קרשקש על מורה נבוכים· רבנו אשר קרשקש
חלק ב
הקדמה
אין ספק בדבר. רוצה בזה בעשרים וחמש הקדמות לא באותה האומרת שהזמן והתנועה נצחיים כי בזאת יודה אך דבר שפתים עד שיתבאר המבוקש וזאת אין בה מופת אבל ראיות והוא יכריע אחר זה שראיות החדוש יותר חזקות מראיות הקדמות:
שמציאות בעל שיעור אחר אין תכלית לו שקר, זה מבואר במאמר שלישי מן השמע טבעי כלל ג' פרק ב'. אמר כל גשם הנה יקיף בו שטח אחר אם היה סבובי או יותר משטח אחד אם היה בלתי סבובי וכל מה שיקיף בו שטח אחד או שטחים הנה הוא בעל תכלית בהכרח הנה כל גשם בעל תכלית בהכרח וכאשר היה כל גשם בעל תכלית הנה כל שטח בעל תכלית וכל קו בעל תכלית לפי שהשטח לא יבדל לגשם והקו לא יבדל לשמח וכאשר היה זה כן הנה כל גודל בפועל הנה הוא בעל תכלית:
שמציאות בעלי שיעור אין תכלית למספרם שקר והוא שיהיו נמצאים יחד, וכמו שהתבאר בשיעור התבאר במספר ואמר שכל מספר בפועל בעל תכלית לפי שכל מספר הנה הוא ספור בפועל וכל ספור הנה הוא אם זוג אם נפרד הנה כל ספור בעל תכלית. והוא עשה מופתים רבים אחרים שאם היה גשם בלתי בעל תכלית לא היה לו מקום שיתנועע לו:
עלות ועלולים אין תכלית למספרם שקר ואע"פ שלא יהיו בעלי שיעור והמשל בו שיהיה השכל הזה על דרך משל סבתו שכל שני וסבת השני שלישי וסבת שלישי רביעי כן אל לא תכלית והוא ג"כ שקר מבואר. זאת ההקדמה ביארה אריסטו בספר מה שאחר הטבע במאמר הל' במאמר הנה כבר ימצא מה שיגיע בעיון מופתי פילוסופי דק מאד ושמע ענינו אמר דבר ידוע כי דבר בינוני לא יאמר אלא על שיש לו שתי קצוות והוא בינוני ביניהם שאינו מאחד מהקצוות אלא בינוני כלומר ממוצע ביניהם ומורכב משניהן ולזה הוא אמצעי וכל מה שהוא בינוני ויש לו קצוות הוא בהכרח בעל תכלית כי לדבר שאין לו תכלית איך נצייר שהוא בינוני ויש לו קצוות הלא הכל אחד ואין בו קצה ולא בינוני, ואחר שנתבאר לנו זה מכח הציור השכלי אומר כי כבר נתבאר במופת בחכמת הטבע כי יש עלה בלי עלול ויש עלול נמצא בלי עלה וזה נתבאר במופת ואלו הם השתי קצוות והבינוני שביניהן היא העלה והעלול, א"כ כשנאמר על דרך משל השכל הפועל לאלו הנפעלים כלם והוא עלתם סבתו שכל שני כלומר שהשני הוא עלה ועלול הוא אמצעי בין שתי הקצוות וכן כשתאמר שכל שני סבתו שכל שלישי א"כ שב השכל השני עלה ועלול והוא ג"כ בינוני בין שתי הקצוות וא"כ בהכרח יש תכלית למספרם שאם ילך אל לא תכלית א"כ אין כאן קצוות ולא בינוני כמו שביארנו למעלה שלא יצוייר בינוני כי אם בקצוות ונכחש המציאות כי אנחנו נמצא עלות ועלולים שהם בינונים כמו שהוא עלה ועלול שהוא מורכב ממניע ומתנועע ואחר שנמצא בינוני באמת יחוייב ימצאו הקצוות ותכליתם הוא עלה ועלול בלא עלה והוא המתנועע האחרון והוא החומר שקבל ארבע צורות והגלגל מניעו ומכינו לקבל הצורות מנותן הצורות והוא בעירוב והמזג והוא עלול ולא עלה: (הגה"ה זאת ההקדמה מתבארת בשמע טבעי במאמר ח' בכלל ב' בפ"ד שאין בעצם תנועה לפי שההווה והנפסד הוא בלי זמן אמנם ההויה נמשכת לשינוי שהוא קודם ההויה ובפרק ח' מאותו הכלל מתבאר שהתנועה בלתי נמצאת אלא באיך וכמה ואנה לא בשאר המאמרות וכל תנועה שינוי ולזה אמר מורנו שהשינוי ימצא בד' מאמרות) ע"כ הגה"ה:
כי השינוי ימצא בד' מאמרות במאמר העצם וזה השינוי ההוה בעצם הוא ההויה וההפסד וימצא במאמר הכמות והוא הגידול וההסרון וימצא במאמר האיכות והוא ההשתנות וימצא במאמר האנה והוא ההעתקה ועל זה השינוי באנה תאמר התנועה ביחוד. וביאור זה כי כל משתנה לא ישתנה מאי זה דבר שיזדמן ולא לאי זה דבר הזדמן ולא יהיה השינוי אלא אל דברים המתנגדים וזה יראה בחפוש כמו מההעדר אל המציאות הנקרא הויה ומהמציאות אל ההעדר הנקרא הפסד וזה השינוי הוא במאמר העצם או מהקטן אל הגדול ונקרא גדול או מהגדול אל הקטן ונקרא גרעון וזה השינוי הוא במאמר הכמות או מלמעלה למטה או מלמטה למעלה ונקראת העתקה וזה במאמר האנה ועל זאת לבדה נאמרת תנועה על האמתות ועל שאר השינויים בכלל ושם תנועה בסתם נאמר על דבר המתנועע במקום אבל כשיהיה הדבר עומד במקום ויגדל או יחסר לא יאמר בו מתנועע בסתם אלא במפורש שאין ראוי לומר בו תנועה בסתם כמו שנאמר בתנועת ההעתקה במקום אבל אנו קוראים אותו תנועה ואם אינו ממין ההעתקה בעבור שהגידול והחסרון יהיה בזמן מעט מעט יגדל עד שיגיע אל תכלית הגודל או יחסר ודומה לתנועה וכן במאמר האיכות כמו ששם הנמצא יאמר על העצם באמת ועל שאר המאמרות מצד התיחסם לעצם שהם איכיות כו או הפעליות או תנועות לו בכלל וע"כ התחייב שיהיה קודם על כל שאר המאמרות, ויהיה נראה כי אין תנועה במאמר העצם לפי שענין התנועה התחדש דבר מעט מעט ושנוי העצם בהפשיטו צורה הוא פתאום בלא זמן שאין אמצעי בין ההעדר והקנין, וכן אמר בפי"ב מזה החלק כי הצורות לא יתחדשו ראשון ראשון וע"כ אין תנועה בהם וע"כ יפסדו בלא זמן ואמר אריסט"ו כי אין תנועה במאמר העצם מפני שאין בה הפך, ומפני כי מיני ההפכים שלשה היו מיני התנועות שלשה תנועה בכמות ותנועה באיכות ותנועה באנה אבל אין תנועה במאמר העצם:
כי כל תנועה שנוי ויציאה מן הכח אל הפועל כשהדבר הוא בכח גמור אין בו תנועה וכשיצא אל הפועל השלם אין בו התנועה שכבר נשלמה אם כן הוא ממוצעת בין הכח הגמור ובין הפועל הגמור ולזה גדרה החכם בספר השמע במאמר שלישי כלל ב' פרק שני ואמר שהוא שלמות מה שהוא בכח מצד מה שהוא בכח, הרצון בזה שהיא אינה שלמות גמור אכל שלימות חסר שכאשר היתה בכח גמור לא היה לו שום שלמות וכשהתחילה להתנועע יש לה שלמות מה שלא היה קודם ולזה נתן הבדלה שהיא שלימות מה שבכח מצד מה שהיא בכח. המשל בזה הבנאי קודם שהתחיל לבנות כותל הבית הוא בונה בכח והחומר שהם האבנים והעפר כותל בכח וכשעשה נדבך אחד היא שלימות ממה שהיה קודם בכח גמור ואינו שלימות שלם עד שיגמר הכותל (הגה"ה זאת ההקדמה מתבאר בשמע טבעי במאמר ה' בכלל א' בפ"א):
כי התנועות מהם בעצם מהם במקרה ומהם בהכרח ומהם בחלק והוא מין ממה שבמקרה ואשר בעצם כתנועת הגשם ממקום למקום, וביאור זה כי העתקת הגשם ממקום למקום באמת תנועת העתקתו עצמית אע"פ שהגשם מחובר מעצם ומקרה כאמרנו על דרך משל האדם מחובר מעצם ומקרה א"כ תנועת העתקתו באמת עצמית לא מצד המקרה אשר בו:
ואשר במקרה כמו השחרות אשר בזה הגשם שנעתק ממקום למקום. וביאור זה באמרנו על דרך משל רושם השחרות אשר סבתו הליחה אשר היא בבשר האדם ונעתקה הליחה אל מקום אחר לבן וישתנת לשחור בסבת הליחה הנושאת השחרות שהתנועעה לשם ואותה התנועה נאמר שהיא במקרה ר"ל שבדרך המקרה בא השחרות שם כי העתק השחרות לא נתחייב מעצם הנושא שהוא לבן שישתנה לשחרות אך בדרך מקרה התנועע השחרות לאותו מקום, ר"ל הליחה הנושאת השחרות, ולא התחייב שאין לו מציאות בעצמו ולא תנועה כי אם מצד הנושא שהיא הליחה הבאה שם בדרך מקרה לא בדרך חיוב עצמיי שהעצם לא חייב שישתנה ממקום לבן לשחור וכן אם בגד לבן או שחור על דרך משל התנועע ממקום למקום נאמר בשחרות שהוא עליו יתנועע בדרך מקרה כלומר שנשתנה ממקום שהוא מקיפו זה האויר ועכשיו מקיפו אויר אחר וזה שהוא ישתנה זה השינוי בדרך מקרה לא בדרך חיוב עצמי שעצמו אינו מחייב זה השינוי שנעתק ממקום למקום וכן נוכל לומר בכל גשם ואם יטען טוען איך לא נקרא זה תנועת החלק הלא בהתנועע עצם הנושא התנועע במקרה שהוא חלקו עמו. נשיב שהוא אינו חלק מחלקי העצם. ואשר בהכרח כתנועת האבן למעלה בהכרח יכריחנה על זה וזו הכרחית שאינה רצונית. ואמנם היא עצמית לא מקרה שהרי מעצמה תתחייבה תנועתה בהכרח המניע שיניע, ואשר בחלק כתנועת המסמר בספינה כשהתנועע הספינה יאמר שכבר התנועע המסמר גם כן והוא מין ממה שבמקרה אחר שהתנועה אינה מעצם המסמר כי אם בסבת חלקי הספינה ואינה כתנועת השחרות שהיא במקרה הגמור שזה עצמו מקבל התנועה לבדו מה שלא ימצא בשחרות שאינו דבר שיש לו ממש:
שכל משתנה מתחלק ולזה כל מתנועע מתחלק והוא גשם בהכרח וכל מה שלא יתחלק לא יתנועע וע"כ לא יהיה גוף כל עקר. ואומר כי אריסט"ו ביאר בשמע טבעי במאמר הששי פרק ז' שכל מתנועע מתחלק ושהסבה בהתחלקו הוא הסבה בהתחלק התנועה וכל מה שישיג התנועה כמו הזמן שהוא ספירות הקודם והמתאחר אשר בתנועה ונאמר כי כל משתנה יתחייב בהכרח שיהיה מתחלק. וביאור זה כי מאחר שהיה כל שינוי מדבר אל דבר והיה המשתנה בעוד היותו בדבר אשר אליו ישתנה תחלה הוא בלתי משתנה מפני שהוא כח בו וכמו כן בהיותו במה שממנו ישתנה מפני שהוא כמו כן עומד בו א"כ מהחיוב שיהיה השינוי הוא נמצא בפועל כשיהיה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו והוא כי א"א שיהיה בכללו בכל אחד מהם וא"א שיהיה ולא באחד מהם מפני שאין אמצעי במה שממנו ובין מה שאליו תהיה תחלה כי אלו היה שם אמצעי לא היה מה שהניחוהו תחלה אבל האמצעי הוא בין מה שממנו תהיה התנועה ובין מה שאליו תהיה התנועה לא תחלה כי לא תהיה התנועה במה שאליו השינוי אחרונה אלא באמצעית אשר לא תהיה התנועה, ודמיון זה כי השינוי יהיה מהלבן אל השחור בהיותו תחלה אל הגוון הצהוב שהיא אמצעי ביניהם כי כל משתנה מקצתו במה שממנו ומקצתו במה שאליו א"כ כל משתנה מתחלק: (הגה"ה זאת ההקדמה היא בחלק ד' בפרק ד' מכלל ד' במאמר ח' משמע טבעי והביא משל מהמלח שהוא מניע הספינה בעצם והיא ממנו בעצם). עד כאן הגה"ה:
יש להקשות על זאת ההקדמה אם מניע הגלגל כח בלתי מתפשט בגוף בנפש ובשכל אחר שתנועתו איננה לכוין אל הנאות ולברוח ממה שכנגדו והנעת המניע היא עצמית והמתנועע עצמי ואיך תבטל התנועה המקרית לנפש או לשכל אשר היא לה בעבור נושאה שהוא הגלגל ואותה התנועה המקרית מתחייבת מההנעה העצמית למתנועע זה לא יצוייר ולא יחוייב והם אמרו שבעבור זה ר"ל בטול התנועה המקרית ותתחייב ממנה בטול ההנעה לפי דעתם שיצטרך אל מניע נצחי בלתי מתנועע לא בעצם ולא במקרה והלא הם אמרו שזאת התנועה אינה ממנו ולא בכונתו אבל הוא בעבורו אחר שהוא חשוק. אמר אריסט"ו ויניע כמו שיניע הנכסף והמושכל אמר עוד ויניע א"כ כאהוב. ואמר אבוחמ"ד והתנועה הסבובית אמנם תצטרך אל מניע ממנו יהיה התנועה וזה לא יהיה כי אם נפש משתנה כי המניע אשר לא ישתנה לא יגיע ממנו התנועה המשתנה אבל בעבורו התנועה בעבור שהוא חשוק ומכוון הנה נראה מזה שאין לזה המניע חלק בזאת התנועה אלא מצד החשק ואם התנועה המקרית למניע אשר בגלגל יגיע לה הבטול מצד שהוא מתנועע במקרה לא יגיע לה הקיום בעבור החשוק שהוא בלתי מתנועע לא בעצם ולא במקרה אחר שאין התנועה ממנו. ולא יועיל אם לקחה בתנאי והוא שיאמר כל מתנועע וכו' אם לא שתהיה לו התנועה מצד ציור החשוק וא"כ לקחה בזה התנאי לא יחוייב אם יבוטל ציורו לחשוק שתעסק אותה התנועה המקרית אחר שהמניע מניע תמיד בעצם הוא פועל התנועה התדירה ואין לו סבה תחייב לו הבטול מההנעה כמו שיש לבעלי חיים המתנועעים לסבה מן הסבות התנועה המקרית המתחייבת מההנעה העצמית א"כ זאת ההקדמה לא תתאמת רק בכל חי בעל חומר הווה נפסד המתנועע לסבה מן הסבות. אמנם אנחנו מאמיני החדוש לא נצטרך לכל זה אבל נאמר שהשם ברא הגלגל מציאותו מכוון לעצמו ונתן לו האדנות והממשלה להנהיג העולם השפל בתנועתו וזאת ההנעה הטביע השם בו בעת שבראו או הוא הממשיך והמניע אותו תמיד זאת ההנעה לתועלת לזולתו כמו שאמרנו במקום אחר שמציאותם לעצמם ותנועתם בעבור זולתם. כי כל מה שיתנועע במקרה ינוח בהכרח מפני שאין תנועתו בעצמו:
ולזה א"א שיתנועע התנועה ההיא המקרית תמיד. וביאור זה כי א"א שיהיה זה מניע לבדו סבה בתנועה תדירה אחר שאין לו תנועה בעצם והוא מתנועע במקרה א"א בלתי שינוח, והמשל בו כי האדם כאשר תניעהו נפשו שהיא צורתו עד שעלה מן הבית לעליה גופו הוא שהתנועע בעצם והנפש הוא המניע הראשון בעצם אלא שכבר התנועעה במקרה וכשתנוח הנעת הנפש ינוח המתנועע בעבורה והוא הגוף ובנוח הגוף תסור התנועה ההיא המקרית לנפש: (הגה"ה זאת ההקדמה מבוארת בספר השמע בפרק שני במאמר שביעי וזה שהגשם יתנוער כשיניע חבירו וימשיכהו וזה לא ילך אל בלתי תכלית אחר שהמניעים והמתנועעים ישובו כאלו הם גשם אחד אחר שכל אחד ממשש חבירו ויהיה כאלו הם גשם אחד בלתי בעל תכלית ותנועתם בלתי בעל תכלית וזה כבר התבאר המניעו יתחייב א"כ שיהיה למתנועע הראשון אשר הוא סבה לכל המתנועעים ממנו במשוש מניע אחר בלתי גשם ולא כח בגשם והוא הבורא ית' המניע הגלגל המקיף בכל. ע"כ הגה"ה):
כי כל גשם שיניע גשם אמנם יניעהו כשיתנועע גם הוא בעת הנעתו. ואין להקשות מהאבן המושכת הברזל שתניע האבן והיא בלתי מתנועעת בעצמה, כי אלו המניעים אשר אמרנו הם על צד הפועל וזאת על צד התכלית ונוכל לומר שזאת היא סגולה באבן והיא מפזרת כחה באויר בשיעור מוגבל שיתפעל הברזל מזה הכח:
כי כל כח מתפשט בגוף הוא בעל תכלית להיות הגשם בעל תכלית. אמר אריסט"ו במה שאחר הטבע במאמר הלמ"ד ואמנם שהעצם מה נצחי ובלתי מתנועע נבדל למוחשים הוא מבואר ממה שנאמר וכבר גלינו שא"א שיהיה לזה העצם גודל כלל אבל הוא אין חלק לו ולא חלוקה לפי שהוא יניע זמן אין לו תכלית ואין דבר בעל תכלית לו כח בלתי בעל תכלית, הגלגל הוא גשם בעל תכלית ויהיה כחו בעל תכלית כי כל גשם מתחלק ויתחלק כשיעור חלוקו והכח, ולו דמינו החלק היה קצת הכח ולא ימנע אם שיהיה מניע עד אין תכלית ויהיה כמו הכל מבלתי חסרון וזה שקר, ואם שיניע לתכלית וקצת האחר ג"כ יניע עד תכלית ויהיה המקובץ דבר בעל תכלית וא"כ לא תמלט זאת התנועה ממניע מופשט מן החמרים יניעהו על צד שיניע החשוק חשוקו ומאתו יגיע לו התנועה הנצחית ומאשר הכח אשר בגלגל הוא בעל תכלית יתנועע בזמן כמו שאמר אבן רשא"ד כי התנועה כבר התבאר שהיא מחוברת משני מניעים מניע בעל תכלית ההנעה והיא הנפש אשר בו ומניע בלתי בעל תכלית הנעה והוא הכח אשר אינו בחומר, הנה מצד שיתנועע מהכח בעל תכלית אשר בו יתנועע בזמן אחד שהיה ענין התכלית הוא שיש לו יחס מוגבל אל המניע והוא בעצמו נצחי ומהכח אשר לו בנושא תהיה תנועתו נצחית:
הקדמה (אחרי השלמת חיבורו כתב זה). כל כח מתפשט בגוף הוא בעל תכלית להיות הגשם בעל תכלית זה מתחייב מזאת הקדמה שיצטרף אל מניע מחוץ. וכן הניח אריסט"ו במה שאחר הטבע. אמר אמנם שיש עצם מניע נצחיי נבדל למוחשים הוא מבואר וכבר גלינו שא"א לזה העצם גודל כלל אבל אין לו חלק ולא חלוקה לפי שהוא יניע זמן אין לו תכלית, ואין במה שהוא בעל תכלית לו כח לאין תכלית ונתחייב מזה שהאל הוא המניע מצד החשק אמר ויניע ג"כ כאהוב ואמר עוד ויניע כמו שיניע הנכסף והמושכל:
אמר המקשה זה הכח אשר הוא בעל תכלית אשר הוא בגלגל יצוייר על ב' פנים, האחד שהוא בעל תכלית בשיעור ההנעה ארצה שהיה הכח אשר בו יניע יש לו יחס עם המתנועע עד שיניעהו בכ"ד שעות מנקודה אחת עד שישיבהו אל זאת הנקודה בעצמה באותו הזמן ואלו דמינו שיהיה זה הכח בגשם אשר הוא יותר גדול ממנו לא יניעהו זאת התנועה רק בזמן יותר מאוחר או אפשר שלא יניעהו כלל כאלו תאמר שזה הגשם יותר גדול הכפל מהאחד או שני כפלים, משל זה באדם שהוא יניע שני ככרים פרסה אחת בשעה אחת ואלו יניע ג' ככרים לא יוכל להניע זה השיעור אלא בזמן יותר ארוך ואפשר שיהיה זאת המשא כל כך גדול עד אשר לא יניעהו כלל כמו שיהיה במשקל עשר ככרים או יותר ויהיה הבעל תכלית בהנעה כמו שאמרנו בעל תכלית בזמן שלא יניע לאין תכלית. והפנים השניים שאפשר שזה הכח אשר הוא בעל תכלית בהנעה יניע לאין תכלית ואותה התנועה מצד היחס אשר בין המניע והמתנועע בזמן המוגבל והשכל מחייב שלא יתמיד זאת ההנעה כי אם מצד החשק והוא שיצייר הגלגל הוא החשוק והוא האל וירצה להדמות לו לפי אחד מהדעות שיתדמה בקיום והוא היותו על מין המצבים בפועל תמיד ולפי הדעת הב' שיקנה הטוב והסדר בתנועתו לעצמו ולזולתו אמר הטוען אחר שיש יחס בין המניע והמתנועע והכח הוא מתפשט בכל חלקיו ואם הוא מתחלק במחשבה לא במציאות כי הגלגל בלתי מתחלק בפועל וכן הכח אם כן איזה סבה הוא המונע שלא תתמיד זאת התנועה כל זמן שהכדור קיים ולא יתפוצץ ולא ישבר ולא יפול לחלקים מצד היחס אשר ביניהם אחר שאין לגלגל הפך שאשר ממנו מתנועע אליו יתנועע ואשר אליו מתנועע ממנו יתנועע, ואם תאמר לתנועה הפך והיא המנוחה ואפשר שינוח אומר אחר שהכח מתפשט בכל גופו והיחס הוא בתכלית השלמות בין שניהם ארצה בזה באחת בהנעה והשנית בתנועה אפשר שתתמיד זאת התנועה לעולם. עוד יש להקשות במה שהניחו שהכח אשר בגלגל מתפשט או בלתי מתפשט לא יניע לאין תכלית כי אם בשביל מניע מחוץ והוא מצד הציור שהוא מצייר וחושק החשוק לא בכונה מן החשוק ולא בבלתי כונה ממנו שיגיע לו הכח ההוא כמו שנאמר בשכל הפועל הנותן צורה בחמרים בלתי כונה ממנו לכל מוכן להגעת הצורה ואחר שהיה הכח בעל תכלית ולא יניע לאין תכלית רק מצד החשק איך יתוסף לאין תכלית מצד חשקו שזה היא כאלו תאמר שהגלגל הכח אשר בו יניעהו עשרת אלפים שנה מצד שהוא בעל תכלית וכשנערבהו לאין תכלית ישוב זה ברגע אחת מצד הערך אשר בינו ובין מה שאין לו תכלית. עוד יש להקשות אריסט"ו הניח במה שאחר הטבע והאריך מאמרים רחבים מבוארים בעצמם בלתי סובלים ביאור אחר, שההתחלה הא' יניע זאת התנועה היומית הנכבדת מצד החשק ומביא ראיה על מציאות השי"ת מצד התנועה בכמה מקומות וכן בספר השמע הביא ראיות על מציאות הבורא מצד התנועה, וכן הרב מורה צדק הביא מופתים עליו ואמר שאפשר שיש מניע לגלגל כח מתפשט או בלתי מתפשט ואמר יתחייב בהכרה שיהיה מניע לגלגל על הפנים השניים ר"ל נבדל כמו שחייבהו החלוקה א"כ איך אמר מבואר מאריסט"ו ומכל מה שנתפלסף שהשכל הראשון והוא האל לא יניע הגלגל היומי בעבור שיש לו השתתפות בהנעת הגשמים א"כ הוא מבטל כל המופתים שנעשו עליו מצד התנועה גם סתר דבריו שעשה מופתים מצד התנועה על מציאותו וחשקו להדמות אליו. ועוד איך יקרא זה השתתפות אם הגלגל הוא בעל שכל ונפש וציור ומצד ציורו ומציאותו חשקו להדמות אליו איך יקרא זה השתתפות וכי אין לנו להאמין כי מצד שכל הגלגלים בעלי שכל הם מציירים מציאות האל וחושקים להדמות לו עם החשק שיש לכל אחד ואחד לחשוקו לפי דעתם האם יקרא זה השתתפות בעבור שיציירו מציאותו והם נמשכים אחר התנועה היומית אשר הוא לגלגל הראשון המניע לכולם, עוד יש לטוען טענות ולמערער ערעורים. אמר הטוען כמו שגשמי היסודות הם מתחלפים מצד טבעם כי קצתם יתנועעו למעלה וקצתם יתנועעו למטה ואם החומר הנושא להם הוא אחד ופועלים קצתם בקצתם כן יאמר שהגלגל אחר שהוא מתחלף להם בתכלית החלוף והוא נבדל מהם הבדל עצמי במעלת העצם והחשיבות והגשם יאמר עליו ועל שאר השמים בשתוף השם והוא כדורי זאת התנועה המיוחדת לו טבעית לא שהוא יהיה בעל נפש ושכל וציור אבל כן התחייב לפי דעתם ולא שתורה תנועתו שיהיה בעל חשק ורצון שאנחנו נראה כמה כחות ונפלאות מפוזרות בצמחים ובדוממים הם טבע להם ולא נוכל לתת בהם סבה היקשית אם לא ראינו בעינינו או לא שמעו אזנינו שמועות הכחות מפי רבים לא יאמינו רעיונינו שלא נתן להאמין שדומם אחר יניע דומם אחר להעתיקו ממקומו ואם לא שכך ראינו או שמענו כמו האבן שמושכת הברזל או כאבן שהיא כגריס של פול אם תחברה אל העין תכנס ולא תושג כמותה בעין ולא תתן לו צער אבל תענוג וגרגיר החרדל תצערנו, והאבנים הטובות אשר להם טבעים נעלמים ואין להם סבה היקשית וכן הם רבות המספר בצמחים לא יגיע אליהם עיון הפילוסופים לתת בהם סבה, וכן בשור הימים עמדו עליו דייגים פעמים רבים והעידו עדיות לא יתכן בהם השקרות מצד רבוי המעידים זה שלא בפני זה שזה הדג בערב השבת כבוא השמש הוא מתקרב ליבשה ואינו שט ואינו זז ממקומו ואף אם יפצעוהו בחרבות וברמחים הוא בלתי נעתק מאותו המקום, וכן הם מעידים על נהר שבתיון שהאבנים מתנועעות כל השבוע ונחות כל השבת והוא ענין מופלא מורה על מיחד זה הטבע, וכן הפלא גדול שנמצא בב"ח הנבראים מטפת המים שבאותה טפה הכח לצייר האברים והקשרם קצתם בקצתם עם הגידים והעורקים והכחות המתחלפות עד שהשכלים האנושיים ילאו דעותם לתת סבות לקצת דברי הברייות המתהוות מטיפת המים אבל יאמרו שזה הוא פועל הטבע ואין הטבע בעל שכל לפי דעתנו כן נאמר שזה הגלגל תנועתו טבעית אחר שהוא כדוריי לא שיהיה בעל נפש ושכל אבל כן התחייב מהתחלה השכלית. אבל אנחנו המאמינים בתורת מרע"ה והוא שהשם ברא העולם וחדשו לעת שרצה נאמר שהוא ממשיך התנועה לגלגל תמיד או הוא אשר הטביע בו כח ההנעה בעת הבריאה כמו שהטביע באדם הכח המנהיג לעשות כל מה שירצה ומציאותם בעבור עצמם ותנועתם בעבור זולתם והוא ההנהגה והשולטנות אשר יש להם בשפלים, ואם קבלה הוא שהוא בעל נפש ושכל אקבל, וכן נאמין אנחנו שהם יודעים רבונם ומשיגים אותו השגה יותר שלימה מהשכלים האנושיים, לא שנאמין זה בעבור מופת וראיה שהראיות בלתי מספיקות. טענה אחרת כל הגשמים ההווים הנפסדים לא ישיגם הפסד רק מפני החומר, אמנם מפני הצורה ובבחינת עצם הצורה לא ישיגם הפסד אמנם יגיע ההעדר לצורה במקרה מפני התחברה לחומר וזה שאחר שהצורה היא שלמות לבעל הצורה כל זמן שהחומר קיים לא ישיגנה ההעדר א"כ ההעדר מגיע לה מצד החומר, ומשל זה באדם כשיגיעו לו חליים רעים וקשים בצאת גופו ממזג השווי אם מצד ההפסד איכות הליחות אם מצד השינוי בכמותם כאלו תאמר שהחום גובר יכלה הליחות שהוא מזונו ואין לו עוד במה ישען או הלחות הוא יותר גדול מן הראוי ותכבה החום הטבעי ויהיה סבה מהפסד האדם ואז יגיע ההעדר לצורה ואם נשער שיהיה ימיו בלא חולי לא תעדר הצורה עד שיגיע לזקנה המופלגת ויהיה לו אז אסיפת החום והלחות ואז יגיע ההעדר לצורה ארצה בו לכל הכחות הטבעיות והחיונות והנפשיות אמנם בימיו כל זמן שהוא בריא לא תהיה לו בטול התנועה אם בזולת מקומו כשיניעהו הנכסף פעם וינוח פעם ואחר יתנועע תנועה אחרת מנכסף אחר או בעת היותו במקום אחר לא ימלט אם בכל גופו אם בקצת חלקיו אם לא שיגיע לו אונס מחוץ שימנענו מתנועה ויש אחר מן הכחות בב"ח שיגיע להם הביטול בעת מה והוא כשיגיע לתכלית הגידול והצמיחה האפשרית לו אחר תבטל זה הכח המשלים הגידול לו כי הטבע לא יעשה דבר לבטלה ושאר הכחות כגון הטבעיות והנפשיות והחיונית נשארות בו עד עת הפסדו, והנה החכם השלם אריסט"ו הניח כל גשם שיש לו תכלית הכח שיניעהו אם מתפשט אם בלתי מתפשט לא יניעהו לאין תכלית אמנם היוצא מדבריו שיניעהו זמן מה ונניח זה הזמן מועט או מרובה כאלו תאמר אלף שנים או אלף אלפים או יותר ויותר אותו הזמן כלו כרגע אחד ביחס לזמן שאין לו תכלית ואם זה הכח המניע לגלגל הוא כח נתפשט או בלתי מתפשט הוא בצורה ושלמות לו ואחר שזה הגשם השמימיי הפשוט הזך והבהיר לא הווה ולא נפסד כפי דעתו, וכן לפי דעת נביאינו, אפשר שיתקיים לנצח וכן לפי דעתנו אינו הווה אבל נברא, ולפי דעת אריסט"ו אין לו שינוי אשר בעצם ואשר באיך ואשר בכמה והוא לא קל ולא כבד ולא מתפעל ואין לו רק השינוי אשר באנה והוא התנועה ונניח שיהיה זה הכח כח מתפשט בו כחום באש או כח בלתי מתפשט בנפש ובשכל ואחר שבעל זה הכח לא יפסד והוא צורה ושלמות לו איך יפסד זה הכח או יהיה בעל נפש ושכל או יהיה לו זה הכח צורה טבעית אם הגשמים ההווים הנפסדים לא תפסד צורתם כ"א בהפסד עצמם כ"ש לזה הכח הוכבד המניע לגלגל שלא יעדר כל זמן שהגלגל קיים. עוד טענה אחרת הנה אנו רואים בעין לבבנו ומשיגים השגה אמתית בענין אחת הוא מתנועע תמיד במקומו ותנועתו טבעית והוא בלי הפסק כל זמן שהנושא קיים והוא האבר הראשיי והוא הלב ואם הוא מקור החיים תנועתו לא בכונה ממנו ונאמר שכן התחייב לפי דעת הפילוסוף אם בכחות טבעיות וחיוניות ונפשיות מצד ההתחלה השכלית והוא הסבה הראשונה לכל הנמצאות שיש להם טבעים מתחלפים וכן פועלות לפי טבעם, ולפי דעתנו מסבה פועלת המציא כל הנמצאות כולם והיא בעת הבריאה גזר בכולם שיהיו פועלים לפי טבעם כאלו תאמר בטפת הזרעים שיתהוו מהם הב"ח והושם בהם בכחם לצייר הב"ה כל אחד בדומה לו וכן אמרה התורה אשר ברא אלהים לעשות שיעשו בדוגמתם על הדרך שנברא וכמו שראינו בלב שהוא במקומו בלא חלוף מקום מתנועע תמיד כן נאמר בגשם הגלגל שהוא מתנועע תמיד תנועה טבעית לא שתורה תנועתו בלי חלוף מקומו שיהיה בעל שכל ורצון אמנם כמו שאמרתי איני מכחיש זה אבל השכל יקבל שמצד חשיבותם ומעלתם יציירו מציאות השם ציור נכבד מאד לא שהתנועה שאין לה תכלית תורה זה מצד החשק שאם הוא בעל תכלית שלא יתמיד לנצח איך יצוייר הכח לאין תכלית מצד חשקו אם לא יהיה זה בכונה מהאל או לא בכונה ממנו והוא על צד החיוב: (הגה"ה זאת ההקדמה מתבארת במאמר שמיני משמע טבעי בפרק ג' ובכלל ה'):
היא שאי אפשר ממנה. וביאור זה כי השנוים הם מהפך אל הפך באלו תאמר השינוי מההעדר אל ההויה או מההויה אל ההפסד וכן בכמה מהחסרון אל הצמיחה והצומח לא יצמח תמיד רק יגיע לשיעור שהוא תכלית צמיחתו וכן התנועה מהצמיחה והחסרון לא תתמיד אותה התנועה רק יגיע אל שיעור מה מהחסרון וכן התנועת מהלבן אל השחור לא תתנועע אותה התנועה תמיד רק תגיע לתכלית והיא כשתגיע אל השחור וכן בתנועת ההעתקה בתנועות יתרות מאחר שהם מההפך אל ההפך תהיה בהם מנוחה כאלו תאמר כשהתנועע מלמטה למעלה כשיגיע אל מקומו ינוח וכן חלק מן הארץ או מן המים כשיתנועעו מלמעלה ינוח במקומו הטבעי אבל הסבובית היא תנועה מדובקת אי אפשר שיצוייר בה מנוחה: (הגה"ה זאת ההקדמה מתבארת בספר השמע במאמר שמיני בכלל ה' בפרק א'):
כי תנועת ההעתקה היא קודמת שבתנועות והראשונה שבהם בטבע כי ההויה וההפסד תקדם להם השתנות וההשתנות קדם לו קריבת המשנה אל המשתנה ואין צמיחה ואין חסרון מבלתי שיקדמו בו הויה והפסד. וביאור זה כי בהיות כל מתהוה בהתחברות שנים תקדם לו תנועת ההעתקה כי המולידים צריך שיעתק כל איש לבת זוגו אשר בהם תשלם ההויה וכן המשנה צריך שיקרב אל המשתנה אשר יעשה בו השינוי ותנועת הצמיחה והחסרון ואין צמיחה וחסרון מבלתי שיקדים בו הויה והפסד וההויה וההפסד יקדם להם השינוי והשינוי הוא בקריבת המשנה אל המשתנה אשר היא בהעתקה אמנם באיש המתהווה ההעתקה מאוחרת שהוא יתהוה ויצמח ויגדל גודל מה ואחר נעתק: (הגה"ה זאת ההקדמה מתבארת בשמע טבעי במאמר ד' בכלל שלישי בפרק רביעי):
כי הזמן מקרה נמשך אחר התנועה ודבק עמה ולא ימצא אחד משניהם מבלתי האחר ולא תמצא תנועה כי אם בזמן ולא יושכל זמן אלא עם תנועה וכל מה שלא תמצא לו תנועה אינו נופל תחת הזמן. וביאור זה כי התנועה מקרה במתנועע שהוא הגלגל אחר שהיא אינה עצם הדבר אבל מקרה נמשך לו והזמן הוא ספירת הקודם והמתאחר אשר בתנועה כי כשהתנועע השמש בגלגולו מצד הגלגל היומי המניע אותו שיעור מה יאמר שכבר עבר מן הזמן ד' שעות או ו' לפי מה שתהיה התנועה אחר אמר שלא תמצא כי אם בזמן כי הזמן מקיף אותה משני קצותיו וכל מי שלא יתנועע אינו נופל תחת הזמן וכן אמר הפילוסוף בתנועה הגלגלית אחר שהזמן שאיננה בזמן אינו מקיף אותה משני קצותיה:
כי כל מה שאינו גוף לא יושכל בו מנין אלא אם יהיה כח בגוף וימנו אישי כחות ההם בהמנות חמריהם או נושאיהם ובעבור זה הענינים הנבדלים מן החומר אשר אינם גוף ולא כח בגוף לא יושכל בהם מנין כלל אלא בהיותם עלות ועלולים. וביאור זה כי המנין מסוג הכמה המתחלק ישיג הנמצאות המזומנים לקבל זה המקרה והם הגופים הנבדלים אחד מחבירו בכמות ואיכות ובהם יפול המספר אבל הדברים שאינם גוף והם פשוטים בתכלית הפשיטות לא יושכל בהם מנין אלא בהיותם עלות ועלולים: (הגה"ה זאת ההקדמה כבר התבארה בפרק א' מטבעי בספר השמע וביאר שם שיחוייב שיגיע אל המתנועע ראשון מפאת עצמו שהוא מורכב ממניע ומתנועע וכל שאר הגלגלים מתנועעים מן הגלגל הראשון המקיף ואם יניעהו שכלו ויתנועע במקרה ואי אפשר מבלתי שינוח ואם מניעו כח מתפשט בו אחר שגשמי הוא בעל תכלית כחו כמו כן בעל תכלית ולא יגיע לאין תכלית א"כ הוא צריך אל מניע מחוץ אינו גשם ולא כח בגשם ולא יתנועע לא בעצם ולא במקרה וכבר הקשינו באלה ההקדמות והקושיות במקומם עומדות): עד כאן הגה"ה
כל מתנועע יש לו מניע בהכרח עד שלא יתנועע התנועה ההיא, כלומר אחר שימות וישאר הגוף לא יתנועע התנועה הרצונית אשר היתה לו בעוד שהיא בחיים ואמנם התנועה הטבעית תשאר בו שיתנועע כל חלק לשוב אל יסודו:
כי כל מה שלמציאותו סבה הוא אפשר המציאות בבחינת עצמו שאם ימצאו סבותיו ימצא ואם לא ימצאו או יעדרו לא ימצא, זאת ההקדמה כתב אבן סיני בעצמו ואבן רשא"ד דחה אותה ואמר אם ידע ענין אפשר מהו לא היה אומר זה. וזה מבואר כי הדבר לא ימלט מאחד משני עניינים או הכרחי או אפשרי וההכרחי יאמר על שני פנים או יהיה מוכרח המציאות כלומר מחוייב או יהיה מוכרח ההעדר והאפשר בדבר הנמצא ובדבר שאינו נמצא, אם היא נמצא נאמר עליו שהוא אפשר העדרו ואפשר שלא יעדר ואם אינו דבר נמצא נאמר אפשר שיהיה או אפשר שלא יהיה אבל בדבר נמצא לא יאמר עליו אפשר המציאות כי אם בדרך שאמרנו. ואיך יאמר אבן סיני על הגלגלים והשכלים שלא סרו מהיותם ולא יהיה זמן שלא נמצאו עם האמינו בקדמות העולם איך יאמר עליהם אפשר המציאות אחר שהיה מאמין בקדמות העולם. אמר המפרש זה דברו כי לא קראם אפשר המציאות שאפשר שלא ימצאו ומציאותם אפשרות אלא שלא ימצאו כ"א בסבה ולא בבחינת עצמם רק בבחינת השי"ת הנמצא בבחינת עצמו אבל אפשריים בבחינת עצמם ומחוייבים בבחינת סבתם: הקדמה כ
היא שכל מחוייב המציאות בבחינת עצמו אין סבה למציאותו כלל ולא בשום ענין. וכבר התבאר שיש שם מחוייב המציאות בבחינת עצמו ממציאות התנועה אשר אין לה תכלית אשר לא סרה ולא תסור לפי דעת אריסט"ו והתנועה מצד מה שהוא כח בגשם ב"ת והוא הגלגל יהיה כח המניע בו ב"ת ולא יתנועע תמיד יתחייב א"כ שאותה התנועה המתמדת מגעת מכח בב"ת והיא הסבה הראשונה:
כי כל מה שהוא בכח ויש בעצמו אפשרות אחד יתכן בעת אחד שלא ימצא בפועל. ביאור זה כאלו תאמר חתיכת הברזל הוא סוף בכח ויש בעצמו אפשרות שאפשר שיהיה סייף או לא יהיה שאם לא קדם לו ההעדר היה נמצא בפועל תמיד:
כי כל מה שהוא בכח דבר אחד הוא בעל חומר בהכרח כי האפשרות הוא בחומר לעולם. ביאור זה כי הכח והאפשרות הם ממשיגי החומר אבל מצד הצורה לא יגיע אפשרות שהוא שלמות הענין ואמתתו והתכלית והשלמות והכל לדבר הוא מפני הצורה:
אם ממינה. רוצה בזה כאלו תאמר תנועת הגלגל המתנועעת תקדם לאותה תנועה תנועה אחרת וכן לכל תנועה תנועה לפי שלא תצוייר התחלה לתנועת הסבוב: אם מזולת מינה, ירצה כי התנועה תמצא בד' מאמרות וכן לכל ב"ח תקדם לתנועה המקומית תנועה אחרת והוא שיתנועע הדמיון מן הדבר הנכסף ואחר יתנועע האדם מהדמיון אשר הוא כח המתאוה לדבר המדומה. כי כל מה שיתחדש יהיה אפשרות חדושו קודם על חדושו בזמן פירוש האפשר לא יתכן לומר אלא בענין שיש לו מציאות ואפשר שיהיה מציאותו על זה התואר או על תואר אחר והאפשרות יהיה בזמן א"כ הזמן נמצא והתנועה נמצאת אחר שהזמן הוא ספירת הקודם והמתאחר אשר בתנועה והתנועה היא במתנועע והוא הגלגל:
הזמן והתנועה נצחיים, מתבארת לפי דעת אריסט"ו בשמע טבעי במאמר ח' בכלל ב' בפרק ב' ו':
פרק א
אמר הרב מורה צדק:
והמניע ההוא חייבהו להניע עצה על דרך משל. ואמרו קצת המפרשים כי עצה על דרך משל הרצון בה העץ שלה וזה דבר פלא עץ מאן דכר שמיה כי העץ לא נזכר כאן רק המקל שני פעמים לפי זה הצורך ועוד שאמרו והוא שיביא בהכות המקל הוא עד נאמן כאמרו להניע עצה הוא ענין זולת המקל ועוד איזה יחס יש לעץ עם האבן או עם היד שנקראהו עץ שלה איננו מחובר עם האבן או עם היד חבור עצמי ולא חבור מקרי שיתכן לומר העץ שלה ועוד החכם הפילוסוף מעתיק נכבד מאד ומדקדק בלשונו ולא יאמר דבר שהוא מותר ולא מה שאין צורך לו ודי לו באמרו להניע האבן בהכות המקל לה מצורף לפרש עצה במקום הזה עץ שלה זר הוא מאד. ועוד איך אמר על דרך משל הוא על דרך האמת שהיד הוא המניע לעץ והעץ הוא המניע לאבן. ובאמת מלת עצה במשמעה כמו עוצו עצה ואמרו שהוא חייבהו להניע עצה על דרך משל כאלו אמר שהחום הטבעי אשר הוא המתנועע הראשון בזאת התנועה בהתנועעו מן הצורה המניעה אשר היא הנפש והיא התעוררה להניעו מצד הנכסף. והוא סתימת החור יחשב כאלו הוא מצווה ממנה בעשיית העצה והמחשבה בהניע הכח אשר בעצבים בתנועה על דרך הנזכרת עד שישלם המבוקש והענין הנרצה. ומה שאמר הרב מורה צדק ואליה ישתלשל כל מניע ומכין בעולם התחתון, כבר ביאר הרב זה בפרק ע"ב מראשון, אמר כשיתנועע זה הגשם החמישי בסבוב תתחדש ביסודות תנועה הכרחית וכו' עורה לקראת אותו הפרק וראה מה שאמר בו:
יהיה א"כ מציאות אחד בפני עצמו על העדר החיוב. אמר אריסט"ו במאמר הל' במה שאחר הטבע הנח כבר מצא מה שיניע שלא יתנועע, ומפני שכבר מצא מתנועע שלא יניע וג"כ מניע ומתנועע הנה כבר ימצא דבר מניע ושלא יתנועע, וביאור זה כאשר נמצא הקצה האחרון פשוט והוא היותו מתנועע לבד הנה יחוייב שימצא הקצה המקבילו פשוט, ולפי שכל מורכב משני מקבילים ימצא אחד מהם נפרד מחבירו יחוייב שימצא האחד נפרד גם כן:
וזה מבואר באמצעות בהנעת כולם. רוצה בזה שהוא כאלו תאמר הגלגלים כלם מורכבים ממניע והוא הנפש אשר בה מתנועע והוא הגלגל והגלגל היומי והמקיף בכלם מורכב ממניע וממתנועע והוא הנפש אשר בו יחוייב א"כ שימצא מניע לא שיתנועע כלל לא בעצם ולא במקרה והוא התחלה הראשונה המניעה לגלגל, ואמרו ויתנועע מזולתם בעת שיניעו הרצון בזה שאותם המניעים אשר הם כמתנועעים יתנועעו מזולתם במקרה ואי אפשר מבלתי שינוחו אלא שממשיך להם התנועה המניע הנצחי אשר לא ישתנה. והפירוש האמתי באמרו באמצעות הנעת כלם שכל גלגל וגלגל מתנועע מזולתו עד הגלגל המקיף והוא המניע את כלם בתנועתו והוא המתנועע הראשון מפאת עצמו ואין גשם אחר חוצה לו יניעהו ויצטרך אל מניע מחוץ יניעהו לא גוף ולא כח בגוף ולא יתנועע לא בעצם ולא במקרה והוא השם יתברך:
והאפשר במין אי אפשר בהכרח מבלתי היותו. הרצון בזה שאם לא יצא האפשרות לפועל בעת מן העתים באחד מאישי המין לא יהיה אפשר אבל נמנע ואין זה דומה אל האפשרות והכח אשר באיש אחד לעשות פעולות מה או ללמוד חכמה מן החכמות כי הכח אשר בו הנה יתכן שלא יצא לפועל ולא יהיה בזה בטל טבע האפשר כי יתכן שיצא לפועל באיש אחד. במה שאמר הר"ם מורינו שאם היה כל נמצא פועל תחת ההויה וההפסד יהיו כל אחת מן הנמצאות אפשר ההפסד, יש לי ספק גדול לקוצר שכלי ומעוט הבנתי כי מי יוכל לבא לתכלית עומק אדוננו. וזה שהוא מבואר לפי דעת אריסט"ו שכל מה שהוא נופל תחת ההויה וההפסד הוא מחוייב ההפסד שכבר ביאר בפנים רבים שכל הווה נפסד וכל נפסד הווה והרב מודה לו וזה לא יזיק לאמונתנו שאנחנו נאמר בשמים שהם נבראים לא הווים ויכול השם להעמידם לנצח אם ירצה, אמר הרב מורינו והאפשר במין אי אפשר בהכרח בלתי היותו וראוי שיפסדו הנמצאות כלם. יש לאומרו שיאמר ומה הסבה המונעת שלא יתקיימו שני חלקי האפשר במין באישים מתחלפים וקצתם יפסדו וקצתם לא יפסדו כי כן טבע האפשר שאדם על דרך משל אפשר שיחלה קודם שימות ואפשר שלא יחלה ושני האפשריים מתקיימים כמו שמתים בלא חולי כמתי מלחמה הרוגי מלכות וטובעים בים ומיתה פתאומית וכן האדם אפשר שיהיה חכם ואפשר שלא יהיה או גבור או חלש או עני או עשיר והכל מתקיים באישים מתחלפים א"כ איך ראוי שיפסדו הנמצאות כלם אם ההפסד אפשרי והנה החוש יעיד בכל אישי המין ב"ח שההפסד אינו מכת האפשר אבל הוא מחוייב שהרכבתם הם סבת הפסדם. ולא יכולתי להבין עומק אדוננו למה קראו אפשר:
כי כל גשם אמנם הוא אחד מפני ענין נוסף בו על היותו גשם, פירוש שהמתדמים מצד שכלם שווים בצורת הגשמיות שהם הג' רחקים והם מתחלפים זה מזה שהגשם האחד אינו דומה לגשם האחר אם כן הוא בעל שני ענינים בהכרח:
פרק ד
שזה הענין קשה להשיג שיהיה הגלגל בעל נפש, ואין זה ענין המאמר באמרנו שהוא בעל נפש שיהיה בנפש האדם או זולתו להדמות במה שהשיג, רוצה בו כי ההדמות ההוא מחייב לו התנועה כי החשוק ההוא יניעהו לא יהיה פועל התנועה אבל בעבורו התנועה, ובאותו ההדמות יש שלשה תנאים. הראשון שיהיה לנפש הדורשת ההדמות ציור לזה התואר הדרוש ולעצמות החשוק שאם לא היתה ברצונה דורשת מה שלא תדעהו והוא שקר. השני שיהיה אותו התואר אצלה נכבד ואם לא לא יצוייר הכוסף בו. השלישי שיהיה אפשר הגעתו בחקה כי אם היה נמנע לא תצוייר בקשתו ברצון שכלי צודק כי אם בדרך המחשבה והדמיון אשר הוא מקרה הנה הוא קרוב ולא יתמיד עולם ועד, אם כן אין ספק שיהיה לנפש הגלגל השגה להדר זה החשוק ויעיר ציורו זה ההוד חשקו אשר מגמתו להביט ולהשתכל אל צד המעלה ותשתלח ממנו התנועה המגעת אותו אל הדרוש מן ההדמות. א"כ יהיה ציור ההוד סבת החשוק והחשק סבת הדרישה והדרישה סבת התנועה ויהיה זה החשק הוא הראשון האמתי והראשון ממנו להדמות בו ואין לו כח בעצם שהוא ההויה וההפסד לפי דעתם שחושבים שהוא בלתי מחודש, ויש לו התמונה הנכבדת שבתמונות ויש לו הזוהר והספיריות, ואמנם נשאר לו דבר אחד שאי אפשר שיהיה בפועל במצב מן המצבים כי כל מצב שהונע אפשר להניעו על מצב אחר, כי אי אפשר שיהיה על שני מצבים בעת אחת ולולא יהיה לו זה השיעור בכח היה קדום הדמיון מן השכלים המופשטים ואין קצת המצבים יותר ראוי לו מקצת עד שידבק בזה ויעזוב הנשארים, ואחר שאי אפשר שיהיה בכל המצבים בפועל ואפשר להיותו בכח במין בא זה אחר סור זה כיון שיהיה כל מצב לו בפועל ושיהיה תמיד זה אחר זה כדי שיהיה בכל המצבים תמיד לו בפועל דבר, כמו שהאדם עבור שלא היה יכול להשאר באישו בפועל סבב השאר מינו בבא זה אחר סור זה, ולתנועה הסבובית ג"כ סגולה בהיותה בפועל רחוקה מן השינוי והחלוף כי התנועה הישרה אם היתה טבעית תשתנה אל המרוצה בסופה ואם היתה הכרחית תשתנה אל ההשקט בסופה, והסבובית תעמוד במדרגה אחת, הנה אם כן הגשם השמימיי כשישתדל להשלים מן המצבים בנפשו בפועל תמיד כבר התדמה אל העצמים הנכבדים בתכלית מה שאפשר בנפשו ותהיה דרישתו ההדמות עבודה לרבון העולמים, כי ענין העבודה ההתקרבות וענין ההתקרבות דרישת הקורבה וענין דרישת הקורבה שיקרב ממנו בתארים לא מקום. כל זה מאמר אבוחמ"ד בספר כונות הפילוסופים. ובמאמר הל' אמר אריסט"ו שהם קונים שלמות עצמם כונה ראשונה ויגיע מהם שלמות לזולתם בכונה שנית, והמניעים אותם שהם השכלים הנפרדים הם מניעים על צד שהם פועלים לתנועה ועל צד שהם תכלית לתנועה, והמשל בזה צורת המחצי שמצד שהוא בנפש הוא פועל התנועה ומצד שהוא חוץ לנפש הוא תכלית התנועה כאשר יגיע אליו. אמר וכן ראוי שיובן במניעי הגרמים השמימיים שהם מניעים על שני הפנים מבלתי שימנו ויתרבו, הנה מפני שאותן המושכלות צורות להם הם מניעים על הדרך הפועל ומצד שהם תכלית להם מתנועעים להם על צד התשוקה, ואם יאמר אומר אחר שהיה מה שיצוייר מאותן הצורות הוא מציאותן מה צרכם אל התנועה שאלו היה ציור עושה הארון הוא מציאות הארון לא התנועע לעשות הארון, ונאמר שהם אמנם יתנועעו לפי שהם ישכילו מנפשם לפי ששלמותם ועצמם אמנם הוא בתנועה כמו מה שישכיל אשר יתנועע לשמור בריאותו ששמירת בריאותו אמנם הוא בתנועה, ועוד שהם ישכילו שהתנועה היא לאשר יוציאו מה שהוא בכח באותן הצורות הנבדלות אל הפועל והם הצורות ההיולניות, כי מן הדומה שיהיו לאלו הצורות ב' מציאיות מציאות בפועל והוא המציאות ההיולאני אשר להם המציאות בכח אשר להם באותן הצורות, ורצוני בכח הנה כמו מה שנאמר שהצורות המלאכתיות להם המציאות בפועל בהיולי ומציאות בכח בנפש, ולזה מה שיראו שאלו הצורות להם שני מציאיות מציאות נבדל ומציאות היולי והנבדל הוא סבה לאשר בהיולי נמצא שבתנועה הם קונים מציאותם כונה ראשונה ומציאות השפע והטוב לזולתם בכונה שנית, משל זה שמי שהניע לשמור בריאותו בעשיית מלאכה מן המלאכות כונה ראשונה לשמור בריאותו וכונתו השנית אמנם הוא פעולת אותה המלאכה. ואנחנו מאמיני הדת האמתית אומרים שהשם בראם והרצון בבריאתם מציאות עצמם ובתנועתם קיום זולתם, וזהו שאמרה תורה למשול ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך ולולא האור לא יתקיים העולם השפל ובתנועתם יתערבו היסודות קצתם בקצתם והם ההתחלה לכל מתהוה וארבע כחות מגיעות מהם הכח המתחייב העירוב וההרכבה וכח יתן הנפש הצומחת לכל צמח וכח יתן הנפש החיה לכל חי וכח יתן הנפש המדברת לכל מדבר, והש"י ברצונו שהוא עצמו שמהו התחלה לנבראים בעולם השפל כמו שאמר אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים, כאלו אמר הגלגלים הם חלקם ונחלתם והם משפיעים הטובות בעולם השפל ברצון השי"ת. אמר הפילוסוף שהשכל אשר יניע הגלגל יניעהו בדרך החשק כי אחר שגשם הגלגל הוא בעל תכלית כחו ב"ת ויהיה תנועתו נפסקת אם לא שיגיע לו כח מכח מניע לבלתי תכלית מופשט מן החמרים אשר לא ישתנה, וזה הכח אשר יגיע לו הוא מצד הציור שיצייר הגשם הגלגלי שיתדמה לו בקיום כמו שהוא קיים ויהיה על מין המצבים בפועל תמיד אחר שאי אפשר לו שיהיה בכל פרטי מצביו בפועל תמיד אבל פעם בכח ופעם בפועל. אמנם יש אחרים שירצו כענין ההדמות קיום עצמם וקיום זולתם כמו שביארנו בחלק שני בפרק ד'. ובכאן יש ספק אחר שכח נפש הגלגל הוא בעל תכלית איך יגיע לו הכח המתמיד בעבור הציור לבד והוא שתרצה להדמות לחשוק לקיום והוא היות הגלגל על מין המצבים בפועל תמיד לאין תכלית והוא שקר שיגיע לכח ב"ת מצד הציור לבד כח לאין תכלית אם לא שתגיע ההשפעה על הנפש הגלגלית אם בכונת השכל הנבדל ממנו בשפע יגיע מעצמות השכל הנבדל ואם בלא כונת והוא בזה הענין בשכל הפועל הנותן הצורות לכל מוכן ומזומן לקבל אותה הצורה בלי כונה ממנו, ויתכן לפי זאת ההנחה בשימצא אדם משכיל והוא בתכלית השלמות ויש לו שכל בפועל תמיד ואין לו שום עסק בשום דבר מעניני העולם רק מחשבתו נקשרת תמיד בעליונים ונפש ציורו קשורה בעצם השכל הפועל ויהיה ציורו תמיד להדמותו אליו ולהיות עומד מתמיד קיים כמוהו אחר שכחו בעל תכלית כי בזה הענין יוכל לדמותו בנפש הגלגל בעבור ציורו יתקיים לעולם אחר שנפש הציור לגלגל הוא נותן הקיום וההתמדה, לא בעבור גשמו עם היותו בתכלית השלמות והחשיבות ולא מצד גדלו ומצד היות לו התמונה היותר נכבדת שבתמונות והוא הכדיריות והספיריות והבהריות ולא בעבור שאין הפך לו, כי אם היה קיומו סבת זה ולא בעבור הציור נאמר שהפסדנו אנחנו בעבור היותנו מורכבים מההפכים, אבל אחר שנניח שלולא נפש הציור תפסק תנועתו מבלתי שנשגיח לשאר מעלותיו אבל נפש הציור הוא סבת קיומו והיותו מתנועע בלי הפסק, כן נוכל לומר שנפש ציור המשכיל הרמוז בדרך שהונח הוא סבת קיומו לעד מבלתי שנשגיח אל היותו מורכב מהפכים, דלא כן הדבר שאין נפש הציור המשכיל לשכל הפועל אשר הוא סבת הוצאת שכלו מן הכח אל הפועל והוא הנותן צורתו לא בעבור זה יתקיים המשכיל, כן נאמר שאין נפש ?ציורו סבת קיומו אחר שכחו בעל תכלית. ואם יאמר ציורו הגדול אשר הוא יותר מציור זה המשכיל הוא יחייב לו התמדת התנועה. או יאמר שנפש ציורו אינו ממין ציוריו אבל הציור יאמר עלינו ועליו בשתוף גמור, נשיב כי ביחס שכלו אל השכל החשוק הנפרד אשר הוא סבתו כן יחס שכלנו אל השכל הפועל אשר הוא סבתנו, וכערך ציור נפש הגלגל אל ציור השכל אשר הוא חשוקו כן יחס שכלנו אל השכל הפועל. ואם יאמר נפש הגלגל ציור להתמיד בלי הפסק והאדם המשכיל כמו אריסט"ו וזולתו תפסק אותו הציור בעת המאכל והמשתה או בעודם ישנים, נשיב לו לא ימות האדם בעת שיאכל ובעת שישתה ולא בעת שינום, ואם הציור יתחייב ההתמדה והקיום אין ראוי שתגיע להם בטול הכח בעת הציור והם תמיד בציור בלתי אלו העתים, אכן יש לנו לומר אחר שהגלגל בו כח ב"ת יתחייב לו מהציור לבד הקיום וההתמדה. ואם תאמר האדם השלם אשר הוא בציורו תמיד אי אפשר שלא הגיעוהו מקרים וחליים או מרוע מזגו או משנוים יגע למזג מחוץ ובעת החולי יגיע לו הבטול מהציור אמנם הגלגל הוא בטוח ממקרים ומפגעים אחרים ואין גשם אחר חוצה לו יפעל בו א"כ לא יגיע בו בטול הציור, נשיב כי אחר שכחו יש לו תכלית ואפשר שיגיע אל העדר התנועה והציור ימנעהו מאפיסת הכח ומבטול התנועה. כן ראוי לנו שנאמר שהאדם השלם ימנעהו עצם הציור שלא יגיעו לו חולי מהחליים, ובתורה ראינו שהש"י הבטיח יראיו מהסיר מהם כל חולי ולא הבטיחם מן המות א"כ אם בעבור הציור יגיע לגשם הכדורי הקיום וההתמדה היה לנו לומר ג"כ באדם השלם שיגיע לו מכח ציורו אם היה משתדל בזה תמיד הקיום וההשאר, ולא ימנעוהו מזה הרכבתו מן ההפכים כמו שהכדור לא ימנעהו כחו אשר הוא ב"ת מהשאר התנועה בעבור כח הציור עם חשק ההדמות, ואחר שיצא מהנחתנו כי אין הציור והחשק מספיקים בזאת התנועה המתמדת אחר שדעתם הוא שכח הגלגל הוא בעל תכלית, יש לנו לומר לפי דעת אריסט"ו שאמר במאמר הל' והנמשכים אחריו שהש"י עלה למציאות השכל הראשון ועלה למציאות גלגל המקיף בכל אשר הוא היותר נכבד שבגלגלים כמו שהשם ית' הוא היותר מעולה והיותר נכבד שבשכלים שהוא מחוייב המציאות והוא סבת מציאות כלם, ולפי דעת הפילוסופים שמאמינים ואומרים שמהש"י לא נתחייב אלא שכל אחד ולא נתחייב ממנו גשם כל גלגל שאינו משותף עמהם בהנעת הגשמים, אבל הם חושבים שמהשכל הנאצל מהש"י נאצל שכל אחר והגלגל המקיף בכל ומאשר הוא מחוייב המציאות בבחינת סבתו חוייב ממנו שכל השני ומצד שהוא אפשר המציאות מצד עצמו נתחייב ממנו הגלגל המקיף, וכן כל שכל ושכל יתחייב ממנו שכל ויתחייב ממנו גלגל עד שיגיעו אל תכלית המונח, ואחר שנתחייב משפע השכל הגלגל עם התמונה היותר נכבדת שהוא הכדוריות והתכונות המעולות שהם הספיריות והבהיריות והנפש והשכל אשר בו יהיה הציור נוכל לומר כמו שנתחייב ממנו כל אלו הענינים נתחייב ממנו התנועה התמידית, לא שהגלגל יגיע לו מנפש ציורו התנועה המתמדת כמו שאנחנו לא הגיע לנו מנפש ציורנו הקיום וההתמדה מהשכל הפועל רק הכח וההכנה לבד ולא נתן לנו בטבע שנהיה שכל בפועל אבל הוא לנו באפשרות, וכן לא נתן לנו בטבע שנהיה קיימים רק במין כמו שהגלגל קיים באיש, א"כ אין בנו דבר שימנענו מהיותנו כלנו הווים נפסדים ולא יועיל בין שלם ובלתי שלם אחר שאין עצם הציור לבד נותן הקיום וההתמדה, ואין הפרש בין שלם לבלתי שלם אם לא בהשאר הנפשות שנפש השלם היא קיימת לעולם לפי דעתם ולפי דעתנו כמו כן, או נאמר שכל שכל שנתחייב ממנו גלגל לפי דעתם ימשיך לו העמידה והקיום תמיד לא שהתחייב מעצם ציורו וחשקו אותה התנועה המתמדת אחר שכחו בעל תכלית. ומה שהביא אריסט"ו לזאת ההנחה לפי שהוא אינו מאמין בסבה פועלת א"כ השי"ת אינו התחלה לגלגל היומי רק על צד ההנעה והצורה והתכלית וזה שישכילהו הגלגל מצד שהוא חשוק והוא סבת השארותו והשארות חלקי העולם, והחשוק סבה למשכיל באלו הצדדין השלשה, וכן הוא התחלה לשכל הראשון על צד הצורה והתכלית והוא שיציירהו השכל הראשון והוא צורתו ותכליתו מצד קיומו בו, וכן נאמר שכל הגלגלים יציירו התחלותיהם מההתהלה הראשונה ולא יחייב זה רבוי בעצם האלוה מצד רבוי המציירים, לפי שכל אחד יציירהו בצד מתחלף ובאופן מתחלף אחר שהעלה איננה עלה אלא מצד הציור כי המצוייר עלה למצייר וא"כ אין שם לא חיוב ולא פועל ולא הגעה, כי אלו כלם תארי הסבות הפועלות והוא אינו מאמין בסבה פועלת. ומה שאמרו קצת הפילוסופים האחרונים שהאחד לא יגיע ממנו אלא אחד אמר אבן רשא"ד שהיא הקדמה שקרית כוזבת, לפי שאם רצו בזה שהאחד לא יגיע ממנו אלא פשוט הנה אין שם יגיע דבר ממנו אלא דבר אחר כי מה שחוייב בראשון חוייב בשני כי אם לא יגיע מהראשון א"כ אלא פשוט כן לא יגיע מהשני אלא פשוט וכן מהשלישי ואיך ימצאו הגלגלים וכבר אמרנו שלא יתכן בזה דרך חיוב כלל, והוא הרחיב המאמר בו במה שאחר האמצעי ובארוך במאמר הלמ"ד, וכל מה שאמרנו הוא לפי דעתם בקדמות העולם אמנם לפי דעתנו השי"ת בכונתו אשר אינה ממין כונתנו ברא השכלים והגלגלים והעולם השפל כפי מה שגזר רצונו לעת שרצה, ואם באמת יש לנו לומר כמו שהוא קדמון בלי ראשית ידיעתו קדומה בעצמו והיא המחייבת הוית הנמצאות כלם לעת שרצה בלי שנוי ותמורה, ואין לומר בזה שיצא מן הכח אל הפועל אחר שאין שם דבר רמוז אליו שיהיה אפשר שיאמר לו זה הדבר הרמוז אליו היה לו דבר בכח ואחר שב בפועל כמו שיש לומר בטפת הזרעים שיש להם דבר בכח ואחר ישובו בפועל והם הדברים המתהוים מהם, וכמו כן אין לו מונע מצד עצמו רק עצם הרצון כי אין לו מונעים שימנעוהו ולא מחדשים שיחדשוהו והוא אשר הטביע בגלגלים הכחות המצויות בהם והוא התנועה המתמדת והוא אשר השפיע להם הנפש והשכל אשר בו יציירו וישיגו השי"ת וישיגו שאר השכלים הנפרדים אם הם סבות מציאותם ברצון המחוייב המציאות או הוא אשר ימשיך להם העמידה והקיום תמיד ושמם מנהיגים לזה המציאות השפל, כמו שאמר הכתוב ולמשול ביום ובלילה ונאמר בסדר התפלה להיות מושלים בקרב תבל, ותנועתם היא ברצון הבורא קיום עצמם וקיום זולתם והם בעלי חומר ההוה הנפסד, ואם היתה כונתם ברצון היכול הנהגת העולם השפל אין לומר בזה איך יהיה מציאות הנכבד בעבור הפחות, כי בהיות מלך ממנה אחד משריו להיות פקיד על ארצו אע"פ שזאת ההנהגה והפקידות בעבורם, אין לנו לומר שהמונהג יותר נכבד מהמנהיג, אחר שהמנהיג הוא המדריך המיישיר והכל יראים ממנו והכל סרים אל משמעתו וכל ממרה דבריו בן מות הוא, האין זה שלמות גדול ושררה נכבדת אחר שלא ירים איש את ידו ואת רגלו זולת רצונו אם המלך המושל בארץ הוא בעבור העם ואם אין עם אין מלך, והכל יראים ממנו יראה גדולה, והוא סבת חייהם וקיומם וסידר משפטים ישרים אשר בהם יסודר קבוצם ולולי הסדור המגיע ממנו והיראה והפחד היו הורגים זה את זה ויגיע להם ההפסד הגדול, האין זה מעלה גדולה למלך המושל והם כלם יראים באים לפניו ומשתחוים לו וכורעים אליו וכל אחד יישר דרכו שלא למרות מאמריו ודבר שפתיו וכל אחד יפנה למול הדברים הנכספים לו כדי למצא חן בעיניו האין זאת מעלה גדולה ונכבדת, כן נוכל לומר ?שהשי"ת בכונה ממנו המציא אלו הגלגלים הנכבדים מכוונים לעצמם להיותם נמצאים נכבדות יקרות בתכלית העלוי והחשיבות ויש להם התקרבות עם המלך קורבה גדולה אחד המשרתים רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות, ולרוב מעלתם ויקרתם שמם מנהיגים מושלים בקרב תבל הם מנהיגי מציאות עולם השפל כפי רצונו וכונתו כמו שאמר הכתוב הידעת חקות שמים תשים משטרו בארץ, ולפי דעתנו אנחנו מאמיני החדוש שהשם ברא השכלים והגלגלים והיסודות והכל בעתה, ולפי דעת קצתנו שהשם ברא השכל הראשון ובאמצעותו נבראים השכלים כלם בהדרגה, וכן הגלגלים נאצלו מהם החומר הראשון והיסודות או מהשכל הפועל והוא הנותן צורות בחמרים אחר שהמציאם הוא בעצמו או באמצעות יחוייב שיגיע השפע ממנו להמשיך להם מציאותם ולהתמידם או באמצעות יגיע השפע האלהי לשכלים הנפרדים וימשיך להם הקיום וההתמדה ומהשכלים אל הגלגלים אשר השכלים מהם הם סבת מציאותם לפי אחת מהדעות, ומהגלגלים ליסודות אשר הם המערבים אותם בתנועתם לקבל הצורה מנותן הצורות או ארבע כחות מגיעות מהם לפי דעת אחרים כח יחייב העירוב וההרכבה וכח יתן הנפש הצומחת לכל צמח וכח יתן הנפש החיה לכל חי וכח יתן הנפש המדברת לכל מדבר, ולא בעבור זה נאמר שהנכבד בעבור הפחות ולא המונהג יותר נכבד מהמנהיג, ומפני זה נקרא הש"י צורת העולם ותכליתו לפי שקיום העולמים כולם בו שהוא מתמיד מציאותם ומעמידם או בעצמו או באמצעות קצתם לקצתם כמו שאמרנו, אבל הכל הוא בהשפעת המגעת ממנו, ואמר הכתוב וישבע בחי העולם והוא קיום העולם כלו ואין לו עמידה בו. ומה שאמרנו למעלה שקצת הפילוסופים אומרים שהשכל הנאצל מהש"י יתחייב ממנו הגלגל המקיף ושכל מניע הגלגל אשר ילוה אליו, וכן מהשכל השני יתחייב שכל אחר וגלגל וכן כלם, וכינו כל שכל ושכל בשני תארים והוא היותו מחוייב המציאות בסבתו והוא אפשר מצד עצמו, והוא מצד שהוא אפשר בכח ומצד שהוא מחוייב בפועל הנה בו רבוי מדבר ידמה החומר ואחר ידמה הצורה, אשר ידמה החומר הוא האפשרות ואשר ידמה הצורה הוא החיוב אשר לו מזולתו. זה השכל הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואיננו מורכב כלל אין חלק לו ולא קצה ולא חלוקה ואין בו אפשרות בזמן, ואין למחוייב המציאות שום קדימה עליו, ואיך יקרא אפשר מצד שהוא נתלה בזולת כי הוא בזה הענין כמו השמש והאור שהשמש הוא סבת האור ולא ימצא זה בלא זה ואיך יהיה לענין אחד שאין הרכבה בו שני תארים קיימים והוא החיוב והאפשרות כי החלק בעצמו אשר הוא מחוייב אותו החלק יקראוהו אפשר והם ב' דברים מקבילים, והדבר עצמו אשר קוראים אותו חומר הוא הדבר בעצמו קוראים אותו צורה והעצם בעצמו אשר הוא הפועל הם מכנים אותו בכח ואלו דברים סותרים, ואיך ימצא בזה העצם הפשוט זה הרבוי אשר מהאחד יתחייב שכל והוא מצד היותו מחוייב ומצד היותו אפשר יתחייב גלגל, אין זה החיוב והאפשרות מצד שיש לו חלק בעצמו הוא אפשר וחלק אחר מחוייב כי החלק המחוייב הוא החלק האפשר כמו שאמרנו אלא שהם מכנים אותו בשני צדדים, ואין זה אלא כמי שיתאר הדבר האחד בשני שמות מתחלפים והוא בעצמו דבר אחר, כמו שיתאר האריה בלביא וליש, ואם זה כן שזה העצם הפשוט הוא בעצמו דבר אחד כמו שיראה באמת א"כ המחוייב והאפשר הם שני תארים לדבר אחד ואיך יתחייבו שני דברים משני תארים אשר לעצם אחד אחר שהחלק המחוייב בעצמו הוא החלק שקורים אותו אפשר, א"כ כשהם אומרים מצד שהוא אפשר נתחייב ממנו גלגל כאלו יאמרו מן האפשרות שהוא תואר לבד יתחייב גלגל ואיך יתחייב דבר מתואר, ואמרם אפשר כאלו יאמרו שאינו מחוייב ואיך יתהווה דבר משלילה, ועל דרך האמת למי שיפליג בעיון בזה הענין יראה שמהעצם האחד יתחייבו מציאיות חלוקים. כמו שנראה מן הענין הנמצאים אתנו והוא האש שהוא עצם אחד יתחייבו ממנו דברים רבים מתחלפים, שהוא ישרוף וילבין וישחיר ויבשל ויתיך ויקפיא, אמנם הפילוסוף אשר הלך בזה הדרך ומי שנמשך אחריו ברחו מלומר בביאור שמהעצם האחד יתחייבו עצמים חלוקים, בעבור שאמרו שהשי"ת לא נתחייב ממנו אלא דבר אחד והוא השכל הראשון, ולא רצו לומר שנתחייב ממנו גלגל ולא שיניעהו, כי אמרו שאם היה זה היה לו שתוף עם השכלים האחרים בהנעת הגשמים, והחליטו המאמר שמחוייב המציאות שהוא הש"י לא יתחייב ממנו אלא שכל אחד לבד, וכבר אמרנו למעלה מה שבמאמרם מן המום והטעות. ולכן לא מצאו דרך שימלט להם שמהשכל הנאצל ממנו יתחייב ממנו עצמים מתחלפים אם לא שיאמרו שהוא מחוייב מצד סבתו ואפשר מצד עצמו ומצד החיוב נתחייב שכל ומצד שהוא אפשר נתחייב גלגל, והנה נראה במי שירצה להשתכל באמתת הדברים שמה שאמרו בזה שאין לו שורש ולא ענף ולא הרויחו בזה כלל, אבל יראה שהיוצא מדבריהם שמהעצם האחר יתחייבו דברים מתחלפים אע"פ שלא יבארו זה, אמנם הערימו זאת ההערמה שמצד שהוא מחוייב נתחייב ממנו שכל ומצד שהוא אפשר נתחייב ממנו גלגל לסבה אשר זכרנוה. ודעת אריסט"ו במאמר הלמ"ד ובביאור אבן רשא"ד במאמריו יראה תכלית ההראות שהשכל הראשון והגלגל המקיף הם עלולים משי"ת והוא יניע הגלגל המקיף על דרך החשק וכן כל שכל ושכל עלה לשכל אשר תחתיו וגלגל אחד. עוד יש לי טענה אחרת לטעון נגד אלו שאמרו שהמחוייב המציאות לא יחוייב ממנו אלא אחד, וכן יש לי טענה נגד אמרם שידיעתו לנמצא סבה לנמצא ואמרו כי בידיעה אחת פשוטה ידע הידועים כלם, לא שערי הטענות עליהם בזה הדרוש נעולים בפנינו, שלא נוכל לומר שהידיעה ההיא הפשוטה חייבה כל הנמצאות כפי מה שהם אם מציאות שכלים נפרדים ואם מציאות הגלגלים ואם מציאות השפלים אחר שהוא יודע בידיעה אחת כל הידועים ויהיה ציירו סדר הכל בידיעה פשוטה סבה להשפע הכל ממנו על הדרך שירצו, והוא שיהיה זה בלי כונה שהם ירחיקו ממנו הכונה לסבה מה כמו שאמר אחר זה, ועוד אומר כי הציור לדברים הם בענינים מתחלפים, אם ציור הדבר ודעת אמתתו וגדרו שאין בזה הציור רק ידיעת הענין לא שיתחדש מן הציור לבד דבר, כמו ידיעת גדר האדם והוא חי מדבר, וידיעת גדר הרעם שהוא הכבות האש אשר בעבים, וגדר קדרות הירח שהוא עמידת הארץ בינה ובין השמש. ואם אי אפשר לזה בלא כונה שיהיה כונתו אל הידיעה נניח שאין זה כונה, אמנם הידיעה לדברים שיתחייבו לאותה היריעה ויהיו הדברים נמצאים לסבת אותה הידיעה איך יצוייר בשום פנים שלא תהיה הידיעה רגע אחת קודמת למתחייב מן הידיעה ואם קדמה רגע הידיעה לנמצא המתחייב מן הידיעה יהיה אותו הנמצא מחודש, ואל תשיבני במה שאמרתי רגע שהוא מורה על זמן שאני רוצה בו שעור זמן לא זמן עוד איך יצוייר שיהיה זה בלא כונה אחר שהידיעה חייבה המציאות כלו כפי מה שהנחנו או מציאות האחר כפי מה שהניחו, וכמו שהם בורחים מליחס לו ידיעה שיהיה אותה הידיעה מחייבת לנמצא שמאמרנו ידיעתו הנמצא סבה לנמצא מורה על היותם בלתי נמצאים רק בהיות הידיעה קודמת, כ"ש שיש לנו לומר שהכונה נמשכת לנמצא המתחייב מן הידיעה, ואם יאמר אומר שמה שאמר שידיעתו הנמצא הוא על צד ההנעה והצורה והתכלית, לא שיובן מזה שיתחדש נמצא מן הידיעה א"כ מה לנו ליחס זה הענין לידיעה, כן דרך כל נכסף בכוסף יהיה יודע בו או בלתי יודע יהיה בעל נפש או בלתי בעל נפש, אמנם באמת אחר שהונח שידיעתו הנמצא סבת הנמצא הוא כענין העושה מעשיו שיש לו קדימה על הנעשים ממנו, וכמו כן יתחייב מזה שלא יהיה רבוי ידיעות אחר שהכל נמשך לידיעתו, ועוד איך אפשר שתהיה הידיעה לנמצא שלא תהיה שם כונה, אחר שהנמצא ההוא חלוק במינים מתחלפים רבים כי זה פליאה היות הגלגלים המתחלפים עם רוב גדלם וכוכביהם המתחלפים ומציאות המינים המתחלפים בעולם השפלים כמה יש בהם מן הפליאה שיתחדשו התמונות המתחלפים והאברים המתחלפים לכל מין ומין מהב"ח שיהיה זה בלי כונת מכוון ורצון רוצה, אין זה רק עומק מחשבות להתנכל כנגד התורה הקדושה ולבטלה מעיקרה באלו האמונות הפחותות ואלו הדמויים הריקים, אכן אנחנו קהל בעלי הדת נאמין בתורת אלהינו המאמתת שיש בורא ממציא לכל הנמצאים בעת שרצה והוא משגיח השגחה שלימה יודע הצפונות ותוכן לבות כמו שאמר ירמיה גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, ולא יתכן שיהיה השכל המניע הגלגל העליון הוא המחוייב המציאות, שכבר השתתף עם השכלים האחרים בענין אחד והוא הנעת הגשמים. פירוש במה שאחר במאמר הלמ"ד במאמרי אריסט"ו ובפירושי אבן רשא"ד יראה תכלית ההדמות כי הש"י מניע השמים הראשונים שהוא הגלגל העליון המקיף בכל והוא שיניעו כמו שיניע החשוק חשוקו, ואמר במאמר וההתחלה הוא הציור בשכל ומאלו העצם הוא ראשון אמר עוד ויניע א"כ כאוהב לאהוב המנועעו הנה יניע אותן הדברים האחרים, ופירש אבן ראש"ד וזה שהשמים הראשונים יתנועעו מזה המניע בתשוקה אליו, ר"ל שיתדמו בו בשיעור יכלתם כמו שיתנועע האוהב לאהוב יתנועעו שאר הגרמים השמימיים על צד התשוקה לתנועת גרם הראשון, ואמר במקום אחר ואולם שיש עצם מה נצחי ובלתי מתנועע נבדל ממוחשים הוא מבואר, וכבר גלינו שאי אפשר שיהיה לזה העצם גודל כלל אבל הוא אין חלק לו ולא חלוקה לפי שהוא יניע זמן אין תכלית לו, וג"כ יתבאר שלא ישתנה כי כל התנועות אחר המקומות, וכל זה הוא מבואר ממה שנאמר שהוא מדבר בהתחלה הראשונה, ואמר במקום אחר כי התחלה וראשון כל היות הנה לא יתנועע לא בעצמו ולא במין מהמקרה ושהוא יניע התנועה הראשונה הנצחית האחת ג"כ, ואמר אבן רש"ד בפי' וההתחלה לזה הוא מה שביארנוהו קודם מאשר ראשון הנמצאות והתחלתם הוא דבר בלתי מתנועע לא בעצם ולא במקרה וזאת ההתחלה היא אשר תניע התנועה הראשונה הנצחית האחת המדובקת ר"ל התנועה היומית. ואמר במקום אחר ואמנם מה שאמרו אחרים מאשר בכאן עצם יותר קודם ממניע הכל הוא דבר בטל, וזה שכל עצם מהעצמים הוא התחלה לעצם המוחש על שהוא מניע ועל שהוא תכלית, ולזה מה שאמר אריסט"ו שאלו היה בכאן עצמים לא יניעו היתה פעולתם בטלה, ואמנם אשר הניעם אל זאת המחשבה הוא הקש שיעמוד על הפסדו מי שהרגיל מעט בזאת החכמה, וזה שהם אמרו יראה מענין אלו השכלים שקצתם מתחייב לקצת על מה שיתחייב העלול לעלה והמסובב מהסבה, והעצם הראשון יחוייב שיהיה אחר בתכלית ופשוט בתכלית והפשוט לא יגיע ממנו אלא אחד ומניע השמים הראשון יחוייב ממנו נפש השמים הראשונים ומניע הגלגל אשר ילוה לו הנה יחוייב שיהיה בלתי פשוט הנה לו עלה יותר קודמת ממנו. וזה המאמר מדומה וזה שאין שם הנעה ולא חיוב ולא פועל עד שנאמר שהפועל האחד יחוייב שיהיה מפועל אחד, ואמנם שם עלה ועלול על צד מה שנאמר שהמושכל הוא עלה למשכיל, וכאשר היה זה כן הנה אינו נמנע במה שהוא בעצמו שכל ומשכיל ומושכל שיהיה עלה למציאות חלוקים מצד מה שיושכלו ממנו צדדים, וזה כאשר היו אותן השכלים יצויירו ממנו צדדים מתחלפים מן הציור הנה מה שיצוייר ג"כ מהמניע הראשון גרם השמים והוא העלה בנפש השמים בלתי מה שיצוייר ממנו מניע גלגל שבתאי דרך משל, וכן הענין באחד מהם ר"ל שכל אחד מהם שלמותו הוא ציור עלתו אשר תיחדהו בציור העלה הראשונה ובזה היו תנועותיהם כלם ימשכו לדבר אחר והוא הסדר הנמצא לכל, וכבר הרחיב אבן רש"ד כמו כן באמצעי במאמר הלמ"ד הרחבה גדולה חולק על האומרים שהתחלה הראשונה והוא הבורא בלתי מניע הגלגל היומי שהם מבטלים בזה מציאות המניע הראשון אשר הביא אריסטו מופת על מציאתו מצד התנועה, וכבר בטל אריסטו בכמה מקומות היות צורות בלתי מניעות. ולא ירדתי לעומק דעת הרב מורנו שהוא הביא מופת אריסטו בפרק ראשון משני אמר ונמצא מתנועע לא יניע כלל והוא המתנועע האחרון יתחייב בהכרח שימצא מניע לא יתנועע כלל וזה הוא המניע הראשון, אחר כן אמר בפרק רביעי משני בשם אריסטו ולא יתכן שיהיה השכל המניע גלגל העליון הוא המחוייב וכמה מאמרים אחרים נמשכים לזאת הכונה שדעת אריסטו שהתחלה הראשונה היא המניעה לגלגל היומי המקיף בכל אלו שאותה התנועה היא על דרך החשק, עד שאמר בסוף המאמרים והתענוג פעל לזה, ואמר בסוף זה המאמר הנה זה לו הוא חיות לפי שפועל השכל החיות וזהו הפועל והשכל אשר בעצמו ולו חיות משובח, ואם היה לו יותר מופלא הרבה וימצא בלי ספק הנה נאמר שהאלוה חי נצחי בתכלית החשיבות, הנה אם כן הוא חיות והוא מדובק נצחי וזה הוא האלוה. הנה ראינו מכל אלה המאמרים שדעת אריסטו שהש"י הוא המניע הגלגל המקיף בכל אלו שהם יניעו על צד שיניע החושק לחשוק, אמנם אנחנו מאמיני דת משה רבינו לא נרויח בזה כלל אחר שדעתו הוא שהגלגל קדמון ואין לו מד' התנועות אלא התנועה אשר באנה ואפשר שיתהפך אל המנוחה אחר שהמניע אשר בו הוא כח בעל תכלית, אמנם יגיע לו הנצחית מההתחלה הראשונה והיא מניעה אותו לאין תכלית מצד שהוא חשוק המציאות, שכבר השתתף עם השכלים האחרים בענין אחד והוא הנעת הגשמים, ומהו זה השיתוף אחר שהעלה הראשונה לפי דעתם איננה עלה אלא מצד הציור לבד ר"ל שהמצוייר עלה לאשר יציירהו ויניע כמו שיניע הנכסף והמושכל, ואחר שזאת התנועה לגלגל אינה אלא מצד ציור מציאות השם והדמותו לו נמצא שאין חלק למניע כלל בזאת ההנעה רק הציור לבד הוא גורם לו אותה התנועה. ואם נאמר שהבורא לא יניעהו על זה הצד א"כ אין לגלגל ציור בבורא כלל, וזאת ההנעה מצד הציור שהוא בזה ההדמות וההמשך אליו, וענין ההדמות הוא שירצה להיות קיים נצחי, ואותו הקיום הוא קונה בתנועה. ודעת קצת שהוא ירצה ג"כ בתנועה כונה שנית והוא להשפיע הטוב לזולתו ולעצמו, שזה ג"כ דרך ההדמות, ואמנם אנחנו כמו שאמרנו מאמינים שהוא מחודש והשם הטביע בו הכח על זאת התנועה המתמדת לקיום אישו ולקיום המין ההוא הנפסד:
אחר השלמת חיבורו כתב: יש לי ספק בשני דעות באמרו בתנועת הגלגל, האחת אמרם שתנועת הגלגל הוא להדמות לשכל בקיום והוא אחד שאינו יכול להיות על כל אחת מהמצבים בפועל תמיד יהיה על מין המצבים בפועל והוא שישנה כל חלק מהגלגל מצבו עד שלא ימצא שום חלק מחלקי הגלגל שלא יהיה בעת מה בכל אחד מהמצבים, והוא אמרו בספר הכוונות הנה א"כ הגרם השמימיי כשישתדל להשלים מן המצבים בנפשו בפועל תמיד כבר התדמה לעצמים הנכבדים בתכלית מה שאפשר בנפשו ותהיה דרישתו ההדמות עבודה לרבון העולמים, כי ענין העבודה ההתקרבות וענין ההתקרבות דרישת הקורבה וענין דרישת הקורבה שיקרב ממנו בתואר לא במקום, וכל זה מציור החשוק לפי זה הדעת, התשובה ומה תועלת יגיע לגרם השמימיי בזה השנוי שכל חלק וחלק מן המצבים הוא במצבו בפועל ואחר כן ישוב פועל וזה תמיד ויש בכל חלק וחלק אפשרות ויציאה מן הכח אל הפועל ומה תועלת לו בזאת התנועה, היתכן שיעשה לבריאות גשמי כמו שיתנועע האדם ההוה הנפסד בעבור הבריאות או יחסר גופו ויותך אם לא יתנועע או הוא כואב בצדו האחד ויצטרך להתנועע על צדו האחר או יגדל גופו ויתרבה זכותו ובהירותו בעבור התנועה, או התנועה היא כמו מזון לו ופרנסה לא יוכל להתקיים זולתה, הלא טוב לו לעצמו אחר שלא ישתנה במין מן השנויים שלא ישתנה בזאת התנועה ולא יהיה לו אפשרות ויהיה במדרגת השכלים הנפרדים שאין בם מין ממיני השנויים, ואחר שהגלגל אין לו הפך וחמרו הוא היותר זך שבחמרים וצורתו בלתי נעתקת מגלמו והחומר נאמר עליו בשתוף בינו ובין שאר הגשמים ואינו צריך לתנועה בסבה מן הסבות שזכרנו א"כ אין תנועתו לקיום עצמו כלל לפי זה הדעת. הדעת השני שהשמים הראשונים אמנם יתנועעו כדי להגיע להם מהסדר והטוב בתכלית מה שבטבעם להגיע, וזה כשיגיעו הם בעצמם מההתחלה הראשונה תכלית מה שבטבעם להגיע ויגיעו מהסדר והטוב לזולתם משאר הנמצאות לתכלית מה שבטבעם שיגיעו וההתחלה הראשונה היא סבתם על צד ההנעה והצורה והתכלית מצד שהוא חשוק ונכסף ואיננה עלה רק מצד הציור והציור הוא סבה למצייר באלו השלשה צדדים. ואמנם יסופק בכאן אם זאת התנועה היא לקיום עצמם ולזולתם מה יועילו בזאת התנועה לעצמם היוסיפו בזאת התנועה ידיעה בהתחלה הראשונה ויתחדש להם תמיד ידיעה חדשה בו ויתחדשו להם ציורים תמיד לאין תכלית וכל תנועה ותנועה תחדש להם תוספת ידיעה א"כ יחייב זה רבוי עניינים בעצם ההתחלה הראשונה, כי אם אמרנו שלא יחייב בו רבוי ברבוי המציירים כאלו תאמר שהגלגל המקיף יציירהו וכן כל אחד משאר הגלגלים ישכילו ההתחלה הראשונה לפי מה שבטבעם וישכילו התחלותיהם, זה באמת לא יחייב רבוי בעצם הבורא אחר שכל אחד יציירהו באופן מתחלף ובצד מתחלף ובמין אחד מן הציור הגלגל היומי באופן היותר נכבד וכל א' משאר הגלגלים כל אחד לפי מה שבטבעו, אבל אם נאמר שהגלגל המקיף המניע הכל כל תנועה ותנועה יחייב לו תוספת ציור יהיו הציורים לאין תכלית ורבוי ענינים בעצם האל לאין תכלית והתנועה מתחייבת מן הציור ולא הציור מן התנועה, ואין לנו לומר שהציור שיש לו בבורא מתחלת עניינו שהתנועה המתמדת תשמור לו זה הציור, כי מה יחס וערך יש לתנועה עם הציור אשר הוא בשכל, ואין לנו לומר שיפסד ויבטלו לולא התנועה כי הם נמצאים לפי דעתנו או נמצאים בקדמות לפי דעתם עם כדורייתם ונפשם ושכלם, וציורם להתחלה הראשונה ולא בתנועתם יוסיפו בהירות וזכות ולא תוספת גשמם, ולא יפול ברשת השכל שזאת התנועה יעמיד הציור או יוסיפהו לאין תכלית ולא בביטול תנועתו יבטל שכלו וציורו, א"כ יש לנו לומר שמציאותם לעצמם באי זה דרך שיהיו נמצאים וציורם אתם מתחלתם באי זה דרך שהם נמצאים והתנועה איננה בעבורה כי לא יוסיפו בהשלמות לעצמם אחר שאינם בשאר ב"ח ההויים הנפסדים המצטרכים לתנועה אמנם תנועתם היא מפני זולתם ולא בעבורם אחר שהמציאות כלו יתקיים בתנועה, וזה שאם לא יתנועעו התנועה התמידית יבטלו התקופות הארבעה שפועלם השמש בגלגלו הנוטה והוא סבת מציאות כל מה שיתחדש ולא יוכל להתקיים העולם, כי במקומות אחדים יגדל החום בהם לאין תכלית ויפסיד שאר היסודות לתגבורת החום עד שיפסדו אותם המקומות ובמקומות אחדים יגדל הקור לאין תכלית ויפסדו אותם המקומות, וכן לולא התנועה באותם המקומות שיראה שם זריחת השמש יעמוד השמש באותם המקומות בנקודת הזריחה ההיא לעולם ולא יהיה להם חלק לעולם מהנשאר מהיום ולא יהיה להם לילה כלל לעולם, וכן באותם שיש להם חצי היום יהיה להם לעולם חצי היום באותם המקומות ולא יזוז מאותה הנקודה לא לפנים ולא לאחור ולא יגיע להם לילה כלל, וכן תוכל לומר בכל מקום ומקום באיזה שעה מן השעות כאלו תאמר עת בא השמש באותם המקומות יהיה באותה נקודה לעולם, וכן תוכל לומר בכל שעות מאיזה שעות הלילה בזה הענין בעצמו באותן המקומות שיש חצי הלילה באותם יהיה לעולם חצי הלילה ובאותה נקודה בעצמה, וכן בעת עלות השחר באותם המקומות אשר השחר עלה לא יאיר להם יותר לעולם ולא יחשיך יותר, וא"כ לא יתקיים המציאות לא באור ולא בחושך ולא יתערבו היסודות ולא יהוו קצתם את קצת ולא יתהוו ההויות, ובעבור שהיו התנועות נצחיות להיות המניעים להם נצחיים יהיו ההויה וההפסד נצחיים, וזהו שאמרה התורה הברה המאירה הטהורה השלימה שבראם למשול ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החושך, להיות ההויה וההפסד קיומם בם, אמנם מציאותם הוא בעבורם, אבל בתנועתם אינם מועילים לעצמם כלל, ואין לומר בזה שמציאות הנכבד בעבור הפחות, אחר שהם נמצאים לכונת עצמם ותנועתם היא בעבור זולתם והוא כבוד ותפארת ומעלה להם באשר הם שופטים ושוטרים עליהם והם כמו המלך במדינה שכל סדור ההנהגה היוצאת מאתו הוא בעבור אנשי המדינה שיגיע להם הסדר המושכל הנאות אשר בו יתקיימו וזהו מעלה גדולה למלך. ולזה נאמר לפי דעתם בקדמות שהתנועה המגעת לגלגל מציור הסדר המושכל אשר הוא בהתחלה הראשונה הוא להשפיע הסדר והטוב בנמצאות ההוות הנפסדות, וזהו ההדמות לא לקיום עצמם כמו שאמרנו, ולפי דעתנו אנחנו המאמינים בחדוש, הש"י הטביע בהם כח על התנועה והם עם נפשם ושכלם וציורם מעת שנבראו כמו שהוטבעו כחות הב"ח בם מעת יצירתם, או הוא אשר יתן להם הכח על התנועה וההשפעה יגיע להם מאתו תמיד להשפיע הסדר והטוב לנמצאות אשר בם יתקיימו והתנועה ההיא כעבור הנמצאות לא בעבור קיום עצמם, כי כמו שאין למתנועע והוא הגלגל מעת שנברא אין מנוחה לתנועתו כך אין למניע מנוחה להנעתו ובכונתו. כך נראה בעיני. ע"כ:
פרק ה
ומה מאד רחוק מציור האמת מי שיחשוב שזה לשון הענין, פי' שירצה לומר שהרצון בזה בחינת האנשים בהם. לשון חריזי לשון הענין הנראה מהם לבני אדם, וזה כי לשון הגדה וספור לא יפילום העברים יחד פי' אבל כל אחד בפני עצמו יפילום על מי שאין לו שכל כאמרו עוף השמים יגיד לך ויספרו לך דגי הים. אמרו אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם. פירוש ואלו ירצה בזה בחינת האנשים לא היה אומר אין אומר ואין דברים, כי בענין הבחינה מצאנו לשון אמירה כמו כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך כי הם אינם בעלי שכל, אמנם אמר זה מפני בחינת האנשים בהם. כל דברי הרב יקרים מפנינים, אמנם לפי עניות דעתנו היה נראה לנו כי זה הספור אינו יוצא מכלל ויספרו לך דגי הים ואם הספור הזה יותר גדול ויותר נכבד, וזה כי דרך הנביאים לכפול דבריהם ואחר שכפל דבריו ואמר במקום שמים רקיע אמר הגדה לרקיע במקום ספור לשמים והכל ענין אחד, ועוד כי הגדה וספור אינו נופל רק על הזולת נראה שזה הוא מצד הבחינה. ראיה אחרת אמרו יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת וכמו שאמר יחוה דעת הוא לזולת כן אמרו יביע אומר, והאמת שזה כלו מצד הבחינה, ולזה אמר אין אומר ואין דברים אחר אמרו יחוה דעת, שירצה בו שהוא מצד בחינת האנשים בהם. ראיה אחרת אמרו ובקצה תבל מליהם אחר אמרו אין אומר ואין דברים, א"כ מה זה שאמר ובקצה תבל מליהם רצה בו הדבורים שהם מדברים לזולת והוא הבנת עניניהם והבחינה בהם על עוצם ממציאם ומניעם. ועוד אחר שנאמרו הגדה וספור בב"ח מה לי אם בשני סוגים אם בסוג אחד, ועוד נאמר בהם לשון הוראה, וכאשר זכר שלשה סוגים מב"ח אמר בהם ג' מלות יורו ויספרו ויגידו ואין בכאן דרך לכפול: (הגה"ה מן המחבר ואולי יחשוב החושב שהגדה וספור הוא כהגדת וספור בני אדם שהם דברים נשמעים בחוש השמע, שלל מהם זה ואמר אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם, וכאלו אמר שאין זה אלא מצד הבחינה, אחר כן ביאר לנו תאר ההגדה איך היא ואמר בכל הארץ יצא קום, ירצה בזה קו תכונתם ותנועתם וסבובם תמיד בלי הפסק, ואח"כ תאר אותם בדבור באומרו ובקצה תבל מליהם וכבר שלל מהם קודם הדבור א"כ זה באמת מצד הבחינה אחר שהיחס הוא לקצה תבל, וכאלו אמרו שאין מקום בעולם שלא יגידו זאת ההגדה, ואם היתה כוונה בזה השגתם אין ליחס אותה לקצה תבל, אמנם אמרם כל עצמותי תאמרנה אין בו מקום ספק שלא יהיה זה אלא מצד הבחינה, ואפשר לאומר שיאמר כי הרקיע הוא האויר ואומרו מעשה ידיו מגיד רומז אל הענינים הנוראים ההוים באויר כמו הברקים והרעמים והלהבות והלפידים וכוכבים בעלי זנבות וכן המטר המתהוה באויר ברצון הש"י אשר הוא מן הנפלאות הגדולות כמו שאמר הכתוב עושה גדולות עד אין חקר וכו' אשר סבת כל זה הם האדים העולים בסבת תנועת הגלגל בשפע השופע לו מהש"י תמיד או הוא אשר נותן לו הכח על התנועה המתמדת מעת היותו. עכ"ה):
(ועוד אמר בהם לשון אלוף וחכמה) ודוד כשכפל ואמר במקום רקיע שמים ואמר במקום כבוד אל מעשה ידיו אמר במקום מספרים מגיד, וזה יותר נאות משישנה הספור, ואחר שזכר הספור וההגדה וההבעה והחואה אמר אין אומר ואין דברים כאלו אמר שזה כלו מצד הבחינה. ע"כ דבריו:
וענין הממשלה השלטון כהנהגה, ואפשר לומר שהממשלה הזאת לא מכונתם ורצונם אבל הש"י בעת בריאתם סדרם בזה הסדר הטוב שיגיעו מהם טובות העולם השפל וכחות אשר ישפיעו ממנו על השכלים ומהשכלים עליהם כמו שאמר אשר חלק ה':
פרק ו
ותנועת אתון בלעם על ידי מלאך. פירוש שהשם יתברך שם בה כח נע אל הדבור כמו ששם כח באריות למנעם מהזיק לדניאל לא שבא מלאך לסגור פיהם שלא יזיקוהו:
אין מלאך אחד עושה שתי שליחות. אמר החכם הנאות לכל כח שיהיה פעלו כפי מה שיגזרהו טבעו כי כל כח נברא בעבור פעולה מהפעולות והפעולה ההיא גזרת טבעו כי גזרת הכח הכעסני תאות הנקמה ובקשת הנצוח וגזרת הכח המתאוה המטעמים וכן לכל כח פעולה אחת מיוחדת: