קרן אורה על שבת· רבי יצחק מינקובסקי
פרק במה מדליקין · דף כג.
אמר ר' חייא ב"א א"ר המדליק צריך לברך ג' כו' מתיב רב עמרם הדמאי מפרישין אותו ערום ומסיק אביי דדבר שצוו לנו חכמים מצד תקנתם בעי ברוכי ומה שהתקינו מחמת ספק לא בעי ברוכי וי"ט שני כי היכי דלא ליזלזלו ביה ורבא א' דאפילו אם תיקנו בספק בעי ברוכי ודמאי רוב ע"ה מעשרין הן ועיין בר"ן ז"ל שהביא מחלוקת הראשונים בכל מצוה שהוא עושה מספק אם צריך לברך י"א דצריך לברך דלרבא ספק דדבריהם צ"ל וי"א דוקא דמאי דרבנן תקינו לעשר מספק הוי כוודאי דרבנן. והיה נראה לכאורה דזה תלוי במחלוקת הראשונים בספיקא דאורייתא למ"ד מה"ת לחומרא א"כ אין כאן תקנת חכמים כלל ולא תקינו רבנן ברכת המצות אלא אוודאי ולא אספק אבל אי תקינו רבנן לעשות מספק א"כ מה בין זה לדמאי וגם אפ"ל איפכא ויש לחלק עוד בין ספק נטל לולב אי לא דחייב ליטול מספק דיש בזה ספק שמא נטל ובירך או בספק מצד עצמו כמו טומטום ואנדרוגינוס. והנה לפי מאי דמותיב רב עמרם משמע דס"ל דאין צריך לברך אמילי דרבנן וא"כ תיקשי ממגילה דמשמע דתליא במנהגא ולרב עמרם משמע דאסור לברך דאין לומר וצונו וי"ל דהתם קאי אסוכה שלאחריו דהיא של שבח ולא נאמר בה וצונו והא דאמר אביי התם דלפניו חייב לברך היינו דס"ל כרב ועוד נראה דבמגילה כ"ע מודים דבעי ברוכי משום דע"פ נביאים נתקנה ובזה יש ליישב מאי דהוי קשיא לי מהא דפליגי ריב"ל ור' יוחנן בסוכה בערבה ר' יוחנן אומר יסוד נביאים היא וריב"ל אמר מנהג נביאים הוא ופירש"י ז"ל דנ"מ לענין ברכה דלריב"ל דאמר מנהג נביאים לא בעי ברוכי והיה קשה לי הא דריב"ל אמר גבי לולב מכאן ואילך מצות זקנים ואין צריך לברך וא"כ אפילו אי הוי יסוד נביאים אין צריך לברך אלא ש"מ דתקנת נביאים עדיפא מתקנת זקנים ותקנת נביאים כ"ע מודו דצריך לברך ומה דמדמי הש"ס חנוכה למצות לולב כל ז' הוא משום דחנוכה ג"כ לאו ע"פ נביאים נתקנה וכן הלל הוא תקנת נביאים. וראיתי בירושלמי סוכה פ"ג שיטה אחרת דפליגי ר"י וריב"ל בלשון ברכה ריב"ל ס"ל דבשאר הימים מברך על מצות זקנים ור"י ס"ל דמברך על נטילת לולב ומביא התם בשם רב דמברך על נ"ח להדליק נר חנוכה משמע דכ"ע מודו דבעי ברוכי אלא דבנוסח ברכה פליגי ולפ"ז לא תיקשי דריב"ל אדריב"ל ואם נאמר דמאי דקאמר הש"ס כאן ובסוכה מאי מברך להדליק נר חנוכה הם דברי רב עצמו אפשר לפרש גם שיטת הש"ס דילן כשיטת הירושלמי ועל מצות זקנים הוי ידע שפיר מלא תסור אלא דאלשון להדליק הוי קשיא לי' היכן צונו וכן פי' הק"ע בסוכה אבל באמת לא נראה כן מש"ס דילן מהא דמתיב רב עמרם מדמאי דאין צריך ברכה משמע דלא קשיא לי' אלא לרב ולשיטת הירושלמי תיקשי לכ"ע ודוחק לומר דרב עמרם מותיב גם לריב"ל ועוד לפי מה שהעליתי לעיל דרב ס"ל הנחה עושה מצוה א"כ הא דמאי מברך לאו דברי רב הם דאליביה אין לברך להדליק הן אמת דלפי פירש"י ז"ל בסוכה קשה תרתי דרב יהודא אמר שמואל ל"ל הא אמר רב יהודא חדא זימנא לולב שבעה וסוכה יום א' אבל אם נפרש דבנוסח הברכה פליגי א"ש. והנה לרבב"ח אמר ר' יוחנן דלולב יום א' משום דשאר הימים דרבנן הם א"כ תיקשי למאי נ"מ אמר ר"י לעיל דערבה יסוד נביאים היא ולמש"כ לחלק בין תקנת נביאים לתקנת זקנים א"ש. ועוד יש לומר דר"י מודה בעלמא דמידי דרבנן בעי ברוכי ורק גבי לולב ס"ל כיון דמברך על יום ראשון שהוא מה"ת שוב אין לברך על שאר הימים אלא דבירושלמי שם משמע דלולב בשאר הימים עדיף מנר חנוכה כיון דלולב עיקרו מה"ת וי"ל דהיינו דוקא לענין נוסח הברכה ולזה וודאי לולב עדיף אבל לענין עיקר הברכה וודאי חנוכה עדיף. ובזה יש ליישב מה שהקשה הק"ע בירושלמי דהא רב הונא תלמידו של רב ואמאי לא בירך אלא יום ראשון הא לולב עדיף מחנוכה ולפמש"כ ניחא דלולב שאני דתקנת חכמים הוי טפל לעיקר המצוה והיינו דיליף רב הונא התם מדמאי דדמאי נמי הוי כסייג לשל תורה ע"כ לא תקינו בה ברכה והוא מעין סברת אביי בספק דדבריהם והנה הרמב"ם ז"ל כתב בהל' חנוכה שינוי' דאביי דספק דדבריהם. לא בעי ברוכי והשיג עליו הראב"ד משינוי' דרבא דדוקא דמאי דרוב ע"ה מעשרין הם וכן נחלקו הם ז"ל בסוף ה' מילה לענין ספק מילה ועיין בכ"מ שם שהביא תשובת הרמב"ם ז"ל לחכמי לוניל בזה. ולי נראה ליישב בפשיטות דהנה בסוכה בשמיני איכא תרי לישני אליבא דרב ללישנא קמא ס"ל לרב דצריך לברך אסוכה בשמיני ולישנא בתרא ס"ל דצריך לישב בסוכה אבל לא לברך ע"כ אביי דמשני אליבא דרב ספק דדבריהם לא בעי ברוכי ע"כ ס"ל כלישנא בתרא אליבא דרב דסוכה בשמיני א"צ לברך וה"נ בי"ט שני לא היה צריך לברך אלא כי היכי דלא ליזלזלו ביה ורבא דמשני רוב עמ"ה מעשרין הם היינו משום דס"ל כלישנא קמא אליבא דרב דצריך לברך אסוכה בשמיני וא"כ אמאי אין מברכין על הדמאי אלא ע"כ צ"ל משום דרוב ע"ה מעשרין הן וא"כ לדידן דקי"ל דברוכי לא מברכינן א"כ גם בי"ט שני לא היה צריך לברך אלא על כרחך טעמא כי היכי דלא ליזלזלו בי' ועיין בלח"מ ז"ל בהלכות חנוכה שהאריך בזה. והנה ראיתי שדברי הרמב"ם ז"ל חלוקים על מש"כ לחלק בין תקנת נביאים לתקנת זקנים והוא ז"ל השוה אותן חנוכה והלל ומגילה והדק"ל אליבא דריב"ל אדריב"ל וגם ממתניתין דמגילה דמקום שנהגו לברך יברך למ"ד דאין צריך לברך אמילי דרבנן צ"ל דברכה שלאחריו שבח הוא ולא נאמר בה וצונו אלא דלפ"ז לא הוי פריך הש"ס הכא מי"ט שני ופירש"י ז"ל דהיינו קידוש היום ובה לא נאמר ג"כ וצונו. הן אמת דהתוס' בסוכה כתבו סברא זו לדחות מה שהביאו ראיה דמברכין אמנהגא כמו הלל דר"ח מי"ט שני דלא הוי אלא מנהגא ודחו התוס' דבברכת י"ט לא נאמר וצונו ולא ידעתי איך יתיישב לדבריהם מאי דפריך הש"ס הכא מי"ט שני ובאמת בלא"ה אין כ"כ ראיה מי"ט שני דאף בזה"ז הוי מנהגא מ"מ כיון דבדורות הראשונים הוי מחמת תקנה א"כ גם זו שלא לשנות ממנהג האבות תקנה חשובה היא ועיין ברא"ש ז"ל פרק היה קורא שמביא מהא דמברכין בי"ט שני של פסח על אכילת מצה ובי"ט שני של ר"ה על תקיעת שופר וכבר כתבו התוס' בסוכה דמי"ט שני של ר"ה אין ראיה דהכל קדושה אחת היא אבל מאכילת מצה ראיה היא. שוב ראיתי שהר"ן ז"ל בסוכה הקשה על התוס' ממצה וגם כתב לדחות ראייתם מי"ט שני כמש"כ לעיל ודעתו נוטה דאין לברך אמנהגא וכבר כתבו בזה הראשונים אם הלכה רופפת בידיך צא אחר המנהג ועדיין צריך פרט הזה חיפוש וצלילה במימי הש"ס כי עמוק הוא ומי ימצאנה ודוק היטב בכל הנ"ל: