קרן לדוד על ביצה· רבי דוד כהן־סקלי
דף ב.
מתני' ביצה שנולדה (בשבת) ביום טוב וכו'. נ"ל שנקראת מסכתא זו על התחלתה. ביצה כי נוטריקון ביצה הם ראשי פרקיה דהיינו ב' ביצה. "יוד יום טוב. צ' אין צדין. ה" המביא ולבסוף פרק משילין. לשון של נעלך ור"ל שהביצה נשלה ונשרה מן התרנגולת.
א"נ יש לומר על דרך שאמרו בברכות כל שהוא כביצה. ביצה טובה הימנו ואגב חביבותה גבן נקטה כשהתחיל בה. ולא זז מחבבה כטעם לשד. על דרך וערבה שנתיך [לשון שנו חכמים] עד שקרא למסכת על שמה ביצה משום פתח דבריך יאיר עד שנקראה בשם המסכתא. א"נ ע"ד מ"ש כי יקרה קן צפור וכו' אפרוחים אלו בעלי משנה. או בצים אלו בעלי מקרא. וסיים קרא ואת הבנים תקח לך כמ"ש בתקוני הזוהר.
שם ב"ש אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת וכו' הא דנקט שאור ברישא שלא כסדר הכתוב לא יראה לך חמץ וכו' ( (נ"ל משום דהתנא נחית לאשמועינן שיעורא דכל אחד לכך נקט שיעור קטן ברישא והדר גדול כדכתיב) ) ויש לומר מפני שהמחלוקת היא בשיעור חמץ לכך סמך שיעור חמץ למחלוקת ב"ה. עוד יש לומ' משום דשיעור חמץ שהוא ככותבת נפקא לן מדנקט הכתוב שאור דקו"ח מחמץ. ומשום הכי אמרינן שיעורו של זה לאו כשיעורו של זה. כדאיתא בש"ס להכי נקט. ברישא להודיע מפני שהשאור בכזית חמץ שיעורו בככותבת ודוק' כי נכון הוא.
שם בי"ש אומרים שאור בכזית וכו'. יש לדקדק כיון דהאי בבא לא תני לה אלא משום דהני תלת מילי כמ"ש רש"י ד"ה שאור בכזית והתוספות ז"ל הו"ל למתנייה אחר השוחט. עי' בהרב ראש משבי"ר. ולהרב בני שמואל מש"כ בזה.
שם השוחט חיה ועוף וכו'. הא דלא תני לה ברישא. יש לומר משום דלא שכיחא שלא ישחוט עד ליו"ט שהדרך הוא לשחוט מעיו"ט להכין ולהזמין לסעודת ליל יו"ט אע"ג דשחיטה התירו ביו"ט דאי אפשר מעיו"ט דחיישינן למכמר בשרא פן יתחמם ויסריח. וכמ"ש רש"י ז"ל לקמן בפרק צדין. בד"ה אין צדין דגים ע"ש מ"מ שכיח לשחוט בער ביו"ט יותר מביו"ט. ועוד איידי דזוטר מילי דביצה תני ליה ברישא. עי' בכורות יג' ע"ב ע"ש.
תוס' דר"ה ביצה שנולדה. באו"ד ויש לומר דאי הוה תני אוסרין ומתירין הייתי אומר שמה שמתירין הביצה היינו לטלטל אבל באכילה אסורה וכו' יש לדקד' דהא לקמן גבי אפרוח דפלוגתא דרב ושמואל נקטו בדבריהם איסור והיתר ולא חיישי לטעות לומ' דבטילטול מיירי. ויש לומר דהתם היינו טעמא דשמואל הוא משום דהואיל ומתיר עצמו בשחיטה עי' פירוש רש"י שם וכיון דמהאי טעמא מוכחא מילתא דמותר דקאמר היינו אפילו באכילה וק"ל.
שם באו"ד אלא אגב דנקטי ב"ש תאכל נקטי אינהו וכו' כתב הרב בני שמואל לכאורה יש להקשות דהא כתבו התוספות עצמם במסכת מועד קטן דפ"ג ע"ב ד"ה מאן דאמר יש אבילות משם הראב"ד דאין שיטת התלמוד לומר איידי הא תנא הא אלא במלתא דאמת אלא דלא צריכי. אבל דברים הנראות שקר אין לו לשנות. וא"כ איך כתבו התוספות הכא אגב דנקטי וכו'. כיון שתיבת לא תאכל נראית שהיא שקר ע"ש מה שתירץ ולי נראה לתרץ ולומר דלא כתב שם הראב"ד הכי אלא בבבות משום שהוא דוחק לומר דנקט בהאי בבא מלתא דנראת שקר אגב סיפא. אבל הכא כיון דנקפו ב"ש בדבריהם לא תאכל ב"ה. השיבו אל דבריהם ואמרו לא תאכל. אבל באמת אפילו טלטול נמי לא.
עוד יש לומר דלא כתבו התוספות שם הכי אלא ברישא אגב סיפא במלתא דנראה שקר. אבל בסיפא אגב רישא דהיינו אורחיה אמרינן אגב אף במלתא הנראית שהיא שקר וזה אמת וק"ל ועי' גיטין כג' ע"ב דקאמר התם תנא נמי פתוח וכו'. וחזר ונתפתח.
שם משנה שאפר כירה מוכן הוא. מוקי לה בש"ס דה"ק. ואפר כירה מוכן הוא. ומלתא בפ"ע היא. ומוקמינן לה בש"ס בשהוסק מבעו"י. וקשה לי דא"כ מאי קמשמע לון דפשיטא הוא. דמהיכא תיתי לאסור. ויש לומר דקא משמע לן דאפילו לא הזמינו לכך יכסה בו לאפוקי עפר דצריך הזמנה ועי' להרב רבינו עובדיה מברטנורא שכן כתב דאפר אין צריך הזמנה ע"ש:
שם בש"ס מאי טעמא דב"ש מוקצה הוא. עי' מהר"ם שי"פ מה שפירש ע"ש בדבריו ז"ל ועדיין יש להקשות דמאי קשה ליה לש"ס נימא דוקא בשבת דחמיר אית להו מוקצה אבל ביו"ט דקיל לית להו מוקצה דהא על כרחיך אית לך לשנוי הכי לקמן לרב נחמן דקאמר אנו אין לנו אלא וכו'. דפליגי ב"ש וב"ה בסברות הפוכות דלב"ה קוליה חומריה הוא משום דחיישינן דילמא אתי לזלזולי ביה וב"ש לה הפך דשבת דחמיר החמירו ביה בל לא ביום טוב דקיל, ויש לומר דסלקא דעתיה הכא לומר דמאן דאית ליה מוקצה בשבת אית ליה מיהא נולד בי"ט דשוין הן. האי משום חומרא דשבת, והאי משום חומר נולד דאפילו למאן דלית ליה מוקצה אית ליה נולד וכדמסיק, ולהכי קשיא ליה מאי טעמא דב"ש מוקצה הוא ר"ל מוקצה דנולד הוא, אבל לקמן דקאמר ר"ש מאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד, דשוים הם להכי הוצרך לתרץ דפליגי בסברות הפוכות וק"ל:
שם אמר ר"ש וכו', ודאית ליה מוקצה איה ליה נולד, ודלית ליה וכו':
קשה לי דלמה נייד ר"ש מסלקא דעתיה דמקשה וקאמר דאית ליה מוקצה וכו', נימא דלעולם כסלקא דעתין דנולד חמיר ממוקצה אפילו למאן דשרי מוקצה. וכבר אמר ר"ש אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י וב"ה כר"ש, וא"כ נימא אע"פ דב"ה לית להו מוקצה אית להו נולד ולכך במשנתנו אמרו לא תאכל וכן הא דתנן לקמן לא' ע"ב אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט הוא משום נולד, שהיום נשברה. והוה ליה כשברי כלים עי' תוס' לקמן ב' ד"ה אין מבקעין ע"ש. וב"ש דהתירו כאן בנולד הגם דשב"ל כר"י במוקצה היינו בשבת דחמיר אבל ביו"ט דקיל לית להו אפילו איסור נולד דהא על כרחין לומר כן לב"ש לדעת ר"ש דתריץ אנו אין לנו וכו' ואמר לך ר"ש גבי שבת וכו' ולפ"ז לית לן חילוק בין שבת ליו"ט דבכולהו לב"ה לית אסור מוקצה אבל אית בהו אסור נולד, וב"ש סברי כיון דיו"ט קיל לית ביה אפי' איסור נולד. ויש לומ' דבשלמא אי אמרינן דבהא פליגי אי מחמרינן בשבת יותר מיו"ט או מחמרינן ביו"ט יותר משבת איכא סברא פשוטה לאידך גיסא לאידך גיסא אבל בזה דלב"ה דלית להו מוקצה אית להו איסור נולד אפילו ביו"ט ולב"ש דאית להו מוקצה אית להו אפילו איסור נולד ביו"ט ליכא סברא פשוטה כ"כ דלימא בזה פליגי וק"ל.
שם ודאית ליה מוקצה וכו' דהיינו ר"י ודלית ליה מוקצה וכו' דהיינו ר"ש יש לדק' דהכא נמי נימא דאי הכי נפלוג בתרוייהו דהא קימ"ל ר"י ור"ש הלכה כר"י כדאיתא בעירובין מו' ע"ב וא"נ נפלוג בתרוייהו כי היכי דלשמעינן כחא דהיתרא וכחא דהלכתא כדפריך לקמן. ויש לומר דכבר אפליגו בשבת כיו"ט דאיתא התם ר"י אין מסיקין בשברי כלים וכו'. ור"ש מתיר.
שם גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש דתנן מתתכין את הדלועין וכו'. קשה הא בשבת נמי סתם לן כר"י דאיתא התם דף קמא ע"א דקש שעל המטה לא ינענענו בידו ופירש רש"י משום מוקצה. ויש לומר דשני שאינו ראוי כלל דאפילו ר"ש מודה ביה כמו שפירשו רש"י והתוספות שם דקש היינו זנבות השבולין, וזנבות השבולין בלחודייהו אינם ראוים כלל אלא דעדיין קשה לפירוש רש"י דפירש בההיא דמגביהין עצמות שפירש עצמות קשין שאינן ראוים לכלב ואפילו הכי מתירין ב"ה משום. דאית להו כר"ש משמע דר"ש מתיר אפי' בדבר שאינו ראוי כלל. ויש לומר דהאי מוקצה דקש גרע טפי מעצמות דהאי דקש אסח דעתיה מניה מה שאין כן העצמות בשעה שהניחם על הטבלא היה בדעתו שיסלקם משם כיון שעשהו בידים אבל בקש לא אסיק דעתיה כלל, ועוד כיון שהם מאוסים והם על הטבלא הוה ליה כגרף של רעי להכי מותר ליטלם מלפניו:
ועוד יש לומר דהאי סתמא עדיפא האיל ונשנית בסוף וכמו שכתבו התוספות על קושיתם בד"ה גבי שבת דסתם לן כר"ש ע"ש וקיל:
שם בש"ס אמר לך ר"ש גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש מוקים לב"ה כר"ש אבל גבי יו"ט וכו' מוקים לב"ה כר"י, קשה לפי דברי ר"ש דיש חילוק בין שבת ליו"ט היכי מוקי לברייתא דלקמן ג' ע"ב דקתני אחד ביצה שנולדה ביו"ט ואחד ביצה שנולדה בשבת אין מטלטלין לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה. דסברה הך ברייתא דלית לן חילוק בין שבת ליו"ט. עי' למהר"ם שיף ולמהר"ם מלובלין שתרצו דאתיא כר"י ע"ש. עוד יש לומר דנוקי לה רב נחמן בשבת אחר יו"ט או יו"ט אחר השבת, ומשום הכנה. דרבה דלא פליג ר"ש אדרבה אלא איו"ט דעלמא דלית גזירת שבת דעלמא אטו שבת אחר יו"ט, ומתני' סתם קתני לכך הוצרך לאוקמה דטעמא דמתני' בעומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה וק"ל.
שם בש"ס ואת הנבלה לפני הכלבים וכו'. הנה לקמן כז' ע"ב אפליגו אמוראי בזה איכא דאוקי לה בהיתה בין השמשות מסוכנת אבל אם היתה בריאה בין השמשות גם ר"ש מודה לר"י ואיכא מ"ד דאפי' היתה בריאה פליג ר"ש וסובר דמותר ע"ש. ועי' שבת מה' ע"ב. וקשה לי דלמ"ד אפי' בבריאה בין השמשות פליג ר"ש, הא ר"ש אינו מתיר אלא ביושב ומצפה כדאיתא לקמן ל' ע"ב, ובשבת מו' ע"ב. ולקמן ב' ע"ב הקשו התוספות קושיא זו אהך דאין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן וכו' ע"ש בדבריהם. ואפשר דהיינו פלוגתא דתרי מ"ד דבזה פליגי, דלמ"ד דלא שרי ר"ש אלא בהיתה מסוכנת בה"ש דדעתיה עלוה להאכילם לכלבים, סובר שאינו מתיר ר"ש אלא ביושב ומצפה ולכך אוקמה דוק' במסוכנת, ולמ"ד דשרי ר"ש אפילו היתה בריאה בין השמשות סב"ל דר"ש שרי אפילו אינו יושב ומצפה אלא דמריהטא דש"ס לקמן דמקשה בפשיטות מי דמי לא משמע דיש מי שחולק בזה לכן נראה לו' דהכא שני, שאינו צריך להיות יושב ומצפה כיון דס"ל לר"ש מוכן לאדם הוי מוכן לכלבים והכא מתחילתה מוכנת לאדם היא עי' תוספות לקמן ו' ע"ב ד"ה השתא מוכן לאדם לא הוי מוכן וכו'. מש"כ בסו"ד משם הר' יעקב מקורבייל זל' וק"ל.