ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
אחרי מות · פרק יב
פסקה ג
יכול תהא מטמאה בגדים בתוך המעיים ת"ל וכבס בגדיו וטמא עד הערב וטהר פי' מי לא עסקי' דאכל סמוך לשקיעת החמה דעדיין היא קיימת בתוך המעים ואמר רחמנא וטהר. והכי איתא במס' חולין [עא.]:
פסקה ז
יצא עוף טמא שאין איסורו משום בל תאכל טמא דברי ר' יהודה קא סבר אין איסור חל על איסור וחכמים אומרים וכו' יצא עוף טמא שאין לו טרפה פי' כשאמרה התורה בין החיה הנאכלת וכו' הבא בהמה שחיים ראשי איברים שלה: לא אמרה תורה אלא על הנאכלת יצא עוף טמא שאין מדקדקין על ראשי איבריו. אבל נבלה ודאי חיילא על עיף טמא ועל בהמה טמאה הואיל ולכל טומאתם הוקשו זה לזה כדאיתא בפרשת שמיני:
פסקה ח
אשר תאכל נבלה מה ת"ל טרפה אמר ר' אם טרפה חיים והלא נאמר נבלה פי' אם על הטרפה כשהיא בחיים דבר הכתוב כי האוכל ממנה כזית מטמא בגדים בבית הבליעה והלא נאמר נבלה אלמא לאחר מיתה היא שמטמאה אבל בחיים לא מטמאה שאם מחיים היא מטמאה קל וחומר לאחר מיתה ולא היה צריך לכתוב נבלה כלל. ואם על טרפה מתה כבר דבר הכתוב כלומר לאחר שמתה הרי היא בכלל נבלה. אם כן למה נאמר טרפה להביא טריפה שלא מתה מאליה אלא שנשחטה וקמ"ל דבנבלה היא מטמא שאין שחיטתה מטהרתה: והא דקיימא לן דשחיטה מטהרת טרפה מטמאתה הני מילי בבהמה אבל בעוף לא והכא בעוף קא מיירי. והכי איתא בזבחים פ' חטאת העוף [סט.]:
פסקה י
יכול המליקה שבפנים תהא מטמאה בגדים בבית הבליעה פי' כגון שנולד בה פסולות לאחר שמלקה בהכשר אי נמי שנפסלה במליקה כגון שמלקה זר או כשמלק בשמאל או בלילה שפסולה בקדש הואיל ואינה ראויה לאכילה תטמא בנבלה אי נמי חטאת העוף כשרה שאכלה זר. ולדעת ר' יוסי הוא דקא בעי לה כיון דאמר ר' יוסי שהטרפה אין מליקתה מטהרת טרפה מטומאתה האיך נמי תהוי כטרפה שנמלקה ותטמא בגדים בבית הבליעה ת"ל נבלה הכי איתא בזבחים פרק חטאת העוף [סט.] ת"ל נבלה איהי נמי נבלה היא אלא ת"ל טרפה. מה טרפה שאינה מתרת את האיסור אף כל שאינה מתרת את האסור יצאה מליקה שבפנים שמתרת את האיסור. פי' מעיקרא הוה מייתי מנבלה ופריך לה איהו גופיה נבלה היא כלומר והא בעינן באיהו נמי תהוי כנבלה הואיל ואינה ראויה לאכילה והיא מליקה בצפורן אלא אימא הא טרפה שאינה מתרת את האיסור וכו' יצתה המליקה שבפנים שמתרת את האיסור פי' שהרי אם עלתה לא תרד הרי שהתירה מליקה זו דמה לכשרה למזבח שהיו אוסרין לו קודם מליקה הילכך אינן מטמאין וכו' ובא לכלל טרפה המולק קדשים בחוץ וחולין בין בפנים בין בחוץ שלא התירו את האיסור שהרי אם עלו ירדו:
פסקה יא
אחרים אומרים באזרח ובגר פי' אם חטאת כשרה היא שאכלה הרי היא מותרת לכהן. ואם בשנפסלה במליקתה או לאחר מליקתה נמי אפי' הכי מליקה שבפנים אין איסורה שוה באזרח ובגר שהרי תורת מליקה שבפנים היתר הוא לכהן ואיסורה ממקום אחר בא עליה ולא מחמת המליקה היא אסורה:
פסקה יב
יכול עוף חולין שבפנים וקדשים בחוץ או בפנים תהא מטמאה וכו' ת"ל נבלה וכו' בזבחים [סט.] פריך אהאי כי היכי דפריך לעיל דהאי נמי נבלה היא כלומר הא בעינן למימר דהאי נמי תהוי כנבלה ותטמא בגדים בבית הבליעה והאי לא שוותה מבפנים כמבחוץ: ומנא לן דבנבלה ששותה בפנים כבחוץ קא מיירי דילמא בהאיך נבלה נמי קאי דלא שותה בפנים כבחוץ. ומתרץ אלא מה טרפה ששותה בפנים כבחוץ ולא שוחט קדשים בחוץ אף כל נבלה ששותה בפנים כבחוץ: ואקשינן התם בשלמא [וכו'] שוחט קדשים בבחוץ ובפנים מפסל פסילי. אמר רבא אם הועילה לו שחיטת חוץ לחייבו כרת לא תועיל לו לטהרה מטומאתה: הא תינח חוץ פנים מאי איכא למימר לא שוו בפנים כבחוץ. פירוש אם תאמר שהשוחט קדשים בפנים ליטמו נמצא שלא השוה טומאתם בפנים כבחוץ דומיא דטרפה הילכך כיון דבחוץ לא מיטמאו בפנים נמי לא מטמאו אי הכי מולק קדשים בחוץ נמי הא לא שוו בפנים פי' דבפנים לא מטמו ואפילו הכי בחוץ מטמו ולא ילפינן חוץ מפנים: אמר רב שימי בר אשי דנין דבר שלא בהכשרו מדבר שלא בהכשרו פירוש דנין שחיטת קדשים בפנים משחיטת קדשים בחוץ דהוא דבר שלא בהכשרו מדבר שלא בהכשרו ואין דנין מליקת קדשים בחוץ ממליקת קדשים בפנים משום דהאי דבר שלא בהכשרו מדבר שהוא בהכשרו ואעפ"י שזה אינו מטמא זה מטמא: וקשיא לן שוחט חילין בפנים נמי דלא מטמו הא ילפינן להו משוחט חולין בחוץ דהוא דבר שלא בהכשרו מדבר שהוא בהכשרו: ואיכא לתרוצי דקסבר האי תנא חולין בעזרה לאו דאורייתא הילכך פנים מחוץ בחולין דבר שבהכשרו מדבר שבהכשרו הוא: אי נמי איכא למימר הא דילפינן בחולין פנים מחוץ שלא לטמא משום דפנים לגבי טומאת נבלת עוף טהור מקום הכשרו הוא שהרי הותרה מליקה בפנים שהיא נבלה גמורה וכ"ש שוחט. וק"ו הוא ומה מליקת קדשים שמטמאה בפנים. ומשום הכי ילפינן בחולין פנים מחוץ ואף על פי שהוא דבר שלא בהכשרו מדבר שהוא בהכשרו. אבל מליקת חוץ דקדשים היכי ילפינן לה ממליקת פנים אם הותרה מליקה בפנים לא הותרה בחוץ ולא מצינו חוץ שיש לו הכשר לנבלה:
פסקה יג
יכול על כבוס בגדים יהא עונש כרת פי' אם נכנס למקדש עד שלא יכבס בגדיו ת"ל ובשרו לא ירחץ ונשא עונו. על כבוס בגדים בארבעים. דכתיב מזכר עד נקבה תשלחו ולא יטמאו את מחניהם ודרשי' מיניה שלוח כלים טמאים במסכת נדה ובספרי:
פסקה טו
אחרים אומרים עונו עונו לגזרה שוה מה להלן כרת פי' נאמר כאן ונשא עונו ולהלן גבי נותר כתי' ואוכליו עונו ישא ונכרתה הנפש וכו' מה להלן כרת וכו' ובנסחאות כתיב ונשא עונו ונשא עונו לג"ש וכו' וחפשתי בכל התורה כולה ולא מצאתי ונשא עונו שיהא מפורש בו כרת: ושמא נאמר כי על ונשא עונו האמור באשם תלוי הוא אומר ואשם תלוי הוא ילפי' לה ואשם ואשם מחטאת חלב מה להלן כרת אף כאן כרת והכי איתא בהוריות ובכרתות: ומיהא תמיהא לי מלתא טובא היכי שבקינן נשיאות עון דנותר דכתיב ביה כרת בהדיא וילפי' מאשם תלוי דלא כתיב ביה בהדיא: