קרן לדוד על חגיגה· רבי דוד כהן־סקלי
דף יד:
תוספות ד"ה בתולה שעיברה מהו כ"ג. באו"ד והכא משמע דקמבעי' ליה ליה אליבא דכ"ע וכו' נ"ל דר"ל במה שאמרו והכא משמע ר"ל משמעות הסברה דנראה להתוספות דהכא במעשה דשמעתין דבן זומא. דדנין על ענין בתולים והיא מעוברת ליכא הכא רוב להתיר כמו התם בכתובות דאמרינן דרוב כשרין. דהכא אפילו איכא רוב כשרין מ"מ חיישינן להשרת בתולים. וכן הכא ליכא חזקה כמי דאמרינן התם. אוקמה אחזקתא דכשירא היא ואמרינן דנבעלה לכשר לה. אבל הכא ליכא חזקה לבתולים כיון דעינינו רואות דמעוברת וכשור שחוט לפניך. וא"כ סברא היא לכ"ע בין לר"י בין לר"ג מבעיא ליה אי מהמנא אי לאו, ומשום הכי תרצו דשאני הכא דקרינן ביה קיח' והיא ג"כ מוזהרת עליו משום הכי מהימנא ולא תיקשי דמ"מ ניחוש שמא אף דחיישינן לדשמואל מ"מ ניחוש דשמא מנתין וממזר נתעברה. דיש לומ' דסבר בן זומא כר"ג וחבירו.
א"נ יש לפרש דכוונת התוספות היא מדלא הרגיש הש"ס בכאן שהביא ברייתא דבן זומא. ולא קאמר הש"ס דבן זומא, סבר ר"ת דס"ל דמוקמינן אתתא בחזקת כשרות ואמרינן דנבעלה לכשר לה. משמע דאליבא דכ"ע היא ואף לר' יהושע מהימנא, וע"כ לומר משום דמוקמינן להא דבן זומא דפסיקינן שהביאה ראיה שלא נבעלה לנתין ולממזר אלא שעדיין לא ידענו אם עדיין יש לה בתולים דחיישינן לדשמואל או נימא לאו כ"ע גמירי בהטיא וחיישינן להשרת בתולים ועל פי זה הקשו מ"ל הכא מ"ל התם אמאי התם חייש ר"י ואמר לאו מפיה אנו חיים ואמאי הכא מהימנא אי שכיח דשמואל ולא אמרינן לענין בתולים נמי לאו מפיה אנו חיים וחיישינן שמא נבעלה כשאר נסי ונשרו בתוליה ונימא נמי הכא עד שתביא ראיה לדבריה שיש לה בתולים, ותרצו דהכא שאני שהיא מוזהרת וק"ל: