אור ברסלב

קרן לדוד על ביצה· רבי דוד כהן־סקלי

דף ג.

דף ב:

תוס' ד"ה גזירה שמא יעלה ויתלוש. בא"ד י"ל דמיירי הכא בחצר דהוי מוכן לעורבים פירוש ולהכי אף דלא לקטינהו מאתמול לא אדחינהו ואקצינהו דהא הניחם לעורבים שבביתו ומוכן לעורבים הוי מוכן לאדם אבל הא דנכרי שהביא דורון שאם יש במינו במחובר אסור. אינו בחצירו דישראל דנימא שמוכן לעורבים הוי מוכן לאדם.

בא"ד וא"ת והא אמרינן מעמיד אדם וכו' אבל לא על המוקצה וכו' אמאי הא הוי מוכן לבהמה דאי בעיא אכלא מנפשה ע"כ. יש להבין מאי קשי להו ז"ל מהמחובר נימא דהתם שאינו עומד בחצירו ולהכי לא מקרי מוכן לבהמה כי הכא דמיירי דעומד בחצר והיה אפשר לפרש דכונת התוס' היא מדפסיק ותני אבל לא על המוקצה משמע אפי' בחצר ולהכי קשיא להו שפיר אלא דא"כ מאי מתרצי לה לקמן דמיירי בתרי עברי דנהרא דכיון דהוצרכו להוציא אותה מסתם משמעותא נימא דלא קאי בחצר כי הכא והגם דלא קיימא בתרי עברי דנהרא ולהכי נר' לו' דמאי דהקשו התוס' בחצר לאו דוקא אלא דר"ל דאילן דידיה דהוי מוכן לעורבים דידיה לאפוקי אילני של אחריני דלאו דידיה אבל הא דמעמיד אדם בהמתו על המחובר וכו' מסתמא מיירי בעשבים של דברא ושל הפקר כסתם עשבים ולהכי כיון דאי בעיא בהמתו אזלא ואכלה מנפשה הוי מוכן לבהמה ולהכי הוצרכו לאוקמה בתרי עברי דלא אזלא מנפשה. ודע דהא דכתבו התוס' דהא דשבת דאמרינן אבל לא על המוקצה דמיירי בתרי עברי ר"ל שבעודנו במרובה היה בתרי עברי דנהרא.

בא"ד ואמאי הא הוי מוכן לבהמה וכו' אין להקשות דאמאי לא נאסור מטעמא דפירות הנושרין דשמא יעלה ויתלוש הכא נמי נימא שאם נתיר לו התלושים שנתלשו היום שמא יתלוש מן המחובר זה אינו דאין לו במה לטעות בזה שאם התרנו התלושים להעמיד בהמתו עליהם גם המחוברים התרנו לו בזה להעמיד בהמתו על המחובר כיון דאיהו לא עביד מידי בידיו משא"כ פירות הנושרים אם תתיר לו ליטלם ולאוכלם הוא בידים אתי לתלוש ג"כ בידים ולאכול וק"ל.

בא"ד ואמאי וכו'. י"ל דמאי קשיא להתוס' מהא דאבל לא על המוקצה נימא דוקא מידי דחזו ליה לאוכלן אמרינן דמוכן לבהמה או לעורבים הוי מוכן לאדם דומיא דפירות האילן אבל עשבים אינם ראוים למאכל אדם ולהכי לא אמרי' בהו מוכן לבהמה הוי מוכן לאדם כדאמרינן דדעתיה דאיניש אכל מידי דחזי ליה והא לא חזי ליה ואפשר לו' דכיון דחזו לבהמתו מקרי חזי ליה לטלטלו להוליכו לביתו ליתנו לפני בהמתו לאכול וא"כ למה אסור לעמוד על המוקצה וק"ל:

בא"ד ויש לומר דמיירי בתרי עברי דנהרא ע"כ נ"ל דלפי פירושם זה דהא דרבי חנינא דקא' אבל לא על המוקצה מיירי כשאין הבהמה יכולה לבוא ולאכול מן המחובר משום דקאי בתרי עברי דנהרא צ"ל דהוה מצי לשנויי הכי בפ' כל כתבי קכב' ע"א דפריך הא דר' חנינא אהא דתני בברייתא התם נכרי שלקט עשבים מאכיל אחריו ישראל דרבי חנינא בשאינה יכולה לבוא לאכול ודברייתא ביכולה לבוא אל המחובר ולאכול אלא דבלא"ה משני שפיר וק"ל. ועי' בתוס' שם דשבת ד"ה אינו והא אמר רב הונא אמר רבי חנינא.

בא"ד ועוד י"ל דדוקא בפירות וענבים שייך שמא יתלוש דבעודה בכפו יבלענו וכו' ור"ל ולהכי לקמן גבי נכרי שהביא דורון לא נקיט שמא יעלה ויתלוש דשם איירי בפרי שאינו מתאוה לו כל כך ולא שייך ביה טעמ' דשמא יתלוש ולהכי נקט משום מוקצה. קשה לי דהא בש"ס אמרי' טעמא דביצה משום פירות הנושרים וכיון דאסרו פי' הנושרים משום שמא יעלה ויתלוש כדאמ' בש"ס אף בדבר דלא שייך ביה ושמא יתלוש כגון ביצה ש"מ נכללת בכלל פירות הנושרים סתם דאסור שהיא נמי כפרי הנושר אף דלא שייך טעמא דשמא יעלה ויתלוש וא"כ כ"ש כל פרי הנשר אף. שאינו מתאוה לו מ"מ הוי בכלל פירות שנשרו שאסרו והדרא קושיא לדוכתה דלמה לי התם גבי דורון טעמא דמוקצה הוה לן לו' משום פירות דנשרו שהם משום גזירה דשמא יעלה ויתלוש ואף דלא שייך בהו האי טעמא מ"מ בכלל גזירה נינהו כמו ביצה ואפשר לו' דכיון דבשאר פרי לא שייך למינקט בהו שמא יתלוש אלא שהם נכללים בכלל הגזירה דאתו ממילא להכי נקט בהו טעמא דעדיף ליה מזה והוא משום דאיתקצאי דאיסורן מגופייהו ולא דנאסרו מכללן ודוק' . ויוצא לנו מדברי התוס' הללו דדבר שיש לו בחצר דהוי מוכן לעורבים דלא שייך ביה מוקצה והוא אינו ממין הענבים והפירות כגון ירקות וכיוצא בהם דלא שייך בהו שמא יתלוש אם תלשם גוי שלא בשביל ישראל מותר ליטלם ולאוכלם כיון דראוים לאוכלם העורבים או הבהמה כך בלא תיקון לית בהו מוקצה אבל בדבר דצריך תיקון ואינו ראוי לאכילת הבהמה כמו שהוא עתה כמו דלועין דצריכים לחתכן ולתקנם לאכילת הבהמה לא הוו מוכנים לעורבים או לבהמה אפילו אם הם בחצר לא הוי מוכן ואמרינן מדלא לקטינהו מאתמול אקצינהו כמו שפי' רש"י לקמן כ"ד ע"ב ומשום הכי נר' לו' דהיינו טעמא דהוצרכו התוס' לעי' ב' ד"ה דתנן מחתכין את הדלועין לו' דמיירי בתלושין ע"ש אלא שראיתי למהרש"א ז"ל דכתב דלפי תירוץ זה לא היו צריכין התוס' לעיל בההיא דמחתכין הדלועין לפרש דמיירי בתלושין ע"ש וכן כתבו התוס' בחולין יד' ד"ה מחתכין וצריך לו' דמעיקרא נמי קודם תיקון החתוך ראוים לאכול לבהמה ע"י הדחק ומשו"ה הוי מוכנים לבהמה.

בא"ד דהא אמרי' בתוספתא במכירו אסור נ"ב והכא מסתמא מכירו הוי וכמ"ש ב"י סי' רעו' עי' באר היטב א"ח סי' רעו' סק' א':

ורמינהי ועוד אמר ר"י מתנה אדם וכו'. יש לדק' דנימא דעד כאן לא קא' ר"י דכל אוכלין אוכלא דאפרת ומותר אלא בשבת דהואיל והוא חמיר לא אתי לזלזולי ביה אבל בי"ט דקיל חייש דלמא אתי לזלזולי ביה ומשום הכי אסיר בהא דמתנה דהא רבי יוחנן מצינו לו דסובר כרב נחמן דאפיך ההיא דמגביהין כדאי' בשבת קנז' ע"א. וי"ל דכיון דעיקר טעמא דרבי יהודה משום דכל לאוכלין אינו בכלל גזירת משקין שזבו מאי שנא שבת מיו"ט וק"ל.

שם תנן אין שוחטין וכו' ר"י אומר אם לאוכלין וכו' הא דאפליגו לעיל רב יוסף ורבי יצחק בביצה אי הוי בכלל משקין שזבו דלר' יצחק הוי בכלל גזירת משקין ולרב יוסף כיון דביצה אוכלא לא הוי בכלל גזירת משקין לא הוי פלוגתייהו כי הני תנאי דרב יוסף כר"י ור' יצחק כחכמים די"ל דרב יוסף אמר לך אנא דאמרי' אפילו כחכמים דע"כ לא קאמרי חכמים התם שאפילו לאוכלין אסור והוו בכלל גזירה אלא משום דאנן קא חזינן דיוצא מהן משקין נינהו ולהכי הוו בכלל גזירה ורבי יצחק אמר לך אנא דאמרי אפילו לר"י דע"כ לא התיר ר"י בעומדים לאכילה אלא באין עומדים ליסחט ולא ניחא ליה בסחיטתם אבל ביצה שעומדת ליסחט וניחא ליה בסחיטתה הוי בכלל גזירת משקין ואי קשיא לך דא מאי קא פריך ר"י מהך דסוחטין אביצה שנולדה משום דרבי יוחנן אזיל לשיטתיה דפליג נמי בזתים וענבים בשבת דהנהו ודאי עומדים ליסחט כמו ביצה ועיין במהרש"א שם בד"ה הלכה כרבי יהודה ע"ש וק"ל:

שם ומשני רבי יוחנן מוחלפת השיטה וכו' יש להבין דלמה נייד רבי יוחנן מתרוץ רבינא בריה דרב עולא בסמוך שהוא יותר מסתבר והוצרך לדחוקי נפשיה ודנה בחליפין. ואפשר לו' דס"ל דוכן דביצה דסיפא דומיא דרישא דאמר מתנה אדם על כלכלה של פירות וכמו דהתם שאינו אסור בראשון אלא להגביה אבל בטלטול בעלמא מותר כן נמי בביצה דנהי דאסור לאוכלה בראשון בטלטול מיהא מותר ואי בתרנגולת העומד לגדל ביצים היה אסור גם בטלטול ולא הוי דומיא דרישא ודוחק ועי' מה שאכתוב לקמן בע"ה במימרת רבינא בריה דעולא יעו"ש.

שם מוחלפת השיטה. כתב הרב ראש משביר וז"ל קשה קצת א"כ השתא נמי דמוחלפת תיקשי דרבנן אדרבנן ע"ש מה שתרץ. ואנכי הדך' נ"ל לו' דלפי משפ' וחידשו לן התוס' משם שיטת מאיבר"א אתי שפיר ולא קשה השתא דרבנן אדרבנן דנימא דרבנן שלא הודו לו ואסרו אף בשני לדידיה קאמרי ליה לדידן אפילו בראשון מותרת דאוכלא דאפרת הוא אלא לדידך דאמרת אף בשני אסור דקסברי קדושה אחת היא דגם רש"י אזיל בשיטת זו של הרב מאיבר"א והא דהוצרך להחליף הא דסוחטין ולא קאמר הא דכלכלה דר' יהודה לדבריהם קא' יש לתרץ כשיטת מאיבר"א משום דעדיין לא דברו חכמים כלל מתחלה קודם ר"י לא שייך לו' לדבריהם קא' ואי קשיא לך הולך בזה השיטה א"כ למה הוצרך להחליף ההיא דאין סוחטין ולא החליף ההיא דכלכלה שיטת מאיבר"א י"ל דס"ל לרש"י דזה דוחק גדול דעיקר תירוץ הפירכא דש"ס דרבי יהודה אדרבי יהודה חסר דעיקר התירוץ לרבי יוחנן הוא רבי יהודה לדבריהם קאמר להו וזה חסר מדברי רבי יוחנן לכך לא ניחא ליה בשיטת מאיבר"א אבל אי אמרי' דמוחלפת הא דאין סוחטין א"כ עיקר הפירכא דרבי יהודה אדרבי יהודה לדבריהם קאמר להו וזה חסר מדברי רבי יוחנן לכך לא ניחא ליה בשיטת מאיבר"א אבל אי אמרי' דמוחלפת הא דאין שוחשין א"כ עיקר הפירכא דרבי יהודה אדר' יהודה דפריך הש"ס בזה מתרצה ואי קשיא להפך דרבנן אדרבנן הא נמי לא קשיא דלדידיה קאמרי רבנן אלא דלא חש לתרץ זה כיון דהמקשה לא פריך ליה אלא דר' יהודה אדרבי יהודה והא תריץ ליה שפיר וק"ל:

תוכן העניינים

קרן לדוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה