קרן לדוד על ביצה· רבי דוד כהן־סקלי
דף טו.
תוס' ד"ה כל שנאותין בו בחול וכו' ואתי לאתויי תפילין דמשלחין וכו' אבל לא תני לאתויי סנדל המסומר וכו'. כל הרואה דבריהם יתמה במה שאמרו אבל לא תני לאתויי סנדל המסומר דהא סנדל המסומר קתני במתני' דלא כדקתני רישא אבל לא סנדל המסומר ולא נוכל לו' דלא גרסי' לה במתני' דהא בש"ס שקיל וטרי עלה ורש"י גריס לה. לכך נר' לו' דשיטת התוס' היא דמפרשי דר' יהודה הוא דקא' לזה הכלל ופליג את"ק דקא' דמשלחין דוקא לצורך המועד ור' יהודה קאמר כל שנאותין בו בחול כגון תפילין משלחין אותו בי"ט אפי' אין בו צורך מועד כדאמרי' יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות וכקושית ב"י א"ח סי' תקי"ו ע"ש, ומשו"ה סברי התוס' זל' דזה הכלל מאמר ר' יהודה ור' יהודה פליג את"ק ולא הצריך צורך המועד אלא כל דבר שהוא נגמר מלאכתו ומעתה הוא ראוי בחול כגון תפילין וכיוצא משלחין בי"ט דבזה אזלא לה קושית רבי' ב"י ועל פה הנחה זו הוקשה להם ז"ל לפי שיטתם דלמה לא קא' הש"ס דזה הכלל דר' יהודה אתא לאתויי סנדל המסומר נמי כמו תפילין אע"פ שאין נאותין בו בי"ט משלחין אותו, ואהא תירצו דודאי אסור לשלוח סנדל המסומר אליבא דכ"ע דלא דמי לתפילין ודוק' ולא תיקשי לך לפירוש זה מאי אף דקאמר רבי יהודה דמשמע דמודה הוא לת"ק בכל מה שהזכיר אלא שמוסיף אף מנעל לבן, דיש לו' דמאי אף דקא' קאי אמנעל שאינו תפור שאסר ת"ק וכמו שמצינו בפסחים כעין זה דף לו' דקא' ומאי אף אקמייתא קאי ע"ש. ובזה יש ליישב פסק הרמב"ם ז"ל דלא הזכיר סנדל המסומר דיש לו' כמ"ש דהוא סובר זל' דר' יהודה פליג עליה דת"ק והוא בעל המאמר דזה הכלל כמ"ש וקא' כל שנאותין בו בחול דהיינו שהוא נשלמה מלאכתו כגון תפילין וסנדל המסומר וראוי הוא בחול משלחין אותו בי"ט וסבר הרמב"ם זל' דהלכתא כר' יהודה ממה שהתיר רב ששת לסדורי תפילין ביומא טבא והיינו כרבי יהודה וה"ה לסנדל המסומר כיון דראוי ליהנות ממנו בחול ואינו מחלק כחלוק התוס' זל' ורש"י זל'. ולא תיקשי לך לפי' זה ממה שאמר אביי לעיל טו' ע"א סנדל המסומר אסור לנעלו ומותר לטלטלו דמשמע דוקא טלטול ולא שלות ומביא ראיה ממתניתין דקתני אין משלחין דאביי אזיל לשיטתיה דהקשה לרב ששת הכא מזה הכלל וסובר דגם בתפילין אסור כפשט מתני' אבל רב ששת השיבו אחור ושתק ליה ודוק'.