתתם כדכתיב וירא כבוד ה' אל כל העם אלא ש"מ כי בענן אראה שהיא אזהרה למעלה עשן נאמר קודם מיתת בני אהרן: ולא ימות שהוא עונש נאמר אחר מיתתם ובמסכת יומא קא פריך אלא מאי טעמא איענוש פי' מדקאמר ר' אלעזר על העונש ועל האזהרה מה נאמר מהם קודם מיתתם ומה נאמר אחר מיתתן שמע מינה שלא מתו על האזהרה בלבד שאם היינו יכולין לומר שעל האזהרה לבד מתו איפשר שעברו על כך שלא נתנו מעלה עשן בקטורת שהקטירו ועברו על האזהרה ולכך מתו. השתא דקאמר ר' אלעזר שלא היו עונשין על האזהרה בלבד וקאמר שהעונש האמור במעלה עשן לא נאמר בחייהם אם כן למה נאמר שנענשו. הדר אמר מפני שהורו הלכה בפני משה רבן כדאיתא בפרשת מילואים. ויש מפרשים ולא ימות זה עונש על ולא יבא האמור כאן אצל כי בענן ועל ביאה ריקנית מיירי והאי דקאמר כי בענן אראה זו אזהרה הכי מפרש לה דהאי קרא דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש לא מתפרש עד דאמר כי בענן אראה כלומר אל יבא בכל עת אלא בעת שמכניס שם קטורת שיש בתוכו מעלה עשן דהיינו ענן ומשו' האי קאמר כי בענן אראה זו אזהרה: ולהאי פירושא קשיא לי הא דקא פריך תלמודא התם אלא מאי טעמא איענוש דמשמע כיון דאמרת דעונש נאמר אחר מיתת בני אהרן מאי טעמא איענוש. שמעינן השתא שאילו נאמרו שניהם קודם מיתת בני אהרן היינו יכולין לומר כי מאותו עון מתו והלא הם לא נכנסו לפנים כלל ובביאת אהל מועד אעפ"י שנכנסו לתוכו ביאה ריקנית אין בו עונש כדאיתא לעיל: ומאי דמפרש האי פירושה לא קא גריס אלא מאי טעמא איענוש אלא הכי גריס ואמאי איענוש כדתניא ובניחותא קאמר: ובסיומא דמילתא דר' אלעזר היא דר' אלעזר לטעמיה דאמר שלא מתו מעון אחר אלא שהורו הלכה בפני משה רבן: ולפי מה שמצאתי באגדת מילואים שהם נכנסו לפני לפנים יש לפרש הדבר כפשוטו אלא מאי טעמא איענוש שאילו נאמר שניהם קודם מיתתם היינו יכולין לומר כי מעון של לפני לפנים מתו: ובזה הפירוש קרובה דעתי מאד מפני שאני רואה דקתני ולא ימות זה עונש. כי בענן אראה זו אזהרה. ולא ימות זה עונש כי כן סדר המקרא אלא ודאי על ולא ימות הראשון מדבר שהוא קודם לכי בענן אראה על הכפורת. והאי כי בענן אזהרה למעלה עשן ואזהרה הוא לביאה ריקנית כדפירשינן לעיל:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה