אור ברסלב

קשת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

דרוש ב

דרוש א

דרוש תו"מ שדרש הגאון המפורסם רבן של כל בני הגולה מהר"י זלה"ה ביום א' מימי הסליחות תקיא"ל בק"ק אלטונא:

הנביא התחיל תקעו שופר בציון קדשו צום קראו עצרה, אספו עם קדשו קהל קבצו זקינים, יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה וגו' בין אולם למזבח יבכו הכהנים וגו':

כבר דרשתי כמה פעמים, כי אלו דברים שאמר הנביא הם לתקן עשרת הדברות שעברו ישראל בעו"ה, אשר בהם כלולים כל תרי"ג מצות כנודע, כי הם העשרת דברים כוללים כל חלקי התורה, ולכך אמר הנביא, כנגד אנכי לא יהיה לך תקעו שופר בציון, כי נודע טעם תקיעת שופר בר"ה להמליך מלך מלכים הקב"ה, כי לו יאתה המלוכה בכל אופן, וכאשר נאריך אח"כ בזה. וכנגד לא תשא שהוא ש"ש ונדרים, אמר קדשו צום, לקבל בנדר על עצמו תענית ולגדור גדרים בשמירת נדרים. וכנגד שמור יום השבת שהוא ביטול מלאכה, אמר קראו עצרה, שהוא עצרת ממלאכה. וכנגד זכור יום השבת לזכור יום השבת, דהיינו כמאמר חז"ל עשה קהלות גדולות ודרש לפניהם הלכות שבת, שזהו בכלל עשה זכור יום השבת, להזכיר ברבים כי שבת מורה על חידוש העולם וכדומה, לכך אמר אספו עם, לייחד ולקדש שם ה' הנורא. וכנגד כבד אביך ואמך שבכלל זה כבוד הרב ובחירי העם שהוא בכלל אבות שמגדלם לתורה ויראה ומנהלם כאם תגדל הבן ואומן היונק, ע"ז אמר קדשו קהל, לקדש ולכבד נבחרי הקהל לרוממם. וכנגד לא תגנוב אמר קבצו זקנים, שהם זקני עיר, להשגיח ולמלט העני משוע ולשבר זרוע עול ושודדים ולבער גונבים מהעיר, וזהו עיקר אומנת הזקנים, להשגיח בעיר לבל יהיה חמס בעיר. וכנגד לא תנאף אמר יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה, שהוא פשוט, והכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, לבל יזנה ויתן עינו באשת רעהו ויבחר באשתו אשר בחר. וכנגד לא תענה אמר אספו עוללים וכו', כי נודע בעון עדות שקר בנים קטנים מתים. וכנגד לא תחמוד אמר בין אולם למזבח יבכו הכהנים, כי נודע כי בכהנים משרתי ה' בטלה תאות הקנינים, שאין להם חלק ונחלה בארץ וגם הולכים יחיפים לבטל התאוה, וכל מגמתם ה' הוא נחלתם, ולכך נגדם הוא לאו לא תחמוד. הרי דכלל הכל נגד יו"ד דברות.

וכן עלינו מוטל ביו"ד ימי תשובה לתקן הפגמים בכללות ובפרטיות, וכל רגע ורגע העובר בימים אלו בלי הרהור תשובה הוא פסידא דלא הדר בעו"ה, ולכן הקיצו בני אל חי משינת האולת ותנו דעתכם לכך, לחזור בכל אופן מכל דבר, ובפרט מדברים שאדם רגיל בהם ונחשבים כהיתר, עד שזר נחשב אם אדם ימחה בו, אוי לנו מיום הדין.

ימים אלו ג"כ נגד יו"ד דברות, ולכך ראש השנה נגד אנכי, ולכך ממליכין לקב"ה בשופר ומלכיות וזכרונות. ויום שני כנגד לא יהיה לך, ולכך תרי יומי כיום אריכתא, כי אנכי ולא יהיה לך בדבור אחד נאמרו. ויה"כ נגד לא תחמוד, כי ביה"כ הרי אנו כמלאכים ובטלה כל תאוה וחמדה. והנה לא זו שהם כנגד יו"ד דברות, אף גם נגד יו"ד מאמרות שבהן נברא העולם, ור"ה כנגד בראשית דהוי ג"כ מאמר, והוא, שכבר אמרנו שבריאת עולם היה בשופר, כי בכל דיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא מלאך, דהיינו בתנועת הדבור, כי כל התנועות הם מלאכים כנודע, ותחלת בריאה לא היה מלאך כלל, ולכך לא היה רק בקול בעלמא, וקול שופר, ולכך מפרש התרגום בראשית בחכמתא, ותרגום ירושלמי בסוכלתנא, כי שופר חכמה ואינה מלאכה, וכן בכל ר"ה מחדש מעשה בראשית הכל בשופר. ובפרט כבר נודע כי המלאכים הנבראים בכל יום שהקב"ה מעבירן, הענין, כי הם מקטריגים על ישראל באמרם מה אנוש כי תזכרנו, ולכך הקב"ה מעבירן, כמו בבריאת עולם שהושיט אצבעו ביניהן ושרפן. ולכך אמרו בחורבן בהמ"ק אמר הקב"ה מה אבל יושב ודומם אף אני אדום, והוא הטעם, כדי שלא יהיו נבראים מלאכים, כי בעו"ה בעת החורבן בלא"ה רבו מקטריגים על ישראל, ואם יבראו מלאכים חדשים יוסיפו גם הם על שונאנו, ולכך הקב"ה ברוב רחמיו מאן לברוא ושותק, ולכך נאמר על חומתך ירושלים הפקדתי שמרים יום ולילה לא יחשו, כי היות מן החרבן ואילך פסק בעו"ה הדיבור מן הקב"ה, וזהו הכל לטובת ישראל כמ"ש. ואמרינן בגמרא מה חשמ"ל, עת חשים ועת מדברים, בשעה שהדיבור יוצא מפי הקב"ה חשים, ולזה אמר על חומתך הפקדתי שמרים יום ולילה לא יחשו, כיון שאני שותק א"צ הם לשתוק, ולכך לא יחשו. ולכך בר"ה שהקב"ה חפץ חסד ואין רוצה שיבראו מלאכים מקטריגים לישראל ביום דין, קולו כשופר הולך, ואין כאן בריאה למלאכים. וכן היה במתן תורה, לבל יקטרגו מלאכים היה קול השופר הולך וחזק. ולכך נאמר בפיוט ונתנה תוקף וקול שופר ישמע.

ושארי ימים כנגד שארי מאמרות, שנאמר בהם ויאמר, ומאמר התשיעי הוא רדו בדגת המים ועוף השמים, והוא עי"כ, ולכך נוהגים בעי"כ לאכול עופות ודגים, כמבואר בטור ועובדא דחייט ע"ש. ולכך ענין כפרות, שאנו אומרים אם נגזר גזר דין על אדם ומדת הדין צריך למקום לחול יחול על אלו שנבראו לשמשני, כי תמיד צריך למדת הדין לחול על דבר, ולכך אנו מבקשים שיחול על אלו, ולוקחין עופות או דגים כמבואר בש"ע. ואמת כי ענין כפרות מנהג ותיקין, אבל העם הם משתבשין ומקפידי' ביותר על תרנגולים לבנים דוקא, ומפזרים ממון ע"ז ביותר, וזהו שטות, כי אף שבא בכתבים להקפיד, לא אמרו הר"י ז"ל אלא לאנשים הבאים בסוד ה', ובפרט לפזר ממון, אשר יוכל ליתן המעות לעניים, ויש לכלכל סיבתם בו חשש דרכי עכו"ם, כי העכו"ם הקדמונים הקפידו דוקא על תרנגול לבן.

ובזה תבין אחד משאלות סבי דבי אתונא, ששאלו על גבינות הי נינהו דפרה אוכמתא והי נינהו דחוורתא, וריב"ח השיב להם שיאמרו בביצים הי מן תרנגול לבן או שחור, והדבר תמוה מה שאלת חכם יש בזה ששאלו כך לריב"ח וריב"ח לא השיב להם בגדר תשובה כלל, דהיינו שאלתם, הם שאלו על חלב וגבינות והוא השיב בביצים, היא היא ומ"ש זה מזה והיינו שאלתם. אמנם הענין יובן, כי קצת מחכמי טבעי' אמרו כי מה שיש לקצת בהמות שערות אדומות וקצת יש להם שחורות או לבנות, הכל כפי מזגי דם והתגברות הכחות, כי אם יתגבר חום וכח אש שהוא חממות הדמים ומזג מרה אדומה יהיו השערות אדומים, ובהתגבר כח עפר ומזגי מרה שחורה יהיו השערות שחורות, וכן בהתגבר יסוד מים והתגברות מרה לבנה השערות לבנות, וא"כ ענין שנוי השערות הוא מעצם מזגי הבהמה ואיכותיה, אמנם רבים מחוקרי טבעים שחלקו, ואמרו כי אינו תלוי כלל בעצם מזגי בהמ', רק מקרה בעלמא שבא מבחוץ לבהמה, ע"י שינוי אויר וכהנה לחות הגומרי' שינוי הצבעי', ואינו כלל בגוף הבהמה ואיכותיה, והביאו ראיה, כי ידוע כי כחות הדמים ומזגי' בחלב בהמה, כאמרם דם נעכר ונעשה חלב, וכפי התגברות החומים כן יהיה החלב, עד שהרבה נשים שהם חום בטבע, החלב חם ומזיק לוולד היונק ממנה, ומיחו הרופאים להניק, כמפורסם, וא"כ יהיה הבדל בין חלב וגבינות הנעשים מחלב הבאי' מפרה אדומה או שחורה, לזה יהיה כח חם ולזה קר, ויובחן הדבר בכל בחינות וזכוך ולא ימצא בו הבדל כלל, וענינו של זה כשל זה, ומזה הוכחה כי אין צבע שערות מורין על איכות הפרה.

והנה ידוע במ"ש רש"י כי עכו"ם צוחקין על ישראל בענין פרה אדומה ואמרו מה טעם יש בזה דוקא אדומה, אמנם אם אדומה מורה על איכות הפרה ומזגה, וודאי שאין זו שאלה, כי כמו שהקפידה תורה על פרה דוקא כן הקפידה על בהמה שמזגי' חום ויסוד אש, ובפרט במ"ש רש"י שכל ענין לשרוף באש לבטל חום יצה"ר, וכל ענינו בחום יסודי ואש זרה כנודע, אבל אם צבע אדומה רק לפי מקרה כמ"ש, שפיר לא יתקן בו טעם וגזרה, כי הלא מקרה בעלמא בא ואינו נוגע לעצם פרה כלל. וזהו ענין סבי דבי אתונא, שהם היו חכמי פלסופי' קדמונים, ואתונא היה ראש מדרשם ואקדימיאה שלהם, ולכך צחקו על פרה אדומה, והוכיחו לריב"ח כי הצבע הוא מקרה בעלמא, והראי' שאמרו לו ברר מתוך הגבינות איזהו מן פרה שהוא צבע כך או צבע כך, אם הוא לפי שינוי המזגי', וא"כ שא"א לברר ש"מ שהוא רק מקרה, א"כ אין כאן טעם למצות פרה אדומה דוקא, ויצחקו עלינו זרים.

וריב"ח בא להשיבם, אתם צוחקי' עלינו, נימא לנפשם, כי ידוע במשנה דעכו"ם ד' י"ג ע"ב דאין למכור לעכו"ם תרנגול לבן שמקפידים עליו להקריב לעכו"ם דוקא תרנגול לבן ע"ש, וטען ריב"ח, אמור נא בבצים שיובחנו אם הוא מתרנגול לבן או שחור, וע"כ תודו ג"כ כי אין הצבע בכמות ואיכות התרנגול, כי א"כ היה מובחן ומורגש בביצה, רק הוא מקרה, ומ"מ מקפידים אתם בעכו"ם להיות דוקא לבן, וא"כ למה תצחקו עלינו בפרה אדומה, טלו קורה מבין עיניכם, וא"ש (ודברי פי חכם חן). עכ"פ יש דרכי עכו"ם קדמוני' להדר בתר תרנגל לבן, ולכן דברים כאלה חמורים, כאשר האריך בהם הרמב"ם להתרחק מאוד מדרכיהם וחוקתם.

נשוב להנ"ל, כי יה"כ נגד מאמר העשירי בבראשית, והוא ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב וכו' לכם יהיה לאכלה, ובאמת יש להבין איך יומנה זה בכלל המאמרות שנברא העולם, כי בכל מאמר היה בריאה חדשה, אבל זו לא היה רק אמירה לאדם שמורשה לאכול הכל, אבל אין בו בריאה חדשה ורק אמירה בעלמא, ואיך יומנה בכלל יו"ד מאמרות שנברא בהם העולם, וצ"ע לכאורה. אבל יובן, כי ודאי כל ירקות וגדולי ארץ לא היו ראוים ועלולים כלל למאכל אדם, והיו גורמים יותר נזק מתועלת, רק הקב"ה נתן בתוכו רוח חיים וענין רוחני וזהו למאכל אדם וכו', וזהו אשר מחזק כח הנפש וגוף, והמותרת באמת הוא צואה ודוחה הגוף מעליו והיה לזרא, אבל לולי שרוח ה' בתוכו היה הכל כמו קיא צואה בלי מקום והיה מזיק לגוף בעיפושי' וכדומה, א"כ הך ויאמר היה בריאה חדשה גמורה שנתן הקב"ה בתוך כל גדולי ארץ רוח חיוני עד שהיה ראוי ומוכן לאכילת אדם, מה שלא היה מקודם, וזהו המאמר העשירי. ולכך נאמר לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' וכו', והיינו מאמר העשירי שהוא מוצא פי ה', כי יצא מפיו ליתן רוחני לתוך האוכלים. ולכך ביה"כ שמאמר ה' בענינים עליונים אסורה לנו האכילה, פה שהתיר פה שאסר.

לכן עלינו ביו"ד ימים אלו לשוב לתקן העולם שנברא ביו"ד מאמרות, ובפרטות בעו"ה בגלות המר הזה אשר אין לנו לא זבח ולא מנחה, ונשלמה שיח שפתינו, שצריך התעוררות רב לקונן על אבדון בית תפארתנו והוד תפארת ישראל שנפלה בעו"ה, ובימים אלו נאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורת שפכי כמים לבך, ובעו"ה לא האמינו דורות קדמונים שיהיה כ"כ אריכות הגלות ויהיה שנת תקי"ב ואנחנו לא נושענו בעו"ה, אוי לנו, שהיו מאבדים עצמן לדעת כמעט אלו ראו זו האורך, ונחנו בעו"ה מה נעשה, ראוי היה לבכות יום ולילה על שברנו ומבלי לבלות זמן בשארי ענינים, אבל בעו"ה תקלתינו תקנתנו, כי אין אנו מרגישים העדר בית תפארתנו ועוצם קדושה שניטל' הימנו, ואין אנו אלא עצמות יבשות בעו"ה בהבלי דגרמי, וע"ז נבא הנביא התחיינה עצמות היבשות האלה.

והנה עלינו מוטל ביותר לתקן עצמנו, ובפרטות בימים אלו שהם קיום העולם והם נגד יו"ד מאמרות, ואמרו במשנה, בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה ת"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא ביו"ד מאמרות, והדבר תמוה דשאיל מה ת"ל ולא שאל למה נברא, ואם יש בו טעם אף שאלתו מה ת"ל לא קשה, דנכתבו הדברים כהווייתן, והתי' להפרע מן הרשעים אינו מובן, דמה הבדל יש בפרעון אם מאבדין עולם אם נברא במאמר אחד או ביו"ד, וע"ק בממ"נ, אם העונש קל באם נברא במאמר אחד משנברא ביו"ד, וכי קב"ה נוקם ומרבה להעניש, וכי כך היא המדה, ה"ה חפץ חסד וכל עונשו ברחמים ובתכלית החנינה יהיה שמו מבורך.

אבל יובן במ"ש חז"ל ג"כ כי העה"ז נברא בה', שכל מי שרוצה לצאת יצא, ואם נכנס קב"ה קושר לו כתר, ולכך התג בה', ויש להבין ברוב אותיות יש מקום יציאה וכניסה, כמו ג' ק' וכדומה, ומה זה שכל הרוצה לצאת, מה טיבו של זו לבריאה בזה האות או אחרת. אבל הענין, במ"ש במדרש בראשית בפסוק נעשה אדם בצלמינו, אמר משה איך אתה נותן פ"פ למינים, אמר לו הקב"ה כתוב וכל הרוצה לטעות יטעה, ולכאורה תמוה, ישרים דרכי ה' איך יתן מכשול לטועים ח"ו, והלא הוא הרוצה בטובת ברואיו. אבל הענין, אדרבה, זהו שהיה הבדל בין הקב"ה למשה, כי משה לא ראה עשתנות בני אדם ולכך ביקש להסיר המכשול ולא לכתוב נעשה שיש בו פ"פ לב' רשויו' ח"ו, אבל הקב"ה ידע הכל וראה תכונתם הרעה, אף שיהא נכתב אעשה אדם מ"מ יפקרו ויאמרו ב' רשויות, וא"כ לא יהיה להם פ"פ ויהיה עונשם גדול למאוד, והקב"ה החפץ חסד להקטין ענשם, ולכך כתב נעשה. וא"כ ליום הדין יש להם אמתלא, כי טעי במקרא, וא"ש כי הכל לטובת ברואיו.

והענין שהעוה"ז נברא בה' הוא, כי בעוה"ב אין כאן צורך חקירה ושאלה על אחדותו ועל אמיתות הבריאה, אבל בעה"ז הכל צריך חקירה, אם נברא עולם וחלקי בעולם, וגם ענין מציאת האלקות וכדומה בכל חקירות אלהות, וכבר נודע כי ה' הוא ה' השאלה וחקירה, היש פה וכו', הנמצא, הנברא עולם, וכל השאלת נופלי' תחת סוג ה' החקירה, וזהו המאמר שנברא בה', ר"ל כי לא יש מופת חותך וברור כמו בעוה"ב, רק נופלים תחת השאלה וחקירה, וע"ז השאלה למה באמת כך, ואמר שכל הרוצה לצאת וכו', שיהא להם אמתלא ופ"פ כנ"ל, כי טעו בדמיונם הנפסד ושכלם הגרוע, ולעומת זה יותר יש שכר להולכים בתמים עם ה' ואין ספק בלבם, והם מודים שהקב"ה קושר להם כתר, אשריכם ישראל קהל מאמיני ה', ואין לכם ספק ח"ו, וכולכם תזכו לכתר הנ"ל.

והנה בזה שנברא ביו"ד מאמרות ולא במאמר אחד יש בו טעמים, כנגד יו"ד ספירות, וכהנה רבים, אבל הפוקרים בעו"ה מצאו פתח טענה, כמ"ש הר"י אברבנאל שמייחסי' כל מאמר לכח ואלקות בפ"ע ע"ש, וזהו כוונת המשנה, דלא שאיל בעצם למה ביו"ד מאמרות, כי יש בו טעמים כמוסים והנסתרות לה', אבל השאלה מה ת"ל, למה נכתב כן במקרא ליתן פ"פ לפוקרים ח"ו, היה לתורה להעלים כדי שלא יטעו, וכבוד אלהים הסתר דבר, וע"ז באה התשובה כדי לפרוע מן הרשעים וכו', ואלו היה נכתב במאמר אחד לא היה להם פ"פ ואמתלא, ורחמי ה' מרובים לבל ילכדו בחטאם, לכך נאמרו עשרה מאמרות וכו' כדי שיהא להם פ"פ ותירץ, כי היינו מוטעים מכח המקרא יו"ד מאמרות וא"ש.

וא"כ יש ללמוד מדרכי ה', כמה יש לו לאדם לחפש בזכות חבירו ולהתאמץ איך ימצא לו זכות ביותר, ובעו"ה נהפך הוא, כי כל מגמות האדם לחוב לחבירו ולהתגולל עליו ברשע, והיה כי יחטא חבירו ואשם ישמח, כי ימצא גבר להתכבד בקלונו למאוד, ואין זה מדה ישרה ונכונה, ובפרט בימים אלו, ראוי להתקשר שיהיו ישראל שפה אחת ודברים אחדים, דהיינו העיקר כמ"ש בגמרא כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית, כמו שהיה חלבנה בקטורת הסמים, ואינו הרצון שיהיו פושעי ישראל נמנה עמנו, כי הרי זה מושב לצים, וכבר הזהיר דוד במושב לצים וחטאים לא ישב, אבל הענין כי ביום הצום חובה עלינו להחזיר בתשובה כל החוטאים ולקרב המרוחקים עד אשר נהיה לבשר אחד, ואף המה יאירו כאור התורה והעבודה של הכשירים, כמו חלבנה שהיה מריח כלבנון מריח בשמים טובים שהיו עמה בקטורת, כן יהיה ענין פושעי ישראל, וזהו בעו"ה מאריך הגלות לנו, שאיש לדרכו פנינו ואין שם על לב להשיב אחרים מעון ונרדים נתן ריח:

וזהו מאמר סבי דבי אתונא לריב"ח, אית לן בירא בדברא אייתהו במתא, והשיב ריב"ח הא לכם סובין עשו אשלא, פי' חבלים, והיינו כי בהמ"ק היא באר מים חיים, וכמ"ש במדרש ובזוהר על פסוק והנה באר בשדה וכו', ובעו"ה ציון שדה תחרש והיא לשדה יער, ואמרו להביא לעיר, היינו שיחזור לבנותו כדכתיב עוד יהיה עיר ישוב וכו' ועיר אלהים יקרא וכו', והשיב ריב"ח כי הטובים שבישראל הם בסוג קמח אבל הרקנים הם סובין, ואם היינו עושין חיבור ואגודה עמהם, וזהו מן סובין להתקשר ולהיות עמהם באגודה אחת, ולא יתרחק חבל הכוסף לתורת ה' ועבודתו, אז יהיה בקל לשום הבאר משדה לעיר.

ולכן העיקר תלוי להשיב רבים מעון, ובפרט בימים אלו, ימי חפץ, כל מגמתינו יהיה להחזיר בתשובה, ובפרט בעבירות שבין אדם לחבירו, כי בזה העיקר, לרצות לחבירו. ואמרו במדרש רבה אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה וכו', שבטים לא יוכלו לעמוד בתוכחתו של יוסף שנאמר ולא יכלו לענות וכו', בלעם לא יוכל לעמוד בתוכחתו של אתונו דכ' ההסכן הסכנת וכו', אוי לנו וכו', וצריך להבין מה ענין דנקיט הני תרתי. אבל הענין, כי היא תוכחת מגולה על הרגל בני אדם לפעול לרעהו רעה, והוא בשני אופנים, או כי הואיל שחבירו עשה לו פעם או פעמיים רעה וא"כ לא יבצר ממנו דבר לנקום ולירד עמו עד לחייו בלי חנינה, וכמו כן אם עשה לאדם טובות, אינו חושש אח"כ אם יעשה לו רעות, כי אמור יאמר מה בכך, הלא עכ"ז תכסה אהבה טובות גדולות אשר גמלתיהו לכפר בעד זה, ולא ירגיש בזה, כי מה יחשב מול הטובות שעשיתי לו. ובאמת שתים לא יתכנו, וע"ז מביא ראייה משבטים, שהיה להם תירוץ כי יוסף הוציא דיבה עליהם, כדכתיב ולא יכלו לענות להתנצל בזה, וכמו כן בלעם שהאכיל והשקה לחמורו ויודע חמור אבוס בעליו ובפ"א אשר הכהו מ"מ לא היה לו תי' והתנצלות, הרי שאין כאן מנוס ותי' בכל אופן.

והנה העושה לחבירו רע בממון, בודאי לא יתכן כל תענית ותשובה וצום ובכי עד שירצה את חבירו, וזהו פשוט, אלא העושה חטא ברבים א"כ עי"כ מחטיא את חבירו, כי תיכף ובקל ילמדו ממנו אחרים לעשות כמתכונתו, ואין לך דבר שממהרים אחרים לעשות כמעשהו כמו דבר חטא ופשע, שתיכף מצאנו לו חבר בעו"ה, ועי"כ הוא הראשון אב לחטא גרם לחבירו רעה כתולדה נזיקין, וזהו יותר מאלו עשקו בממונו וקבעו, כי נפש הוא חובל, לכן ביותר צריך תשובה לתקן המקולקל. וזהו מאמר ר"ע עבירות שבין אדם לחבירו אין יה"כ מכפר וכו', והנה בוודאי אין הכוונה שגזל לחבירו, כי פשיטא שאין עולה בדעת שיהיה ממון חבירו בידו ויהיה נמחל ע"י יה"כ, וכי היום הקדוש מפקיע ממון חבירו, אבל הרצון, העבירות שאדם עושה בפ"ע זהו בינו לבין המקום בזה יוה"כ מכפר, אבל העבירות שבין אדם לחבירו, שהיה עושה עבירות פומבי ומתוך זה גם אחרים נכשלו בהם, בזה אין יה"כ מכפר עד שירצה חבירו, דהיינו שישוב ברבים, שגם אחרים יחזרו על עונם וישב ה' ונחם.

הנה אברהם אמר חלילה לך להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע השופט כל הארץ לא יעשה משפט, ויש לתמוה מה ביקש אברהם בזה, הלא כל מגמותיו היה להציל רשעי סדום בזכות הצדיקים אשר ימצאו בקרבם, ומה זהו טענה חלילה להמית צדיק עם רשע, הקב"ה ישיבו לא כן הוא, אני המלך המשפט את הצדיק אציל והרשע מות יומת בחטאו ולא ימות צדיק כרשע, וא"כ נכזבה תוחלתו, ובמדרש אמר שאמר אברהם להקב"ה אתה תופס החבל בתרין ראשין, אם חסד לית דין ואם דין לית חסד, והדבר תמוה, דמה חסד יש פה, ויתר תמוה שהפייט יסד פסוקים אלו לאמרן בער"ה ובשחרית יה"כ קודם פזמון כאלו הם פסוקי דרחמי, ולכאורה תמוה, כי מה נאמר בזה, הלא בעו"ה כבגד עדים כל צדקותינו, מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום, ומה נצעק על המלך מבלי להמית צדיק וכו'. אבל הענין הוא, כי אמרו בגמ' בשיבבותיה דרב לא הוי מותא, סברי בזכותיה דרב, אחזי בחילמא מילתא דא זוטרי' לרב, אלא האי גברא דמושיל מרא לקיברא הוא דאגין, ויש להבין סוף כל סוף איכא רב בהך שכונה ומגין, ומה בכך דהוי זוטרי', מ"מ זכותי' מגין, ואיך שייך דהך דמושיל כלים לבי קבר מגין. אבל נראה, כי ענין דצדיק מגין הוא משום דכיון דניתן רשות למשחית שוב אין מבחין בין טוב לרע, וקב"ה בעי לבל יאבדו הטובים, ולכך חס לבל יתן רשות למשחית כלל, אך זהו ידוע כי אמרינן דשוב אין מבחין היינו בצדיק בינוני, אבל בצדיק גמור למאוד לא שייך אינו מבחין, דאין רשות למשחית לשלוט בו, ואדרבה נהפך הוא הצדיק שולט בו, כדמצינו באהרן ובפנחס שדחפוהו למלאך המשחית, ולכך רב דנפישי זכותי לא הגין, כי אף דיהיה רשות למשחית לא יפגע בו, משא"כ הך דמושיל לבי קיברא דלא נפיש זכותי' כ"כ, ואלו ניתן רשות למשחי' אף בו הי' פוגע, דאינו מבחין כלל. וז"ש א"א ע"ה חלילה לך וכו', והיינו כנ"ל, דכיון דניתן רשות למשחית שוב אין הבחנה, כי כך המדה דאין מבחין, וא"כ אף צדיקים יאבדו, וח"ו לך להמית צדיק עם רשע, ולכן טוב מבלי להשחית כלל.

ובפשוט י"ל כך, דצריך להבין איך נאמר מפני הרעה נאסף הצדיק, ואדרבה עכ"פ ראיי' דצדיקים מגינים. אבל באמת אם צדיקים מוחים בדור הם מגינים, אבל אם אינם מוחים אינם מגינים, רק עליהם יהי' העונש לכפר בעד העם, כי האם סובל חטא בן, כדכתי' בן כסיל תוגת אמו, כי על האם לייסר, ולכך אמרה רבקה ליעקב עלי קללתך בני, דאם יחשבהו יצחק למתעתע עלי הקלון והעונש, ות"ח שבדור הם נקראים אם, כאמרם אביו זה הקב"ה ואמו זהו כ"י, היינו ת"ח שבדור הגודרים גדרים ומנהלים עם ה' לעבודת הקודש כאם אשר מנהלת בנה בדרך ישר, כך מנהלות הכ"י לעדת ה' ומגדלם ומלמדם זאת עשי ומזה תמנעי, כאם אשר עיניה לשלימות בניה כך הת"ח וכ"י על עם ה' וכו'. והנה אם צדיק נלכד בעון הרשע הואיל ולא מיחה, וימות ג"כ, אינו מתורת חסד של הקב"ה שיענש לצדיק ההולך אתו בתמים ולא פעל רעה, וגם יש חילול השם, כי כאשר יראו הבריות כי מקרה אחד לצדיק ולרשע לא יתלו הדבר בשביל שלא מיחה, רק יכפרו בדין ויאמרו אחת היא, תם ורשע הוא מכלה, ולית דין ולית דיין ח"ו.

וזה טענה של אברהם להציל לכל ערי סדום בשביל הצדיקים שהיו בתוכה ולא מיחו, כ"א נאמר להמית לצדיקים ג"כ בשביל כך, חלילה לך להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע, כי אין זה ממדת החסד וגם הוא חילול השם שיאמרו לית דין ולית דיין, וזהו חולין הוא לך בדבר, וא"ת להחיות לצדיקים, השופט כל הארץ לא יעשה משפט, כי כך מדת המשפט להמית הצדיק הואיל ולא מיחו, והרשעים צועקים אלו היו מוחים בנו היינו חוזרים, וא"כ הרי כאן קושיא משני צדדים, וכאוחזין החבל בתרין ראשין, אין כאן רק לאחר ולהאריך אף לרשעים ולצדיקים ולהציל כל ערי סדום. וזהו ג"כ כוונותינו בתפילה זו בר"ה ויה"כ וא"ש. ולכן העיקר להוכיח מישרים ולעורר ישינים משינת אולת בקול שופר.

והנה ידוע תדע מ"ש בפסוק תקעו בחודש שופר כי חוק הוא לישראל וכו', ואמרו חז"ל שהלבנה מכוסה בו, והטעם כי מאוד גדלו רחמי ה' אפילו על עכו"ם להתנהג עמהם בחמלה ובחנינה למאוד מאוד עם כל ברואיו, לא יפלא חסדו, וכבר אמרו כי לעכו"ם דן הקב"ה בלילה, וידוע מ"ש כשהחמה זורחת ומלכי העכו"ם מניחים כתרם ומשתחוים לה הקב"ה כועס ומגדיל חמתו, והנה ידוע כמו שעובדים לחמה כך עובדים ללבנה, וא"כ אף הם מעוררים כעס וקצף וחימה, והקב"ה צידד בחמלתו שלא יהיה קצף על ברואיו ביום הדין, ולכך קבעו אז שהלבנה מכוסה ולא יזרח כלל וא"א לעובדה ולא יכעוס כלל, ואף להם הוכן בחסד כסאו, וא"כ יש ללמוד ממדת ה' להיות רחמן על הבריות, עכו"ם ויהודים, רעים וטובים, כדרך ומדת ה'. ולכן ר"י הקדים שלום לעכו"ם בשוק, כי כך המדה להיות רחמן על כל מעשיו, וכ"ש על ישראל בכלל.

ואמר כי חק לישראל וכו'. ותדעו מה שנחלקו חז"ל אי בניסן נברא העולם אי בתשרי, ותוס' במס' ר"ה הכריעו דבמחשבה נברא בתשרי ע"ש. והדבר צריך תלמוד, כי אצל הקב"ה המחשבה היא המעשה. אבל תבין במ"ש במדרש דהקב"ה ברא עולמות והחריבן דין הגון ודין לא הגון, והוא מ"ש דבר צוה לאלף דור, כי לאלף דור היה ראוי להיות מתן תורה ועקר הקב"ה לתתקע"ד דורות והניח רק כ"ו דורות, ודורות האלו שתלן בכל דור, והן הן חצופין שבדור, והן עולמות שהחריב תתקע"ד דורות, והן אשר שתלם והן רשעים וקלקלו הדורות, וזהו חושך על פני תהום הן עולמות מתתקע"ד דורות שכולם הולכים חשוכים, וקראו עולם התוהו ויאמר אלהים יהי אור, היינו כ"ו דורות מעולם התיקון מזה העולם, וזהו עולם ראשון שנקרא עולם התוהו שהיה בו מתתקע"ד דורות נברא בתשרי, אמנם כ"ו דורות שהם עולם של תורה נברא בניסן, ושניהן אמת, והיות כי התוהו קודם ותחילה לבריאה השני', הוא כמו הריון ללידה, וזהו שייסד הפייט היום הרת עולם וכו', היינו רק הריון, אבל לידה בניסן כנ"ל.

והנה כל עכו"ם מאלו תתקע"ד דורות שהם רשעי הדור, ולכך אמר הכתוב כל הגוים כאין נגדו כאפס ותוהו נחשבו וכו', היינו מעולם התוהו, ולכך מלכי עכו"ם מתשרי מונין, אבל ישראל הן מן כ"ו דורות עולם התורה, ובניסן נבראו, ולכך מלכי ישראל מונין מניסן. ובאמת יום הדין של ישראל שהם כשירים בדור באחד בניסן, ולכך אמרו באחד בניסן ר"ה למלכים, וכל ישראל בני מלכים הם, והנה עשרה בניסן הוא כמו יו"ד תשרי, ולכך היה בי' בניסן נס גדול, שהוא עיקרו של שבת הגדול, כמבואר בטור והמחבר, וראוי להיות י' בניסן צום ויום כפרה כמו תשרי, אלא שבי' בניסן מתו בני אהרן והם היו מכפרים כמו יה"כ, ולכך קוראים ביה"כ פרשת אחרי מות שני בני אהרן, כמ"ש בגמרא דיומא שזכרון שלהם מכפר, וכן בעשרה בניסן מתה מרים, ואמרינן בגמרה עלה למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה, שמיתת צדיקים מכפרת. וזהו מאמר הפסוק כי חק הוא לישראל, פי' מי שהוא במעלות ישראל, שהוא מכ"ו דורת הצדיקים, ר"ה שלו בניסן ולא בתשרי, א"כ אין טעם לתקיעה, רק הוא חק מה' כשארי חוקים מבלי טעם, אבל משפט לאלהי יעקב, היינו לאותם שנקראים בשם יעקב, והן מן תתקע"ד דורות ור"ה שלהם הוא בתשרי, ובו משפט, ויש טעם לתקיעה ולא חק כי הוא משפט לאלהי יעקב והבן.

ומזה תבין דברי המדרש והעתיקו רש"י, אר"י לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם, אלא כח מעשיו וכו' הגיד לתת להם נחלת גוים וכו'. וי"ל מה קושיא, וגם אין החודש הזה מצוה ראשונה, וכבר קדמו מצות מילה וכדומה. אבל כבר פי' התיקונים, בראשית הוא אותיות בתשרי א', הרצון דבא' בתשרי נברא העולם, אך זהו עולם התוהו כנ"ל, אבל לישראל עולם התיקון ודורו של תורה בניסן, וזהו הקושיא, לא היה צריך להתחיל מבראשית רק מהחודש הזה לכם שהוא ניסן שהוא תחילת הבריאה לישראל מקבלי התורה, וע"ז באה התשובה כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, ולכך התחיל בבראשית בתשרי בריאת עכו"ם, ואיך קומטו בלי עת ומאנו לשמור חוקי ה', ואף ה' עשה בהם להנחיל לישראל סגולתו, ולכך התחיל בבראשית ר"ה לעכו"ם והבן.

עכ"פ נחנו בעו"ה בגולה הנם ככל העכו"ם, ורוב נשמתם מתתקע"ד דורות, ובפרט לעקבא דמשיחא, כאמרם בעקבא דמשיחא חוצפא יסגי, והיינו כאמרם תתקע"ד דורות הם עזי פנים שבדור, ולכן נכסה בבושתנו ונתפלל לה' אלהינו אולי ישית ה' לכפר והרבה לסלוח. והיינו העיקר לקבוע בנפשו קיום במדה טובה על כל השנה, ולא לבד בימים אלו ואח"כ לנתק המוסרים ולהשליך העבותות, זהו קשה יותר מאלו לא התחיל לשוב. ובאמת זאת עצה היעוצה, שיבחר כל אחד ואחד ספרי מוסר להגות בו יום ביום דף או חצי דף ולא יחסור, וזהו יהיה שוה לכל נפש אדם, למדן או בינוני או ע"ה, ובחנוני נא בזאת, אם לא תמצאו מרגוע לנפשיכם ותעשו רוח בקרבכם, הלא אם רופא יתן לאחד ליקח יום ביומו מרקחת כאגוז או טיפין טיפין לרפואה, הלא לא יחסר ממזג אפילו יום אחד, ואיך לא תחוסו על רפואת הנפש ליקח רפואה הנ"ל דף או חצי דף מן ספר מוסר לעיין בו, אפילו כלנו חכמים כלנו נבונים חובה עלינו דבר זה, ואתם ישישי קהלי, יהיה זאת לי למנה מאתכם, ותדרו לה' וכו', ויהיה ממש חוב קבוע.

ובאמת אלו הימים ראוי לאיש למעט במו"מ, וחישב עם קונהו, ובפרט יום הצום והנורא יש לנו לעיין שיהא היום קדוש לה', כי בזמן הבית לא היה רשות לשטן להשטין לגמרי ולקטרג, ועכשיו בעו"ה יש לו אחיזה. האספו נא אחינו אל עיר מבצר, והיינו בה"כ ובה"מ שהם חומות חזקות נגד יצר הרע לבטל כחותיו. ואמרו במסכת ברכות דף ט' כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזק כל היום, אר"א לעולא כו' דאדם גדול הוא כו' זמנא חדא סמיך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומי' כל היום, וכתבו תוס' בד"ה כל הסומך, וא"ת והלא כל העולם סומכין ומאי רבותא דרב"ב וכו', דבריהם תמוהין, דהחילו בקושי' מכל הסומך וסיים ברב"ב, וגם לישנא דמאי רבותא אינו מדוקדק, דהל"ל ואיך שייך יומא חדא, הלא כל יומא סמיך. אמנם נר' דלכאורה אין מקום לקושי' תוס', דכי יהא יעוד זה הנאמר בש"ס עדיף מכל היעודים הנאמרים בתורה, למען יאריכון ימיך, ומ"מ אמרינן סוף מס' חולין דאם עבר עבירה או הרהור עבירה מכבה מצוה, א"כ מכ"ש כאן, וא"כ מה זהו כל התמיה מדלא מועיל סמיכת גאולה לתפלה, הלא אין רגע בלי פגע עון ופשע. רק לפמ"ש האר"י ז"ל דאינו ניזק באותו יום, היינו שאין בא לכלל עבירה כלל באותו יום, והא דאמרינן דאיזק ר"ז במטיי' אסיי' לבי מלכא הוא ג"כ עון ביטול ת"ת וכדומה, וא"כ שפיר הקשו דהא אנן סומכין כל היום, ומ"מ יש לנו עבירות, ול"ש תי' הנ"ל, דהא היה ראוי להגין מעבירה, רק מאן מוכח פי' האר"י ז"ל, נראה דיש לו סמוכין מהא דרב"ב אדם גדול דשמח הואיל וסמיך גאולה לתפלה, ואלו הפי' פשוט דמגינה על היזק, בזה כל אדם יגיל וישמח, אבל אם הפירוש כהאר"י ז"ל, ודאי דלא יגיל איש מפתי, רק רב"ב שהיה ירא ה' וכל היום מנגינתו בשמחה שיהא ניצול ונמלט באותו יום מעבירה, וזהו כוונת תוס' דהקשו על כל הסומך וכו', והלא כל העולם סומכין ובעו"ה לא ימלטו מכל עבירות, ול"ל דאין הפירוש מעבירות רק מהיזק כפי פשוטו, וא"כ י"ל דע"י הרהור עבירה קרה ההיזק, ולזה כתבו תוס' ומאי רבותא דרב"ב דלא פסיק, הלא זה כל אדם כמ"ש, וע"כ הפי' כהאר"י ז"ל בעבירה, וא"כ קשה הלא כ"ע סומכין, וא"ש דברי תוס'.

ומזה הדור אתם ראו, הוא הדבר אשר תמיד אקרא, להיות איש ישראל עובד מצות ה' בלב שלם, וביחוד בעמוד התפלה, אוי לנו מיום הדין אשר יזקין איש ולא יעלה בידו לכל ימיו ב' או ג' תפילות בכוונה, עד שאמרתי בדרך הלציי, על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו, היינו בה"כ, כי אנשים שהולכין שמה להתפלל הם שועלים ששכחו הלב בבית ומתפללים בלי לב, והוא דבר שקרוב בפינו ובלבבנו לעשות.

ואמרו בגמרא במאמר איוב ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, וקאמר הגמ' עפרא לפומי' דאיוב, א"א ע"ה אפי' בדידיה לא איסתכל וכו', ויש להבין וכי בשביל שלא הגיע למדרגת א"א ע"ה אשר עליו נאמר אחד היה אברהם בשביל זה יאמר עפרא לפומי', אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה, אשר בעו"ה כל היום עסקינו עם נשים פנויות ונשואות, ולא ימלט מן הסתכלות, ובעו"ה עינינו סגורות מלהשיג או מלראות בקודש, כי בעו"ה חושך וס"א טח על עינינו וכסתה וחשכה אור עין ישראל, וע"ז ממש גבר כח הס"א בכל יום, מחמת הראי' והסתכלות בנשים ובתולות, וכבר צוח שלמה היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, היש אפשרי להסתכל ולעסוק עמהם ולא יהיה פה כח גבורת התאוה והחימוד והרהור עבירה, ובעו"ה ע"י ראיה בנשים ופני רשעים וכהנה חשכה עינינו מלראות בקודש. וזה מאמרם ז"ל במות האדם המלאך מלא עינים, וכוונתם הוא לזה, כי יש בידו על האד' ההסתכלו' עבירה עין לרוע יביטו בנשים ועריות וכדומה, וזהו שבידו לקטרג על האדם ולהסיב ממנו לבל יחזה בנועם ה' ויקר השכינ' במותו, כאשר ראוי לכל איש מעדת ישראל לראות בעת המית' השכינה ולשוב אל מקור החיים, כאשר באמת קדושים חסידי אל יראו כן בעת מותם, וכל איש ישראל ראוי לכך, אלא שבשביל העון הזה אשר בעו"ה בחיים ברואו מקום אסור להסתכל הוא המונע לבל יחזה בנועם ויקר ה', וזהו ענין מאמר רז"ל באמרם מלאך המות מלא עינים, הוא בעו"ה מטעם הנ"ל. וא"כ יש להבין איך אמר עפרא לפומי' דאיוב.

אבל כי בעו"ה כל כח החמדה היא מכח נחש שהסית לחוה והטיל זוהמא, וזהו כח התאוה וחמדה, שזהו ענין עץ הדעת כנודע, ולכך אם באנו לבטל כח התאוה הוא ע"י עפר, כי בזה הוא נכנע כח הנחש ועפר לחמו, ובזה נכנע כח הנחש, והיינו במליצת ענין שיזכיר לו יום המיתה בפיו אשר לעפר תשוב ויהי' סופו עפר ואז יבוטל כח התאוה בכל אופן, והנה איוב חשב בזה שלא התבונן על בתולה וברית כרתי לעיני מבלי להביט באש זרה, בכח זה גבר על כח היצה"ר ובטל כחו בתאוה לגמרי, וע"ז קאמר בגמ' לא כן הוא, עפרא לפומי' דאיוב, עדיין לא ביטל כח הנחש לגמרי, וצריך עדיין עפרא לפומיה לבטל כח היצה"ר, דהוא בדידיה אסתכל ועדיין מצא היצ"ה מקום לחול, אבל אברה' אבינו ביטל כח התאוה לגמרי, ואפי' בדידיה לא אסתכל, ולכך אמר אברהם ואנכי עפר ואפר, שהיה תמורת עפר, שבעצמו ביטל כח הנחש והיה עפר, ואי אפש' לנחש לשלוט בו לגמרי, והבן.

כללו של דבר, כמה יש ליתן בעפר פיהו אולי יש תקוה, ועיקר תקנותינו בפה בתפלה ובתחנוני' ולימוד התורה, ולכך אמר ר"ל תקות אנוש רימה, כי רימה כחו בפה, וזה תקותו של אנוש להיות כרימה בפה ובתפלה.

והנה ימים אלו ימי רצון מרוב החגים מצות ה', ובעו"ה כל המצות אצלינו כמצות אנשים מלומדה ברגילו', ואין שם על לב מצוה אחת ועשייתה כתיקונה ובכוונ' שלימה בכללים ופרטי' שלא יהא בו פקפוק, וביחוד מצות סוכה, שאמרו בגמ' לעתיד יאמרו העכו"ם כלום כפית עלינו הר כגיגית וכו', יתן להם הקב"ה מצות סוכה וכו', וי"ל באמת ל"ל כפה עליהם ג"כ ההר, וכי משא פנים יש בדבר ח"ו, ומה ענין מצות סוכה שינתן לעכו"ם, ומה נשתנה מצוה זו מכל מצות. אבל יש להבין בו ענין אחר, במ"ש דאמר הקב"ה אם אתם מקבלין התורה מוטב וכו', די"ל בממ"נ, אם התור' חובת האדם וצריך האדם לשומרה, א"כ מה זהו צריך קבלה מישראל, ה"ה מוכרחין ומצווין ועומדין לקיים מצות ה', ואם היה רצון ה' לבלי מכריח ליצוריו על קבלת התורה, והיה דעתו שיקבלו ברצון, א"כ מה זהו שאמר ואם לאו וכו', הלא אין לך אונס גדול מזה, ומה ראו ישראל מתחילה שלא רצו לקבל תורת ה'.

אבל עיקר הענין, דע כי רבים מחכמי התולדה ובראשם הראב"ע חושבין כי יש כח ביד המזל לגרום לאדם כפי תולדה שלו אם יהיה רע או טוב גנב או צנוע, כמ"ש מאן דבמאדים אשיד דמא וכו', וכן שפטו בכל קורות הגוף ע"פ גרמי השמים, אבל הרמב"ם ז"ל חולק ע"ז, וטענתו דא"כ אף אתה תפר היראה, ויש בזה ביטול לקיום התורה ושכר ועונש, היות האדם מוכרח מפי המזל להרע, ואם המזל גורם להרע ולהטיב ליה, איפוא שמירת התורה בכללה, אך כבר אמרו אין מזל לישראל, והטעם, כי מחמת המזל לא ראוי לאברהם להקים זרע, כי כל המזלות התנגדו לו להקים זרע, אבל ה' שדד המערכת להקים עם ישראל מתנגד למזל, כמ"ש רז"ל הוציאו חוץ למזלות, וזהו אין מזל לישראל, כי מפאת המזל לא באו לעולם, וכל משטרי המזלות לעקור ח"ו ישראל, לולי כי ה' הגביה אותנו לבל ישלטו בנו המזלות ואנו למעלה ממזלות, ולכך אנו יכולין לשמור התורה, כי אין המזל מכריחן לשום דבר, ולזאת הסיבה מיאנו כל העכו"ם לקבל התורה זולת נחנו עם ה'. ומזה תבין מ"ש אומרים אשר בחר בנו וכו' ונתן לנו התורה, די"ל הלא חזר על כל העמים ולא קבלוה, אבל להנ"ל א"ש, דזהו הבחירה אשר הגביה אותנו למעלה מן המזל, ועי"ז יכולנו לקבל התורה, כי לא היה ביד המזל להכריח אותנו בשמירת המצות, ולולי זאת לא היה באפשרי כמעט לקבל התורה.

ובזה א"ש מ"ש אם אתם מקבלין וכו', דלא היה כמכריח לגמרי רק כמזהיר ואומר, כי ודאי לא לחנם סרבו ומיאנו לקבל התורה, רק דחשבו כי הם ג"כ תחת המזל, וא"כ המזל יכריח אותם ולא יהיה סיפוק בידם לקיים התור' ולשומרה כראוי, לזאת אמר להם הקב"ה כי הם טועים בדרך זה, כי אין בהם ממשלת המזל, כי אלו היו תחת המזל ודאי כבר היו ספו תמו, וזהו אם מקבלין התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם כנ"ל, כי המזלות לרוע נגדיכם ותאבדו מהר. וזהו ענין כפיית ההר, כי המזלות קרוין הרים, שהן במדרגה גבוה, וג"כ הורים כל נתיבות עולם וטבעי בראשית, והם מקיפות כדור הארץ ונמשלים בכיפות הר, כאשר חוש הראות מעיד ולכך לא כפה על עכו"ם ההר ג"כ, כי הם באמת תחת המזל ואין המזל מנגדם, אדרב' המזלות הן לטוב להם, ומחמת זה לא רצו לקבל התור', היות' תחת ממשל' המזל וכמעט ידיהם אסורות כנ"ל, וזה יהיה משענתם לע"ל, באמרם כלום כפית עלינו הר וכו', הרצון שנהיה גם נחנו למעלה ממזלות והי' בידינו ג"כ לקיים התורה.

ומזה תבין ענין הפסוק בתהלים תנה הודך על השמים וגו', ודרשו רז"ל כי מה"ש בקשו ליתן להם התורה בשמים, וי"ל דמאי בקשו בזה, ומאי ס"ד, ואם להם יתכן התורה מאי בקשו במאמרם כי אראה שמש וירח וכו', ומה ענין זה למלאכי מעלה, אדרבה הם נבראו להאיר לארץ ולדרים עליה. ובהנ"ל יובן, כי באמת ישראל ותורה הכל אחד, ונשמת ישראל היא התורה, וכמו שהמזל מתנגד לישראל כן המזל מתנגד לתורה, כאמרם מאן דבמאדים שופך דמים מאן דבחמה זנאי וכו', הכל לשנות מזג איכות ברואים מלשמור התורה, אבל כל ענין התורה בכל פירושיה הכל חוץ לסדר הטבע וגזירת כוכבים, וזהו שביקשו מה"ש שיהא עניני התורה נמסרים לפי טבע שמים, כמו שארי דברים הטבעים, הכל הוא בהנהגת שמים וכסליהם, וז"ש כי אראה שמיך וגו' שהם להאיר ולהנהיג הארץ במעגלותיהם, מה אנוש כי תזכרנו להבדילו מהמזל ולמסור לו התורה וההנהגה למעלה מהמזל, וא"ש.

והנה אף שהתור' למעלה מהמזל, מ"מ צריך האדם לעשות מעט בסיוע המזל כל דהו כנודע, ובפרט בעניני עוה"ז, כאמרם יפה תורה עם ד"א, וזהו ענין הסוכה, כי נודע בכל ענינא השפעות מזלות הוא בענין השמש, כמ"ש בקהלת הכל תחת השמש, ולכך בסוכה צריך להיות להגין מהשמש, דהיינו מבלי לילך אחר המזל ומקרי הוברי שמים והשפעות כוכבים ומהלכם, כ"א להתחכם נגד המזל, ולכך הסוכה מגין משמש, וצריך לישב בצל הקב"ה, וזהו צלא דהמנות' שקראו הזוהר, אך מ"מ צריך עזר במזל, ולכך צ"ל הסוכה שלא יהיה מעובה כעין בית שאין הכוכבים נראין כלל, כי מ"מ צריך עזר מזל, רק צ"ל צלתה מרובה מחמתה כדי שלא ישלוט המזל, וזהו ענין הסוכה, ולכך לעתיד יתנהו לעכו"ם, וזהו ענין חמה מנרתקה שיוציא הקב"ה, היינו שיפעלו בהם הכוכבים וחמה בראש כלם בכל כחם כפי חוקי התולדה, זה לגנוב וזה לרצוח וזה לנאוף, עד שלא יעצרו כח להלחם נגד משטרי שמים לשמור חוקי ה' ותורתו, וישליכו עבותות התורה לילך בתר תוהו, אשרי קהל ישראל ה' מלככם ואין משגיחין כלל במשטרי שמים, וביחוד לע"ל יהיו ישראל דבוקים בה' ולא ישגיחו בחוק המזלות כלל, וזש"ה וחפרה הלבנה ובושה החמה, אבל בעכו"ם ישלטו בהם ביותר, וזש"ה והיה אור הלבנה כאור החמה, שיהיה כחם ביותר לבל יוכלו לשמוע חוקי ה' וכו'. ובכן נשוב אל ה' בלבב שלם ונהיה לעם אחד אז ירחם ה' לשלוח לציון גואל צדק והיה ה' אחד ושמו אחד אמן:

תוכן העניינים

קשת יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה