אור ברסלב

קרן לדוד על שבת· רבי דוד כהן־סקלי

דף קנג:

דף קלה.

תוספות ד"ה בו ביום גדשו סאה וכו' ולא כפירוש הקונטריס וכו'. דלא משמע הכי בירושלמי. א"ל ר"א אילו היתה חסרה ומלאה יאות חבית שהוא מלאה וכו' ר"ל כמו חבית וכו' שהיתה חסרה בין החללים והאוירין שבין אגוז לאגוז כל מה שנותן שומשמין למלאות החלל שבאוירין היא מחזקת והכא נמי כשגזרו י"ח דבר היתה חסרה גזירה זו של נותן כיסו לנכרי עד שגזרו עליה וכו' כמו שכתבו התוס' בתחלת הדבור. וא"כ מה דקאמר ר"א יאות לשבח קאמר. וא"כ גם רבי יהושע דקאמר יאות לשבח קאמר וה"ק אילו היתה מלאה יחסרוה אות ר"ל אילו היתה מלאה בדבש או בשמן והיו בתוכה רמונים ואגוזים היתה מקיאה ולכך אם חסרוה יאות והכא נמי במה שהיו נותנים במדתם ההיתר דפחות פרות ד' אמות היתה מקיאה מדתם שהיו מוליכם ד' אמות והיינו דקאמר הירושלמי אחר חבית שהיא מלאה שמן כל מה שאתה נותן לתוכה מים היא מפזרת השמן שהוא רומז למה שהיתה מדתם שנתנו בה היתר של פחות פחות מארבע אמות היתה גורמת לפרוץ באיסור עצמו שהוא הולכת ד' אמות שהוא איסור תורה מכ':

ואחר כך כתבו התוס' שאדרבה הירושלמי קשה לו ר"ל למר' דלא שייך למימר גבי מים כמו שמפרש ר"י ר"ל כמו שמפרש בדברי ר"י גבי נותן לתוכה אגוזים ורמונים ור"ל דהתם מפרש דמ"ש נותן ר"ל נותן מתחלה ואחר כך נוטלין משם משום שהיתה מקיאה מחמתן ובמה שנוטל מתוכה חוזרת לכמות שהיתה ולא תהא מקיאה עוד. ור"ל כיון שאין הרמונים והאגוזים מתערבים בדבש נוטל האגוזים הגורמים איבוד ודיו. וכ"ש אם נפרש שהרמונים והאגוזים עדיין עם עומדים על הדבש אלא שמכבדים עליו עד שיצא לחוש לשפת המדה. אבל לגבי מים בשמן אפילו נפרש לשון הירושלמי שאמר כל מה שאתה נותן לתוך מים על שם מה שנתן מתחלה ואחר כך מחסרו לא שייך גבי מים שמחסר ונוטל מים מן השמן דהא כשיבא ליטול המים אשר מתחת השמן שכן דרכו לירד למטה מן השמן וא"כ כשיבא ליטלו המים ינטל השמן או השמן עם המים. ולא המים לבדם כאשר נפרש ברמונים ואגוזים. אלא ודאי צריך אתה לפרש מה שאמר הירושלמי חבית שהיא מלאה שמן כל מה שאתה נותן לתוכה מים. הוא סוף דינא. ובמה שהוא נותן עתה הוא מפסיד ומאבד את השמן שהיה בה מתחלה וא"כ גם הנמשל במה שמוסיף לאיסור הוא מפסיד מה שיש בידו וא"כ הוי לגנאי כפירוש רש"י ודו"ק וק"ל:

ודע ידידי קורא נעים דאילולי פירוש רש"י ז"ל. הייתי מפרש מאמר ר"א בו ביום גדשו סאה. קאי אמאי דלא רצו חכמים לגלות האי היתרא דפחות פחות מארבע אמות במאי דלית היתר פחות פחות במקום דאיכא גוי דצריך ליתנה לנכרי כיון שגזרו כך גדשו המדה דישראל לא יאמין בנכרי ליתנה בידו. ולהוליכה הוא בפחות פחות לא התירו לו וא"כ מה יעשה צריך להיות הוא יושב ומשמר כל היום. ובאמת בזה גדשו את המדה וכיילו לה בקבא רבה והגדילו האיסור כל כך. אבל ר' יהושע קאי על מה שבאמת דתקנת פחות פחות מד' אמות היא בידינו אלא שלא רצו לגלותה. אבל באמת היתה זאת התקנה אלא עוד הוסיפו תקנה אחרת שאם יש עמו נכרי יתן כיסו לנכרי והקילו בזה משום הפסד ממונו וכדי שלא יבא לעשות איסור חמיר דאורייתא. וא"כ מחקו המדה בו ביום והמעיטו האיסור ממה שהיה. ואפשר דכך היא נמי דעת התוספות בעצם ודו"ק:

תוכן העניינים

קרן לדוד על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה