קרן לדוד על פסחים· רבי דוד כהן־סקלי
(קלו)
ויש לנו דרך אחרת בדברי התוס' ז"ל ותחלה נקדם מה שיש לדקדק בדבריהם במה שהקשו וא"ת דילמה כי אמר ר' עקיבא זכינו עדין וכו' דהנה יש להתבונן על דעתם הרם למה לא נקטו קושיתם באופן היאות בריהטא דסוגייא שהרי קא חזינן שרע"ק במאמרו זכינו וכו' קאי אעדות מחט וקאמר דבעדות זו זכינו וכו' וא"כ רע"ק לא קאמר אלא מאי דמשמע ליה מעדות זו של ר' חנינא סגן הכהנים ולפ"ז היה להתוס' למנקט אופן קושיתם כך וא"ת דילמה כשהעידו על עדות מחט דקאי עלה רע"ק עדין לא נגזרה גזירת כלים ומשום הכי לא נקט כלים רע"ק והוא כקושיא השנית של התוס' וא"כ מתחלה מאי מקשו ויש לומר דהתוס' מפרשים מאמר רע"ק זכינו הוא מאמר בפני עצמו ולא קאי אעדות מחט ולאו עלה קסמיך אלא רע"ק קאמר זכות וטובה לנו במה שיש לנו הדין שאין טומאת ידים במקדש ויש הוכחה לפי' זה מדלא נקט רע"ק הכי מדבריהם למדנו כדרכו בקודש במשנת מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף וכו' עדויות פרק שני משנה ראשונה אמר ר' מאיר מדבריהם למדנו וכו' פ"ש וכן משמע מדבריהם לקמן בדבור שאחר זה שכתבו שרע"ק קאי אי"ח דבר כשעסקו וכו' לא רצו לגזור וכו' וא"כ זכינו שלא רצו לגזור ע"ש וכן הוא באמת שבמתני' דעדויות של מחט לא הוזכר שם במתני' אחר עדות מחט מאמר רע"ק כלל ע"ש ואם כן הוא מאמר בפני עצמו וקאי אי"ח דבר כמ"ש התוס' הכא בד"ה תרוייהו ובשבת ט"ו ע"ש בתוספות ולפ"ז לא הביא הש"ס האי עדות דמחט אלא מפני שהיא ענין לו להא דרע"ק שאמר זכינו ולפרוך מינה פרכת ונימא שאין טומאת ידים וכלים במקדש וראיה ממתני' דמחט דקתני הידים והסכין טהורות ובהכי אתי שפיר דבריהם ז"ל שהקשו באופן זה ומשום הכי אחר כך הוקשה להם מנא ליה לש"ס שאין טומאת כלים במקדש הא האי מתני' דסכין נשנית קודם ית' ואין הכי נמי כשגזרו ביח' על הכלים לא חלקו בין חוץ לפנים במקדש ותרצו דאם איתא דגזרו וכו' לאשמועי' דההיא שהסכין טהור קודם גזירה נשנית אלא ודאי האי דסכין טהור לעולם זאת בישראל ומשום הכי פרכת ונימא אלימתא היא הגם דבעדות מחט עדיין יח' דבר לא היתה אפילו הכי קושיא אלימתא כדהוכיחו התוס'. אלא דבאמת קשה לפי"ז כיון דרע"ק מאמר בפני עצמו וגזירת יח' דבר קדמה לו ויש לנו הוכחה דלא גזרו במקדש ומכח זה פריך הש"ס ונימא וכו' א"כ מאי משני רב יהודה ידים קדמו דהיינו מימי שלמה הן סוף סוף למה לא נקט רע"ק כלים כיון דמוכח דלא גזרו על הכלים במקדש בי"ח דבר ורע"ק קאי איח' ואפשר לומר דרב יהודה סבר דבי"ח דבר דגזרו על הכלים גזירתן היתה גם במקדש ולא חש להוכחת המקשה דהוה ליה למתני בשום מקום כדאמר בש"ס בסמוך ואנן אדהכי ליקום ונסמוך והיינו דמשני ידים קודם גזירת כלים ר"ל דוק' ידים שהיו קודם גזירת כלים והיינו מימי שלמה ואפי' הכי קתני מתני' דעדויות ידים טהורות מוכח דלא גזרו עליהם במקדש אבל הכלים יכול להיות כשגזרו על הכלים ביח' דבר גזרו גם על הכלים במקדש ומסכין אין ראיה כיון דההיא דסכין קודם גזירת יח'. דבר היתה ורבא פריך עליו על זה ודיק דיוק מופת חותך שלא כרב יהודה והוא זה והא תרוי' וכו' שפירשו דרע"ק אי"ח קאי שהיתה מחדש וה"ק בי"ח דבר שכעסקו בדיני ידים לא רצו לגזור טומאת ידים במקדש ובידים מצינו שגזרו אומר סתם ידים טמאים לכל דבר אפילו לתרומה וגזרו אומר סתם ואפילו הכי לא נכלל המקדש בגזירתם כמו שמוכח ממתני' דמחט וא"כ גם בכלים שהוזכרו עמהם בו ביום ונאמרו סתם ילמד הסתום מהמפורש וכמו שבידים לא נכלל המקדש בגזירתם גם כלים לא נכלל המקדש בגזירתם והדרא קושיא לדוכתה ונימא שאין טומאת ידים וכלים במקדש וכדמוכח מתני' דעדויות דקתני והסכין טהור ולא יש רמז בשום מקום במשנה שהשמיענו דההיא דהסכין טהור קודם נשנית אבל אחר גזירה נכלל גם מקדש בגזירת עילאין ומשני רבא הנח לטומאת סכין במקומו שאין צריך להודיענו שום תנא דההיא קודם גזירה נשנית אבל אחר הגזירה גם כלים טמאים במקדש שודאי כך הוא שאין לנו במה לטעות שהכא מיירי דליכא משקין כמ"ש רש"י ד"ה אלא אמר רבא ולהכי הסכין טהור גם גזירת יח' שגזרו שהכלים יטמאו במשקין הכא ליכא משקין וק"ל ודו"ק.