קרשקש על מורה נבוכים· רבנו אשר קרשקש
חלק ג
הקדמה
אמר הר"ם בהקדמה וראוי היה להעשות כן. שלא ימצא דבר כתוב יהיה בזה ההעלם מהאיש הבלתי ראוי לזה ולא יגיע הפסד בזה כי לא נעדר מקבל מפי מקבל והיה החכם מודיע לחכם אחר הראוי לזה אלה הסודות הנעלמים ברמזים, וכן נמשך הענין תמיד עד שלא נפסד הענין ולא נשתכח מהיחידי סגולות בשום זמן ולא חובר בזה ספר כלל וכן הדין לקצור הדיעות בתחלה לקבלם ואם הם דברים אמתיים ונכבדים יקרים. יחשבום האנשים אשר לא השיגו במדרגת העיון לדברי מינות, שאנחנו נראה התלמוד המפורסם והמותר לכל אדם ללמדו לא היה מחובר בספר כלל ליראתם מהסתבכות הדעות והתחלפם בהבנת הדברים הנכתבים כמו שנראה היום מהתחלפות הדיעות בתלמוד באוסרים ומתירים זה אוסר ומביא ראיה וזה מתיר ומביא ראיה, ?מנם הענין הנאמר בפה לא יפול בו ספק ולא חילוף דעות:
פרק א
ידוע שמבני אדם אנשים שצורת פניהם דומה לצורת אחד מבעלי חיים עד שנראה איש כאלו פניו דומים לפני אריה, הרצון בזה שאלו הארבע חיות כלם פניהם כפני אדם כלומר שהם בעלי שכל, וזהו אמרו דמות אדם להנה ואמנם פניהם שהם ד' נוטות אל אלו הפנים שהאחת פני אריה, הרצון בזה מצד שיש להם כח הגבורה החזקה בהתנועעם תמיד בלי הפסק. פני שור, רוצה בו שהם חזקים בתכלית החוזק כמו השור שהוא החזק שבבהמות, ופני נשר מדמה אותה לפני נשר לקלות תנועתם כמו הנשר שהוא קל העופפות מכל העופות והוא המגביה לעוף מכלם, כן הם יש להם מעלה בקלות התנועה ורוממות הגובה והם כלם פני אדם, והפנים הרביעיים שהם פני אדם לא אמר בהם שתהיה נוטה לצורה אחרת:
ואמנם מלת שור להעיר ג"כ מצד גזרה, הרצון בזה ההשתכלות, שכלם בעלי שכל ונגזר מגזרת תשורי מראש אמנה:
וא"א שיאמר אולי זאת ההשגה היא השגת צורות אחרות, הרצון בזה שמאחר שאמר במקום פני שור פני כרוב שאלו צורות אחרות, א"א לומר זה אחר שאמר בסוף היא החיה אשר ראיתי בנהר כבר שהרצון בזה החיה הראשונה:
פרק ב
כל חיה מהן בעלת ארבעה פנים, הרצון בזה שאלו הארבע חיות שהם הארבעה כדורים יבאו מהם ד' כחות המכוונות בפנים אשר הפנים מורים על מציאות הדבר, כמו ופני לא יראו, שהרצון בו אמתת מציאותי כפי מה שהוא לא תושג, והם ארבע כחות הבאות מהם, כח יחייב העירוב וההרכבה אשר בעבורה מציאות הדומם, וכן יתן הנפש הצומחת לכל צמח וזהו מציאות הצמח, וכן יתן הנפש החיה לכל חי שזהו מציאות החי, וכח הנותן המדברת לכל מדבר ואלו מציאיות מכוונה בפנים כמו שאמרנו:
ובעלת ארבע כנפים, הרצון בזה כי כל מתנועע תנועה ממהרת יתואר בעופפות, ולזה יהיו הכנפים אשר יראו על מספר סבות תנועת המתנועע והסבות ההם הם ארבעה אשר הם מכוונים בכנפים, והם כדוריתו ונפשו ושכלו והשכל הנבדל אשר הוא חשוקו:
ובעלת שתי ידים. פי' הידים הם אשר בהם יעשו הפעולות, ומתוך שאלו החיות הם סבות הוית כל מתהוה אשר בתנועתם יערבו היסודות ויגיעו מהם הויות משתנות והם סבת שמירת אישיהם מדת מה שאפשר לשמרם ושמירת מיניהם על זה ברצון השם אשר הטביע בהם זה הטבע הנכבד, והוא קיומם ועמידתם בתנועה וקיום עולם ההויה וההפסד:
ואח"כ זכר שרגליהם ישרים ר"ל שאין להם פרקים, ר"ל שאין בהם לא עוות ולא עקמימות וכל אחר מהם התנועה המיוחדת לו שוה אינה ממהרת פעם ולא מאחרת פעם:
מלמד שאין ישיבה למעלה. הרצון בזה שזאת הישיבה כמו ותשבו בקדש ימים רבים רוצה בו עכוב, וירצה בזה שאין שם דבר שיעכב בתנועתם שהם כדוריים ומתמידים בתנועה המיוחדת להם:
עגולות ככף רגל עגל, הרצון בו העגול והכדוריות אשר הם סבת התנועה המדובקת:
אין ביניהם הפרש ולא מקום פנוי, כלומר שאלו ארבעה כדורים המכוונים בארבע חיות הם אחד תוך שני ואין מקום פנוי ביניהם ולא רקות כלל:
פניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. הרצון בזה שסבת מציאותם וסבות תנועתם המתחלפות מגיעות להם מדברים נפרדים נבדלים זה מזה במעלה ורוממות, הרצון בזה השכלים הנפרדים אשר הם עלות ועלולים כפי דעת הפילוסופים או כל אחד המציא את חבירו לפי קצת דעות בעלי החדוש שהשם ברא השכל הראשון ובאמצעותו ברא הנשארים, או הש"י ברא השכלים כלם שווים ובלתי שווים וברא הגלגלים ונתן בכל גלגל כח התנועה המתמדת כו כח התשוקה לכל שכל המניעו ברצון בורא הכל, וזה האחרון הוא הדעת האמיתי הנאות לתורה הקדושה:
ואח"כ זכר שהם זכות כעין נחושת קלל, הרצון בזה שהם ספיריים, ואח"כ שהם ג"כ מאירות אמנם ומראיהם כגחלי אש זהו מצד ככביהם שהם מאירים. ואח"כ זכר שכל חיה מהם תלך לעבר פניה, הרצון בזה שהיא מתנועעת תמיד מצד ציור החשוק אשר הוא סבת מציאותם. והיא בעלת פנים רבים, ר"ל מאחר שהיא בעלת הפנים רבים לא יתבאר לנו לאי זה פנים תהיה תנועתה א"כ יש לנו לומר שהרצון באמרו על עבר פניה שהיא מתנועעת תמיד בלי הפסק מצד ציור החשוק שהוא סבת מציאותה, שמצד עצמה תפסק התנועה דלא תתנועע לנצח אחר שכחה היא בעל תכלית להיות גשמה בעל תכלית:
אין הליכות ארבעתן לצד אחד. הרצון בזה שיש שתנועתם ממזרח למערב ויש שתנועתם ממערב למזרח, ויש שתנועתם ממהרת, ויש שתנועתם מאחרת:
שאילו החיות תכונת תנועתם מרוצה, הרצון בזה אחר שהם גופים כדוריים תנועתם מדובקת והם חוזרים חלילה כי אין שם מה שממנו ומה שאליו כי מה שממנו יתנועע אליו יתנועע ומה שאליו יתנועע ממנו יתנועע:
כי הצד שתתנועע אליו הכונה האלהית, הרצון בזה שהרצון האלהי יחד לה אותה התנועה אל המזרח או אל המערב ואותה התנועה המיוחדת לה היא בלתי משתנה לעשותה לצד אחר:
ענינו היה. הרצון בו שהתנועה ההיא מיוחדת להיה מעת הבריאה:
שהוא ראה גוף אחד תחת החיות מחובר בהם, אין הרצון בזה חבור ממש אבל הרצון בזה שהוא בתוכם כמו שאמר הרב ובתוך הכדור הקרוב לנו חומר אחד מתחלף לגשם החמישי קבל ארבע צורות ושב לארבעתם ארבעה גופים והם הארץ והמים והאויר והאש. והוא ג"כ בעל ארבעת פנים, פי' ארבעה אופנים. וזכר שכל גופותם מלאות עינים, הרצון בזה קראם עינים מצד רבוי ההויות המתהוות מהם. ואלו הם ששמם אופנים, הרצון בזה שהם כדוריים:
הנה ביאר שזה הגוף אחד קצתו אצל החיות, הרצון בזה שקצת החומר אשר הוא סמוך לגלגל נתהוה ממנו האש אשר מהירות התנועה היא הפועלת והנותנת מציאות האש, וקצתו בארץ הרצון בזה שחלק החומר הרחוק מן הגלגל נתהווה ממנו יסוד הארץ. ומראיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתם, הרצון בזה שהוא מקבל הצורות כלם זו אחר זו כמו תרשיש או לבנת הספיר שהם ספיריים ומקבלים המראים כלם זו אחר זו, ונאמר ודמות אחד לארבעתם מצד שכל יסוד נעתק אל חבירו שהחומר הראשון פושט צורת האש בקצת ומקבל צורת האויריית או מתפשט מקצת צורת האויריית ולובש צורת המימיית:
נעתק מאמרו אופן אחד לאמרו ארבעה, הרצון בזה שהוא אחד מצד וארבעה מצד:
מורכבים קצתם בקצתם והוא אמרו ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן. הרצון בזה שבתנועת הגלגלים תתחדש ביסודות תנועה הכרחית ויתערבו קצתם בקצתם ופועלים קצתם בקצתם ומתפעלים קצתם בקצתם:
לא אמר בחיות מלת תוך, פירוש שמלת תוך תורה על ההתערבות והשנוי שהם משתנים קצתם בקצתם. אפשר שרצה בו עינים ממש ואפשר שרצה בו בעל מראים רבים ואפשר שרצה בו שיהיה בעל דמיונות, הרצון בזה שאלו הג' כלם רומזים כוונה אחת שמאלו הארבע אופנים מתהוים מינים רבים מתחלפים ממחצבים ומצמחים ומבעלי חיים:
אבל תנועות ישרות שלא יתחלפו. הכוונה בזה קצתם תנועתם למעלה כאשר היו חוץ למקומם והוא לאש ולאויר וקצתם תנועתם למטה והיא למים ולארץ:
בהניע זולתם אותם זולתם. פירוש הם הגלגלים המניעים אותם:
כי רוח החיה באופנים, הרצון בזה שהם גופים מתים והחיות מניעות אותם:
פרק ג
שבאה לו ההשגה בעצמה, הרצון בזה שזאת ההשגה האחרונה היא אותה אשר השיג תחלה, אמנם ביאר בו דברים לא ביאר אותם קודם, ויש בהם ג"כ תוספת עניינים. מהם שהעתיקתנו ממלת חיות למלת כרובים, הרצון בזה שהחיות שהם הגלגלים קורא אותם עתה כרובים שהם מלאכים, כי הגלגלים יקראו מלאכים אחר שהם עושים שליחות האל:
וחזק הקשר שתי התנועות כמו שזכרנו. הרצון בזה שהגלגלים מניעים האופנים אשר הם גופים מתים:
שהאופנים הם הגלגלים, הרצון בזה שהם כדוריים לא שהם החיות הנקראים גלגלים על דרך האמת:
אשר יפנה שם הראש, פי' שהוא הגלגל בכללו המניע אותם:
שביאר שהוא נמשך אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת, הרצון בזה שהראש נמשך אחר התנועה המיוחדת לו אם ממזרח למערב ואם ממערב למזרח אשר הכוונה האלהית חייבה אותה התנועה:
ואח"כ הוסיף אופנים ואמר והאופנים מלאים עינים ואמר ובשרם וגביהם וידיהם ורגליהם וכנפיהם. הרצון בזה שזה להורות על כל מיני ב"ח ומהם שאינם ב"ח. ואמר בידים וכנפים, הרצון בזה מצד הפעולות המתחדשות בסבתם בעירוב קצתם בקצתם:
שכל אופן ייוחס לכרוב. הרצון בזה מה שביאר במקום אחר שכלל כל הגלגלים לבד הגלגל המקיף במספר ארבעה, האחד השמש והוא מניע יסוד האש. והשני חמשת גלגלי כוכבי לכת והם מניעים יסוד האויר. והג' הירח אשר היא מניעה יסוד המים. והרביעי גלגל הכוכבים העומדים המניע יסוד הארץ:
להדבק קצתם בקצתם, וזה כמו שביאר במקום אחר שהכדורים אחד תוך שני, ואין מקום פנוי ביניהם ולא רקות כלל אלא הקפתם מדובקת ומתנועעים תנועה סבובית שוה:
והאופנים ג"כ קראם אופן אחד בארץ. רוצה בזה מצד שהחומר אחד הוא והוא משותף לארבעתם:
פרק ה
במדרגה ובסדר, ירצה במדרגה מצד שהם נבדלים מחומר, וירצה בסדר שההנהגה שופעת מהש"י עליהם ומהם אל הגלגלים ומהגלגלים אל החומר ההוה הנפסד. או אפשר מה שאמר בסדר ירצה בו בסדר הבריאה שעולם השכלים קודם לעולם האמצעי, והאמצעי קודם לעולם השפל, אם הכל נברא בעתה לפי הדעת האמתי, וזהו יותר נכון ואמרו וארא כעין חשמל אמר שזה הוא השכל הנפרד, ואין הרצון בזה השכל הש"י שמו, אבל יהיה זה כולל לכל השכלים הנפרדים. ואמר ומה שנדבק בו מפני שחלק ענין החשמל בשני חלקים ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה. ואמר צורת האדם החלוקה, מפני שכלל כל השכלים במלת חשמל והם חלוקים במעלה שאם כל אחד המציא את חבירו ברצון הבורא הם בלתי שווים וכל שלמטה מן חבירו מושכליו רבים והוא השכילו עצמו והשיגו השכלים אשר הם למעלה ממנו, ומצד זה לא יהיו פשוטים כל כך לפי דעת המאמין בזה כמו השכל הראשון, ומתוך זה עשה זאת החלוקה באמרו ממתניו ולמעלה, והמשילם לאש מתוך שהאש זכה ומאירה ויש לה פשיטות רב כנגד היסודות:
קודמות במעלה ובעלה. הרצון בזה שהגלגלים קודמים במעלה על האופנים ובעלה שתנועתם הוא סבת ההויות. ובזולת זה ג"כ, הרצון בזה מפני שהם משתנים קצתם בקצתם והגלגלים צורתם קיימת בחמרם ואינם נעתקים מצורה לצורה. ומה שאמר קודמות, ר"ל בסדר הלמוד כמו שאמר הוא במקום אחר וא"א מבלתי התלמד במלאכת ההגיון תחלה ואח"כ בלמודיות ואח"כ בטבעיות:
והם מורים עליה, הרצון בזה שהחכמה הטבעית תחקור על מציאות המתנועע האחרון אשר הוא החומר הראשון, שכל מתנועע יש לו מניע, והחכמה הלמודית תורה על מציאות המניע הראשון מצד התנועה, שהגלגל מתנועע בלי הפסק ואחר שהגלגל בעל תכלית יתחייב שיהיה כחו בעל תכלית כמו שהתבאר במקום אחר ולא יתנועע לאין תכלית, א"כ לא תמלט זאת התנועה ממניע מופשט מן החמרים והוא המניעו בכחו אשר אין לו תכלית:
פרק ז
קשרו השגת המרכבה בחדש ובשנה וביום וקשרה במקום, הרצון בוה מה שאמר בחדש רומז אל גלגל הירח שמשלים סבובו בכל חדש, ואמר בשנה שהוא רומז אל השמש שמשלים סבובו בשנה אשר הם שס"ה יום, ואמר ביום שהוא רומז אל הגלגל היומי המקיף בכל ומניעם ממזרח למערב בכ"ד שעות, ואמר במקום כי מאחר שיש כאן זמן ותנועה יש בכאן מתנועע והמתנועע צריך למקום אשר עליו התנועה:
אמרו נפתחו השמים, רוצה בזה שנפתחו לו השמים הפתח אשר בו נכנס לידיעת הגלגלים ותכונתם וסדרם ולהשיג אמתת מציאותם כמו שהם וידע מהותם, שזה מה שלא יתכן לשום פילוסוף ואותה ההשגה היתה סבה קרובה לו להגיע לאמתת הנבואה עם שלמות הכח המדמה אשר היה לו מתחלת היצירה:
ואע"פ שהיה במראה הנבואה בלא ספק, הרצון בזה ובמראה הנבואה יראו הצורות הנבדלות זו מזו, ופעמים יראה במראה הנבואה איש נורא מאד כמו המראות שראה דניאל ויראה תמונות רבות מתחלפות, כמו שאמרו פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים, ומזה הצד נוכל לומר שראה במראה הנבואה חיות באותם התארים אשר תאר אותם:
אבל עם כל זה ישתנה הלשון עם כל חלקי הספור שנוי גדול מאד והוא כי כאשר זכר החיות אמר דמות ארבע חיות ולא ארבע חיות לבד, הרצון בזו שהוא בא להורות אותנו שלא ראה חיות ממש ולזה אמר ודמות שהוא שם לדמיון בענין מה, והרצון בזה שהם חיים משיגים ומשכילים, וכן אמרו ודמות על ראשי החיות רקיע היינו סוברים לומר שזה הרקיע הרצון בו רקיע ממש והוא הגלגל המקיף לאלו הארבע חיות, אבל מאחר שאמר ודמות חיות שהרצון בו דמיון בענין, יש לנו לומר כי כן מה שאמר ודמות על ראשי החיות רקיע אינו רוצה בו רקיע ממש אבל הוא דמיון בענין, כאלו אמר מה שהוצע עליהם ומה שהוא למעלה מהם והם השכלים, וכן אמר כמראה אבן ספיר דמות כסא רוצה בזה ג"כ דמיון בענין כלומר הרוממות וההתנשאות אשר לשכלים אשר הם למעלה מהם מאחר שאמר דמות. ומראה אדם תאר בו הכסא שענינו גדולות מעלה כמו שתאר השם באומרו כי יד על יה:
אבל באופנים לא אמר בהם דמות אופן, פירוש שירצה בו דמיון בענין אבל ראה אותם במראה הנבואה כפי מה שהם:
ולא יטעך אמרו דמות אחד לארבעתם שאינו בזה הסדור ולא כפי הענין הרמוז אליו, הרצון בזה שהדמות שנאמר שם מצד ההשתתפות שיש לכל אחד מהם עם חבירו אשר הוא פועל בו ומתפעל ממנו ובמתהוה מהם הם בכח שכל אחד הפסיד צורתו במתהוה ההוא ומתוך כך נאמר בהם דמות, וזהו אמרו שאינו בזה הסדור כלומר בסדר הדמות הנאמר בחיות וברקיע ובכסא ולא כפי הענין הרמוז אליו, הרצון בזה היסודות עצמם הרמוז אליהם באמרו אופנים:
וזכר הרקיע סתם כאשר התחיל לזכרו, נראה שהרצון בזה רקיע ממש כמו שפירשנו תחלה ומה שאמר תחלה ודמות הרקיע הכריע אותו לפרש בו מה שפירשתי אחר כן ואמרתי שהרצון היה רקיע השכלים הנפרדים אשר למעלה מהם:
אמנם אמרו דמות הכסא נראה עליהם להורות על הקדמת השגת הרקיע תחלה ואח"כ נראה עליהם דמות כסא, פי' שאחר שהשיג הרקיע שהוא הגלגל המקיף השיג מה שלמעלה ממנו שהוא דמות כסאו שהרצון בו ההתנשאות וההתרוממות והם השכלים הנפרדים כמו שאמר דמות כמראה אדם אשר זה הכסא תאר גדולתו ועצמותו, או הם כסא להש"י הבורא אותם והם מודים על מציאתו:
שהחיות בעלות כנפים וידי אדם יחד, יש לי ספק גדול בזה שהרי לפי ההשגה הראשונה נראה שהשגתו היה הכנפים תחלה, וזהו אמרו וד' כנפים לאחד מהם, ואח"כ אמר וידי אדם מתחת כנפיהם, מ"מ נבאר הענין לפי מה שאמר הרב שהשיג כנפיהם וידי אדם יחד ובהשגה השנית השיג כנפיהם תחלה ואח"כ השיג ידי אדם, ודעת הר"ם לפי דעתנו כן הוא והוא שביאר תחלה ההשגה דרך כללות שהשיג הכנפים והידים, ואח"כ ביאר בהשגה אחרונה איך היתה איכות ההשגה שהשיג כנפיהם תחלה ואח"כ השגת ידי אדם, וכן הוא האמת שהמשיג דבר מה צריך שישיג מציאות הדבר ההוא תחלה בסבותיו ואח"כ ישיג הדברים אשר הדבר ההוא המושג תחלה סבת הענינים ההם, כך הנביא השיג תחלה מציאות השמים וסבת מציאותם וסבת תנועתם אשר בתנועה ההיא קיומם ועמידתם והם כדוריותם ונפשם ושכלם והשכל הנבדל אשר הוא חשוקם על הדרך שזכרנו בהרבה מקומות, ואחר שהשיגם השגה ברורה ושלימה השיג ידי אדם מתחת כנפיהם שהידים סבת הפעולות ולזה כנה הפעולות המניעות לשפלים והם הויות כל מה שיתהוה לידים:
חומר הקשת ואמתו ידוע. הקשת בעל גוונים מתחלפים כמו שנודע כן מראה דמות כבוד ה' שהנביאים ישיגו במראה הנבואה תנועות מתחלפות אין מציאות לתמונות ההם על דרך האמת אלא במראה הנבואה מצד הכח המדמה המצייר אותם הצורות. ואין ספק שאין לומר חש שהיא מלה שמורה על מהירות התנועה ולא מל שהיא תורה על הפסק התנועה על השכלים הנפרדים שלא יאות בהם תנועה ולא הפסקה שהם אינם גופים, אמנם למה שתיאר הכתוב השכלים בעופפות כמו שאמר ובשתים יעופף וכמו שאמר הרב רבינו מורה צדק, ונבחרה תנועת העופפות להורות על היותם חיים, אמר עליהם חש שתורה על התנועה שמורה על החיים ועל קצתם ?מל שמורה על הפסק התנועה, כאלו אמר שקצתם אין להם עמידה וקיום אלא בסבת הקודמים להם אשר הם סבת מציאותם ברצון הבורא:
אמרו פעמים חשות פעמים ממללות, ואמרו רבותינו בשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה חשות ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקב"ה ממללות, הרצון בזה כשנקיש מציאותם אל מציאות הבורא יחשוב שהוא ית' מחוייב המציאות והם אפשרי המציאות ואין להם מציאות מצד עצמם, וזהו אשר רצה באמרו במלת חשות, הרצון בו שהיו נפסקים לגמרי ולא היה להם שום מציאות, ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקב"ה ממללות, הרצון בזה כשנקיש מציאותם אל הדברים אשר הם סבת מציאותם ברצון הבורא והם הגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם ממללות, הרצון בו שהם מחוייבי המציאות בהקש אל זולתם והענינים הזולתיים ההם אפשרי המציאות בהבטת עצמם:
פרק ח
ובבחינת העצם והצורה לא ישיגם הפסד, הרצון בזה כי הצורה הוא שלמות הדבר ומהשלמות לא יגיע הפסד כמו שאמר אריסטו והמציאות אשר הוא הטוב, אמנם ישיג הנמצאות מצד ההעדר אשר מדרך זה הטבע לקבלו, רוצה בזה אשר מדרך החומר לקבלו מצד שהוא מחובר להעדר:
שהצורות המיניות כלם מתמידות עומדות, רוצה בזה שכל מין מהמינים הנמצאים כמו מין האדם וזולתו משאר מיני ב"ח עומדים קיימים:
וטבע החומר ואמתתו, רוצה בו החומר הראשון:
מחברת ההעדר, הרצון בו העדר הצורה שהוא מוכן לקבלה ואחר הגעתה יחובר לו העדר צורה אחרת וכן תמיד:
אשר ממנו נמצאה הצורה ההיא, רוצה בזה מן השפע האלהי המכונה בשכל הפועל שהוא הנותן צורות בחמרים ומוציא שכל האדם מן הכח אל הפועל וחננו אותו המושכלות הראשונות אשר הם הספות להשגת הידיעות:
והפסד השכל והגוף מרוחק לשכל, פירוש שהוא היין צריך שירוחק מן השכל:
ימרה בנכבד שבשני חלקיו. פי' ששני חלקיו הם צורתו וחמרו:
ונעזר בה במרי גדול הגומל אותו, רוצה בזה שהוא עושה מרי גדול נגד השם הגומל אותו והמטיב לו:
פרק ט
וימנע מראותו, רוצה בו הענן והערפל, אשר בנו מצד החומר הם מונעים השגתו:
ומטר מועט. רוצה בזה שהמשיגים הם מעט:
ותהיה ג"כ היא הכוונה, זה רומז אל מה שאמר למעלה שהמונע מההשגה ?עכירות עצמנו:
פרק י
ולא ידמו העדר אלא ההעדר הגמור, רוצה בו ההעדר שלא יצא אל המציאות לעולם כאלו תאמר העדר העופפות לאדם:
אמנם העדרי הקנינים כלם לא יחשבו בהם שהם העדרים, הרצון בזה שהיו קנינים תחלה ואחר הגיע להם ההעדר, כאלו תאמר העורון אשר הוא העדר קנין הראות או שלא הגיע לו אותו הקנין והוא נפקד ממנו בעת שדרכו שימצא לו:
והם אצלם כענין החום והקור, פי' אשר כל אחד יש לו מציאות בזמן מה:
ולזה אמרו כי ההעדר לא יצטרך לפועל, רוצים בזה ההעדר הגמור אבל המות אשר הוא העדר החיים קוראים אותו מקרה ואמרו שהשם בורא מקרה המות תמיד כמו שבורא מקרה החיים כי החיים והמות הם מקרים אצלם וחושבים שהמקרים לא יעמדו שני זמנים ולזה הם צריכים לפועל תמיד:
וזה אמת מצד אחד, רוצה בו שהוא פועל בעצם הדבר, אמנם לפעמים יקרא פועל ואם אינו פועל באמת אבל יקרא פועל במקרה כמו שיפרש הוא אחד זה:
כי מסיר העמוד הוא הניע הקורה, פי' ונקרא זה המניע פועל אבל הוא במקרה מצד הסרת העמוד לא שהוא הפיל הקורה בעצם:
על זה הצד אשר זכרנו. הרצון בזה שמצד הסרת הקנין יאמר שהוא עשה ההעדר:
ועל זה הצד הבין אמרו מי שם פה לאדם, הרצון בו שמצד הסרת הקנין יוחס לו הפועל:
שעל כל אחד מן הדעות, הרצון בזה לפי דעת המדברים בהעדר הגמור או לפי דעתנו בהעדרי הקנינים ג"כ, או ירצה בזה כמו שפירש באמרו או מי ישום אלם כפרשו בב' פירושים מתחלפים:
והוא משער המצטרף. רוצה בו שהוא שווי ובלתי שווי, והשווי הוא שיגברו הכחות הפועלות כאלו תאמר החום והקור על הכחות המתפעלות והם הליחות והיובש:
שהוא עושה רע בעצם כלל, פי' רק כל מה שברא ברא כוונה ראשונה לטוב והדבר ההוא הטוב יגיע ממנו רע במקרה לא שיכוון הרע כלל. אמר החכם בזה הענין ואם יאמר אנחנו רואים העולם מלא רעות ופגעים ושממות כרעמים והזועות והמבולים והטורפים וזולתם. וככה בנפשות בני אדם מן התאוה והכעס וזולתם, ואיך הגיע הרע מן הראשון ביכולת או בלתי יכולת ואם לא היה ביכולת היה חוץ מיכולת הראשון ואם היה ביכולת איך יכול להרע והוא טוב גמור והטוב הגמור לא יאצל ממנו רק טוב, ואמר לא יגלה סוד היכולת הראשון כי אם בזכרנו הטוב והרע, אולם הטוב יוחלט על שני פנים, אחד מהם שיהיה טוב בעצמו וענינו שיהיה הדבר נמצא וימצא עמו שלמותו, וכאשר היה זה ענין הטוב הנה הרע המקביל לו העדר הדבר או העדר שלמותו כי הרע אין עצמות לו, א"כ המציאות הוא טוב גמור וההעדר רע וסבת הרע הוא אשר יפסיד הדבר או יפסיד שלמותו משלמותו הנה יהיה רע בצירוף אל אשר השחיתו, שהטוב כבר ירצה בו מי שיגיע מאתו מציאות הדברים ושלמותם. והראשון טוב גמור כפי זה הענין אלא שהדברים בזאת הבחינה ארבעה חלקים, הראשון מה שהוא טוב גמור לא יצוייר שיגיע מאתו רע, והשני מה שהוא רע גמור א"א שיהיה טוב, והשלישי מה שימצא ממנו הטוב והרע אלא שהטוב איננו יותר גובר, והרביעי מה שיהיה ממנו הטוב יותר גובר, אולם הראשון כבר נאצל מהקדמון והם המלאכים כי הם סבת הטובות לא יהיה מאתם רע, והשני לא נמצא מאתו והוא מה שלא יצוייר שיהיה בו טוב אך הוא רע גמור, והשלישי הוא אשר גובר בו הרע ראוי בו שלא ימצא ג"כ כי סבול הרע הגדול בעבור הטוב המועט רע ולא טוב, אולם החלק הרביעי ראוי שימצא וזה כאש דרך משל אשר בו קיום גדול לעולם ואלמלא לא נברא נתבלבל סדר העולם וירבה הרע בו, ועכשיו שנברא אין ספק שישרוף בגד העני אם יקרב אליו בהמצא הסבות, וכן המטר אלו לא נברא יבטלו הזריעות ויחרב העולם ועכשיו שנברא אין ספק שיחריב גג בית העצל כאשר ירד עליו, וא"א לברוא מטר יבדיל ברדתו בין מקום למקום ולא יפול על הגגות ויפול על הזרעים אשר סביבותם כי זה פועל חי בוחר, וצורת המים לבדה בלי המזגית לא תקבל צורת החיים ולו נמזגה בזולתה ושבה ב"ח לא הוה מגיע ממנו תועלת המים כאשר לא יגיע מאלו הב"ח, והמקור הטוב אם שיברא המטר לטובת העולם ולא יחוש לרע אשר יולד ויתחייב בהכרח ממנו, ואם שלא יברא המטר ויהיה הרע כולל, וכאשר הוקבל זה נודע ידיעה גוזרת שהטוב הוא המכוון בבריאת המטר ואין לחוש אם יגיע ממנו היזק מעט אחר שהטוב הרב מכוון ממנו, ובעבור זה נברא שבתאי ומאדים והאש והמים והתאוה והכעס כי אלו הענינים אם לא היו היה בטל מן העולם טובה הרבה, ואי אפשר הבראם אם לא שיתחייב מהם רע מעט, ונודע שזה ממה שיחוייב ממנו ורצה בו, והטוב נגזר ונרצה לו בעצמות והרע נגזר ונרצה לו במקרה והכל ביכולת. ואם יאמר היה ראוי שיברא בצד שיהיה ממנו טוב גמור, יאמר ענין זאת השאלה שהוא היה ראוי שלא יברא זה החלק, כי החלק אשר הוא טוב גמור כבר נמצא ונשאר באפשרות מה שאין טובו גמור אלא שירבה טובו ותמעט רעתו והיה הטוב במציאותו לא בהעדרו, ואילו לא יהיה כן לא היה זה החלק, וכענין השאלה שהאש ראוי שיברא בצד שלא יהיה אש ושבתאי בצד שלא יהיה שבתאי, וזה בטל, ואם יאמר מדוע אמרתם שהרע מעט, נאמר לפי שהרע נמצא מן ההשחתה וחסרון, וענינו העדר העצם והעדר תואר שהוא שלמות לעצם, וזה שקר בחק המלאך והגלגל, ולא ימצא זה רק כשתמצאינה הצורות ההפכיות והם היסודות אשר יעדירו קצתם את קצתם להפכיותם בלא ספק ולא יהיה אלא בארץ, ואם היה הרע כולל בכל הארץ היתה הארץ כלה מעט בצירוף אל המציאות, כ"ש שהשלום גובר ואמנם נמצאו אלו הרעות בחק הב"ח והם המעט ממה שבארץ, גם לא ימצאו כי אם במעט מן הב"ח כי רובם בריאים ואשר אינם בריאים הנה הם ברוב ענינם בריאים ואמנם יהיו חסרים בקצת הענינים וקצת התארים לא בכלם, ולא יעלם שהוא מעט בצירוף אל הטוב ועל הכלל כל זה לא ישוב אל הפסד עניני העצם, והיראה מהעדר העצמית כשתצייר יותר חזקה מן היראה מהעדר התארים, והרע הוא העדר והשגת העדר הוא הצער, והטוב הוא השלמות והשגתו הוא התענוג, לענין אשר העירוני עליו וזהו הענין, כי לולא ההעדר האישי לא היתה נמשכת ההויה המינית:
פרק יב
וסבותם רבות וידועות והם ג"כ ממנו. לא הבנתי מה רצה באמרו והם ג"כ ממנו, שיש הפרש רב בין רעות זה המין ורעות המין הראשון, שרעות המין הראשון הוא מהכרח החומר ואינו מבחירתנו והיה לו לומר והם ממנו, כלומר מאתנו וכן הוא העתקת יהודה חרי"זי אמר והם מאתנו, ואולי הוא בעבור שמדות הנפש נמשכות אחר מזג הגוף והרעות הבאות לזולתנו מאתנו כאלו הם ממוצעות בין הטבע והבחירה, ומזה הצד הם דומות למין הראשון, ר"ל מצד הטבע, ואם אין לנו כוונה בו במין הראשון ויש לנו כוונה במין שני מכל מקום הם נמשכים אחר המזג שהוא החומר, ומתוך כך אמר והוא ג"כ ממנו כלומר מצד חמרנו כמו המין הראשון שהוא מהכרח החומר לבד:
או בהפסד סדר, הרצון בזה שיאכל מאכלים מתחלפים ויקדים המאוחר ויאחר המוקדם. או בהפסד איכות מזונות שהם חמים בטבעם או קרים יותר מן הראוי:
ולפי שתי אלו הבחינות, הרצון בזה הראשונה אשר הוא הענין היותר צריך לב"ח נמצא יותר בחנם, והשני פרסום ישרו והשתוותו בין אישי ב"ח:
פרק יג
יהיה הפועל והצורה לתכלית אחד, אמר אריסטוס בספר השמע במאמר שני פרק א' מכלל שלישי. וכבר יקרה שתהיינה הסבות השלש ?בהוויום הרבה מן הדברים ההוים, אחת בנושא (ובזמנו), ג' בבחינה וביחס, ר"ל הפועל והצורה והתכלית, וזה מבואר בדברים אשר יתילדו בדומיהן במין, משל זה שהסבה הפועלת לאדם אמנם היא צורת אדם והיא אחת במין, והסבה התכליתיית לו בהויה אמנם היא צורתו גם כן, לפי שהיא כאשר השלימה הפועל תחדל מן ההנעה, הנה היא בבחינתה אל התנועה תכלית, ובבחינתה אל הנמצא המתהוה צורה, ובבחינתה אל המהוה פועלת, הנה אלו השלש סבות הן בהויה אחת בנושא ושלש בבחינה:
אשר א"א מבלעדיהם, רוצה בזה כי התמדת ההויה ?וההפסד אי אפשר מבלתי אלו המינים:
אשר אי אפשר עמידת אישיו, הרצון בזה אי אפשר עמידת אישיו אלא מדת זמן מה ולזה תמשך ההויה וההפסד להשארות מיניו:
ושיתהוה ממנו תכלית מה שאי אפשר להתהוות תנועה המשתנה, הרצון בזה מפני ההויה שיגיע ממנו השלם שאפשר להתהוות. אמר תנועת המשתנה שהרצון בזה השנוי שהוא תנועת ההויה במינים מתחלפים כדי שיגיע השלם וכו':
תתחייב לו ההרחקה. פי' לפי שמאמין שהכל מפני התכלית כלומר מציאות האדם, וההרחקה היא זאת שימצא כל מה שימצא זולת האדם ללא תכלית המציא הדבר ההוא תחלה:
כהקדים ההרגשה לשכל, פי' שפועל ההרגש הוא קודם לפעולות השכל שהשכל מתעורר מן ההרגשה על הגזרה הכוללת:
אפשר שיהיה הכנוי שב אל הפעול, שהוא האדם:
שיש נמצאות אי אפשר מציאותם כו', כאלו תאמר הארץ נבראת תחלה וממנה נבראו הצמחים והבעלי חיים והאדם:
הטביעו השם ית' עליו, פירוש ששם בטבעו שימשול על כל בעלי חיים זולתו:
פרק יד
ולא היה הפסד ההנהגה לגמרי אבל אחר שהוא עושה כו'. הרצון בזה אלו היה צריך לאותו מחט ואי אפשר לו זולתה אין כאן הפסד ההנהגה לגמרי:
סוף דבר שזאת השאלה יעזר בה ממה שנאמינהו מחדוש העולם. הרצון בזה ואם זאת הטענה אנו עושים למאמיני הקדמות האומרים שתכלית מציאות המינים התמדת ההויה ושיתהוה ממנו השלם שאפשר להתהוות, ואנחנו טוענים נגדם, שכמו כן נוכל לומר במציאות הגלגלים שתכליתם שמירת מין האדם אשר אין לאישיו תכלית במה שעבר ובמה שעתיד להיות לפי דעתם, כ"ש שנוכל להעזר בה אנחנו ממה שנאמין בחדוש העולם, ואם יש לאישי מין האדם תכלית במה שעבר היו בתכלית הרבוי ונאמין שאין להם תכלית בעתיד:
פרק טו
הוא הרמז אל מין אחד מן המדומים כי קצת אנשי העיון אומרים שזה מכת הנמנע ואמרו אחרים שזה מכת האפשר, פי' המדברים חשבו כי כל מדומה עובר אצל השכל כמו שישוב כדור הארץ גלגל סובב וישוב הגלגל כדור הארץ שאפשר היותו בבחינת השכל. וכמו שיתנועע כדור האש לצד נקודת המרכז ויתנועע כדור הארץ לצד המקיף ואין זה המקום יותר ראוי בזה הגשם מן המקום האחר לפי ההעברה השכלית והרבה מאלו הנמנעות יאמרו, כמו שתמצא בפ' ע"ג מראשון, ואמר באותו הפרק שהם עם זה מסכימים שהתקבץ שני ההפכים בנושא אחד ובעת אחת שקר לא יתכן ולא יעבירהו השכל, וכן יאמרו ג"כ היות עצם אין מקרה בו כלל או מקרה לא בנושא כדברי קצתם נמנע ולא יעבירהו השכל, וכן יאמרו שההפך העצם מקרה או ההפך המקרה עצם לא יתכן. ולא הכנס גשם בגשם יתכן, והם בוחנים הראוי והאפשר והשקר פעם בדמיון ולא בשכל ופעם בתחלת הדעת המשותף, הנה התבאר כי המדומה אצלם הוא אפשר יסכים עמו המציאות או לא יסכים עמו, וכל מה שלא ידומה הוא הנמנע:
ואע"פ שהאומר במציאות מקרה לא בנושא לא הביאהו לזה העיון לבד אבל שמירת ענינים, פי' שהאומרים זה כדי שתמלט להם בזה הדרך אמונת היחוד, אמר בפרק ע"ה שקצתם יאמינו שהבורא רוצה ברצון והרצון ההוא אינו ענין נוסף בעצם הבורא אבל הוא רצון לא בנושא ונמשכים אחר ההקדמות אשר קדמו, אמרו הרצון אשר לא בנושא לא יהיה בשנים כי לא תהיה עלה אחת מחייבת שתי דינין לשני עצמים. וזה כמו שהודעתיך ביאור הנעלם במה שהוא יותר נעלם ממנו, הרצון אשר יזכרוהו לא יצוייר והוא אצל קצתם נמנע ואצל מי שיאמינהו יתחדשו עליו ספקות שא"א לדחותם והם יקחוהו מופת על האחרות:
כן המציא הדבר מוגשם לא מחומר כלל, פירוש כמו שיש דברים שהם מכת הנמנע ויש דברים שהם מכת האפשר כן המציא דבר מוגשם וכו', או בשכל עצמו מבדילים בין המושכל והמדמה, והאמת כן הוא שבשכל עצמו יודע ההבדל אשר בינו ובין המדומה כמו שאמר הוא בפ' ע"ג בהקדמה עשירית בהערה, אמר האדם לא הובדל בדמיון ואין פועל הדמיון פועל השכל אכל הפכו, וזה כי השכל יפרק המורכבות ויבדיל חלקיהם ויפשיטם ויציירם באמתתם ובסבותם וישיג מן הדבר האחד ענינים רבים מאד נבדלים אצל השכל כהפרש שני אישים מבני אדם אצל הדמיון במציאות, ובשכל יבדיל הענין הכללי מן הענין האישי ולא יתאמת מופת מן המופתים אלא בכללי, ובשכלי יודע הנשוא העצמי מן המקרה ואין הדמיון פועל דבר מאלו הפעולות, שהדמיון לא ישיג אלא האישי המורכב בכללו לפי מה שהשיגוהו החושים או ירכיב הדברים המפוזרים וירכיב קצתם על קצתם והכל גשם:
פרק טז
בהיותם בוחנים המציאות בעניני אישים מבני אדם אשר רעותיהם מהם או מהכרח טבע החומר, כמו שהיו אומרים תחלה ועכשיו הם אומרים שהוא רוע סדור. אמר אבן רש"ד במה שאחר הטבע במאמר י"א ענין זה לשונו, אמר וראוי שנחקור אם הדבר הטוב והחשוב אשר במציאות כמו השווי והסדר אם הוא מהנמצאות בדבר נכר בעצמו, או הוא בנמצאות לבד, או בשני הענינים יחד, והוא בנמצאות מפני מציאותו באותו הדבר האחד כמו הסדר אשר בחיל שהוא ימצא בכל אחד מחלקי החיל והוא כאחד מהם יותר שלם מציאות ויותר משובח והוא שר הצבא, ומפני שהשר הוא היה הסדר בכל החיל, ואמנם היה זה מחוייב לפי שהסדר והסדור אשר בכל אי אפשר שיהיה מעצם הדבר כמו שא"א שיהיה מציאותו מעצמו, הנה הוא לו בהכרח מפני זולתו, והדבר אשר יקנהו הסדר אי אפשר שיהיה לו הסדר מזולתו לפי שזה ילד אל בלתי תכלית, הנה א"כ זה הדבר הוא אשר לו הסדר בעצמו והוא אשר יקנה הסדר ההוא לכל והוא בעבורו הסדר לא הוא מפני הסדר, והכן זה בכל מין ממיני הטוב עד הטוב אשר הוא בשכלי. וכן ראוי שיובן בכל עם התחלה הראשונה, ר"ל שהטוב אשר הוא הסדר הנמצא בכל מיני ההתחלה הראשונה והוא בהתחלה הראשונה בעצמו אלא שאין הסדור נמצא בחלקי העולם בענין אחד אבל הוא גם בגרמים השמימיים ובכלל בדברים אשר לא יתערב בם ההיולי הוא היותר שלם שיהיה, ואין בכאן בפנים מהפנים העדר סדור ולא רוע סדור, ואמנם בענינים הטבעיים אשר יתערב בם ההיולי הנה כבר ימצא בם העדר הסדר בעבור הכרח החומר, לפי שא"א בטבעם שיקבלו הסדר על השלמות, וזה כמו ההפסד והבלוי וזולת זה מן הרעות אשר ישיגו העולם ההיולאני, והענין בזה דומה במנהג הבני חורין והעבדים, כמו שהבני חורין ימצא מעט פעולותיהם רק כשיעור במה שיצוהו הנימוס וההנהגה, כן הענין בנמצאות אשר לא יתערב בם ההיולי, וכמו שהעבדים ברוב ימצאו פעולותיהם על בלתי מה שיציירהו הנימוס, כן הענין בדברים אשר יתערב בם ההיולי, לא לפי שהנימוס התערב ברע ולא לפי שהעבדים היה אפשר בטבעם במה שיוכיחם הדת והנימוס שלא יפעלו הרע וקצר הנימוס ליסרם, אבל לפי שאי אפשר בטבעם זולת זה, כן ראוי שיובן ענין הרעות המתחדשות הנה עם מציאות ההתחלה הראשונה והגעת הטוב ממנה, ר"ל כמו שמצות המלך לא יקבלוה אנשי המדינה בשוה כן הטוב השופע מהראשון ית' לא יקבלוהו חלקי העולם בשוה:
פרק יז
בחלקים. פירוש שהנמצאות מורכבות מחלקים בלתי מתהלקים:
דעל דרך זרות בענינים הטבעיים. פירוש כי לפעמים יולד איש בעל שש אצבעות או משתנה בשנויים אחרים וכל זה הוא מעט:
להכחיש השכל הנברא עם האדם. פירוש שהשכל יחייב שיהיה עול אם יענש מטיב:
ושהוא ית' ידע כל דבר ושהוא בעל יכולת, הרצון באמרו ידע כל דבר, ידע וישגיח ויגמול טוב אף לשאר ב"ח אם נהרגו, ויאמרו א"כ שהיכולת נתונה לאדם לעשות מה שירצה ויש לו יכולת על שאר בעלי חיים להשתמש בם ולעשות כרצונו בהן לאכילה, וזה נראה שהוא סתירה שאחר שאין רצונו בהריגת שום ב"ח ואם נהרג יגמלהו השם טוב לעוה"ב איך נתן לאדם יכולת בזה:
ולא נכנסה תורתנו אלא בעניני בני האדם. הרצון בזה הדברים המתמידים תמיד, והוא יפרש ויענך וירעיבך בענין נסיון בפרק נפרד:
וגם מצווה בה. ר"ל בשחיטה כמו שאמרה תורה בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר:
והותר בזה לתועלתנו. כמו שאמר ורדו בדגת הים ובעוף השמים:
ולא תחשוב שזה הדעת יסתור אותו אמרו נותן לבהמה לחמה, פי' אחר שרצה השם בבריאת ב"ח במינים מתחלפים יצטרכו למזון להשארות אישים, הזמין האפשר להם ?בהשארותם וזהו אמרו נותן לבהמה לחמה:
כפי מה שישיגהו מן השכל ישיגהו מן ההשגחה. פירוש כי אם יגיע שכלו להשיג הש"י בדברים האמתיים אז תהיה ההשגחה בו להשמר מן הפגעים:
פרק יח
דברים שכליים כמו שידעת, פי' הם נקנים מן החוש והחוש לא ישיג הכולל אבל ישיג אותו השכל מפני השנות האיש על החוש פעמים רבות עד שתחובר מהם בנפש, והוא שהחי ענין כולל וכן הצומח וכן הגשם אשר הם סוגים וכן המינים כמו האדם ומין השור ומין הסוס שאין להם מציאות כלל כי אם בשכל אבל הם דברים כוללים מגבילים הטבע הנמצא בכל אחד מן האישים כמו שזכרתיו בפרק שאמר, ואולם ההשגחה האלהית לפי דעתי ולפי מה שאני רואה היא נמשכת אחר השפע האלהי והמין אשר נדבק השפע ההוא השכלי עד ששב בעל שכל:
אבל צוה בו לתועלת. כלומר צוה להרוג הממרים לתועלת גדולה והוא שלא ימשכו בני אדם אחריהם ויעשו כמעשיהם כמו שאמרה התורה בשבעה אומות שהיו מקולקלים בתכלית הקלקול ואמרה לא תחיה כל נשמה ונתן השי"ת הסבה בזה ואמר אשר לא ילמדו אתכם וכן צוה בעיר מישראל שנדחו לעבור ע"ז להרגה להיות אותה העיר תל עולם למען ישמעו וייראו הרואים והשומעים:
ויסורו ההרחקות. פירוש הנמשכות למאמינים שההשגחה היא בשאר המינים:
פרק יט
עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם. כלומר עד שבאתי למקדש האל שהוא מקום ההתבודדות והשגת השלמות והשתדלתי במחשבתי בענינם וראיתי שתכליתם רע:
והתחיל לטעון. ר"ל דוד ע"ה:
מההתחלה שכלית. פירוש שהוא כנוי לשם ית' שהם אינם מאמינים בסבה פועלת אחר שסברתם שהעולם קדמון אבל הם מאמינים בהתחלה שכלית, הרצון בזה שהשם יתעלה התחלה וסבה לכל הנמצאות:
לא ישיג זה הענין. כלומר לא ישיג הנמצאות אשר ברא להם אלו הכלים כלומר כלי ההשגה, לפי הדעת שהיו חושבים שהש"י אינו משגיח:
ומפני קצורו. הוא שב אל השכל:
יודע זה החסרון בנו. ר"ל הש"י יודע זה החסרון:
אין להשגיח במה שיחייבהו מן ההריסה, הוא כאלו אמר מחשבתם לא תשגיח:
פרק כ
ואפילו לפי דעת המאמינים בתארים. הרצון שאפילו לדעתם שמאמינים בתארים מתחלפים לבורא ית' כאלו תאמר חי חכם יכול רוצה ושאר התוארים:
כי ההעדר אשר קדמה בידיעתו המצאתו והוא יכול להמציאו לא ימנע התלות הידיעה בו, הרצון בזה ההעדר אשר קדמה בידיעתו בעת העדר ההמצאה המגעת לאחר זמן, והוא יכול להמציאו, רוצה בזה ההעדר יכול להמציאו כשירצה, או שב כנוי המצאתו אל ההעדר והוא כאלו הנעדר לא ימנע התלות הידיעה בו רוצה בו הענין הנעדר:
ונטה קצת בעלי העיון לומר שהידיעה נתלית במין ומתפשטת בכל אישי המין, פי' שהמין הוא בעל תכלית והאישים הם נכללים במין, וא"כ לפי דעתם הידיעה אינה מקפת במה שאין לו תכלית: וזהו דעת כל בעל תורה, הרצון בו שיכול כל בעל תורה להאמין זה שתהא ידיעתו כוללת והאישים נכללים במינים ולא תהיה הקפה במה שאין לו תכלית. ויש לתמוה בזה תמה במה שאומרים וזה כי המינים אין להם מציאות כלל והם ענינים שכלים וגבולים אשר יקבל השכל מהשנות האיש על החוש פעמים רבים והאישים יש להם מציאות חוץ לשכל ואין להם תכלית, וכן יש ספק אחר אם תאמר שהוא ידע המינים והידיעה מתפשטת על כל האישים והם נכללים במינים כמו שאמרנו היא ידיעה בכח אחר שהכולל הוא ידיעת הענינים החלקים אשר הם בכח במינים. ולזה אמר אבן רש"ד במאמר הלמ"ד במה שאחר הטבע, במאמר וזה אמנם דעת האבות הוא הקודם על כל, דבר ז"ל. ולזה רחקו אנשים לומר שהוא יודע מה שבכאן אבל בידיעה כוללת לא בדרך חלקיית, והאמת שמצד שהוא יודע עצמו לבד ידע כל הנמצאות במציאות אשר הוא עלה למציאותם, ומשל זה מי שיודע חום האש לבד כי לא יאמר בו שאין לו ידיעה בטבע בחום הנמצא בדברים החמים, אבל זה הוא אשר ידע טבע החום במה שהוא חום, וכן הראשון ישתבח שמו הוא אשר ידע טבע הנמצא במה שהוא נמצא במוחלט כאשר ידע עצמו. ולזה היה שם הידיעה נאמר על ידיעתו ית' וידיעתנו בשתוף השם, וזה שידיעתו הוא סבה לנמצא והנמצא הוא סבה לידיעתנו הנה ידיעתו ית' אינה מתוארת לא בכוללת ולא בחלקית, לפי שאשר ידיעתו כוללת הוא יודע החלקיים אשר הם בפועל בכח הנה ידיעתו בהכרח היא ידיעה בכח, אחר שהנה הכולל אמנם הוא ידיעת הענינים החלקיים, וכאשר הנה הכולל הוא ידיעה בכח ואין כח בידיעתו ישתבח שמו הנה ידיעתו אינה כוללת, ויותר מבואר מזה שלא תהא ידיעתו חלקית לפי שהחלקיות אין להם תכלית ולא תכללם ידיעה הנה הוא ישתבח שמו לא יתואר בידיעה אשר בנו ולא בסכלות אשר הוא מקבילה כמו שלא יתואר בהם מי שדרכו שלא ימצא בו אחד מהם, הנה כבר התבאר א"כ מציאות נמצא לא יתואר בידיעה אשר בנו ולא בסכלות אשר בנו ואין זולתיות בין מציאותו וידיעתו:
ולזה אמר ועשית מעקה לגגך, הרצון בזה ולולא שהדבר כן הוא שידיעתו לא יוציא האפשר ההוא מטבע האפשר לא אמר ועשית מעקה שמתבאר באותו המאמר שלולא אותו המעקה אפשר יפול וימות ועשיית המעקה ישמרנו מזה:
יאות וישוה לידיעות רבות מתחלפות במינים, הרצון בזה שבידיעה אחת פשוטה ידע הידועים כולם:
ונראה שידיעת הדבר העתיד להמצא אינו הידיעה בו שכבר נמצא, הרצון בזה אמר לשון נראה שאין זה הנחה גמורה אבל הענין העולה על הדעת תחלה כשלא יפליג האדם העיון בזה הענין כמו שתראה בפ' שאחר זה ענין סותר זאת ההנחה:
פרק כא
יהיה מעשה העושה א"כ למה שעשה נמשך לידיעתו, ואין כאן ידיעות רבות מתחדשות, וכן אמר אבוחמ"ד בספרו בכונות, אמר שהראשון חכם, כי החכמה תשולח על שני דברים, אחד מהם הידיעה והוא ציור הדברים בהאמתת המהות והגדר והאמנה בם באמת הגמור המאומת. והשני על הפועל כאשר יהיה מסודר מתוקן כולל אל מה שיצטרך אליו מסדור השלמים, והראשון יודע הדברים כפי מה שהם עליו בידיעה שהיא יותר נכבדת ממיני הידיעות, כי ידיעתנו תחלק אל מה שיגיע ממציאות הידוע כדעתנו צורת הכוכבים והשמים והב"ח והצמחים, ואל מה שיגיע בעבורו מציאות הידיעה ההוא, כמו שידע המחקה צורת הפתוח אשר יחדשנו מפאת עצמו מבלתי דפוס קדום שיהיה אצלו וימצא הפתוח בעבורו תהיה ידיעתו סבה למציאות הידוע, וכאשר יעיין אליו זולתו וידעהו יהיה הידוע בחקו סבה למציאות הידיעה והידיעה אשר תקנה המציאות יותר נכבדת מן הידיעה הנקנית מן המציאות:
סדר לא יפסד ולא ישתנה, רוצה בזה אותו הסדר:
פרק כב
אבל אמר ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם, הרצון בזה הכחות המנהיגות העולם, כאלו תאמר הגלגלים שהם בעלי אותן הכחות, ואמר להתיצב על ה' שהם שמשים לו ועושים רצונו, כי מלת על ישתמשו בה בזה הענין כמו והוא עומד עליהם, וכמו שרפים עומדים ממעל לו, וכמו וכל צבא השמים עומדים עליו:
וכיוצא בזה המאמר לא נאמר בזה אלא למי שבא בלתי מכוון לעצמו, הרצון בזה שהשם אינו עושה רע בעצם אבל כל פעולותיו טוב גמור, וזה השטן אשר הוא העדר המחובר לחומר איננו מכוון כוונה ראשונה אמנם יש לו צורך מה למציאות, כי לולא ההעדר האישי לא היתה נמשכת ההויה המינית:
ואח"כ זכר שהשטן הוא משוטט בארץ, הרצון בזה שההפסד אשר הוא הרע אמנם ישיג הנמצאות מצד ההעדר ההוא באלה הנמצאות אשר יגיע השנוי והתמורה תמיד מצד החומר:
ואין בינו ובין העליונים יחס כלל, רוצה בזה שהעליונים צורתם עומדת קיימת בנושאיהם לא ישיגם שנוי ולא התחלפות ולא נעתקת מנושא אל נושא ואין להם דבר מהשנויים רק תנועתם בהתחלף המצבים:
היתה סבתו השטן, הרצון בזה ההעדר המסודר לחומר שההפסד והרע המשיג הנמצאות הוא מפני החומר לא מפני הצורה כי הצורה היא שלמות:
בזה הענין. הרצון בזה ההפסד המגיע לאיש התם והישר שהש"י עושה אותו בעצמו, כלומר הרע ולא באמצעות השמן שהוא ההעדר אשר החומר הוא סבתו:
לא היה מסופק עלינו ענינו כמו שיתבאר אחר זה, הרצון בזה שא"א שלא יגיעו לאדם רעות מפני זה החומר אחר שהוא מתהוה מדם הנידות וטפות הזרע:
ובשניה נאמר ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על ה', פי' זה רומז שיש לו חלק מה במציאות כמו שאמרנו לולא ההעדר האישי לא היתה נמשכת ההויה המינית, או רומז בזה לשטן אחר שהוא מכוון בעצמו לטוב ואמנם יגיעו ממנו רעות מצד היותו נמשך אחר התאוות שהוא יניע לישר ולבלתי ישר, וזהו הדמיון אשר סמאל רוכב עליו והוא הכח המתעורר, והדבר הנכסה הוא המניע הדמיון וכאשר השיגהו הדמיון יתעורר הכח המתעורר להגיע אל מה שדמהו אם טוב ואם רע, ומזה הכח יגיעו רעות רבות באדם ואם הוא מכוון לטוב וישתמש ממנו במיני הרעות ויש סבה להגעת מכאובים וחליים רבים:
בארבע מרכבות יוצאות ויאמר אלה ארבע רוחות השמים יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ, הרצון בזה הארבע כחות המגיעות מן השמים בהנהגת זה העולם השפל:
והוא הדבר שאין שלטון לשטן עליו, הרצון בזה כשנשלם שכל האדם וידע הש"י בדרכים האמתיים וישתדל לידיעת תורתו הקדושה המאמתת מציאותו ויחודו ומזהרת על השגתו ואהבתו, הוא נשאר קיים עדי עד ואין שלטון למלאך המות עליו, וכן מצד דביקותו בהש"י ינצל מרעות גדולות או מחליי הגוף כמו שאמרה תורה והסיר ה' ממך כל חולי או ממקרים רעים המגיעים מצד המערכת ינצל מאלו הפגעים כלם מצד ההתדבקות בשם ואהבתו האמתית המגעת מצד ההשגה:
הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות, הרצון בזה שהחומר הוא השטן והוא סבת היצה"ר, והוא מלאך המות הוא סבת ההעדר המגיע לכל בעל חומר מאלו הנמצאות השפלות, או ירצה בזה הכח הדמיוני הוא השטן והוא היצה"ר באמת בהמשכו אחר התאוות הנכספות, והוא מלאך המות כי בסבת היותו נמשך אחר המותרות הם יהיו סבת מותו קודם זמנו:
שלא הראהו זה אלא להורות הענין ההיא בעצמו, הרצון בזה שהרעות המגיעות סבתם החומר או הדמיון באשר יפעל פועל בלתי ישר:
ואח"כ באר רחקו מאתו ית' באמרו יגער ה' בך השטן, פי' שההפסד המגיע מצד החומר בלתי מכוון ממנו או הרעות המגיעות מצד הדמיון בלתי מכוונות ממנו כי אותו הכח הוטבע בו לטובתו:
והוא אשר ראה בלעם במראה הנבואה באמרו הנה אנכי יצאתי לשטן, הרצון בזה שהוא היה נמלך ביצרו המתגבר עליו להחטיאו והוא דמיונו:
ויצר טוב ילד מסכן, הרצון ביצר טוב השכל המניע אותו תמיד לעשות הטובות ויצר הרע קורא הדמיון כמו שאמרנו:
כמשל הנשוא לגוף בן האדם. פי' שעיר קטנה ואנשים בה מעט המשילוה לגופו של אדם:
פרק כג
תחלת מה שאירע, הרצון בזה אם הדבר אמיתי שקרה כך כמו שהונח:
ואין זה המכוון בזה הענין כלו. פירוש להודיע הדעת שיסכימו כלם:
בהתנצלות על זה אין אדם נתפש על צערו, הרצון בו אמרו בעבור שיש לתמוה על שאמר השם לאליפז ורעיו כי לא דברתם אלי נכונה וגו' אחר שדעתו היה בתכלית הרע איך אמר לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב ואמרו בהתר זה אין אדם נתפש על צערו. וזה המין מן הדברים הרצון בזה אשר אמרו רבותינו אינו מענין זה המשל. אמנם סבתו מה שאבאר לך עתה, פי' סבת מה שאמר לו השם כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב מה שאומר עתה:
והביא מופת על טעותו. פי' הוא אמרו לשמע אוזן שמעתיך, דוצה בו דרך קבלה והיא היתה סבת הטעות והטעות היה שעלה זה על דעתו שהוא יודע בעצמו שהוא צדיק גמור החליט הגזרה בתחלת זה הדעת שאין גמול ועונש ושהמין נעזב בכל מה שיקרה וחזר בו מזה הטעות ואמר ועתה עיני ראתך כאלו אמר השגתי אותך בדרך החכמה, וההשגה ההיא היא סבת ההצלחה האמתית והשארות הנפש. וכן מצד ההדבק בו יהיה נצול מן המקרים ומן הפגעים על דרך שאמר כי בי חשק ואפלטהו:
לא יבוקש דרך היושר. פירוש אחר שהענין נמשך לרצון לבד:
בהגדילו. רוצה בזה בהגדיל עצמו מצד ישרו, והרחיקו איך באו אליו הצרות והוא לא חטא:
ויעתיר בעדו אי זה מלאך שיהיה תקובל עתרתו והלצתו, פירוש אפשר שיהיה הצלתו לפעמים מצד הטבע שעוזר אותו והוא המתגבר על מחלתו, ואפשר לפעמים שיגיע לו העזר מצד מערכתו ושלא הגיע זמנו ליפטר מן העולם, ולפעמים יגיע לו העזר מהש"י מצד שידבק בו, ואם היתה מחלתו ראויה לחול עליו מצד המערכת. ופעמים יגיעהו החולי ברצון הבורא כדי שינצל מפגע יותר רע ממנו כמו שאמר הכתוב אודך ה' כי אנפת בי שהמשילו זה לאדם שהולך בספינה או בשיירא ואפשר שיקרהו המות בדרכים ההם ובא מהשם לנגעו במכאוב על משכבו כדי שינצל מהרעה ההוא, ולפעמים יגיעהו ההודעה אל ההצלה בחלום נבואה או בחלום אמיתי אם לא היתה השגתו כ"כ או בחולי שיגיעהו כדי להצילו מאותה הרעה: