אור ברסלב

קשת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

דרוש ד

דרוש ג

דרוש והספד אשר דרש הרב הגאון המפורסם רבן של בני הגולה מהור"ר יהונתן זצלה"ה פה ק"ק אלטונה

שלמה אמר בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור ודרשו חז"ל חנה שהרבתה בתפלה נתקצרו ימיו של שמואל בנה ולהבין הדברים נאמר בעצם כוונת הפסוק כי לא לדרשא קאתינא רק להספיד ת"ח בדור הזקן וגאון מהור"ר יהודא מילר ז"ל והגאון מהור"ר שמעלקי אב"ד דק"ק קראקא והגליל יצ"ו והרב תלמידי מהור"ר יצחק רב בק"ק פאלין. זקנים ובחור צורבא מרבנן דהתחיל להתעורר בעו"ה מת קודם זמנו וראוי להספיד עליו מספד יחידי וע"ז סובב פסוק הנ"ל בשנבין מ"ש ישעיה הנביא יען כבדוני העם הזה בשפתם ולבם רחק ממני הנני יוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וכו' די"ל מה זה מדה כנגד מדה שבשביל כך יעדרו ח"ו חכמי ישראל ולמה יהיה זה לעונש על שכבדו בשפתם ולבם בל עמם וחז"ל אמרו קשה זה יותר מחרבן בהמ"ק כאמרם קשה סילוקו של צדיקים יותר מחרבן בהמ"ק וצ"ח קללות בתורה דשם כתיב פלאים ובזה כתיב הפלא ופלא ומקשים כיון דכבר נחרב בהמ"ק וחלו הקללות וגם צדיקים מתו בעו"ה פשיטא ירדו עינינו פלאים כי נתרבו החלי והמכה ולמה קשה יותר ולמה בזה פלאים וכבר אמרנו כמה דרושים בזה הענין והפשוט כי ודאי צ"ח קללות מכפרים כאמרם נגעים ויסורין מכפרין וכ"כ בהמ"ק בחרבנו מכפר כדאמרינן משכן עדות שנתמשכן בשביל עוונת ישראל ומיתת צדיקים ג"כ מכפר' והנה בחטאינו חרב בהמ"ק וכאשר ישבנו בגולה וחטאנו באו עלינו קללות האמורות בתורה ואם בכל זה לא שבנו באה עלינו מיתת צדיקים שהיא ג"כ מכפר' וקשה למה הגלינו מארצנו ונחרב בהמ"ק ובאה עלינו האלה הכתובה ולמה לא שלח ידו תיכף בצדיקים להמיתן ויהיו לכפרה ולא נצטרך לכל הנ"ל ולזה אמר קשה סלוקן של צדיקים לפני הקב"ה יותר מחרבן בהמ"ק וצ"ח קללות וא"כ כ"ז דהיה אפשר לכפר עלינו בדברים כאלה לא פגע מדה"ד בצדיקים רק כאשר בעו"ה אזלת יד כל היום דוה ובהמ"ק חרב וצריכין אנו לכפרה לא סגי בלא"ה לשלוח יד בצדיקים ומזה מוכח דקשה סילוקן. אבל למה נאמר בו שני פלאים הוא הענין דאמרינן בגמרא במסתרים תבכה נפשי ומשני הגמרא בבתי גוואי יש בכי' אבל לא בבתי בראי ופריך הגמרא והכתיב ויקרא ה' צבאות לבכי ומשני שאני חרבן בהמ"ק דאפילו מה"ש בכו ויש להבין דמה בכך דמה"ש בכו וכי בשביל כך יהיה אצל הקב"ה הבדל אבל הדבר פשוט שלכך הקב"ה בוכה במסתרים כדי שלא יקטרגו מה"ש ויאמרו הוא הדבר אשר אמרנו מבלי לברוא אדם ומה אנוש כי תזכרנו וכו' וא"כ בחרבן בהמ"ק דמה"ש בעצמן בוכים תו ליכא חששא א"כ אף בבתי בראי בוכה אך וודאי מלאכי שלום מר יבכיון אבל לא כל מלאכים ושרים מ"ה ודאי היו מקטרגין שרי דין וכדומה ולכך לא היה מכוסה כ"כ ולא היה פומבי מפני מלאכים אלו המקטרגין וכבר נודע מ"ש בגמרא דכתובות אראלים ומצוקים תפשו בארון ה' וכו' אשר ממנו מובן כי המלאכים רוצים שהצדיק ימות ויהיה אתם מדורם ובמות הצדיק כל מלאכי מעלה שמחי' ונקרא הלולא דבי רשב"י במיתתו א"כ ודאי במסתרים תבכה נפשי מפני מלאכים שהם שמחים בהסתלקו וזהו שנאמר פלאים יותר במיתת צדיקים מחורבן בהמ"ק כי פלא לשון טמיר ונעלם ומכוסה כמ"ש המתרגם על מיל פלא טמיר וא"כ מיתת צדיקים יותר טמיר ומכוסה צערו לפני הקב"ה מחרבן בהמ"ק כמ"ש ולכך נאמר פלאים כסוי טובא כי הוא מתכסה ביותר. ואמרו בגמרא אל יפתח אדם פיו לשטן כי ישעיה אמר לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו ופתח אח"כ שמעו דבר ה' קציני סדום וי"ל מה צורך פתחון פה בעו"ה לשטן הלא כל מה שיוכל לדבר לא ימנע בשום אופן וזה ענינו להשטין ולקטרג בכל עת וא"צ לפתוח לו פה אבל יובן במ"ש בגמרא כי לר' אבוהו במותו הראו לו י"ג נהרי אפרסמון ואמרו אלו לר' אבוהו אמר אני אמרתי לריק יגעתי והדבר תמוה איך ר' אבוהו שהיה צדיק גמור יהיה כופר ח"ו בשכר הנפש שהוא מחלקן של מיני אפיקורסין אבל יובן כי שלשה בחינות יש בעובדי ה' אחד בשביל שלא יעני או יחלה או ימותו בניו וזהו עובד הגרוע וכלא יחשב כי מ"מ אם יעני הלא יתחרט על עובדיו ויאמר שוא עבוד אלקים מה בצע כי הלכתי קדורנית וכן בכולם. עובד השני הוא שעובד בשביל שכר ועונש עה"ב וזהו ענין שני וטוב הוא אך מ"מ כפי דעת חובת הלבבות הוא קצת כמו שיתוף כי עובד ה' ועצמו שעושה לקבל שכר בעמלו אבל מין הג' המובחר הוא שעובד ה' בלי כוונה כלל ויצייר בדעתו אף ח"ו יצוייר כי בשביל עשות רצון ה' יה ה בגיהנם ועשות רע בג"ע מ"מ יעשה טוב וישר בעיני ה' כי כל כוונתו רק לעשות רצון הבורא וזהו תכלית עובד השלם ואם עובד כך אז שכרו הרבה מאוד וזהו ר' אבוהו שראה שהקב"ה מרבה שכרו מאוד בי"ג נהרי אפרסמון אמר אין זה אלא בשביל שכל ימי חיי לא עבדתי ה' בשביל שכר רק ציירתי בעצמי בלבי כאלו לריק יגעתי ולא על שכר קויתי ונשוב להנ"ל כי בחינה ראשונה גרוע למאוד וכן היה בימי ישעי' הנביא לאחר גלות עשרת השבטים כי היו ביהודה רבים שהיו יראים ה' אבל לא היה כ"א מחמת פחד שלא יקרה להם גלות ושבי שמו שקרה ליו"ד השבטים ומפחד זה חדלו הרע אבל באמת אם גלו עם יו"ד השבטים היו מונעים מן הטוב ועשו רעה כמו שבאמת לאחר גלות יו"ד השבטים וחרבן הבית בעו"ה חזרו לסורן והנשים עשו כוונת להקטיר לצבא השמים והעיזו לומר לירמיה מעת חדלנו להקטיר למלכת שמים וכו' חסרנו כל טוב וכו' ואמרו חז"ל שבקשו לפרוק עול עד שהקב"ה אמר בחימה שפוכה אמלוך עליכם כי כל מגמתם היה שלא יגלו בראש גולים ואח"כ כשגלו חזר לסורן וידוע כי מה"ש אינם יודעין מה בלבו של אדם רק לה' לבדו נכונו מחשבות וכמבואר בזוהר וזהו כי ישעי' אמר אף כי יש אנשים כשירים ואינם כסדום שלא היה בהם אפילו יו"ד הוא מחמת שעדיין לא גלו ומפחד הגלות הם יראים אבל לילי זאת שלא הותיר לנו ה' שריד כ"א היינו גולים היינו כסדום ולא היו כשירים כי לא היו עובדים רק מפחד הגלות אבל אלו היה כבר גלו היו ג"כ רשעים וכשמוע השטן כן הבין שאין לבבם שלם עם ה' רק מיראה וזהו אשר לא ידע מקדם כי אין הוא יודע ובוחן מחשבות רק עי"ז נתוודע דבר זה הנצפן בלב פתח ואמר שמעו קציני סדום כי הכל סג יחדיו ואין עושה טוב בלב כלל וא"ש שיש ע"י פ"פ לשטן. ובזה יובן הפסוק הנ"ל יען כבדוני וכו' והוא כי לפעמים מצינו שהקב"ה בעצמו מקבל תפלת ישראל ולפעמים מצינו כי הוא ע"י מלאך כמו שיש נוסחאות בתפילה מלאכי רחמים וכו' וכן הוא בגמרא והענין הוא כך כי התפילה שהיא בלב שלם הקב"ה מקבלה כי ה' חוקר לבבות וכדכתי' קרוב ה' לכל אשר יקראהו באמת דייקא ודא הוא אמת דפיו ולבו שוין אבל מי שמתפלל בפיו ולבו בל עמו אין הקב"ה מקבלו כי הוא רואה מצפון לבו ואין כאן כונה לכך המלאכי' מקבלין אותו כי הם אינם חושבין לתפילה במחשבה זרה. וכבר הקדמנו כי המלאכי' רוצים שהצדיק ימות ויהיה אתם מדורם. ואמרינן בגמרא כמאן מצלינן אקצירי ומרעי (ופי' תוס' היינו ת"ח) וא"כ כל תפילות ישראל בשביל קיום ת"ח בדור ולפ"ז אם התפילה היה בלי לב שלם א"כ מגעת ליד מלאכים ודאי שלא יעלוה לפני המקום כי אין קטיגור נעשא סניגור שיהא מה"ש מעלין התפילה לה' מה שהם רוצים ומקטרגים ורצונם שהצדיק ימות וזש"ה יען כבדוני וכו' א"כ התפילה עובר דרך המלאכים כנ"ל וא"כ לא יפעול תפילתינו בקיום חכמי הדור בברכות ובשארי תפילות וזהו ואבדה חכמת חכמיו בעו"ה. וזהו כוונת הפסוק שהתחלנו ג"כ כי בודאי הספד ועצבון הוא שינחם ה' מרעה ולא יוסיף לדאבה עוד במיתת צדיקים וזהו אם היא עצבון מלב וזהו בכל עצב יהיה מותר היינו בכל עצב שהוא בלב יהיה מותר יתרון ותועלת כי ירחם ה' ולא יפרוץ בם עוד אבל דבר שפתים שהוא רק בדבור בעלמא בלי לב רק דבר שפתים זהו אך למחסור כי אבדה חכמת חכמיו כנ"ל כי התפילה באה למה"ש ואין קטיגור נעשה סניגור כנ"ל. ולכן עלינו להתעצב בלב שבור על העדר ת"ח ורבנים חכמי הדור כי לא מקרה הוא רק החי יתן אל לבו כי בעו"ה סיבת העדר ת"ח הוא ע"י תפילתינו שאינה בכוונה רצוי' ובלי לב כלל עקומות שפתותינו בלי לב ונפש הוי מעשה לשפוך דם נקי ובחטאינו נעדרים צדיקים הרבה הכל ע"י קלקול תפילתינו אוי לנו כי חטאנו לא רחוק הוא מאתנו לקיימו ולעשות בלב שלם ונפש חפיצה המצוה כדקא יאות בכוונת הלב מקובל לה' לבדו וא"צ למלאך מליץ בינותינו וזהו תכלית ההספד להתאבל באיבוד מגין ולגדור גדר ולעשות תשובה שלימה ונכונה כי מה לי דמעות ובכי כ"ז שאין שם תשובה ועזיבת החטא וכאשר אמרתי כפעם בפעם כי הם דמעות של בית הכסא כי אין לך צואה יותר מעוונות וא"כ כשאינו שב בתשובה הנה מלא גלולים וצואה ומה יועיל הבכי הרי הם דמעות של בהכ"ס והן הן דמעות שהוריד עשו והן רע למאוד כמ"ש חז"ל ולכן העיקר היא תשובה וקנין מדות ישרות ביראה וע"פ דרכי התורה לקיים רצון הבורא וכאותו שאמרו הזוכה בנכסי הגר והפקר וכן הדבר פה כי כל ת"ח ורב יש לו סייעתא מן השמים איזה מדות טובות כי הכל צריך עזר וסעד מן השמים זה למדת ג"ח וזה למדת ענוה וזה לסגופים וזה להתמדת התורה ובמותו הכל הפקר ומי שרוצה לזכות בו באחת מן המדות רשאי ויכול לו וזוכה מהפקרא ואם כן אתם בני זכו במצות ה' אלקי אבותיכם נתן לכם ברכה והברכה מדות טובות ותבונות ישרות לזכות בו וזה הספידא יקרא דשכבי שאין הכוונה ח"ו ליקר כבוד המדומה כי מה נ"מ בקלון או בכבוד אי כבוד הלא זה שמאריך לנו בגולה ומאביד נפשינו כי כל חמדתינו בגולה הכל כבוד המדומה וטפשות והתרוממות ואין לך מדה טובה בעולם שנותנת חיים בעה"ז ובעה"ב כמו מדת ענוה ואל יטעו בדברי חז"ל שאמרו בת"ח שיאה בו שמיני' שבשמיני' ח"ו לומר כן על דברי חז"ל שהתירו גסות רוח תועבת ה' כל גבה לב אפילו כל דהו ומהו הגדר משמיני' שבשמיני' אבל כבר אמרו בגמרא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח ופירש"י בו ג"כ כי ח"ו לומר שת"ח ינקום וינטור מ"ש בתורה לא תקום ולא תטור ואין לך דבר רע בעולם ותכונה רע' בגוף ונפש איש הנוקם ונוטר וזהו מורה על רוע מזגו וקשה עורף והלא גדולי חכמים ונביאים היו משתבחים בזה שלא גמלו רעה לעושי רע כ"א טוב אבל הענין כי ודאי ת"ח אם אחד עושה לו דבר אין נכון לתבוע עלבונו ויהי מן הנעלבים ואינם עולבין ונפשו כעפר לכל תהיה אבל מדת חכמים השלימים כן הוא אם יחטא אדם לו ימחול לו אבל אם יחטא לת"ח חבירו אין ראוי לשתוק לו אבל הוא ילבוש קנאה בעד חבירו ומחויב לתבוע עלבון חבירו ועלבון התור' ולומדי' והקב"ה תובע יקר ת"ח מכ"ש ת"ח לחבירו שראוי לעשות כל צדי צדדי' ילבש קנאה לרדוף האיש ההוא עד חרמה וכבר ידוע מ"ש לנחש מה הנאה יש לך והיא השיבה וכי ישוך הנחש בלי לחש היא עושה לתבוע המורדים בה' אבל לעצמה לית לה הנאה וזהו מאמרם כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש דייקא היינו דבר הנוגע לו ח"ו לנקום ולנטור רק בשביל הנאת וכבוד חבירו יש לו לנקום ולנטור וזהו קיום התורה ולכך אמרו כנחש וזהו בעו"ה כל מדוה וחלי בזמנינו שנעדרו לומדי התורה ובהמ"ד והרבצת התורה בטלה מישראל בשביל כך כי ת"ח רואים זילותא דת"ח אחר תמורת שהיה לו לתבוע עלבון חבירו ולירד להמבייש עד לחייו וזאת תורת המוציא רע הם שמחים בגוויתם ויתכבד בעו"ה בקלון חבירו זה בכה וזה בכה וכ"כ חפו חבירים ראשם ונדלדלו כל אנשי חיל בעו"ה וע"ז נאמר מהרסיך ומחרביך ממך יצאו בעו"ה והנה ידוע בפסוק למנצח על השמינית במזמור וי"ו שהשיר נקרא שמינית כמו שפרש"י ונאמר בפסוק ח' עששה מכעס עיני עתקה בכל צוררי. והיינו כי תואר כעס הוריד כנחל דמעה לה ולא כעס רק הוריד כנחל דמעה ובצוררי ה' הפיח וא"כ זהו שמיני' במזמור שנקרא שמיני' וזהו שמיני' שבשמינית. ואמר במדרש איכה ותרד עיני פלאים חמורה סילוקן של ת"ח וצדיקים יותר מחרבן בהמ"ק וכו' דבמיתת צדיקים כתיב הפלא ופלא ורה"ק צווח ראה ה' כי הגדיל אויב וכו' וי"ל מה שייכות לזה דרה"ק צווח ומה כוונת המדרש בזה הענין דסיים דרה"ק צווח וכו' אבל ידוע מ"ש חז"ל אמלאה חריבה וכו' אם מליאה זו חריבה זו דכתיב לאום מלאום יאמץ וי"ל למה חרה אף ה' כ"כ דלא זהו שגדע קרן ישראל וחריבה זו בעו"ה יהא מליאה זו ויהיה בתכלית המעל' אמנם ג"ז מחסדי ה' מרב טובו לבית ישראל כי בעו"ה אין לנו מעש וזכות ממש לגאולה אלא בהיות עכו"ם במעלה עליונה יאמרו שידם רמה ויחללו שם קדש ישראל ויאמרו אין אלקים וח"ו תשש כחו כנקיבה וכהנה דברים רבים ובזה מד"הר צווחת מה תעשה לשמך הגדול ויקנא ה' לשמו וא"ר כשיורדים ישראל וזה עולים הוא טוב לישראל וממהר הפדיון והגאולה. וז"ש דוד ואני נתתי שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו וכו' והיינו מזה הטעם כי ישכחו קדוש ישראל ויחללו שם קדשו וה' יקנא לשמו והנה מזה הטעם חמור' מיתת צדיקים מחרבן בהמ"ק כי בחרבן בהמ"ק נתעלו עכו"ם וקינא ה' לשמו משא"כ במות ש ת"ח בעו"ה אין לעומת זה יותר חכמים בעכו"ם עד שנאמר כי עי"כ ירימו קרנם ויאמרו ידינו רמה כי אבדה חכמה מן ישראל ואתנו חכמים רבים רק אדרבה אמרו בחגיגה כד מיית ריב"ח אמרו חכמים מאן נהוי עליך דמינא אמר אף מהם יאבדו דכתיב אבדה עצה מבנים וכו' אף מהם נסרחה חכמתם וא"כ אף בהם סתירה ואפילה ואין כאן פ"פ למדה"ר שיקנא לשמו הגדול ולכך קשה סילוקן של צדיקים יותר מחרבן בהמ"ק וכו' וקשה למה זה וע"ז השיב כי בהך ותרד עיני פלאי' שהוא על חרבן בהמ"ק רה"ק צווח ראה והביטה כי הגדיל אויב וא"כ יש חילול השם ויקנא לשמו הגדול משא"כ גבי סילוקן של ת"ח וצדיקים ולכך קשה מאוד בעו"ה. והבן במילת חז"ל במה שכיונו לומר קשה סילוקן של צדיקים ולא אמרו בפשוט קשה מיתתן של צדיקים בשנבין ג"כ כוונת הפסוק הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק בא שלום ינוחו על משכבותם אשר לכאורה אין להם המשך כלל הך דבא שלום וכו' עם מה שקדם דאין איש שם על לב וכו' ונראה כי כבר כ' הזוהר והאר"י ז"ל כי כשאין צדיקי' בדור להגין על הדור הרי צדיק שמת כבר נשמתו חוזר' לבא על עה"ז אצל החי בסוד העיבור והגלגולי' כדי להגין על החיים וזהו מ"ש האר"י ז"ל ויתעבר ה' בי למענכם כי כדי להגין בא נשמת משה ז"ל בסוד העיבור להגין ע"ש ולכך אמרו יעקב משה לא מת וכן דוד חי וקיי' וכן רבי הוי אתי בכל זמן להורות הדרך ולבוא לישר אותם. ומזה תבין מה שנחלקו חז"ל אם המתים יודעין מאומה או לא דנודע בכל המחלוקות כי אלו ואלו דברי אלקים חיים אף בזה הוא כן כי ודאי יש צדיקים שאף לאחר מיתתן יש להם דביקות בתחתונים להשפיע להם כל טוב כאשר היו בחייהם אף כי בהסתלקם שטבעם הטוב יותר מתגבר בקרבתם לפני ה' שהוא מקור טוב וכסולם מוצב ארצה וראשו בשמים צינור טהור להוריד שפט משמים ולהריק על ראש התחתונים הצדיקים אמנם יש צדיקים שמסולקין בכל האופן ואין להם חיבור ושייכות כלל בתחתוני' כי אם עולים במעלות בית אל ולחזות בנועם ה' ולבקר בהיכל קדשו שמים בינם לבין החיים ובאלו אמרו אין המתים יודעין מאומה והנה וודאי אותן צדיקי' שנפרד חיבורן מהחיים קשה למאוד לתחתונים כי בזה גם רוח ה' יעלה למעלה כי הצדיקים המה מרכבה לשכינה וכאשר ינשא המרכבה אף השכינה שעלי' יעלה כן נאמר דודי הלך למרחוק וצרור הכסף לקח בידו ודרשינן אלו הצדיקים הרי בהסתלקות הצדיקים השכינה נסתלק' ג"כ אמנם אימת בא הצדיק וחוזר כאן להגין אם הוא רוא' שהציבור מצטערי' בהעדר שלו ומספידים אותו כראוי עליו א"כ טבעו הטוב מבלי לראות בצער אחרים וחוזר ובא שנית אף כי קשה לו לפרוד מעלמא דקשוט אבל אם הצדיק רואה שאין הציבור מצטערין כלל במותו ואינם מספידין אותו כראוי א"כ אינו מתרצה לחזור ולשוב פה בעלמא דחשוכא עולם שאין בו ממש כלל ומה"ת ישוב לעולם הזה מה שאין הבריות חפצים בו כלל ואינם מצטערים בהעדרו כלל וזש"ה הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי הואיל דאינם שמין על לב להספיד א"כ תו אינו חוזר משם לבא לכאן רק שם ינוחו ולא יחזור לשוב הנה מטעם מיעוט הספד. ונשוב להנ"ל כי אם נפרד חיבורן בזה קשה למאוד כי גם רוח ה' יעלה למעלה ולכך לא אמר קשה מיתתן וכו' כי אם קשה סילוקן דייקא כנ"ל שמסולקין למעלה זהו קשה שגורמין סילוק השכינה כמו חורבן בהמ"ק וא"ש. ואמר חז"ל בשביל מ"ב קרבנות שהקריב בלק נתבקעו מ"ב ילדים בימי אלישע ביריחו בעת הסתלקות אליהו הנביא ז"ל וצריך טעם למה תלה קללות בלק ומחשבתו הרעה להרע לישראל בקרבנו עד אותו זמן אבל תבין במ"ש גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בספר כו' זהו מיתת צדיקים וכו' והנראה כי יש להבין למה בועל ארמית קנאין פוגעין בו ונותן רשות והרמנא לכל הפוגע בו להמיתו ולמה בזה אבל מאוד מאוד צריך שימור מבועל ארמית כי אין לך עבירה שנספה צדיק בעבור הרשע אלא בזה בבועל ארמית שניתן רשות למשחית להמית צדיק עבור הרשע ולכך כשזנו בנות מדין יצא הקצף על כל ישראל לולי פנחס הקנאי שעמד בפרץ והשיב חמתו וכל ישראל הם צדיקים כדכ' ועמך כולם צדיקים וכו' וא"כ הבועל ארמית הוא רודף בחבירו בחיים שלו כי ניתן רשות למשחית לכלות הטובים וא"כ כל אחד יחשב לו לרודף כי הוא ע"י מביאו בסכנת מות וניתן רשות להצילו בנפשו ולכך כל מוצאו יהרגנו והנה ענין בועל ארמית לא נכתבה בתורה כאמרם והמה בוכים שנתעלמה הלכה עד שפנחס העיד שמקובל הל"מ וזהו ענין מכה אשר לא כתובה בתורה והיינו בועל ארמית כי איננו כתוב וזהו גורם מיתת צדיקים ולכך לא נכתבה כי גם העון וגרם המיתה לא נכתבה בתורה ואף העונש לא נכתב אלא נרמז וא"ש. וכזה תבין ענין בלק ששלח לבלעם אולי אוכל נכה בו ופירש"י לגדול שבהם ובלעם השיב מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' וכו' הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב להבין למה ביקש להמית את הגדול שבהם ומה הי' מענה בלעם וע"פ הנ"ל יובן כי אמרו במדרש אמר בלעם קללות וברכות אמר הקב"ה קללות אם לא תשמע וברכו' אם תשמע וא"כ מה לי לקלל כבר ברכתם וקללתם אמורה מפי הקב"ה אמנם נראה דגם בלק הבין זאת ולכך ביקש קללה שאינה בכלל קללות הכתובי' בתורה הן בת"כ הן במשנה תורה ואיזהו זה מיתת צדיקים הכולל בכלל מכות אשר לא כתובה בס"ת ולא נכרת עליה' הברית ולכך שלח לבלעם אולי אוכל נכה בו לגדול שבהם כי זהו מיתות גדולים וצדיקים שאינם בכלל הקללות דברי הברית והשיב לו בלעם מה אקוב לא קבה אל הרצון אתה מבקש ממני קללה מה שלא קילל ה' וזהו שאקוב לא קבה אל גם זה א"א