קרן לדוד על ביצה· רבי דוד כהן־סקלי
דף ב:
גבי יו"ט דסתם לן תנא כר"י דתנן וכו' יש לדקדק דלמה לא הביא מסתם דלקמן דף מ' ע"א אין משקין ושוחטין את המדבריות דפי' רש"י שם משום מוקצה וע"כ כר"י אתיא. ויש לומר דנקט הקדום ברישא, דאין מבקעין היא הקודמת לאין משקין אח"כ ראיתי שם בש"ס דהא דאין שוחטין אתיא אפילו לר"ש משום דהוי כמו בצמוקין וגרוגרות דמודה בהו ר"ש עי' להרב בני שמואל זל' וק"ל.
רש"י בע"א ד"ה קא סלקא דעתין להכי פרכינן מאי טעמייהו דב"ש וכו'. נראה לי דקשיא ליה לרש"י אמאי חזר הש"ס להקשות עוד מאי טעמייהו דב"ש וכו'. להכי כתב רש"י זל' להכי פרכינן ר"ל לעיל מאי טעמייהו דב"ש כך כוונת הש"ס וק"ל.
שם בד"ה ואמר רב נחמן אנו אין לנו בשיטת משנה זו לפי וכו'. אלא כך שמעתי מרבותינו דב"ש כר"י ומחמרי וב"ה וכו'. נ"ל לומר הא דהוצרך רש"י לומ' דרב נחמן כך שמע מרבותיו, ולא מסברא דידיה מכח סתמי דמתניתא משום דכן משמע מדברי ר"נ שכך קבל מרבותיו מדקאמר אנו אין לנו, ולא קאמר בקיצור מוחלפת השיטה. אלא מוכח מדבריו שכן שמע מרבותיו ב"ש כר"י וב"ה כר"ש. ומביא ראיה למה שקיבל מרבותיו מסתמי דרבי עי' מהרם שיף. ועוד יש לומ' דאי מקור דבריו יוצאים דוק' מסתמי המשנה עדיין אין הכרח להחליף ולהפך מתני' דמגביהין עצמות ויצטרך ר"נ לחלק בין יו"ט לשבת דהגם דלא תני לה בעדויות אין ראיה דנימא דלית לן חלוק בין יו"ט לשבת וכיון דתני התם פלוגתא דמתני' דב"ש וב"ה דביצה דהכא לא הוצרך למתני עוד הא דמגביהין דטעם חד להם לסברת ר"נ דאית ליה טעמא דמתני' משום מוקצה. ואין חלוק בין נולד למוקצה, להכי הוצרך לומר שקבל מרבותיו כך שב"ש כר"י וב"ה כר"ש ולהכי הגיה והחליף המשנה וק"ל.
תוספות ד"ה מגביהין מעל השלחן עצמות וכו' באו"ד ולא נהירא דהא איתא בסיפא ישער של אפונין וכו', מפני שהן ראוים למאכל בהמה. יש לדקדק דמאי קושיא דלמא מחלוקת בשאינם ראוים, וקאמר דשער אפונים וכו' כיון שהם ראוים למאכל בהמה מודו ב"ה דמטלטלין אותם. ויש לומר דקושית התוספות היא לפי מאי דקאמר בש"ס התם על האי סיפא דשער של אפונין מני מתני' וקאמר ר"ש היא משמע דהאי מתני' מיתנייא דוק' למאן דלית ליה מוקצה וא"כ משמע דלב"ה דאמרי מסלק הטבלא ואית להו מוקצה לא אתיא כותייהו ולא אתיא אלא למ"ד מגביהין מעל השלחן עצמות וכו', וקאמר משום דראוים למאכל בהמה אבל לב"ה לא מטלטלינן להו כיון דמאתמול לאו לבהמה קיימי שהיה האוכל בהם, והיום לוקחו מהם כמו שפירש רש"י שם ע"ש וק"ל. ועי' להרב בני שמואל זל":
שם ד"ה דתנן מחתכין את הדלועין לפני וכו'. באו"ד ובהאי ודאי מודה ר"ש גזירה שמא יעלה ויתלוש וכו'. נ"ל הא דקאמרי התוספות משום גזירת דיעלה ויתלוש ולא מטעם מוקצה כמחובר דמודה ביה ר"ש דהוי כמוקצה דגרוגרות וכדפירש רש"י לקמן כד' ע"ב עי' תוספות לקמן דף ג' ע"א ד"ה גזירה שמא יעלה ויתלוש מש"כ בזה ע"ש שיתורץ בדבריהם שכתבו שם:
שם ד"ה גבי שבת דסתם לן תנא וכו'. באו"ד וא"ת גבי שבת נמי סתם לן כר"י כי האי דתנן שבת דף מד' מטלטלין נר חדש אבל לא ישן וכו'. אין להקשות דמא קא קשיא לתוספות מהא דדף מד' הא הוו הך סתם בדף מד' ואח"כ מחלוקת בדף קמג' ע"א דב"ש וב"ה מתני' דמגביהין עצמות, דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ולא הויה מחלוקת וא"כ אי ב"ה הוא דקאמרי מסלק את הטבלא, קשה אהלכתא ולכך הוצרך להחליף הא דמגביהין כי היכי דאתו ב"ה כסתמא דמתני' דמחתכין את הדלועין וק"ל.
שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי וכו' יו"ט דקיל ואתי לזלזולי ביה וכו'. משמע דהכי הלכתא מכח סתמי דמתני' דע"כ אית לן לשנוי הכי כסתמא דש"ס, והא דפריך בשבת דף קכד' ע"א והא בקעת דביום טוב דבר שמלאכתו להתיר הוא, אלמא דבר שמלאכתו להתיר בין לצורך גופו בין לצורך מקומו אסור וקשה לרבא דאמר דבר שמלאכ' להתיר מותר לטלטלו בין לצורך גופו בין לצורך מקומו בשבת ע"ש, ומאי פריך נימא דדוקא ביו"ט אסור דלא אתי לזלזולי ביה אבל בשבת מותר משום דחמיר כדאמרינן הכא. וי"ל דעדיפא מינה משני התם.
שם וכי תימא כח דהתירא עדיף. עי' רשב"ם בפ' ע"פ ד' קב' ע"א ד"ה להודיעך כחו דר"י דלפי דבריו אתיא שפיר הא דמקשה הש"ס דברכות ד' נג' ע"ב מי שאכל ושכח וכו' אמר רב זביד וכו' והא דקתני ושכח להודיעך כחן דב"ש דאפילו בשכח וכו' דקשה דהיכי סלקא דעתין דלימא הכי הא כחא דהיתרא ודהלכתא עדיף והו"ל לאשמועינן במזיד ע"ש דלפי דברי רשב"ם אתי שפיר עוד י"ל דשאני התם דאפילו לב"ה לכתחילה יחזור למקומו ויברך דהכי עדיף טפי וכדמוכח אותו מעשה דאשכח ארנקא דדהבא ואי עבר אדעת ב"ה הו"ל להתחייב בנפשו כאותו מעשה דרבי טרפון דק"ש דאמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה אלא ודאי גם לב"ה שפיר קא עביד מאן דחזר למקומו ומשום הכי עביד ליה רחמנא ניסא. ועי' מש"כ בספרי שו"ת קרית חנה דוד ס' קס' ע"ש.
גמ' אלא אמר רבה לעולם וכו' וביו"ט שחל להיות אחר השבת עסקי' ומשום הכנה וכו'. ורבה לטעמיה וכו' קשה לי אמאי לא קאמר רבה דהכנה דידיה אפילו לב"ש היא ומתני' בי"ט דעלמא איירי, ב"ש לא גזרי י"ט דעלמא ושבת דעלמא וב"ה גזרי דעלמא אטו דאחר השבת וכ"ע אתו כותיה דאית ליה הכנה. וי"ל דלא חש לב"ש כיון דאינה משנה. ועוד י"ל דרבה נראה לו זה דוחק לאוקומי פלוגתי' שלא מן הדין אלא בגזירה שהרי מהאי טעמא לא פריך הש"ס לקמן על רבה דלמה לא אמר כרב יוסף וכר' יצחק משום דנר' לו אוקימתייהו דוחק וכנ"ל ועוד דיו"ט סתמא קתני.
גמ' ורבה לטעמיה ופירש רש"י דאמר רבה בפסחים ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא. יש לדקדק דרבה דאית ליה מוקצה מאורייתא לית ליה כב"ה דהא ב"ה לית להו מוקצה כאשר הכריע ר"נ לעיל ואם תשיבני לומ' דרבה ס"ל שאין מחליפין וסברי ב"ה דמסלק את הטבלא כולה ומנערה תקשי הלכתא אהלכתא כדקשיא ליה לר"ן ואפשר לו' לרבה שנגיה סתמא דמחתכין משום האי סתמא דמגביהין וסתמא אחריתי דמטלטלין נר חדש אבל לא ישן ( ועוד מתני' דילן דקתני דב"ה אומרים לא תאכל ) והוי כב"ה אלא דר"נ ס"ל דמדלא תני לה בעדויות מוכח דנגיה הא דמגביהין ורבה ס"ל הא לאו ראיה היא דיכולים לו' דמתני' דידן דקתני ב"ה אומרים לא תאכל סתמא קתני בין בתרנגולת העומדת לגדל בין העומדת לאכילה ובכולה סברי ב"ש תאכל דלית להו לא מוקצה ולא הכנה וב"ה סברי לא תאכל משום דאית להו מוקצה והכנה ומשום הכי לא תני הא דמגביהין בעדויות דסמך אמתני' דידן דביצה דתני לה התם בעדויות שהיא. מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה דחד טעמא הוא.
גמ' ואין יום טוב מכין לשבת וכו' כתב הרב בני שמואל וז"ל כתב התיו"ט והא דלא אפליגו בשבת ועוד י"ל דנקט דבר דבר אורחיה ודרך אכילת ביצה ע"י בישול להכי נקט יו"ט ולא שבת וק"ל ( חוה"מ סוכות תרפ"ה) דהוה אמינא דוק' סעודת שבת בעיא הכנה וכו' ע"כ והקשה הרב ז"ל דק"ק דאיך תיסק אדעתין דשבת מכין לי"ט דיו"ט כחול הוא דא"כ אמאי אין יו"ט. מכין לשבת כיון דיו"ט כחול כי היכי דחול מכין לשבת עכ"ל ולי נראה לו' דמאי דכתב התיו"ט דהוה סלקא דעתין דלא ליתסר דכחול שויוה היינו לענין שאין סעודתו בעיא הכנה וכמו שסיים הוא ז"ל. אבל מ"מ הוא חמיר וקדוש הוא מחול ולהכי אין יו"ט מכין לשבת כיון דקדוש הוא וק"ל.
שם שבת דעלמא תשתרי גזירה וכו'. כתב הרב בני שמואל ק"ק דקארי לה מאי קארי לה ע"ש מה שתרץ. ולי נראה לו' דקא סלקא דעתיה דדוקא ביו"ט גזרינן אטו יו"ט אחר השבת משום דשבת חמיר טפי ולהכי גזרינן גם יו"ט דעלמא אטו יו"ט של אחר השבת אבל בשבת דעלמא אין לגזור בו אטו שבת של אחר יוט' שאינו חמיר כ"כ דהאי דרשה אינה אלא אסמכתא וכמו שכתב הרב תיו"ט בסוף ד"ה ביצה שנולדה ולהכי כיון דהיא אסמכתא נוכל לו' דדוקא ביום טוב אחר השבת דחמיר טפי להכי גזרינן ביה גם יו"ט דעלמא ולא שבת דעלמא אטו שבת של אחר יו"ט וליכא למימר דהיא הנותנת דמשום דקיל יש להחמיר בו דלא אתי לזלזולי כדקאמ' הש"ס לעיל דהא אוקימנא לעיל דרבה לית ליה האי סברא ועוד דהכא אית לן חששות הרבה דגזרינן שבת דעלמא אטו שבת אחר יו"ט ושבת אחר יו"ט נמי שמא אתי לזלזולי ביו"ט וק"ל.
שם רב יוסף אמר גזירה משום פירות הנושרין אמר ליה אביי וכו' גזירה שמא יעלה ויתלוש יש להבין דרב יוסף היכי סובר אי כרב נחמן דאפיך מתני' דמגביהין א"כ ב"ה סברי איסור מוקצה ביו"ט וא"כ אמאי אמר אביי טעמא דפירות הנושרין משום שמא יעלה ויתלוש ולא קאמר טעמא משום איסור מוקצה דכן הוא האמת ואי סובר שאין מהפכין כ"ש דתקשי לן דהא בית הלל אית להו מוקצה בין בשבת בין ביו"ט וי"ל דעל כורחיך צריכין אנו לטעמא דשמא יעלה ויתלוש לדעת רב יוסף כדי לאסור הביצה אף העומדת לאכילה דאי משום מוקצה לחודיה אין לאסור בביצה אלא בעומד לגדל דהויא מוקצה ועל כרחיך רב יוסף דקאי משום פירות הנושרין סובר דביצה דמתני' בעומדת לאכילה ואפי' הכי אסורה משום פירות הנושרין דשמא יעלה ויתלוש ולא בעומדת לגדל ומשום מוקצה דא"כ היינו דרב נחמן ולקמן קאמר דכולהו כר"ן לא אמרי כי קושיין ועי' תוס' ד"ה גזירה שמא יעלה ויתלוש ועי' רש"י ד"ה רב יוסף עוד יש לפרש דלעולם ס"ל דאין להפך אלא דסובר דדוק' בשבת אית להו מוקצה משום דחמיר ול בי"ט דקיל ומתני' דקתני לא תאכל מטעם ואחר משום פירות הנושרין דטעמא משום שמא יעלה ויתלוש ומתני' דקתני אין מבקעין עצים אתיא נמי כר"ש דמיירי שאינו יושב ומצפה והשתא ניחא דתפס האי טעמא דשמא יעלה ויתלוש ולא משום מוקצה משום דב"ה לית להו מוקצה כר"ש עי' תוס' וזה דלא כפירוש ז"ל ד"ה רב יוסף ע"ש ודוק.
שם רב יוסף וכו' יש להבין כיון דרב יוסף לית ליה הכנה דרבה אלא טעמא דפירות הנושרין קשה א"כ לפלוג בשבת תאמר להודיעך כחן דב"ה דאפי' בי"ט אסרי אדרבה כחא דהתירא עדיף תאמר כחא דהלכתא עדיף לפלוג בתרווייהו דהכא נמי אינו מאריך כמו שהקשה בש"ס לעיל עי' תוס' ד"ה ונפלוג בתרווייהו ואפשר לומ' דאפליגו בי"ט כדי לאשמועינן כחא דהתירא שאפי' בי"ט דסלק' דעתין דנחמיר ביה דאתי לזלזולי ביה אפילו הכי מקילין ביה ב"ה וב"ש ועי' בני שמואל לעיל בהא דקא' הש"ס ואין יו"ט מכין לשבת מ"ש שם הרב ז"ל.
שם רב יוסף וכו' יש לעיין דלפי טעם זה שאין איסורא אלא משום פירות הנושרין דהיינו משום גזירה א"כ ביצה שנולדה בי"ט ב' של גליות לדידן דקיל דידעינן בקביעא דירחא ויו"ט ב' אינו אלא מדרבנן אי אסרינן לה הויא גזירה לגזירה וא"כ היה לנו להתיר עי' לקמן ד' ע"ב בפלוגתא דרב ורב אסי ואפשר לו' דטעמא דאסור משום דאי תתיר ביוט' ב' אתי לזלזולי ביה ועי' מש' לקמן בס"ד אהא דרבי יוחנן עצים שנשרו מן הדקל בשבת ע"ש.
תוס' ד"ה והיה ביום הששי וכו' בא"ד ( ואפי' לדידן פי' דלית לן דמדאורייתא צרכי שבת נעשים בי"ט כיון דקי"ל הכנה דאורייתא א"כ אין צרכי שבת נעשים בי"ט עי' פסחים מ"ו ע"ב) ניחא דכל דבר אפוי ומבושל ( ר"ל דכל דבר שבא לאפותו או לבשלו) לא שייך ביה הכנה שאינו מחוסר רק תיקון וכו' רק גבי ביצה שהוא דבר חדש שמתחדש לגמרי בזה שייך איסור הכנה זהו כונתם וזה דלא כפי' רש"י שפירש והכינו והזמינו כגון מכאן אני נוטל למחר דמשמע דקאי על דבר שהוא בעולם ואפ"ה אסור להזמינו בפה וא"כ כ"ש אפיה ובשול ודוק' ודע דלא כתבו התוס' הכא דבאפוי לא שייך הכנה וכו' היינו לענין הכנה ומ"מ האפיה היא מלאכה דאורייתא ואין להתירה בי"ט אלא משום הואיל או משום דצרכי שבת נעשים בי"ט כדאיתא בפסחים מ"ו ע"ב אלא דקשה לי לדברי התוס' ז"ל דכיון דאנן אית לן הכנה דרבה מדאורייתא וא"כ אין צרכי שבת נעשים בי"ט וכיון דלית לן הואיל הגם דבאפיה ליכא איסור הכנה כמ"ש התוס' הכא מ"מ אית לן לאסור משום מלאכה כיון דלית לן הואיל עי' בחידושי מהר"ם מלובלין וצריכין אנו לו' דזאת כתבו התוס' למאי דסלקא דעתייהו מעיקרא שהאפיה ובשול יש בהם משום הכנה אבל למאי דחדשו לן בתרוצם דלא שייך הכנה באפיה ובשול א"כ הגם דקי"ל כרבה בהכנה. שהיא דאורייתא אין להוכיח מכאן דקי"ל שאין צרכי שבת נעשים בי"ט מדאורייתא דלעולם נימא דמדאורייתא צרכי שבת נעשים בי"ט כגון אפיה ובשול ולהכי מותר לאפות ולבשל מי"ט לשבת אבל הכנת דבר חדש כגון ביצה אסור להכין. מדאורייתא ודוק'.
שם בא"ד תימא דכאן משמע שהמן לא היה יורד בי"ט כדפי' רש"י הששי הראוי להכנה וזהו בחול וכו' יש לדקדק דנימא דבי"ט היה יורד לצורך יו"ט דוקא ולא לשבת והכנת שבת היו עושים מיום חמישי בשבת וי"ל דמלשון הש"ס דקא' חול מכין ליט' משמע שלא היה יורד בי"ט ומחול היו מכינים לי"ט ולתרוץ השני של התוס' אין סתירה מל' הש"ס דהש"ס קאי אהכנה דבידי שמים שהחול מכין ולא שבת מכין לי"ט וק"ל.