קרן לדוד על נדה· רבי דוד כהן־סקלי
דף לג:
ת"ר מעשה בצדוקי אחד שספר עם כהן גדול בשוק ונתזה צנורא מפיו ונפלה לכהן גדול על בגדיו והוריקו פניו של כ"ג וקדם אצל אשתו אמרה לו אע"פ שנשי צדוקים הן מתיראות מן הפרושין ומראות דם לחכמים וכו'. מכאן תמיה לי טובא על רבינו שמשון בפירושו על פרק קמא דכלים משנה ג' ד"ה משכב התחתון כעליון באו"ד. וצריך לדקדק בבועל נדה אם יש לו מעיינות או לא ואם מטמא אדם לטמא בגדים במגע ובמשא וכו' ע"ש. והביאו הרב משנה למלך בהלכות מטמאי משכב ומושב בפרק שלישי הלכה א' עיין שם שכתב וז"ל. והנראה אצלי שהספק הוא משום דע"כ לא אמרינן דאין בועל נדה עושה אב אלא בטומאה שאינה יוצאה מגופו דומיה דמשכב. אבל בטומאה יוצאת מגופו לא ילפינן ממשכב. פש גבן הקישא וכשם שנדה עושה המעיינות אב ה"נ בועל נדה או דלמה לא יעשה בועל נדה אב ויהיו מעיינותיו כמשקין. שנוגע בהן וכשאר הטמאים. וכמ"ש בהלכות אבות הטומאה וכו'. ור"ל שכיון שאינם אב אינם מטמאים אדם וכלים ע"ש והרי מכאן מוכח שיש לו מעיינות שמטמאין הבגדים מחמת רוק פיו שנתז על בגדי כ"ג. ועי' פי' רש"י ד"ה והוריקו פניו שכתב וז"ל חרה לו שנטמאו בגדיו וקדם כ"ג אצל אשתו של צדוקי לשואלה אם השלימה לדם ירוק או לא ע"ש. ועי' עוד בתוספות סוף ד"ה ותיפוק ליה משום צינורא שכתבו וז"ל ועוד דגבי צדוקי דהכא דפריך תיפוק ליה משום צינורא דע"ה. פירוש ומה הרויח במה שקדם אצל אשתו. והא אם בועל נדה הוא. נטמא הוא ובגדיו כנושה רוקו של זב וכו' הרי פשיטא להו שרוקו של בועל נדה מטמא כרוקו של זב אע"פ שאין להקשות מהתוס' על הר"ש משום דגברא אגברא קא רמית. מ"מ הש"ס מוכיח כן ואפשר דסובר ר"ש ז"ל דמכאן אין לה להוכיח שבועל נדה עושה מעיינות דיש לומר דהא דח"ש ש לרוק דשמא דבועל נדה הוא לא משום מעיינות אתי עלה אלא משום דבועל נדה טמא מדאוריית' ותהי נדתה עליו וצינורא דידיה טמא משום טומאת משקין שנגעו בטומאה שמטמאין כלי מדרבנן וכמו שכתבו התוספות בסוף ד"ה ותיפיק ליה וז"ל האי משום צינורא דע"ה לא נטמא אלא הבגד לחוד משום משקה שמטמא כלי מדרבנן ע"כ ע"ש והוא מגזירת יח' דברים וק"ל ובהכי אתי שפיר פרכת הש"ס דפריך ותיפוק ליה משום צינורא דע"ה שהוא דרבנן דגם בועל נדה צינורא דידיה אינו אלא מדרבנן כמ"ש ודוק':