אור ברסלב

קרן לדוד על חגיגה· רבי דוד כהן־סקלי

דף ה:

רב אידי אבוה דר' יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא וכו'. ופירש רש"י וז"ל מהלך שלשה חדשים היה מביתו לבית המדרש ונוסע מביתו אחר הפסח. ולומד יום אחד וחוזר לביתו לשמח את אשתו בחג הסוכות ע"כ.

ויש להעיר דמאי כולי האי וכי בזמן ר' יוחנן ודורו לא היתה התורה שכיחא בכל עיירות ישראל ל דהוצרך כ"כ להרחיק לו את הדרך עד שלשה חדשים. והקרא צווח כי לא מעבר לים היא וכו'. כי קרוב אליך הדבר וכו'. ולמה היה צריך לטרוח על למודו ששה חדשים בהליכה ובחזרה ? ועי' למהרש"א בחידושי אגדות שכפי פירושו אתי שפיר קושיא זו אבל לפי' רש"י קשה:

ואשר אנכי אחזה לי בזה הוא ע"פ מאי דאיתא בעירובין נד' ע"ב. ת"ר כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבורה. נכנס אהרן ושנה לו פרקו נסתלק אהרן וישב לשמאל משה. נכנסו בניו ושנה להם משה פירקן נסתלקו בניו. אלעזר ישב לימין משה. ואיתמר לשמאל אהרן וכו'. נכנסו זקנים ושנה להם משה פרקן. נסתלקו זקנים נכנסו כל העם. ושנה להם משה פרקן וכו'. נמצא ביד הכל ארבעה וכו'. ופריך בש"ס וניעול אהרן וניגמר ממשה וליעיילו בניו וליגמרו מאהרן. וליעיילו זקנים ולילפו מבניו וליזלו וליגמרו לכולהו ישראל. כיון דמשה מפי הגבורה גמר מסתייעא מלתיה ע"ש:

וא"כ הרי מצינו ולמדנו מכאן דמסתייעא מלתא יותר מפי משה משום דגמר מפי הגבורה, וכל רב ונשיא שבישראל בדורו הוא בבחינת משה כדקאמ' בש"ס משה שפיר קאמרת, שהקב"ה משפיע לו ביותר בשופע רב שהוא צינור ושביל להשפיע לדורו וכל כמניה שעל ידו משפיע לעולם, ולפ"ז ר' יוחנן שהיה נשיא היה עם דורו בבחינת משה עם דורו, והיה נשיא בארץ ישראל שמשם יורד שפע אלהי לכל העולם כי מציון תצא תורה וכו'. שנאמר עליהם חד מינן כתרי מינייהו הגם שבדורו היו רב ושמואל שהיו גדולים יותר. מ"מ לא היו בארץ – ישראל מקום טהרה ואויר ארץ ישראל מחכים. זך ונקי ובר בלי סיגים. ולכך היה צריך רב אידי לילך לארץ ישראל. לילך אצל ר' יוחנן לקבל ממנו משום דמסתייעא מילתיה. ועוד אמרו אין אדם לומד תורה אלא ממה שלבו חפץ. ומשום הכי הלך לו אל ארצו ארצות החיים כי חיים למוצאיהם. ונ"ל דעל פי האי מעשה דרב אידי שהיה טורח והולך ומכתת רגליו ממדינה למדינה שיעור ששה חדשים, שהוא כזמן שבין רגל לרגל ממועד חג הפסח שיוצא מביתו עד חג הסוכות שישוב ליום הכסא יבוא ביתו, יש לפרש בפשיטות הא דאיתא התם בעירובין שם סמוך ונראה אמור לחכמה אחותי את, ומודע לבינה תקרא, עשה מודעים לתורה רבא אמר עשה מועדים לתורה והיינו דאמר אבדימי בר חמא בר דוסא מאי לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, לא בשמים היא שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה ע"כ. וקשה מאי והיינו דאמר אבדימי היכן מוזכר בדבריו דצריך לעשות מועדים לתורה ועי' לרש"י ז"ל שנדחק בזה עיין עליו, אבל נראה דכוונת עשה מועדים לתורה ' היינו כדרב אידי שהיה עושה מועד לתורה, מששה חדשים לששה חדשים, והיה טורח ללכת אחר התורה בדרך רחוקה ששה חדשים, ולא היה עושה בביתו אלא מועד דהיינו ממועד למועד, והיינו משום דדריש ולא מעבר לים היא, שאם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה ואפילו בדרך רחוקה שאם הוא מפרש הפסוק כמשפטו לא חייבו לעשות מועד דוק' ולעבור אחריה לעבר לים, וכמו שמסיים הפסוק כי קרוב אליך הדבר. אלא ודאי מפרש לכתוב כאבדימי וק"ל כת' ניסן שלשה עשר למספר בני ישראל עטר"ת שנת טובתך אוראן יע"א.

תוכן העניינים

קרן לדוד על חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה