אור ברסלב

קרן לדוד על שבת· רבי דוד כהן־סקלי

דף כא:

דף קנג:

אמר ר' זירא אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת וכו' אמרוה רבנן וכו' משמיה דר' יוחנן וקבלה. וצריך לשום שכל ולהתבונן על זה. דלמה לא קיבלה ומאי הוא דעתיה בשמעתא דרבי שהרי על כרחך צריכין לומר כי הוא זה טעמא דרב וכי אמרה רב הילכתא בלא טעמא.

והנראה לומר בזה הוא דאביי הוה מסתפק בדברי רב דהיינו בטעמיה דרב דמאי דעתיה. אי כדאמר ר' ירמיה. או יש לומר דלעולם סובר רב כבתה זקוק לה. ואפילו הכי מדליקין בשמנים ובפתילות אלו דאפשר משום דלא פסיקא לן שתכבה ואינו אלא ספק אם תכבה. ולהכי סובר רב דלא חיישינן לשמא תכבה דאם תכבה יחזור וידליקנה ולא חיישינן לשמא יפשע ולא יחזור להדליקה. דלתרתי לא חיישינן לשמא תכבה ולשמא יפשע. כולי האי לא חיישינן:

ועוד דהדלקת חנוכה אינה אלא לזכרון הנס והיא מדרבנן ולכך לא חיישינן לשמא תכבה ומשום הכי גם בשבת שאם תכבה אינו יכול לחזור ולהדליקה יכול להדליק באלו השמנים ולא חיישינן לשמא תכבה שכיון דאדליק ועשה זכר לנס תו לא חיישינן דכיון שהוא מדרבנן לספיקא לא חיישינן. אבל בשבת לנר שבת שהוא משום שלום בית שהוא חמיר אין מדליקין בהם משום דליכא אלא חד ספיקא דחיישינן לשמא תכבה ואינו יכול להדליקה:

וכן מהא דהתיר להדליק בהם בשבת אין להוכיח דסובר דאסור להשתמש לאורה. דלעולם אימא לך דסבר שמותר להשתמש לאורה. ואפילו הכי לא חישינן לשמא יטה או לשמא יכבה. עי' תוספות ישנים ד"ה מפני שאין נמשכים וד"ה אכתי הוה ליה גזירה לגזירה ע"ש. היינו משום דחיישי חכמים לכל שבת ושבת שאם בשבת אחת לא יטה או לא יכבה חיישינן לשבתות של כל השנה שאם לא יארע מקרה בזה יארע בזה. אבל לשבת אחת בשנה דהיינו בשבת חנוכה כנר חנוכה לא חיישינן. ועוד דהא על כרחך שיש לו נר אחרת להשתמש לאורה וכמו שאמר רבא לקמן דצריך נר אחרת להשתמש לאורה ובודאי טעמא דרבא לא משום דסבר אסור להשתמש לאורה. דא"כ תיקשי אמאי לא הוכיחו התוס' ד"ה ומותר להשתמש לאורה מדברי רבא שהלכתא שאסור להשתמש לאורה מדהצריך נר אחרת להשתמש לאורה והוצרכו לומר דאסור כרב כר' יוחנן. ואביי נמי קבלה מניה ורב יוסף נמי משמע דהכי ס"ל ע"ש דלמה לא הביאו בפשיטות ממימרא דרבא דהצריך נר אחרת להשתמש לאורה.

אלא מוכרח לומר שאין מדברי רבא ראיה לזה דלעולם סובר דמותר להשת' לאורה. וראיה נמי לזה דנתן טעם לדברי רב הונא דמותר להשתמש לאורה ש"מ דהכי סבירא ליה ולפ"ז הא דהצריך נר אחרת אינו אלא משום דלהוי לה היכר לנר חנוכה שהודלקה לשם מצות חנוכה ולא לצרכו אדליקה וכן משמע נמי מפירוש רש"י ז"ל דיה נר אחרת שכתב דטעמא משום לעשות היכר לדבר ע"כ. ולא פירש דצריך נר אחרת משום דאסור להשתמש לאורה:

וא"כ אין מדברי רבא ראיה לזה ולהכי כיון דצריך נר אחרת משום היכרא להכי סובר אביי דטעמא דרב דהתר להדליק בשבת חנוכה באלו השמנים הפסולין משום דיש לו בלאו הכי נר אחרת להשתמש לאורה לא חיישינן לשמא יבא להשתמש גם בזה ולשמא יטה דתרתי לא עבדי ודו"ק. כן נראה להסביר עניינו של אביי שמעיקרא מאי סבור:

אלא שראיתי לרש"י ז"ל ד"ה ואסור להשתמש לאורה שכתב וז"ל שיהיה ניכר שהוא נר מצוה משמע להדיא דסובר רש"י דעיקר טעמא שאסור להשתמש לאורה הוא כדי שיהיא לה היכר שלשם מצוה אדליקה. וא"כ על כרחך דרבא סובר אסור להשתמש לאורה ומשום הכי מצריך נר אחרת להשתמש לאורה:

אבל באמת לפ"ז קשה א"כ למ"ד מותר להשתמש לאורה אין צריך נר אחרת ולא מצריך שיהיה לה היכר שהדליקה לשם מצוה. וא"כ למאי דקי"ל נר איש וביתו במאי מינכר ליה שהדליק לשם נר חנוכה שהרי ליכא שום פירסום דכך מדליק בכל לילה נר בביתו להאיר עליו ועל בני ביתו וצריך לומר דסובר הוא ז"ל כיון דצריך להניחה על פתח ביתו מבחוץ במקום שאין דרכו להדליקה שם כל השנה. זה יספיק לפרסומה דלשם חנוכה הוא מדליק. ולכך אף דמשתמש לאורה איכא היכר. ובזה הוא דפליגי אי סגי בהאי היכרא אי לא דלמ"ד אסור להשתמש לאורה צריך נר אחרת להיכר. ולמ"ד מותר להשתמש לאורה סגי במניחה על פתח ביתי מבחוץ. שדי בהיכר זה.

אלא דהדרא קושיא לדוכתה דאמאי התוספות לא מייתו ראיה בפשיטות מדרבא דהצריך נר אחרת להשתמש בה כיון דהא בהא תליא.

לכך נראה לומר דהתוספות סברי לה דלא כפירוש רש"י ז"ל וסברי טעמא דאסור להשתמש לאורה הוא משום ביזוי מצוה כדקאמר הש"ס לקמן כ"ב ה"נ כדי שלא יהיו המצות בזויות עליו. ולא כשיטת רש"י ז"ל ולהכי הביאו ראיה מרב יוסף דאמר כי לקמן כ"ב ולא מרבא כדאמרן. דמדרבא אין ראיה כאשר הוכחנו בסמוך והא דכתבו בדרך משמעות ולא בפשיטות משום דרב יוסף לאו טעמא דידיה הוא. אלא קאמר טעמא דרב או דרב אסי וק"ל:

ועדיין קשה על פירש"י דפירש דטעם איסור להשתמש לאורה משום היכר כדי שיהיה לה היכר וכו':

והרי מוכח מדרב יוסף לקמן כ"ב דמשים ביזוי מצוה הוא. ויש לומר דרש"י סובר דהא דאסר הרצאת מעות הוא אפילו למ"ד מותר להשתמש לאורה ולא בעי היכר. מ"מ הרצאת מעות דצריך ליקרבן אל הנר אסור משום ביזוי מצוה. ולהכי נקט הרצאת מעות. ולא נקט בסתמא אסור להשתמש בנר חנוכה אלא משמע אף דמותר להשתמש לאורה מ"מ הרצאת מעו' אסור כן דעת המתרץ שהוא רב יוסף ואי קשיא לך ומאי מקשי שמואל וכי נר קדושה יש בו נימא דרב אסור כי היכי דיהא לה היכרא לנר חנוכה ולא משום קדושה ויש לומר דשמואל סובר אף אם אסור להשתמש לאורה משום היכרא. מ"מ תשמיש כזה שהוא הרצאת מעות שהוא דבר קל אין לאוסרו אלא אם יש בנר קדושה ולהכי מיקשי שפיר ורב יוסף השיב לו דיש סברא להפך דיש לאסור הרצאת מעות אפי' למ"ד מותר להשתמש לאורה משום דהרצאת מעות צריך לקרבן אל הנר ויש בו משום ביזוי מצוה. עי' באר היטב א"ח סי' תרע"ג ס"ק ג' ע"ש:

ובזה אתנח לן שפיר מאי דקשיא לן לפי גירסת הש"ס דרב הוא דאסר הרצאת מעות קשה. דא"כ מדאסר רב הרצאת מעות מוכח דסבר דאסור להשתמש לאורה וא"כ אמאי אביי לא קבל טעם רבי ירמיה דאמר טעמא דרב משום דאסור להשתמש לאורה ודוחק לומר דלא שמיע ליה לאביי האי מימרא דרב דאסר הרצאת מעות:

אבל לפי מ"ש אתי שפיר דמהאי דהרצאה ליכא לאוכוחי משום דיש צדדים לכאן ולכאן:

ולפי האמת שהוא אמת שרב סובר דאסור להשתמש לאורה. א"כ צריכין לומר דנקט הרצאת מעות לרבותא דגם הרצאת מעות שהיא מן הקלין שבדמ"י שהוא תשמיש קל אפילו הכי אסור וק"ל:.

תוכן העניינים

קרן לדוד על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה