קרן לדוד על פסחים· רבי דוד כהן־סקלי
(כ)
רש"י ד"ה נוקמה בנר של חרס וכו'. ואילו גבי עדוהו של רע"ק גבי תרומה קאי וכו' ואם נטמא קודם שנתנו במנחה משקש בכלי וכו' ר"ל שאם קודם שנקש בכלי יש לו פדיון. והנה מדלא הכריח ג"כ מדקאמר שנפסל ולא קאמר שנטמא דאי איירי בשמן קודש הו"ל לו' שנטמא דג' עושה רביעי בקודש. משמע דס"ל לרש"י ז"ל כמ"ש התוס' בד"ה ואילו הכא פסול וטמא. דטבול יום בקודש נמי פוסל דוקא ואינו מטמא. אלא דקשה לי שא"כ למה הוצרך להוכיח ולהכריח ששמן זה הוא של תרומה ולא של קודש הא אפילו יהיה במציאות ששמן זה של קדשים מ"מ פירכת הש"ס שפיר היא דאילו התם טמא וטמא. ואילו הכא פסול וטמא. ועוד דבסוף דבור זה כתב וז"ל ושמן שלישי של תרומה אינו טמא לטמא אחרים אלא פסול דאין שלישי עושה רביעי בתרומה וכו' ע"ש. ואי סובר רש"י כסברת התוספות בזה. צריך להתבונן בדבריו ז"ל במאי דכתב ושמן שלישי של תרומה וכו' דבמה נפשך אי בשלישי הבא מטבול יום אינו עושה רביעי בקודש נמי ולמה כתב דאין עושה ד' בתרומה ואי בשלישי לטומאה דמעלמא א"כ אפילו אינו עושה ד' בתרומה מ"מ שלישי דתרומה מטמא את הקודש כמו שלישי של קודש כמ"ש התוספות:
אשר על כן נראה לומר דרש"י לא אזיל ליה בשיטת התוספות. וסובר ז"ל דפסול תרומה לא שכיח עם הקודש כיון שהתרומה דינה חלוק בכמה דינים מהקודש וחומר בקודש מתרומה. משום הכי לא מיקרי טמא כיון שאינו מטמא את מינו השכיח גביה שהיא התרומה ולכך מיקרי פסול דוקא ואילו השתא משתנה שמו לקלקולא לקלקל את מינו להיותו טמא משא"כ בקודש לא נשתנה שמו לקלקל כשמו מאז כן עתה וק"ל: