אור ברסלב

קרן לדוד על נדה· רבי דוד כהן־סקלי

דף מו: מז.

דף לג:

בש"ס עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה חייבת בחלה וכו' דברי ר"מ ורבי יהודה וכו' ופירש רש"י ד"ה חייבת בחלה ולא אמרינן דתרומה פוטרת לה ואע"ג דתרומה אינה חייבת בחלה. מדומע חייב בחלה מ"ט דדימוע דרבנן הוא דמדאוריית' חד בתרי בטיל דכתיב אחרי רבים להטות ורבנן הוא דאצרוך אחד ומאה וכו' ע"ש וכן היא דעת ריב"א כמ"ש התוספות ד"ה אתי דמוע וכו' ע"ש:

ונראה לי דלפי מאי דאית' בפסחים כ"ט דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה בעינן במשהו כרבי יהודה וגזר חמץ בזמנו שלא במינו במשהו אטו מינו ע"ש ומדגזר הא אטו הא מוכח דסבר דהא דאין ביטול למינו הוא מן התורה וכן איתא בהדיא במסכת חולין צ"ה ע"ב ובמנחות כ"ב ע"א ע"ש. וא"כ איך קאמר רש"י והתוספות דמדאורייתא חד בתרי בטיל וכו'.

ונראה לי דכלל דכיילי רב ושמואל אינו אלא בדבר שגופו איסור כגון חלב ודם וערלה וכלאי הכרם וכיוצא בזה הוא. דכיילי לן הני כללי אבל בתרומה דהיא גופה היתר שהפירות של היתר נינהו אלא מצד דקרא עליהם שם תרומה נתקדשו ונאסרו לזרים ונאכלין לכהנים קדושי עליון. בזה לא נאמרו הני כללי ודינם מן התורה חד בתרי בטיל כמ"ש רש"י והתוספות והכא בעיסה שנדמעה ולא היה שם בחולין מאה ואחד שנקרא דימוע ונאסרה לזרים וכן בעיסה שנתחמצה בשאור של תרומה דקימ"ל שאפילו באלף לא בטיל דלשון שנתחמצה כך מוכח שהיה בו בשאור כדי לחמץ שבזה קימ"ל שאפי' באלף לא בטיל כדפסק הרמב"ם ז"ל בפרק ששה עשר מהלכות מאכלות אסורות הלכה ב' וז"ל כיצד שאור של חיטין של תרומה שנפל לתוך. עיסת חיטין של חולין ויש בו כדי לחמץ הרי העיסה כולה מדומע' ואע"פ שהשאור אחד מאלף וכו' ע"ש מ"מ לענין חיוב חלה אין להקיל בה דנהי שהשאור של תרומה לא יתבטל ואסירה לזרים מ"מ החולין עדין חולין נינהו ובחיובם קיימי דמי מבטל חיובייהו דאלו היה רוב תרומה יכול להיות שיתבטל חיובייהו אבל במיעוט תרומה לא פקע חיובייהו ולכך סברי ר"מ ור' יהודה שחייבת בחלה.

ונראה לו דלסברת ר"מ ור"י דאזלי בחיוב חלה בתר דין תורה דחד בתרי בטיל א"כ הכא מיירי אפי' בחולין דלית בהו שיעור חלה אלא בנפילת תרומה לתוכם אז נשלם להם שיעור חלה ודעת ר"מ ור"י לחיובי בחלה שכיון דקי"ל אחרי רבים להטות א"כ חלק התרומה מצטריף עם החולין להשלים השיעור וחייב בחלה כנ"ל.

וחפשתי ומצאתי כדברי אלו ב"ר שמשון במסכת חלה פרק ראשון משנה ד' וז"ל ד"ה והמדומע ומשמע בירושלמי במסקנה דמדומע דפטור מן החלה היינו כשאין מן החולין חמשה רבעים דאם נתערב סאה תרומה בצ"ט של חולין ולקח מהן ה' רבעים קמח וגלגלן נמצא אחד ממאה שבהם תרומה ולכך פטורה מן החלה אבל אם אחר שתסיר אחד ממאה נשתיירו עדין ה' רבעים לפי חשבון תרומה שנתערבה חייבת בחלה ע"כ ע"ש. ושם קאי לתנא דסובר החלה בזמן הזה דרבנן שהוא רבי יוסי ורבי שמעון ע"ש הרי הר"ש דמוקי לפלוגתייהו באין בה שיעור אלא ע"י חלק תרומה שנפל בה.

אבל מלשון התוספות כאן בד"ה אתי דימוע דרבנן שכתבו באותו דיבור וז"ל אבל מה שגם החולין נחשבו כתרומה ליפטר מן החלה כאילו הם תרומה זה אינו אלא מדרבנן ע"ש. משמע דלית להו פירוש זה של הר"ש שהביא מן הירושלמי. דאי סברי הכי היכן משמע להו מכאן שחולין נעשו כתרומ' ליפטר אפי' מדרבנ' הא לא מיירי הכא אלא באין בחולין שיעור בפ"ע אלא ודאי התוספות לא אזלי בשיטה זו ובאמת משמעות הש"ס דקאמר אתי דמוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן לשון ומפקע חלה משמע דגם דיש שיעור בחולין בחיוב חלה אתי דמוע ומפקע ליה. וכן משמע ג"כ מהרמב"ם ז"ל הלכות בכורים בפרק ששי הלכה ד' שסתם וכתב וז"ל אבל המדומע פטור מן החלה וכו' ולא חילק בזה. משמע דבכל גוונא מיירי אפי' אית בחולין שיעור חלה בפ"ע ונראה שטעמייהו משום דגזירת הכתוב היא דתרימו כתיב ולא שכבר נתרמה ואלו החולין שנתערב בהם חלק מן התרומה וכשתורם הרי הוא תורם ממה שנתרם כבר וקרינן בה תרומה כתיב ולא שכבר נתרמה ודו"ק.

תוכן העניינים

קרן לדוד על נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה