קרן לדוד על ביצה· רבי דוד כהן־סקלי
דף ז:
רש"י ד"ה שיעורו של זה וכו' להכי לא יליף עי' מה שפי' רש"י בפ' אלו מציאות לב' ע"א ד"ה לומר לך פריקה בחנם בעין מה שפי' כאן ועי' בשיטה מקובצת שם ביאור ס' רש"י ע"ש, וינוח לך כאן, שאור מחמץ משום דחמץ בככותבת דלא תימא דיו וכו'. נ"ל לומר דלא ניחא ליה לפרש ז"ל דשאור אתא לגלויי אחמץ דלא נימא בכזית ברהטא דשמעת' משום דס"ל זל' דאי לזה הוא דאתא לא טרח וכתב קרא להכי דהא כיון לית בו מעשה ליכא מלקות אם לא ביער. וא"כ מה היה הטעות שהיינו עועים לולי דאתא קרא עד שטר וכתב לך קרא לזה אי שלא נימא דגם חמץ בכזית אי משום זה לא צריך משום דגם אם תטעה ותאמר דמוזהר בכזית לא נפיק מינה חורבא. ועוד דאין סברא לומר דהכתוב בא להקל עליו אלא להחמיר עליו ולימא שאור בכזית דלא תימא דיו כדאמרינן במס' מכות על פסוק על פי שנים עדים או שלשה עדים דף ה' ע"ב וזה כלל אמיתי בידינו, וכדכתבו התוס' במס' מוע"ק דן ג' בד"ה שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע בא"ד ובמשמעות' דקרא שבא להחמיר ולא להקל וכו' ע"ש. ועי"ל כוונת הש"ס מ"ט דב"ש ר"ל דלא קאמרי דחד שיעורא הוא ושוים נינהו וכמ"ש רש"י דיה א"כ ע"ש:
והשיב ע"פ סברת ב"ה דאמרי זה וזה בכזית וה"ה דהוה מצי להשיב על פי ס' ב"ש דסברי דחמץ בככותבת וס' ב"ש היא או כמ"ש רש"י ז"ל דליפי' שיעורא הל"מ ור"ל דשיעור הביעור בפסח בככותבת אבל לא פירשה ההלכה אהיכא קאי ולהכי אי כתב רחמנא חמץ הו"א דהלכתא אחמץ שמפורש בקרא קאי ואי שיעור חד לתרוייהו לכתוב רחמנא חמץ ואנא אמינא דיו לבא מן הדין וכו'. ובזה יש ליישב קוש' התוס' על רש"י, א"נ ס' ב"ש כיון דלא ילפי ביעור מאכילה סברא הוא דנימא דחמץ לחיוב ביעירו צריך ככותבת שהרי הוא חידוש שחידשה בו תורה שאפי' על הראיה יחייב הכתוב ולהכי כל מה שמצינו להחליש האיסור מחלישין דלא מצינו בשום מקום שהזהיר על הראיה בשום איסור הנאה ולהכי אי לא כתב אלא חמץ הוה אמינא בככותבת והוה ילפינן מניה שאור ולימא דיו.