כי לא זעם ה' והטעם הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב היינו שאין בועלים ארמית וא"כ אין כאן משפט מות לצדיקים כי אין כאן חטא ופשע כלל ולכך יעצהו להסיתם ולהכשילם בבנות מדין ובאמת אז חלה דבריו להמית צדיק כרשע לולי פנחס שעמד בפרץ והשיב חמת ה'. ולפי משמעות הש"ס דברכות של בלעם כולן חזרו חוץ מבה"כ ובה"מ ופירשו הטעם הואיל ולבו הי' לקללם אבל באמת אין הפירוש בשביל מחשבתו לרוע חזרו כי מה נ"מ במחשבת הרשע הזה וגם א"כ על בה"כ ובה"מ הי' ג"כ מחשבתו לרעה והעיקר מה שקשה הלא בקרא נאמר לפי שחטאנו ולא הלכנו בדרכי הקב"ה באה עלינו כל הרעה אשר אין לנו מלך בעו"ה וכפי אשר ייעדו לנו כל הנביאים ה"ה כתוב על הספר ואיך נאמר כי תלוי במחשבת הרשע ימ"ש אבל יובן במ"ש במדרש שנתן הקב"ה קולו של בלעם בברכות שיהיה נשמע בכל הארצות ויש להבין מה ביקש הקב"ה בנס הזה להרים קולו של הרשע ימ"ש ובדרך הפשוט י"ל דבלא"ה יש להבין מה ביקש בלק מבלעם שהפציר בו שיבא אליו כיון שכבר אמר שא"א לקללם וגם למה יצא לקראתו ואמר אמרתי כבד אכבדך וכו' למה מ"מ הוא בא אצלו והלא הוא היה אצל עכו"ם במדרגה עליונה ואיך יתכן שלא לכבדו ויותר תמוה מה זה שספק כפיו לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך הא כבר ידע מתחילה ועד סוף שא"י לקללם אבל הענין כך כי ידוע כי טיב מלחמה בחשק לבב העם שאם יש אנשים מעוטים לפעמים וחזקו לבבם מנצחין המלחמה עם אנשים הרבה והמה נמס לבבם ולכך הכריזו הירא ורך הלבב כמשמעו שלא ימוס לבב אחיו ילך וישוב לביתו וזהו פשוט וידוע והנה אז היה כל לבב אנשי מואב נמס מפני בני ישראל כדכ' ויגר מואב והתחכם בלק להביא גבורה וחוזק לבב בלב עמו ואח"כ אולי יוכל להלחם בישראל ומה עשה צוה לבלעם שיבא אצלו ובלעם היה מפורסם וביחוד במואב כי כל אשר יקלל מקולל כי נסהו במלחמת סיחון ודעתו היה להביאו בהצנע לכת ואף שיברך העם הוא יאמר שקילל ויאמינו כן כי אין אדם מייתי חובת' לנפשיה ובזה יתחזק לבב העם כגבורים כי יבטחו בקללתו וזה היה מתחבולותיו ולכך כשבא לא רצה לכבדו שילכו כל העם לקראתו בתופים ובמחולות כי ירא פן יאמר לפני העם ויגלה מצפון לבו ולכך הוא לבדו הלך לקראתו לשומרו לבל יגלה הדבר ולכך העלהו למקום רום לקוב העם והקב"ה הפיר עצת ערומים ונתן קולו של בלעם כ"כ חזק עד ששמעו כל העם קולו כי בירך ישראל א"כ ביותר נמס לבב העם וזהו שצעק בלק לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך ר"ל שני ברכות ראשון גוף הברכה שנית שע"י הרמת קולך בברכה אתה מחזק לב ישראל ומרפה לבב מואב וה"ז ברכה שנית ומי ביקש זאת מידך להרים קולך והשיב בלעם ה' שם בפי ר"ל ה' הרים קולי ואין נעשה ברצוני זהו משי"ל בפשוט אבל יש עוד טעם להרמת קולו של בלעם דבלא"ה תמהו כל מפרשי התורה מה זה כל החרדה מהו אם יקלל או יברך ומה ביקש ה' בזה ינבח כמו שירצה וחפץ ה' בידו. ומה נ"מ להש"י אם יקלל יותר יתקדש ה' אם לא יברך רק יקלל ומ"מ לא יועיל ויהיה יודעין כל העם כי אין נ"מ בו ושקר נחל אבל הטעם כי צפה הקב"ה כי לעתיד בעו"ה יחטאו ועונותיהן יטו לענשן שלא יהיה להם מלך וזרעם לא יהיה כמים רבים וכארזים וכו' ולכך אלו הי' בלעם מקלל שלא יהיה לישראל מלך כפי מחשבתו אם לבסוף מחמת חטא היה נלקח מישראל מלך היו העכו"ם אומרים קללתו של בלעם גרמה והוה חיזק לבבם ולכך נתן ה' בפיו שיברך ומ"מ בחטאם חזרו בעו"ה והכירו שאין בברכותיו ממש רק העיקר תלוי בזכות וחטא וזהו מאמר הש"ס כולם חזרו דאי לא יחזרו כולם אותה ברכה שיתקיימה לא היה צורך להקב"ה ליתן בפיו שיברך רק שיקלל ואדר בה ילבש בושת שלא נתקיימו דבריו רק בעו"ה כולם חזרו לקללה והיה מקום לטעות שהיה חל קללתו של בלעם לכך הוצרך לברך חוץ מב"ה ובה"מ דלא חזרו והא דלא הניח לקלל היינו משום דבלעם קלל בה"כ ובה"מ כי הם מקדש מעט ולכך אמר סתם מה טובו אהליך יעקב ומשכן ישראל ובו נכלל הכל וא"כ בקללה היה מקלל שלא יהיה אוהלים ומשכנות לישראל ובו בהמ"ק ובה"כ ובהמ"ד כנודע וגלוי וידוע לפני הקב"ה שבהמ"ק יחרב וא"כ יאמרו העכו"ם קללתו של בלעם גרמה זה לכך הוצרך לברך וא"ש ולהיות כי האמת ידעו כי בלעם הלך לבלק לקלל ויחשבו שבאמת קלל א"כ עדיין כשיחרב הבית ויבטל המלכות מישראל בעו"ה עדיין יאמרו העכו"ם הרחוקים ממואב קללתו של בלעם גרמה זאת כי לא ידעו שבירך ישראל לכך להוציא הטעות נתן ה' קולו שילך בכל העולם וידעו הכל כי בירך העם ואעפ"כ חזרה וידעו כל העולם כי סיבת החטא גרם ולא קללתו גרמה דבר וא"ש. ואעפ"כ בעו"ה גרמה קללתו לאחר כמה מאות שנים כמ"ש חז"ל בשביל מ"ב קרבנות שהקריב התחיל לעורר דין על ישראל רק פנחס והוא אליהו השיב חימה ולא היה מקום לחמת ה' לחול וזהו התמיד הענין כל זמן שהיה פנחס בארץ והיה מגין והוא פנחס והוא אליהו ולכך היה חימה שהיה מתעורר ע"י בלק ובלעם תלוי ברפיון עד שנסתלק אליהו ועלה בסערה בשמים ואז התחיל לחול חימת ה' שהיה מתעורר ע"י בלק ובלעם והנה אלישע בחכמתו חישב אולי יחול על גדולי ישראל ולכך מיהר להסיבו על קטני ישראל וקילל לנערים שיחול עליה' קללות בלעם וכדומה וזהו היה טעמו שלא מחל על מדותיו לנערים לקללם כי היה מקום לחול חימת ה' אשר לא ישוב ריקם בעו"ה ולכך היה זה תיכף אחר סילוק אליהו והבן:

ואמרו בגמרא ובמדרש כי עורב אמר לנח את שנאתני שמא יפגע בי שר חמה או צינה ונמצא מיני חסר ברי' ועוד שמא לאשתי את צריך וא"ל הניחו בימי אליהו יצטרכו כי הם הביאו לאליהו לחם ומים ולהבין מה ענין שני הטענות הללו להדדי אמנם יובן כי ידוע כי עורב שימש בתיבה וא"כ י"ל דאשתו נתעברה וכבר ידוע דאם אדם בא על בהמה או על עוף במכ"ש דמתעקר ולכך אמרו בגמר' דעכו"ם דלא חיישינן לרביעה דחס על בהמתו שלא תעקר וזהו טענות עורב בממ"נ אם אין אשתי מעוברת א"כ איכא למימר דלאשתי את צריך דחס על בהמתו וה"ה עוף רק או פגע בי חמה או צינה הרי חסר העולם ברי' ואם אשתי מעוברת א"כ לא שייך שתעקר כנודע בהיותה מעוברת ל"ש כן א"כ שמא לאשתי את צריך וא"ש ולכך אמר הקב"ה להניחו לימי אליהו שהם יביאו לו לחם ומים כי אליהו לא נשתתף בצערן של ישראל והניחן ברעב ולכך אמר לו אחאב האתה זה עוכר ישראל ובגמרא אמרו קפדן הוה דלא היה לו לגזור גזירה קשה על ישראל ומה יעשו קטנים וכדומה שאינם בני חטא והוא לא השתתף בצערן של ישראל ולא ביקש רחמי' עניהם והעורב שימש מיטה בתיבה ולא נשתתף בצערן של עולם שהם בתכלית הכליון ולכך נזדמן לאליהו שהעורבים יביאו לו לחם ומים להודיע כי גם הוא לא נשתתף בצערן של ישראל וא"ש וכל צדיקי עולם כל מגמתם הוא לישרות הדור ולא לעצמן וכל טובת עצמן כלא יחשב כנגד שלימות ישראל ולכן עלינו לקונן ביותר בהעדר הצדיקים הן נערים הן זקנים כי היה לנו לחומה ואין שמין על לב טובתם רק טובת הדור וראוי לקנאות בזקנים הללו ולקנות מדות טובות ובאמת כבר אמרתי כי כל מאי דאסר רחמנא לן שרי לן ומה היתר יש בקנאה שאסר לן רחמנא אבל הקנאה בחבירו הצדיק שפעל מדות טובות וקנה שם טוב לעצמו וחיי עה"ב בזה מותר ויש לקנאות כדכ' לכו ונלכה באור ה' ונראה ללמוד ממעשיהם עכ"פ במדות הטובות ענוה ופרישות וצניעות וישרות וג"ח וצדקה ומ"ט ובפרט מדות שנאת חנם להסיר מכל וכל אוי לנו האי דאחריב בתינו ועוד מרקד בנו בעו"ה כל יום ויום יותר בפירוד לבבות וזה מביא לידי שקר כי אומר אני אוהב והוא באמת שונא וחניפה וכדומה והוא הכל מכת שאינם רואים פני השכינה בעו"ה. ואמרו בגמרא ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם ולהבין הענין למה תלי' בזה סתירת עון (וכבר נאמר בדרושינו פי' לזה) אבל תבין כי בגמרא אמרו שנחרב הבית בשביל שהעמידו דבריהם על ד"ת ולא הלכו לפמשה"ד ואלו במקום אחר אומר כי בשביל שנאת חנם נחרב הבית ויובן במ"ש בגמרא מעשה בתנוק שנשבה ועמד ריב"ח על הפסח ואמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים א"ל הלא ה' זו חטאנו לו א"ל מובטחני אני בתנוק זה שיהא מורה הוראה בישראל ולא זז משם עד שפדאהו וכו' וי"ל מה חידש התינוק בזה הוא פתח תחילת הפסוק והוא השיבו סוף הפסוק אבל הענין בדר פשוט הוא כך דתנן אין פודין את השבוין יותר מכדי דמיהן מפני ת"ה ופסקו הפוסקים היינו לפי שורת הדין אבל אם רצה להחמיר לפמש"ה ולפדות הרשות בידו והנה מ"ש שלא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הלכו לפמשה"ד היינו דמצוה לילך לפמשה"ד דכ' אחרי ה' תלכו מצוה לילך בדרכי ה' מה הוא לפמשה"ד אף אנו יש לנו לילך לפמשה"ר וזהו המובן במעשה דתנוק הנ"ל דריב"ח אמר אין ליתן יותר מכדי דמיך מפני דיתנו העכו"ם עיניהם לבוז יותר שבוים מישראל וזהו אמרו מי נתן יעקב למשיסה וישראל לבוזזים ואי דלפמשה"ד יש לפדות מי מכריחנו לילך לפמשה"ד די שמן הדין פטורין וע"ז השיב התינוק והלא ה' זו חטאנו לו לא אבו בדרכיו הלכו כי לכך נחרב הבית שלא הלכו בדרכי ה' להיות מתנהג לפמשה"ד וא"כ איך תמאן לילך לפמשה"ד הלא זה המרי שנחרבה בשבילו בית תפארתנו בעונותינו הרבים ולכך אמר הטיב אשר דיבר ונדר לפדותו בכל הון לפמשה"ד ומזה באמת יש ללמוד מבלי לדקדק בדין כ"א לילך לפמשה"ד להתנהג במדת חסד ולהתדמות בדרכי אל וללכת בנתיבתו הלא אדון עולם ואם ידקדק בדין מי גבר יקום ולא יצדק בדין נפש כלחי רק מתנהג לפמשה"ד ואיך לא נלך בעקבותיו ובזה א"ש הנ"ל כי בגמרא דעכו"ם אמרו בתלת שעי קמייתי הקב"ה עוסק בתורה וכתיב בי' אמת לא עבד קב"ה לפמשה"ד ולפ"ז יש אמתלא דתפשו במדת אמת והוא חותמו של הקב"ה ולכך דנו דין תורה ומבלי לילך לפמשה"ד כי הוא אמת לאמיתו ודרך זה ישכון אור ואמת מארץ תצמח אך זהו אם היו תופשין מדה של אמת אך הם כל הנהגתם היה בשקר כי שנאו לחבירו מבלי טעם ויפתו בפיהם ובלשונם יכזבו נראים כאוהבים ובלבם ישימו ארבם וא"כ אין לך שקר גדול מזה וא"כ אין להם תי' ואמתלא על שלא הלכו לפמשה"ד ולכן עיקר המרי הוא מה שהיה לבבם חלק ותפשו מדת שקר שהוא תכלית המרי לאדם בעו"ה ולכן אחרונים לא נתגלה עונם כי עיקר העון הוא המרי היה בלבבם וכבר אמרנו כי מחשבת לבב אינו ניכר כי אם לה' לבדו. וכבר אמרו בגמרא דסנהדרין כי אמר הקב"ה ליהושע מבלי לגלות חטא יריחו ועכן משום כי דילטור אני כי מאת ה' לא תצא הרעה ולכך לא נתגלה עונם כי אין הקב"ה דילטור ומזה יש ללמוד להיות אדם מתרגל בדרכי ה' לתפוש מדת אמת מבלי להיות דילטור בשום צד ואף בדבר הנוגע לכבודו בכל אזפן ומכ"ש מבלי לשקר אין לך דבר רע ומגונה בעיני הקב"ה ואדם כמו מדת שקר כי הוא מחריב עולמות ומקצר ימיו של אדם כי תי"ו תחי' תי"ו תמות שקר כנודע והנה ב' בחינות יש אשר קרה לנו בגולה קצת עונשים יש שהם בכוונה מה' ליסרנו על כל חטאתינו ובפרט בחינת ישראל לשבי הוא מאת ה' בהשגחה פרטית כמאמר המדרש דרשב"י ראה עוף מעופף לא ניצוד אלא בכוונה שומע קלא הך עוף יהיה ניצוד והך לא יהיה ניצוד ע"ש וקצת עונשים לחטאתינו הוא סילוק ה' השגחתו מאתנו ומסרנו למנהגי ומשטר הוברי שמים והם שונאים לישראל כנודע וזהו מאמר הקב"ה אם תלכו עמי בקרי אף אני אלך עמכם בקרי היינו שהם שונאים לישראל שבעה כוכבי לכת והי"ב מזלות (עיין בדרושינו ליו"ד ימי תשובה דף ד') והנ"מ הוא אם יש לעשות תחבולות נגד רוע הגזירה והיינו כי אם הוא בהשגחה פרטית מן ה' א"כ לא יועילו כל התחבולות ה' אמר להרוס ואנו לבנות ה' יעץ מי מפיר אבל אם הוא במקרה ומפאת המזל ודאי תועיל התחבולה כי אין גזירתם בהחלט:

והנה שני בחינות אלו יש לפרשם בפסוק הנ"ל והוא כך דרך א' מי נתן למשיסה יעקב הלא ה' וכו' כך הוא המשך הפסוק מורה שנתן ה' זאת בכוונה מכוון והשגחה מוחלט והיינו מי נתן למשיסה יעקב הלא ה' ובזה הוא הפסק המאמר ואח"כ אמר הטעם דחטאנו לו אשר לא אבו בדרכיו הלכו ולכך יסרנו כה אבל יש לפרש ג"כ כך בבחינה השנית הנ"ל והוא מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבזזים ובזה הפסק המאמר ואח"כ הלא ה' חטאנו לו אשר לא אבו בדרכיו הלכו והרצון שחטאנו לה' ואף הוא סילק השגחתו ומסר אותנו למקרים ופגעים זמן ולא שה' נתן כך בכונה מכוון והשגחה מוחלט כנ"ל רק שחטאנו אנו לה' ואף הוא סילק השגחתו ומסר אותנו למיקרים ופגעי זמן וזהו המכוון בגמרא כי ריב"ח אמר רק רישא דקרא מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים והמתין אם יקרא התינוק הלא ה' למעלה בהפסק מאמר וזהו מורה שהוא בכוונה מה' א"כ לא תועיל התחבולה לפדותו ה' מכרם וה' הסגירם מי גואל להם אמנם אם יקרא הלא ה' חטאנו לו למטה הרי מורה שהוא במקרה א"כ מועיל התחבולה והתחבולת היא פדה יפדה אותו וכן היה שהתינוק התחכם ואמר כך הלא ה' חטאנו וכו' והרגיש ריב"ח בחכמתו ולכך הבטיח לפדותו בכל הון וא"ש:

ואמר הכתוב עשה ה' אשר זמם בצע אמרתי וכו' בצע לשון חלק והיכן צוה מימי קדם וכו' ומה שייכות לזה וישמח עליך אויב ונראה דכבר ידוע כי בברית בין הבתרים הראה הקב"ה לאברהם כל ד' מלכיות כמ"ש בגמרא ואח"כ אמר לו גר יהיה זרעך בארץ לא להם ת' שנים וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי וכו' והקשו המפרשים גליות של ד' מלכיות היכן הם ולא שם להם זכר כלל ומתחלה הראה לו ד' מלכיות ותירצו דהם נכללים בכלל הת' שנים שנקצב לגלות ונאמר סתם בארץ לא להם וכל המלכיות נכלל בהם וא"כ נשארו ק"ץ שנה לשאר מלכיות ומה שנחנו בעו"ה יותר בגלות המר הזה הוא משום שנגזר עלינו צרות רבות ושמדות גדולות ואלו היה הגלות רק ק"ץ שנים היו מוכרחין הצרות והשמדות להיות הוה על הוה צרה על צרה ולא היה ממש אפשר לסובלם ולכך ריחם הקב"ה להאריך הגלות וא"כ יהיה ריווח והפסקה בין צרה לצרה אז יוכלו יותר לסבול הקישוי והצער ולכך לטובת ישראל לבל יהיו מדה"ד כ"כ ברעש וברוגז ולהקיל מעלינו האריך הגלות בכל אופן אך להבין כיון שאמר ת' שנים איך יאריך יותר ודבר ה' לא ישוב ריקם אבל ידוע מלת וגם הוא לרבות וא"כ אם נאמר וגם פירושו כאלו תאמר ועוד כי גם מורה על ועוד וריבוי ובקרא כתיב וענו אותם ת' שנים וגם את הגוי וכו' ופשוטו של מקרא מלת וגם מוסב למטה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי אבל הקב"ה צירף תיבת וגם למעלה לכך נאמר ועבדום וענו אותם ת' שנים וגם הרצון כאלו תאמר ת' שנים ועוד כי גם הוא פירושו ועוד והוי כאומרו עוד יותר על ת' שנים וזהו אין לו קצבה ותלוי ברצון הקב"ה אם להרחיב או להקציר ואשר יעבודו דן אנכי הוא ענין בפ"ע ואינו מוסב על וגם והנה רש"י פי' בפסוק הנ"ל וגם היינו שאר עכו"ם שהיו משתעבדין בישראל יהיה הקב"ה דן אותם וינקום נקמת ישראל והנה אם מלת וגם מוסב למעלה כנ"ל א"כ אין ראיה שיהיה שאר המשתעבדין בישראל נדונין וזהו כוונת הפ' עשה ה' אשר זמם לטובת ישראל והיינו בצע אמרתו פירוש שחלק דבריו אשר צוה מימי קדם היינו לאברהם והוא שאמר ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה וגם את הגוי וכו' חלק אותו שיהא מלת וגם מוסב למענה וזהו שחלק דבריו ונתן הפסק מאמר בין מלת וגם למלת את הגוי וא"כ ה"ה יותר מת' שנים ויכול להאריך הגלות כדי שלא יהיה צרות תכופות כ"כ וזהו אשר אמר במדרש בצע אמרתו ר"ל פשר פי' שיהיו ישראל יכולין לסבול כל צרות תכופות זה בזה וא"ש וישמח אויב עליך כי אם מלת וגם קאי למטה אף הם בכלל הדין כמ"ש אבל השתא דמלת וגם קאי למעלה אינם בכלל הדין וא"כ וישמח עליך אויב כנ"ל יא"ש. ואמרו בגמרא איכא סבא בבבל תמה א"ל דמקדמי ומחשכי לבה"כ א"ל האי דאהני להו וי"ל ע"פ מ"ש במדרש כל הכועס מקצרין ימיו שנאמר קצר ימים ושבע רוגז מה תקנתי' ירבה בתפילה שנאמר ברוגז רחום תזכר וידוע מ"ש בגמרא דנדרים חד שחטי' לחברי' תמה ר"י ונתן לך לב רגז בבבל כתיב וכו' הרי בבבל חל הקללה דיהיה לב רגז וא"כ יפה תמה מאין יהיה אריכות ימים הא שבע רוגז וקצר ימים וע"ז השיב דמקדמי ומחשכי לבית הכנסת והרבה בתפילה ומתקן זה. בדרך אחר יש לפרשו דאמרינן במסכת ברכות כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזק כל היום וכו' דאדם גדול הוא דפעם אחת סמיך גאולה לתפילה וכו' והקשו תוס' וא"ת והא כולי עלמא סומכין וכו' ומאי רבותא דרב ברונא ודבריהם תמוהים ונראה די"ל וכי יהא יעוד זה עדיף מכל יעודים הנאמרים בתורה ומ"מ אמרינן עבירה מכבה מצוה רק לפמ"ש האריז"ל דאינו ניזק היינו שאינו בא לכלל עבירה כל אותו יום הקשו שפיר דהא אנן סמכינן בכל יום ומ"מ אין רגע בלי פגע עון ופשע בעו"ה רק מאן מוכח כפי' האריז"ל ונראה דיש לו סמוכין מהא דרב"ב שמח ואלו הפי' פשוט דמגין מהיזק בזה כל אדם יגיל וישמח כי הוא מובטח שלא יקרהו אסון כל היום וזהו כוונת תוס' דהקשו וא"ת והלא כ"ע סומכין ובעו"ה לא ימלטו מעבירות וא"ל דילמא הפי' כפשוטו מהיזק וא"כ י"ל דע"י הרהור עבירה קרה היזק לזה כתבו תוס' ומאי רבותא דרב"ב דלא פסיקה הלא זה כל אדם כנ"ל וע"כ צ"ל כפי' האריז"ל בעבירה וא"כ קשה והלא כ"ע סומכין וע"ז תי' תוס' היינו כוותיקין וכו' הרי דהסומך כוותקין מגין שלא יחטא בו ביום ואמרו שם גם בערב יש לסמוך גאולה לתפלה וא"כ זהו מגין בלילה אך ודאי הפי' כמו דאמרינן ביום סמיכת גאולה לתפילה היא בהנץ החמה רק בלילה צריך להיות סומך לצ"ה עם הלילה וכמ"ש המחברים והנה טעם למה בא"י מאריכין יותר ימים מן חוץ לארץ הוא כך כי קצירת ימים עוונות גורמין כדאמרינן זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו ואמרו במדרש צדק ילין בה לא לן אדם בירושלים בחטא וכתבו המפרשים לאו דוקא ירושלים ה"ה כל א"י דהכל בכלל שקלים ותרומה לקרבן וא"כ אין כאן חטא (בלילה מכפר תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים על היום) וזהו הטעם שבא"י מאריכין ימים יותר כי תמידין כסדרן מכפר משא"כ בח"ל ולכן שאיל בח"ל מה טיבוי של זקנים וע"ז אמר כיון דמקדמי ומחשכי לבה"כ ר"ל בבוקר כוותיקין וכן בלילה סומכין גאולה לתפילה וזהו שדייק כיון דמקדמי ומחשכי לבה"כ א"כ ה"ה ניצולין שלא יקרה בהם חטא ואף להם מוסיפין ולכך איכא סבא בבבל וא"ש. ולכך נחנו לה' נשים עינינו ונרבה תפלה ורחמים והוא יאיר לנו היום כאור הבוקר יזרח השמש להאיר במדת הרחמים שמש צדקה מרפא בכנפיו לסתום פרצה ולרפאות שברנו ולא יקרה בגבולנו פרץ וצווחה ויאיר חשכתינו והיה ה' לאור עולם ובא לציון גואל אמן:

סוף הספר

תוכן העניינים

קשת יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה